קרב מוצב נחל עוז
.jpg) | ||||||||||||||||||
| מערכה: טבח שבעה באוקטובר | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 7 באוקטובר 2023 – 9 באוקטובר 2023 (50 שעות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מוצב נחל עוז | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 31°28′44″N 34°30′03″E / 31.478888888889°N 34.500833333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | המוצב נכבש על ידי חמאס ושוחרר לאחר קרב | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   מוצב נחל עוז  | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב מוצב נחל עוז היה אחד הקרבות הראשונים שהתנהלו ב-7 באוקטובר 2023, עם מספר האבדות הרב ביותר לצה"ל בטבח שבעה באוקטובר. בקרב נהרגו עשרות חיילים, ובהם תצפיתניות, רכזת תקשוב סיוון אסראף ז"ל. לוחמי גדוד 77 וגדוד 13 ובנוסף נחטפו שבע תצפיתניות ושלושה לוחמי שריון. עשרות מחבלים נהרגו במוצב וסביבותיו. לקראת השעה 17:30 בערב המוצב שוחרר בסיוע כוחות צנחנים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח קצינים לומדים של חטיבת גולני (בפיקודו של רס"ן אבינעם בן פזי), כוח נוסף שהגיע מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ שחיסלו את שארית המחבלים. התקפת הנגד בהובלת מג"ד 890 (סא"ל יוני הכהן) ומפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד (סגן רועי בן דוד), מפקד מגמה בבא"ח צנחנים (רס"ן רועי זבאטני ומפקדי פלוגות הכשרה נוספים שחברו אליו[1]
בקרב נלחמו לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני, נהגי קו מיחידה 7643 של החטיבה הצפונית, לוחמי גדוד 77 של חטיבה 7, צוות לוחמות מיחידת רוכב שמיים, צוות לוחמי בלון מיחידה 414, חוליית צלפים של סיירת צנחנים, חוליית צלפים של מהלוט"ר, הפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ, נגד מחבלים המשתייכים לזרוע הצבאית של חמאס, שפשטו על המוצב.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טבח שבעה באוקטובר
מוצב נחל עוז ממוקם כ-800 מטרים מרצועת עזה, ומשמש כבסיס לתצפיתניות וליחידות אחרות. המוצב בנוי ממבנים פשוטים כגון גלילונים, שער קטן מברזל ומיגונית חלקית עם שלושה קירות. המוצב מהווה מרכז חשוב לצפייה והתרעה על גבול רצועת עזה.[2]
במוצב שירתו כמה עשרות תצפיתניות. בטרם המתקפה ישבו במוצב כוחות של חטיבת גולני וחטיבה 7 שמשימתם הייתה הגנה על גזרת נחל עוז והמוצב בתוכה. טרם המתקפה, שהו במוצב נחל עוז כ-150 חיילים, מתוכם רק כמחצית לוחמים.[3]
התצפיתניות במוצב
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוצב היה בפיקוד של מפקד גדוד זמני שהתחלף כל ארבעה חודשים, ולכן לא היה לו עניין לשפר את התשתיות. התצפיתניות משתייכות לחיל הגנת הגבולות, אך במוצב הן נתונות לפיקודו של מפקד הגדוד, מה שהוביל לאי-עקביות בטיפול בהן. עם זאת, תחושת הביטחון של החיילות הייתה מוחלטת; הן התנהלו במוצב בשלווה ובביטחון, חשבו שהחמ"ל הוא המקום הבטוח ביותר במוצב, ללא חששות. למרות זאת - התצפיתניות היו מודעות לכך שמגורי החיילות במוצב לא מוגנים, ואין מיגוניות עם דלת קרובה לגדר. החמ"ל של המוצב, היה המקום שבו בוצעו המשמרות של חיילי המוצב הקבועים, תחת ריכוז מוחלט של 4 שעות על המסך, מבלי להסיט את המבט. לחיילי המוצב לא היה קשר ישיר עם הדרגים הגבוהים כמו מפקד הגדוד, שהיה מגיע לעיתים רחוקות, והיו בקשר מקצועי רק עם הדרגים הנמוכים.[2]
תרחיש של פשיטת מחבלים הוזכר בתדריכים שהתקיימו כל ערב במוצב, אך לא נערכו תרגולים כיצד להתמודד איתו. התצפיתניות לא קיבלו הכשרה או הנחיות כיצד לפעול במקרה של פשיטה, והדיונים בנושא עסקו בעיקר בתפקודן כמשמרת חמ"ל ולא כהגנה עצמית. תצפיתניות לשעבר העידו כי הן שאלו את המפקדות שאלות פשוטות כמו מה לעשות במקרה של פשיטה, אך לא קיבלו תשובות ברורות. תצפיתניות מוגדרות כתומכות לחימה ועוברות טירונות ברמת רובאי 02 בלבד, הכוללת שני מטווחים בלבד. הן משרתות ללא נשק גם כשהן מוצבות בגבולות. על פי דיווחים, צה"ל ציפה לתרחיש פשיטה של 7-8 מחבלים לכל היותר, שניתן להתמודד איתו באמצעות החיילים שתפסו קו במוצב.[3]
התצפיתניות במוצב נחל עוז טיפחו גאוות יחידה, חברות אמיצה והומור פנימי, גם כשהמתח הביטחוני בגבול עלה. החיים במוצב כללו מסורות מיוחדות כמו ארוחות שישי קבועות עם קונספטים משתנים, שירה ובישול משותף. הבנות פיתחו תרבות מיוחדת סביב האוכל, ושיתפו אוכל עם חברי היחידות האחרות במוצב, כגון יחידת רוכב שמיים וקומץ ורכזת תקשוב סיוון אסראף. התצפיתניות היו מביאות אוכל מהבית בגלל התנאים הירודים בבסיס. בנוסף, התצפיתניות נאלצו להזמין משלוחים מחוץ לבסיס, כי שעות חדר האוכל לא תאמו את שעות המשמרות שלה. הבסיס והמטבחונים היו במצב ירוד מאוד - המטבחונים היו מלוכלכים, הכילו עכברים, ולא נעשו פעולות הדברה או שיפור. אספקת האוכל מהצבא הייתה בעייתית, כללה מזון בשקיות זבל שחורות, לחם שהיה נגיש לעכברים, ומוצרים מקולקלים. המצב הזה יצר תחושת הזנחה ואי-חשיבות בקרב התצפיתניות, אשר חשו שהצבא לא מעריך את מאמציהן. המ"מית שלהן, סגן שיר אילת, נתפסה כדמות האם של התצפיתניות, אך גם היא התקשתה לקבל מענה מהמפקדים הבכירים. תרבות הפיקוד בצה"ל כללה איום תמידי בעונשים על התצפיתניות במקום אווירת למידה ותמיכה לאחר תחקירים, מה שגרם להן תחושה של ניכור וחרדה.[2]
בחודשים שלפני מתקפת הפתע, התצפיתניות הבחינו בהכנות של חמאס לפלישה. התרחש שינוי הדרמטי בשגרה בין 2022 ל-2023, כשבשנת 2023 נרשמו כמעט כל יום חציות של הגדר ופעילויות חמאס. התצפיתניות הכירו היטב את השגרה בגזרה, כולל חקלאים וצפרים, ואף נתנו להם שמות, אך בתקופה זו הבחינו באנשים חדשים ובפעילות חתרנית מוגברת. הפרות הסדר הפכו לשגרה, עם עשרות עד מאות אנשים המתקרבים לגדר ומבצעים פעולות כמו הבערת צמיגים, יידוי אבנים והשלכת מטענים. חודשיים לפני מתקפת הפתע, התצפיתניות זיהו הסלמה משמעותית והעריכו שמשהו גדול עומד לקרות, אך חשו שההתרעות שלהן אינן זוכות למענה הולם. התצפיתניות זיהו מגמת התקרבות לגדר ושימוש הולך וגובר במטענים מצד חמאס, אך התגובות בשטח כללו פעולות מינימליות כמו ירי פצצות תאורה, שלא היו יעילות. התצפיתניות חשו שמפלים את שגרת הפעילות שלהן בכך שלא ברור למי מגיעים הדיווחים שלהן ואילו תגובות ננקטות בעקבותיהם - הן היו מדווחות בזמן אמת לכוחות בשטח ומכווינות אותם, אך לא היו בטוחות מי בדרגים הגבוהים מקבל את המידע וכיצד הוא מטופל. תחושת חוסר אונים גברה בקרב התצפיתניות, שהרגישו שהתרעותיהן אינן מטופלות, ולרוב חששו מהשלכות שליליות בתחקירים, כמו ריתוקים לבסיס, במקום תמיכה לשיפור ביצועיהן. התצפיתניות חשו שהולך להתרחש אירוע גדול או מלחמה, ושוחחו ביניהן על תחושות אלו לעיתים בציניות כדי להקל על הפחדים. התצפיתניות דיווחו למשפחות על תחושותיהן, וציינו כי הן צופות הסלמה אך זוכות להתעלמות מהמפקדים.[2]
קורס ההכשרה לתצפיתניות האחרון לפני מתקפת הפתע הסתיים ב-4 באוקטובר 2023 עם טקס סיום בתל חדיד, בו השתתפו 400 חיילות. ביום חמישי, ה-5 באוקטובר, חמש חיילות נוספות הצטרפו למוצב: שירת ים עמר, אגם ברגר, נעמה לוי, נועה מרציאנו ולירי אלבג. בלילה שלפני מתקפת הפתע, נערכה בבסיס מסיבת פרידה לאחת התצפיתניות במוצב, שחף ניסני. שחף שלחה סרטונים מהמסיבה לאחותה, ספיר, ותיארה איך כל החברות התלהבו מאירוע הפרידה, עם ריקודים, צילומים ואווירה של חברות קרובה. לאחר מכן, החיילות נכנסו לחמ"ל למשמרת שגרתית, והשאר הלכו למגורים.[2] הגזרה הייתה שקטה מתמיד באותו שישי, מה שגרם להחלטה להוריד כוננות.[3] באותו ערב, שני הטנקים של גדוד 77 של חטיבה 7 ירדו מהעמדות, כ-12 שעות לפני תחילת הטבח והוחזרו למוצב ללילה, במקום להישאר בעמדה במהלך השבת.[3] ב-5:30 לפנות בוקר ביום שבת הסתיימה הערכת המצב בפיקוד דרום, אך למרות סימנים מדאיגים מהמודיעין, לא התקבלה החלטה להעלות את הכוננות.[3]
בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,163[4] בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[5] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251[6] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609[7] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[8] שוטרים ו-10[9] אנשי שירות הביטחון הכללי.
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29, תחת מתקפת טילים חריגה בהיקפה מרצועת עזה, זיהו התצפיתניות במוצב נחל עוז מחבלים המתקרבים למרחב הגדר, כמו גם פיצוצי מטענים, במטרה לפרוץ את הגדר. בשעה 6:40 הוכרז בקשר נוהל "פרש טורקי" - חדירת גורמים עוינים שחצו את הגדר.[3] הכריזה במוצב התחלפה מ"צבע אדום" להכרזה בקולה של חיילת שאומרת: "אירוע מורכב".[3] ב-6:54 הגיע הגל הראשון של מחבלים למוצב, כוח של כ-70 מחבלים על פי הנתונים שהוצגו להורי התצפיתניות.[3] בשעה 7:00, 6 דקות אחרי הפלישה הראשונה, התרחש גל שני של פלישה, ובו חדרו למוצב 50 מחבלים נוספים.[3] הפשיטות התרחשו תוך שיגור מאות פצמ"רים, והפעלת רחפנים שהטילו פצצות על מערכות התצפיות ונטרלו אותן. ב-10:30 בבוקר, שלוש שעות וחצי לאחר מכן, התבצעה פלישה שלישית של כ-50 מחבלים.[10]
במוצב שהו לוחמי פלוגה מבצעית ב' "זאבי הדממה" של גדוד 13 של חטיבת גולני, שהיו בכוננות שבת ובכוח מצומצם, והם נערכו לקרב מול המחבלים, שבשלב הראשון של המתקפה היו ביתרון מספרי גדול (לפי ההערכות – 4 מחבלים על כל חייל).[11] שישה לוחמים ניהלו בקרב פנים מול פנים במרחקים קצרים מול מחבלי חמאס, בעזרת הסמב"ציות שהכווינו אותם לחוליות המחבלים יחד עם התצפיתניות. בקרב נהרגו רבים מ-41 לוחמי הגדוד שנהרגו ביום זה בקרבות בעוטף עזה.[12]
עם תחילת המתקפה, הסמ"פ של פלוגה ח' מגדוד 77 שלח הודעת וואטסאפ בפלוגה להקפיץ את כל הטנקים לעמדות, ושני צוותי הטנקים של המוצב הוקפצו.[13][3] לאחר תחילת הלחימה בתוך המוצב, חזר הטנק אליו והשתתף בלחימה עד שנפגע מרקטות RPG, ושניים מאנשי הצוות נהרגו.[14]
עם פרוץ המתקפה, הגיעו שמונה לוחמים בצמדים לעמדות שעל חומת הבסיס וחיסלו עשרות מחבלים, אך תוך דקות ספגה העמדה ירי צלפים וטיל נ"ט שהרס אותה. בתקרית זו נפצעו באורח אנוש שני לוחמי פלוגה ב׳ של גדוד 13, סמ"ר נאור סיבוני וסמ"ר דוד רתנר. הם נסוגו למיגונית וניהלו ממנה אש במשך שעות ארוכות. החובש הפלוגתי יחד עם שלושה חובשים מחלקתיים וקומץ לוחמים ניסה לטפל בהם תוך שהם נלחמים במחבלים רבים בהיתקלויות מטווח קצר ומבקשים בקשר פינוי מוסק מיידי. דקות אחרי השעה שבע, המחבלים כבר כיתרו את המיגונית, והירי הפך לקרב אינטנסיבי מטווחים קצרים במיוחד. ב-10:55 המחבלים הצליחו לפגוע בחיילים שהגנו על הכניסה הדרומית של המיגונית, וזרקו רימון לתוכה. לאחר פיצוץ הרימון וירי לתוך המיגונית, מספר חיילים הצליחו לצאת מהמיגונית.[3]
מפקד הפלוגה, שילה הר-אבן, החליט לצאת מהמוצב עם הקשר שלו, שמעון מלכה, כדי להגיע לנגמ"ש המרכבה (נמ"ר) שהיה שני קילומטרים צפונית למוצב. כאשר הגיעו לעמדה הצטרפו לסמל רועי ברקת וארבעה לוחמים נוספים מהפלוגה, סמ"ר דביר זכאי, סמ"ר דור ירחי, סמ"ר ישי פיטוסי ויצאו להילחם מול מחבלים רבים שפרצו את גדר המערכת. בדרכו לגדר, חיסל הכוח מחבלים רבים. באחת ההיתקלויות עלה הנמ"ר על מטען וספג ירי RPG שהשבית את המנוע, אך לא פגע בכוח שהיה בתוכו.
סמג"ד 13 רס"ן ניר בוימפלק יחד עם עוד שלושה לוחמים קפצו לכיוון הש"ג, שם התנהל קרב גבורה עיקש של הלוחמים סמ"ר דור לזימי, סמ"ר אורי כרמי וסמ"ר אדיר אישטו בוגלה מול המחבלים. הסמג"ד ושלושת החיילים נתקלו באש תופת שכתוצאה ממנה נפגע הסמג"ד בראשו.
לאחר קבלת דיווח על פציעת הסמג"ד, החליט המ"פ הר-אבן, שנלחם עם כוח הנמ"ר באזור הגדר, לשוב רגלית למוצב כדי לסייע בהדיפת עשרות המחבלים שכבר חדרו אליו. בשעה 08:30, כאשר כוחו של המ"פ שילה הר-אבן התקרב לאזור השער (ש.ג) של המוצב, המ"כ סמ"ר ברקת יצר קשר עם מפקד נמ"ר אחר, אברהם פסקין, ודיווח על אש כבדה מחוץ למוצב. פסקין קיבל את ההודעה, והנמ"ר שבפיקודו, שהיה בדרכו לחדר האוכל, שינה כיוון ומיהר לעבר הלוחמים.במקביל, כוח הר-אבן שמחוץ לשער תפס עמדות מאחורי בטונדות, אך נקלע למארב מחבלים. כעבור דקות ספורות, הגיע הנמ"ר של פסקין לשער המוצב וגילה כי לוחמי כוח הר-אבן נהרגו מאש צלפים שהיו בקו הראייה שלהם. בתקרית הצלפים מחוץ לשער נהרגו:המ"פ רס"ן שילה הר-אבן[15], סמל רועי ברקת[16], סמ"ר דביר זכאי[17], סמ"ר דור ירחי[18], סמ"ר ישי פיטוסי[19], וסמ"ר יעד בן יעקב[20]. שמעון מלכה, הקשר שנותר לבדו מצוות הר אבן, תפס מחסה במבנה סמוך כשהמחבלים התקדמו לעברו. הוא הצליח לעזוב את המקום ולחבור לפלוגה אחרת איתה המשיך ללחימה בכפר עזה.[11]
בעקבות פגיעה קשה במפקדים, כמעט ולא הייתה לחימה מאורגנת במוצב נחל עוז מאותה שעה מוקדמת בבוקר. החיילים שנותרו במוצב פעלו על בסיס מעט מידע ומעט ציוד, ועשו את הכי טוב שיכלו.[3]
בצידו האחר של הבסיס הסתגרו תצפיתניות וקציני מטה של גדוד 13 בתוך החמ"ל ואיתם ארבעה לוחמים (גשש הגדוד, שני קצינים ולוחם מגדוד 13), שניהלו קרב מהחמ"ל החוצה תוך שהם יוצאים ממנו וחוזרים. במשך שעות של לחימה קשה ניסו המחבלים להשתלט על החמ"ל, אך נהדפו בידי הלוחמים. לאחר שניסו לשכנע את הלוחמים להיכנע ונענו בשלילה, וכשאזלה ללוחמים התחמושת, ניסה אחד המחבלים להיכנס לחמ"ל וחוסל על ידי הלוחמים שהשתמשו בסכין של אחד המחבלים. המחבלים השליכו לתוך החמ"ל רימונים עם חומר בערה שכלל גזים רעילים והציתו את החמ"ל.[10] כתוצאה מכך נהרגו חמישה-עשר חיילים שהיו בחמ"ל (שבע תצפיתניות, המפקדת שלהן סגן שיר אילת, שתי סמב"ציות וסמב"צ, קצין הקשר הגדודי של גדוד 13, סרן עידן בלוי, מ"מ ולוחם מגדוד 13, סגן יוחאי דוכן, סמ"ר איתי אברהם רון והגשש רס"ם איברהים ח'רובה). שבעה חיילים שרדו - מספר קציני מטה, לוחם גולני ותצפיתנית אחת. שלוש מההרוגות – שיראל חיים פור,[21] ים גלס[22] ורוני אשל[23] – נחשבו כנעדרות במשך מספר שבועות, עד שזוהו גופותיהן כחודש ימים לאחר המתקפה.
בתחילת המתקפה התפנו לוחמי בלון מיחידה 414 למיגונית פנימית במוצב סמוך לגדר המזרחית. מיגונית זו הייתה סמוכה לעמדת בלון התצפית, אך הבלון עצמו היה מקולקל ולא תוקן במשך ימים לפני המתקפה.[3] לוחם הבלון אמיר איל היה בשמירה במיגונית אחרת סמוך לבלון התצפית. איל ניהל קרב עם מחבל שפלש למוצב ונפצע, אך הצליח להשיב אש ולהרגו. לאחר מכן חבר לשאר חברי הצוות במיגונית הפנימית. הבלונאים נלחמו במספר גדול של מחבלים בסמוך ובתוך המיגונית והרגו חלק מהמחבלים, תוך כדי שהם מטפלים בפצעים שסבלו מהמתקפה. הקשר איתם נותק ב-8:10, כאשר מספר גדול של מחבלים הכניע מספרית את הצוות. חמשתם נמצאו למחרת בתוך המיגונית ללא רוח חיים.[24]
עם פתיחת המתקפה וירי הטילים, חיילות רבות שלא היו במשמרת התפנו למרחב מוגן - מיגונית פתוחה. במיגונית הצטופפו עשרות חיילות, רובן בגופיות או פיג'מות, כולל תצפיתניות, חיילות מיחידת רוכב שמיים, חובשות קרביות, חיילות מאיסוף קרבי וחיילת מחיל התקשוב בשם סיוון אסרף.[3] היחידות שהיו חמושות הן הלוחמות של רוכב שמיים. שאר החיילות ששהו במיגונית לא היו מצוידות בנשק, שכפ"צים או קסדות, מכיוון שציוד זה נלקח מהן ונשמר לשחרור, עקב חשש מגניבות.[3] זמן קצר לאחר תחילת מתקפת הטילים, הופיעה דמות במדים בפתח המיגונית, איברהים ח'רובה, גשש החטיבה הצפונית וקרא לשיראל חיים פור, סמב"צית שהייתה במיגונית, והסביר שהיא חייבת להיות בחמ"ל.[3] שיראל צוידה בקסדה ובווסט ורצה לחמ"ל תחת מתקפת הפצמ"רים, מלווה על ידי ח'רובה.[3] בסביבות 7:44, מחבל נוח'בה נכנס למיגונית עם רימון ופוצץ אותו, בעוד מחבלים נוספים הצטרפו אליו. סרן עדן נימרי, מפקדת צוות רוכב שמיים, הצליחה לפגוע במחבל הראשון, אך שלושה רימונים נוספים נזרקו למיגונית, והירי נמשך. חלק מהחיילות הצליחו לברוח מהמיגונית לכיוון המגורים, ביניהן יעל רוטנברג, התצפיתנית היחידה ששהתה במיגונית ולא נרצחה או נחטפה, שלוש חובשות, ארבע חיילות מרוכב שמיים וחיילות נוספות מחיל הגנת הגבולות.[3][25] מהירי והרימונים במיגונית נהרגו: אביב חג'ג', שחף ניסני, נועה פרייס, נועם אברמוביץ, שירת ים עמר, שי אשרם, הדר מרים כהן, סיוון-שמחה אסראף וסרן עדן נימרי. שבע חיילות שרדו את הירי אך נותרו במיגונית: נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו. חלקן נפצעו. החיילות שהצליחו לצאת מהמיגונית הסתתרו במגורים, ביניהן החובשות ירין מארי פלד מקיבוץ בארי ושיר ביטון מאשקלון.[3]
המיגונית היחידה במוצב שניתן היה לנעול אותה תפקדה כמרחב מוגן, וכל מי שהיה בה נשאר בחיים. החיילים לא ידעו על מה שמתרחש בקרב, והתנהלו כמערכות נפרדות משאר המוצב.[3]
אחרי 6 שעות של לחימה של לוחמי גולני, הגיעה תגבורת של קצינים לומדים מחטיבת גולני (בפיקודו של רס"ן אבינעם בן פזי) אליהם הצטרפו לוחמים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח של קצינים מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ. אליהם גם הצטרפו מספר לוחמים במילואים מחטיבה 55. התקפת הנגד על המוצב תוכננה בשטח המיוער שבין מוצב נחל עוז לבין קיבוץ נחל עוז. כוח מרכזי - שהתפצל ל2: קצינים לומדים מחטיבת גולני (בפיקוד רס"ן אבינעם בן פזי) הלך למוקד בו היו אינדקציות להמצאות כוחות צה"ל, צוות אוה"ד מהפלוגה המסייעת וקצינים נוספים מבא"ח צנחנים (בפיקוד רס"ן רועי זבאטני), יחד עם כוח ימ"מ שתקף את לב המוצב. כוח משני - צוות צלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, מג"ד 890 (סא"ל יוני הכהן) ומפקד הפלוגה המסייעת (סגן רועי בן דוד) תקף את המתקן הצבאי בחלקו המזרחי של המוצב ואיפשר את הכניסה של הכח העיקרי ללחימה. במהלך ההתקפה על המתקן, נתקל הכח במחבלים שזרקו רימונים וביצעו ירי לעבר הכח. במהלך ההיתקלות נפגע קשר מפקד הפלוגה ופונה לאחור. הכח חיסל את המחבלים וחילץ את חמשת אנשי המודיעין אשר שהו במתקן.
טיהור המוצב ופינוי הפצועים וההרוגים הסתיים עד השעה 17:30 בערב. במהלך הלילה נמשכו הקרבות. צוות הצלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 חיסל במהלך הלילה כ-10 מחבלים נוספים אשר ניסו לפשוט על המוצב, בשיתוף פעולה עם יחידת זיק של חיל האוויר.
ביום השבעה באוקטובר 2023, נפלו כ-53 חיילות וחיילים במוצב, המספר הגבוה ביותר של חיילים שנפלו במקום אחד באותו יום. בסך הכול, חדרו למוצב נחל עוז באותו היום 215 מחבלים.[3]
החטופים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבע תצפיתניות נחטפו לעזה - נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו.[26][27] עם תחילת המתקפה הן שהו במגורי הבנות במוצב, ורצו למיגונית פתוחה יחד עם עוד חיילות כשהן לבושות פיג'מה. בסביבות 7:44 נזרקו רימונים לתוך המיגונית בה שהו, כשחלק מהחיילות ששהו איתן הצליחו לברוח מהמיגונית ואילו תשע חיילות נוספות נהרגו. דקות לשמונה בבוקר, המחבלים החלו לאזוק את החיילות ששרדו ולקחו מהן את הטלפונים, אותם ניפצו על הרצפה. מ-7:45 ועד 9:30 בבוקר, החיילות האזוקות ישבו לצידן של חברותיהן שנרצחו וניסו לתקשר בגבורה עם המחבלים. במהלך הזמן שבו היו המחבלים במוצב, הם התנהגו כאילו המוצב שייך להם: שיחקו בטלפונים, התפללו, צחקו, גידפו את החיילות, ואף בזזו את השק"ם ואכלו חטיפים מול עיניהן של התצפיתניות האזוקות והפצועות. לפי עדויות שהגיעו למשפחות התצפיתניות, החיילות החטופות הוכרחו לצפות במחבלים מתעללים בגופות החיילים שנפלו בקרב על המוצב. ב-9:30 בבוקר, המחבלים הובילו את החיילות החטופות, כשהן פצועות ויחפות, מהמיגונית לרכב צה"לי שנבזז והן נחטפו לרצועת עזה.[3]
באחד הטנקים של פלוגת השריון ששהתה במוצב, צוות פרץ, נהרגו סגן דניאל-שמעון פרץ ואיתי חן ונחטפו. תומר (תותו) ליבוביץ נהרג, ומתן אנגרסט נפצע ונחטף בחיים.
באותו הבוקר התצפיתנית נעמה לוי נראתה בסרטון חמאס בג'יפ בתוך עזה, ושאר החטופות זוהו בסרטונים נוספים שהופצו על ידי חמאס כשהן חטופות בתוך ג'יפ גנוב של צה"ל.[28]
בליל 29–30 באוקטובר, בפעילות קרקעית ברצועה, חילצו כוחות צה"ל ושב"כ את החיילת טוראי אורי מגידיש, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב.[29][30]
ב-13 בנובמבר, פרסם חמאס סרטון מתחילת המלחמה שבו נראית החיילת נועה מרציאנו, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב, כשהיא מדברת בשבי. לאחר מכן היא נפצעה בשוגג בעקבות תקיפה של צה"ל מהאוויר כנראה על המבנה בו שהתה מבלי שידעו שהיא חטופה שם. מרציאנו בעקבות כך הובאה לבית החולים שיפא ונרצחה בעודה בשבי בידי רופא הפעיל בחמאס.[31] ב-16 בנובמבר חילצו כוחות צה"ל את גופתה של מרציאנו במהלך סריקות סמוך לבית החולים שיפא.[32][33]
משפחות התצפיתניות החטופות פרסמו ב-22 במאי ב-18:00 סרטון באורך של כ-3 דקות שצולם ממצלמת גו-פרו של מחבלי חמאס, המתעד את תחילת חטיפתן.[34] במהלך יולי 2024, המשפחות פרסמו תיעוד נוסף שהגיע אליהן, שתיעד את השבוע הראשון לחטיפתן של 5 התצפיתניות שנותרו עד כה חטופות .
אירועים נוספים לאחר הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בנובמבר 2023, שלושים יום אחרי נפילת המוצב, חזר לפעילות חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז בתוך מחנה רעים.[35]
ב-14 בנובמבר 2023, במהלך הלחימה הקרקעית ברצועת עזה, פשטו לוחמי גדוד 13 על מתחם המשטרה הצבאית של חמאס בשכונת א-רימאל במרכז העיר עזה. במהלך הסריקות במבנה מצאו הלוחמים ציוד לחימה ששייך לגדוד, שנלקח בקרב על מוצב נחל עוז וכלל אמצעי לחימה, מסמכים וציוד של לוחמי הגדוד שנהרגו במתקפת הפתע.[36] בדצמבר, לוחמי שריון איתרו בשג'אעיה "האמר" שחמאס גנב, במצב יחסית תקין, והוא הושב למוצב "נחל עוז" שממנו נגנב.[37]
ב-19 בדצמבר 2023, צה"ל ערך סיור להורי הנופלים במוצב, ובפעם הראשונה נחשף החמ"ל השרוף לציבור (בין אם בתצלומים או בפתיחת גישה פיזית על ידי צה"ל לציבור הרחב שיראה את נזקי האסון).[38]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אילן כפיר, אוגדת עזה נכבשה, ידיעות ספרים, 2024, הפרק "חנק מגז רעיל בחמ"ל. תצפיתניות נלכדו בפיג'מות", עמ' 73–79
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב על נחל עוז, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 בנובמבר 2023- נחל עוז - המוצב שהופקר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 בספטמבר 2024
- מפת הטבח ב־7 באוקטובר – פרויקט גיאו־ויזואלי לייצוג מקיף של הזוועות – מקומות, שמות ותמונות הנרצחים, באתר oct7map ובאתר github.
זמן אמת עונה 7 פרק 10 | התצפיתניות שראו הכל, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 26 באוקטובר 2023- קרן נויבך בתוכנית "סדר יום", הקרב על נחל עוז, באתר כאן חדשות
- מיכל פעילן, "נלחמה עד הדקה האחרונה": גבורתן של הלוחמות שיצאו להגן על הבית - ולא שבו, באתר מאקו, 31 באוקטובר 2023
- יהודה שלזינגר, צוות של שבעה מול מאות מחבלים: סיפור הגבורה של סרן שילה הר אבן ז"ל, באתר ישראל היום, 14 בנובמבר 2023
- שרון כידון, ניר כהן, יוחאי נפל בקרב 21 שנה לאחר אביו – קרוביו מגייסים מימון לספר תורה לזכרו, באתר ynet, 7 בנובמבר 2023
- אלישע בן קימון, עינב חלבי, הגדוד שאיבד עשרות לוחמים במתקפת הפתע - עם דגלי ישראל בבניין מועצת חמאס | תיעוד, באתר ynet, 13 בנובמבר 2023
- אלון בן דוד, המג"ד שאיבד 41 לוחמים ביום אחד: "חשבתי רק על היישובים", באתר חדשות 13, 17 באוקטובר 2023
אמיר תיבון, מפעילי בלון התצפית בנחל עוז נלחמו עד הסוף: "הם מנעו מעוד מחבלים להגיע לקיבוץ", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2023- "גדוד 13 לא נשבר ולא ישבר" - קללת שג'אעיה של גולני, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 13 בדצמבר 2023
- כומתה חומה: קרב הגבורה של גדוד 13 של גולני ב-7 באוקטובר, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 15 בדצמבר 2023
- "מסוגלת לעשות הכל": עדן הצילה את חיי הלוחמות שלה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 באוקטובר 2023
- ליאור ורוצלבסקי, הגבורה של עדן, שנלחמה במחבלים בנחל עוז: "הצילה חיים", באתר חדשות 13, 18 באוקטובר 2023
- ניר כהן, שרון כידון, סרן עדן נימרי הצילה את צוותה ונהרגה: "אהבת חיי, עכשיו צריך להגן על המדינה", באתר ynet, 16 באוקטובר 2023
- עידו רקובסקי, עדן נימרי פרשה מהשחייה בשביל להיות לוחמת. ב-7 באוקטובר נהרגה בעת שהצילה רבות, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2023
- יניב קובוביץ, התצפיתניות הוכנו לכל תרחיש מלבד אחד: מה עושים כשפושטים על המוצב, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ WBC, Berlin/Heidelberg: Springer-Verlag, עמ' 890–890, ISBN 3-540-20625-6
- ^ 1 2 3 4 5 נחל עוז - המוצב שהופקר, פרק 1: שבת אחרונה לנצח, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוקטובר 2024
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 נחל עוז - המוצב שהופקר, פרק 2: אדמה רועדת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוקטובר 2024
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (טבח ה-7 באוקטובר, שקף 4) מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ^ ※ אלון חכמון, הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
- ^ ※ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 – makoVOD (וידאו)
- ^ 1 2 ירון אברהם, 170 מחבלים ב-3 גלים: תחקיר צה"ל על הפלישה למוצב נחל עוז בשבת השחורה, באתר מאקו, 19 בדצמבר 2023
- ^ 1 2 כומתה חומה: קרב הגבורה של גדוד 13 של גולני ב-7 באוקטובר, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 15 בדצמבר 2023
- ^ אלון בן דוד, המג"ד שאיבד 41 לוחמים ביום אחד: "חשבתי רק על היישובים", באתר חדשות 13, 17 באוקטובר 2023
- ^ חנן גרינווד, הילה טימור אשור, יפעת ארליך, דויד פרץ, מרב סבר, אייל לוי, גיבורי ישראל: בתוך התופת התגלתה רוחם של האזרחים והלוחמים, באתר ישראל היום, 12 באוקטובר 2023
- ^ טנק אחד, צוות אחד ו-50 מחבלים מחוסלים: הצוות שהיה בקו הראשון משחזר את הקרבות ביום הראשון ללחימה, נבדק ב-2024-03-14 בדקה 04:35. באתר youtube. ב־19 באוקטובר 2023.
- ^
רס"ן שילה הר-אבן ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר רועי ברקת ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר דביר זכאי ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר דור ירחי ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר ישי פיטוסי ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר יעד בן יעקב ז"ל, באתר צה"ל
- ^ שיראל נפלה ב-7 באוקטובר, משפחתה עודכנה אחרי כ-3 שבועות, באתר ynet, 28 באוקטובר 2023
- ^ "ידענו שיבואו לדפוק אצלנו": אחרי חודש - זוהתה גופתה של התצפיתנית ים גלס, באתר ישראל היום, 19 בדצמבר 2023
- ^ אור הלר, אריאלה שטרנבך, זוהתה גופתה של התצפיתנית רוני אשל, שני לוחמים נפלו ברצועה, באתר חדשות 13, 9 בנובמבר 2023
- ^ כאן 11, חמשת הבלונאים שנפלו בשבת השחורה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 בנובמבר 2023
ישראל מושקוביץ, הורי הבלונאים שנפלו בנחל עוז: "ילדינו הופקרו", באתר ynet, 27 בדצמבר 2023 - ^ "אני התצפיתנית היחידה ששרדה את התופת במיגונית", באתר מאקו, 21 באוקטובר 2023
- ^ עידן אבני, 20 תצפיתניות נעלמו מבסיס נחל עוז, ההורים לא מקבלים תשובות, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2023
- ^ אלי אשכנזי, הותר לפרסום: התצפיתנית רוני אשל, שהוכרזה כנעדרת, נרצחה בשבת השחורה; לוחם שלדג נפל היום בעזה, באתר וואלה, 9 בנובמבר 2023
- ^ "הצעירה בסרטון של חמאס זו הבת שלי - ושעון החול אוזל": אמא של נעמה מתחננת להצלתה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
- ^ עוזי ברוך, הותר לפרסום: חיילת שנחטפה לעזה שוחררה במהלך פעולה קרקעית, באתר ערוץ 7, 30 באוקטובר 2023
- ^ חיילת שנחטפה לעזה שוחררה על ידי צה"ל והשב"כ במהלך הלילה, באתר ישראל היום, 30 באוקטובר 2023
- ^ טל לב רם, ארנולד נטייב, אכזריות בלי סוף: רב"ט נועה מרציאנו, שהופיעה בסרטון שפרסם חמאס, נרצחה בשבי, באתר מעריב אונליין, 14 בנובמבר 2023,
אמיר בוחבוט, התיעוד האחרון של נועה בשבי: הפרסום של חמאס שקדם לבשורה המרה, באתר וואלה, 13 בנובמבר 2023 - ^ לילך שובל, גופתה של התצפיתנית נועה מרציאנו חולצה בעזה - והובאה לקבורה בישראל, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2023
- ^ סרטון בטיקטוק, n12news
- ^ x.com, X (formerly Twitter)
- ^ אריה יואלי, 30 יום אחרי הטבח: נחנך מחדש חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז, באתר "סרוגים", 6 בנובמבר 2023
- ^ לוחמי גולני שנלחמים בעזה מצאו ציוד לחימה של הגדוד שלהם שנגנב במהלך הטבח ב-7 באוקטובר, באתר מאקו, 14 בנובמבר 2023
- ^ יואב זיתון, האמר שחמאס גנב ב-7 באוקטובר אותר בשג'אעיה - והוחזר לבסיס בנחל עוז, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
- ^ תיעוד ראשון מהחמ"ל השרוף: הורי התצפיתניות שנפלו ביקרו בנחל עוז, באתר מאקו, 19 בדצמבר 2023
| זירות מלחמת חרבות ברזל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הזירה העזתית | טבח שבעה באוקטובר • פינוי צפון הרצועה • קרב בית חאנון • קרב ג'באליה • קרב עזה • הפסקת אש • קרב שג'אעייה • תוכנית אטלנטיס • הלחימה בח'אן יונס • הקרב במחנות המרכז • מבצע עוז וניר • התקיפה נגד כוח צה"ל באל-מע'אזי • מבצע יד זהב • מבצע כתר המערב • מבצע ניתוח מקומי • קרב רפיח • קרב ג'באליה השני • כביש 749 • בסיס נצרים • המשבר ההומניטרי (הרעב ההמוני • הריגת הינד רג'ב • אסון הסיוע ההומניטרי • הריגת עובדי המטבח המרכזי העולמי • האסון בתל א-סולטאן • התקיפה בבית הספר אלעודה • התקיפה בבית לאהיא (29 באוקטובר 2024)) • הסיוע ההומניטרי • ההתנקשות באסמאעיל הנייה | ||||||
| החזית הצפונית | ההתנקשות בסאלח אל-עארורי • התקיפה בנמל התעופה חלב • פגיעת הרקטה במג'דל שמס • ההתנקשות בפואד שוכר • הפשיטה הישראלית במסיאף • ההתנקשות באבראהים עקיל • מבצע חיצי הצפון • מבצע סדר חדש • התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל • קרב אל-עדייסה • קרב כפר כילא • קרב מארון א-ראס (2024) • קרב מיס אל-ג'בל • קרב עייתא א-שעב (2024) • פגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני • מבצע חץ הבשן | ||||||
| החזית המזרחית | ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי • ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries • המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024) • התקיפה הישראלית באיראן (אפריל 2024) • המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) • מבצע ימי תשובה (2024) | ||||||
| מערכת דעת הקהל העולמית |
| ||||||
| זירות נוספות | זירת יהודה ושומרון • מעורבות החות'ים (מבצע שומר השגשוג • המשבר בים סוף • מבצע יד ארוכה • התקיפה הישראלית בתימן (ספטמבר 2024)) • מבצע העיר הלבנה • מבצע צלילי הכרם) • העורף הישראלי (מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל • חסימת משאיות הסיוע לרצועת עזה) • התקפות על בסיסי ארצות הברית בעיראק, ירדן וסוריה במהלך מלחמת חרבות ברזל | ||||||
