רוז מקנמרה
 | |
| לידה |
10 בספטמבר 1885 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1957 (בגיל 71) דבלין, אירלנד |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, אירלנד |
| השתייכות |
קומן נה מאן |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
רוז מקנמרה (באנגלית: Rose McNamara; באירית: Róis Nic Chon Mara; 10 בספטמבר 1885 – 6 במרץ 1957) הייתה לאומנית אירית רפובליקנית, וסגן מפקדת במהלך מרידת חג הפסחא ב-1916.
תחילת דרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוז אן מקנמרה נולדה בדבלין לבנג'מין מקנמרה, נהג משאית, וג'ואנה (שיבון) מנגן,.[1] אביה נפטר ב-1898 כשרוז הייתה בת 15. היא הייתה אחת משבעה ילדים, מתוכם ארבעה מתו בגיל צעיר.[2]
פעילות רפובליקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מארי פרולז הכירה למקנמרה את ארגון איניניה נה הרין בסביבות 1906. אחותה של פרוולז, דיליה, הייתה גיסתה של מקנמרה, נשואה לאחיה מתיו. רוז עבדה עם מתיו בחנות הרהיטים שלו. ב-1911, השתתפה מקנמרה במחאות נגד הביקור של המלך ג'ורג' בדבלין, המחאה בה נעצרה הלנה מולוני על שבירת חלון ראווה שבו הוצגו דמויות של המלך והמלכה.
מקנמרה הצטרפה לשין פיין והייתה חברה בקומן נה מאן כשזו נוצרה והתמזגה עם איניניה ב-1914. במסגרת פעילותה זו, היא צעדה במצעדים, ארגנה הפגנות, למדה עזרה ראשונה קרבית, וגייסה כסף בשביל תחמושת וציוד למתנדבים האירים.[3]
ההתקוממות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום שישי שלפני הפסחא ב-1916, לקראת המרידה, מקנמרה וחברות קומן אחרות הכינו תחבושות שדה. ביום שני, בפתיחת המרידה, כל חברות המדור שלה בקומן התייצבו במדיהן בכיכר אמרלד, שם קיבלו את פקודותיהן מאיימון קנט. רוז שימשה כסגנית מפקדת הקבוצה ששירתה במרובון ליין, אשר התבססה במזקקה של ג'יימסון.[4][5][6][7]
היו לה מספר תפקידים במהלך המרידה. היא שימשה כאפסנאית, ופעלה כצופה עבור הצלפים, וסידרה את המתקנים הרפואיים עבור הפצועים. ביום ראשון, 30 באפריל, הגיעה פקודת הכניעה. הוצע לנשים לעזוב את העמדה מכיוון שהבריטים לא החשיבו אותן כלוחמות, אך מקנמרה, יחד עם שאר נשות קומן, סירבה לעזוב, והנשים צעדו מהמבניין בין לוחמי המתנדבים, ויחד איתם, נעצרו ונכלאו.
בדרך למחנה ריצ'מונד היינו מאחורי המפקד תומאס מקדונה ומייג'ור מקברייד. כאשר הגענו לאזור קילמיינהאם, מייג'ור מקברייד וט. מקדונה אמרו: "כן, חברות, שירו" ומייג'ור מק ברייד אמר לי: "שירו לכן, חברות. אתן תהיו בסדר. מחר תשוחררו", ואני השבתי לו, "מה איתכם", כלומר כל הגברים. הוא אמר, בעצב רב, "אה, לא. אנחנו לא נצא. בנו יירו.
בזמן שהנשים היו כלואות בכלא קילמיינהאם הן שמעו את ההוצאות להורג של מנהיגי המרידה, כפי שחזה מקברייד. הנשים ארגנו ריקוד קבוצתי אירי באותו היום, כהמשך מחאתן. היא שוחררה ב-9 במאי.
בתקופה שלאחר המרידה, חברות קומן, שרובן אכן שוחררו כעבור זמן קצר, הקימו יוזמות לגיוס כספים ותמיכה באסירים ומשפחותיהם. בשנת 1917 מקנמרה מונתה כסגן ראשונה במדור, וקומן חזרו לתרגל באימונים קרביים. ב-1918 היא הייתה מעורבת יחד עם המדור שלה בפעילויות נגד גיוס לצבא הבריטי.
לאחר המרידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העצמאות האירית, מקנמרה עבדה עם הנשים האחרות בגיוס כספים, השתתפות בהלוויות ובתהלוכות מחאה בבתי הכלא בהם הוחזקו האסירים ששבתו אז רעב. ב-1919 מקנמרה קודמה למפקדת המדור. התפקיד שלה היה להבטיח שירותי סיעוד בכל תחנות העזרה הראשונה במהלך מארבים. היא הייתה מקבלת הודעה מראש כדי להכין את הבית לקבל פצועים.
במלחמת האזרחים האירית, היא שירתה תחת פיקודה של הרוזנת מרקייביץ'. היא נטלה חלק באירועים במתחם בית המשפט, אז התנגשו הכוחות שבעד ונגד האמנה האנגלו-אירית. מקנמרה, יחד עם קומן נה מאן, הייתה בצד אנטי-ההסכם. היא השיגה מים ומזון לחיילים, ונשאה הודעות עבורם.
רוז מקנמרה נפטרה ב-6 במרץ 1957.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "General Registrar's Office". IrishGenealogy.ie. נבדק ב-10 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rose McNamara (1885-1957)". Central Statistics Office.
- ^ "Witness statement for Rose McNamara" (PDF). Bureau of Military History. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-07-17. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Five women you may not know".
- ^ "The forgotten role of women insurgents in the 1916 Rising".
- ^ Senia Pašeta (5 בדצמבר 2013). Irish Nationalist Women, 1900-1918. Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-04774-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Greg Daly. "The devil is in the detail".
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רוז מקנמרה".