ניקולאוס הרנונקור

ניקולאוס הרנונקור
**Nikolaus Harnoncourt**
לידה	6 בדצמבר 1929; ברלין, רפובליקת ויימאר
פטירה	5 במרץ 2016 (בגיל 86); סנקט גאורגן אם אטרגאו, אוסטריה
שם לידה	Johann Nikolaus Harnoncourt
מוקד פעילות	אוסטריה
תקופת הפעילות	מ-1952
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
סוגה	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	צ'לו, ויולה דה גמבה
חברת תקליטים	RCA רקורדס
בן או בת זוג	Alice Harnoncourt (1953–?)
צאצאים	Elisabeth von Magnus, Eberhard Harnoncourt, Philipp Harnoncourt, Franz Harnoncourt
פרסים והוקרה	Romano Guardini award (2012); פרס רוברט שומאן של צוויקאו (1997); פרס ארנסט פון סימנס (2002); פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2005); מדליית באך (2007); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2008); מדליית הנס פון בילוב (1999); Grammy Award for Best Choral Performance (2001); מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (2012); פרס ארסמוס (1980); פרס לאוני סונינג למוזיקה (1993); פרס גרמופון למפעל חיים (2009); Grammy Award for Best Choral Performance (2001); טבעת הכבוד של שטיריה; אות הזהב לשירות העיר וינה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אדינבורו; פור לה מריט; אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה ;
	www.harnoncourt.info
	פרופיל ב-IMDb

יוהאן ניקולאוס גראף דה לה פונטיין וד'הארנונקור-אונפרצאגט (בגרמנית: Johannes Nicolaus Graf de la Fontaine und d’Harnoncourt-Unverzagt; ‏6 בדצמבר 1929 בברלין – 5 במרץ 2016) היה מנצח אוסטרי, נודע בביצועיו האותנטיים למוזיקה מן התקופה הקלאסית ולפניה.

חייו

הארנונקור נולד בברלין למשפחה מן האצולה, גדל בגראץ ולמד מוזיקה בווינה. הוא ייסד את "קונצנטוס מוזיקוס וין" עם אשתו, אליס הופלנר, בשנת 1953, בתקופה שהיה צ'לן בתזמורת הסימפונית של וינה. קבוצה זו התמקדה בביצוע אותנטי בכלים תקופתיים ובשנות ה-70' התפרסם מאוד בעבודתו עמה. בתקופה זו ניגן בויולה דה גמבה בנוסף לנגינתו בצ'לו. הארנונקור הקליט לחברת טלפונקן (טלדק) מגוון רחב של רפרטואר מתקופת הבארוק, החל במוזיקה לויול של הנרי פרסל והמשך ביצירות הכוללות את המנחה המוזיקלית של יוהאן סבסטיאן באך, "הכתרת פופיאה" של קלאודיו מונטוורדי ו"קאסטור ופולוקס" של ז'אן-פיליפ ראמו.

בהמשך הופיע עם תזמורות רבות אחרות, המנגנות בכלים מודרניים, אבל עדיין המשיך לפקוח עין על אותנטיות היסטורית במונחי קצב, דינמיקה וכדומה. הוא גם הרחיב את הרפרטואר שלו במידת מה, כשהמשיך לנצח על יצירות הבארוק שפרסמו את שמו, אבל עודד גם את רפרטואר האופרטה הוינאית. בשנים האחרונות הקליט את הסימפוניות של בטהובן עם התזמורת הקאמרית של אירופה וקבע רמת איכות חדשה לביצוען.

בשנת 1971 התחיל הארנונקור במיזם משותף עם המנצח גוסטב ליאונהארדט להקלטת כל הקנטטות של יוהאן סבסטיאן באך. המיזם הסתיים לבסוף בשנת 1990. בשנת 2001 יצא לשוק תקליטור של המתאוס פסיון של באך, שזכה הן לשבחי הביקורת והן בפרס גראמי. בתקליטור כלולה הפרטיטורה המלאה של היצירה, בכתב ידו של באך עצמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולאוס הרנונקור בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ניקולאוס הרנונקור
ניקולאוס הרנונקור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר AllMovie (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר ספוטיפיי
ניקולאוס הרנונקור, באתר Last.fm (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר AllMusic (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר Discogs (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר בילבורד (באנגלית)
ניקולאוס הרנונקור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)