א-דרעיה
 | |||||||||
| ארמון סעד אבן סעוד | |||||||||
| מדינה |
 ערב הסעודית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | ריאד | ||||||||
| שטח | 29 הקטאר | ||||||||
| גובה | 694 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 61,609[1] (2022) | ||||||||
| קואורדינטות | 24°44′00″N 46°34′32″E / 24.733333°N 46.575556°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
.jpg)
א-דרעיה (בערבית: الدرعية) היא כיום פרוור צפון-מערבי של ריאד, ערב הסעודית עם אוכלוסייה של 61,609 תושבים (לפי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2022). היישוב המקורי מורכב ממבני בוץ נמוכים, שאינם מיושבים כיום, וניתן לבקר בהם כמעין מוזיאון פתוח. התושבים המקוריים היו סוחרים וחקלאים, שעיבדו שטחים בוואדי הסמוך. א-דרעיה שימשה כבירת אמירות א-דרעיה תחת השושלת הסעודית הראשונה משנת 1744 עד 1818. היא נחשבת לגרעין הווהאביה ולמשכן המקורי של בית סעוד. כיום, העיירה היא מקום מושבה של נפת א-דרעיה, הכוללת בין היתר גם את הכפרים אל-עוינה, ג'וביילה ואל-עמרייה, והיא חלק ממחוז ריאד.
נפת א-טוריף (אנ') ההיסטורית בא-דרעיה, ששימשה כבירה הראשונה של בית סעוד, הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2010.[2]
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]חורבות העיר העתיקה של א-דרעיה שוכנות משני צדי העמק הצר המכונה ואדי חניפה (אנ'), הנמשך דרומה דרך ריאד ומעבר לה. החורבות, המורכבות כמעט לחלוטין ממבנים מלבני בוץ, מחולקות לשלוש נפות, א-מולאיביד, ע'סיבה וא-טוריף, השוכנות על גבי גבעות המשקיפות על העמק. מבין השלוש, א-טוריף היא הגבוהה ביותר, והיא נגישה בקלות לתיירים ברגל. חלק מחומת העיר, הבנויה על שולי הוואדי, וגם היא עשויה מלבני בוץ, עדיין קיימת יחד עם כמה מגדלי תצפית נמוכים.
העיר המודרנית בנויה בגובה נמוך יותר למרגלות הגבעה שעליה ממוקמת א-טוריף. מצפון לעיירה, בתוך העמק, מספר גנים, מטעי תמרים וחוות ואחוזות קטנות. סכר המכונה אל-אילב נמצא צפונה יותר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-דרעיה נוסדה בשנת 1446. במאה ה-15 היו יישובים רבים בנג'ד ושימוש אינטנסיבי יותר בנווה המדבר. אבן דיר, ראש האד-דיר, שבט בני חניפה מהג'יר, רצה לנצל טוב יותר את הוואדי ובשנת 1446 הזמין את קרוביו, שבט מוראדה מאזור אל-קטיף שבמפרץ הפרסי, להתיישב כאן. הם ייסדו את ההתנחלויות מולאיביד וע'סיבה בגדה המזרחית של הוואדי וקראו לאתר החדש א-דרעיה, שכלל גם את כל היישובים שהיו ממוקמים על כארבעת הקילומטרים של הוואדי שהיה בין שני האתרים.
ע'סיבה הייתה הבירה הראשונה של "נווה המדבר של הוואדי" של מוראדה בוואדי חניפה. עם זאת, הנג'ד הדרומי נשלט מאוחר יותר בתחילה מאל-אויינה (בצפון הוואדי ממערב לאל-ג'וביילה). בסוף שנות ה-80, הפך מוקרין בין מרשאן את א-טוריף לבירת א-דרעיה בגדה המערבית של הוואדי. משנת 1725 שלטה א-דרעיה בדרום נג'ד תחת מוחמד אבן סעוד (1735–1765), מייסד המדינה הסעודית הראשונה.
על הגדה המזרחית של הוואדי, מול א-טוריף, נמצאת בוג'אירי, שם התגוררה משפחתו של השייח' מוחמד אבן עבד אל-והאב (1703-1792) לאחר שגורשו מאל-עוינה. לאחר 1745, הוא הפך חשוב יותר מהשיח' מוחמד אבן סעוד, שהתגורר בא-טוריף. אבן סעוד הצטרף לתנועה הרפורמציה הווהאבית וכרת ברית עם האימאם מוחמד אבן עבד אל-והאב ב-1744. בית סעוד השתלט על רוב חצי האי ערב, התקדם לחג'אז, וכבש את מכה ב-1806.
בא-טוריף השלים האימאם סעוד הראשון בין עבד אל-עזיז (אנ') (אימאם 1803–1814) את ארמונות סלווה. הבנאי המפורסם ביותר של אז בא-דרעיה היה אבן חזם.
הסולטן העות'מאני מהמוט השני רצה להגביל את הכוח החדש בחצי האי ערב. במהלך המלחמה הווהאבית-עות'מאנית, הוא שלח את המושל המצרי שלו, מוחמד עלי, למערכה נגד הסעודים בנג'ד.
נווה המדבר הותקף על ידי אבראהים פאשא, בנו של מוחמד עלי פאשה, בשנת 1818 ונפל לאחר שישה חודשי מצור בספטמבר באמצעות פרצה בצפון, לאחר התקפות קודמות לא מוצלחות על א-טוריף מדרום דרך ואדי שעיב צפאר. החברים החשובים ביותר של החמולה הסעודית נכלאו ובמקרים מסוימים נחטפו או הוצאו להורג.
בשנה שלאחר מכן, נהרסה א-דרעיה כליל והנפות א-טוריף וע'סיבה נותרו נטושים עד היום (היו ניסיונות התיישבות בא-טוריף בשנות ה-60 ועד שנות ה-90 שוחזרו הארמון הקדום של סעד וקאסר נאסר).
העיירה החדשה א-דרעיה נמצאת כשני קילומטרים מזרחית לוואדי חניפה. הבניינים ברובם בני שתי קומות.
אתרים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנים ההיסטוריים של העיר העתיקה כוללים:
- ארמון סלווה (قصر سلوى), זה היה בית המגורים והבית הראשון של האמירים והאימאמים של אל סעוד בתקופת המדינה הסעודית הראשונה. הוא נחשב לארמון הגדול ביותר באתר, המתנשא לגובה ארבע קומות. הוא מורכב מחמישה חלקים עיקריים שנבנו בפרקי זמן שונים ברציפות. הוא כנראה הושלם על ידי סעוד אבן עבדול עזיז בן מוחמד אבן סעוד, שהיה האימאם מ-1803 עד 1814.
- ארמון סעד בן סעוד (قصر سعد), אחד מהארמונות הגדולים באתר, הוא מפורסם בחצר שלו, ששימשה לאורווה. הארמון משוחזר לחלוטין והוא מתנשא לגובה של מספר קומות.
- החאן והחמאם של א-טוריף (حمام الطريف), בניין מסורתי המורכב ממספר חצרות קטנות מוקפות חדרים. החמאם מפורסם בסגנונות הארכיטקטוניים השונים שלו ומראה כיצד הבניין אטום למים על ידי שימוש בסוגי טיח שונים. הן לחאן והן לחמאם סופקו מים מבאר בוואדי.
- מסגד אימאם מוחמד אבן סעוד, מסגד שנבנה בתקופת שלטונו של האימאם מוחמד אבן סעוד. השייח' מוחמד אבן עבד אל-והאב נהג להעביר שיעורים על תנועת האסלאם המתוקנת שלו במסגד זה. הוא הפך למרכז לחינוך דתי. תלמידים נהגו להגיע אליו מכל חלקי חצי האי ערב.
- נפת אלבוג'אירי (حي البجيري), אחת מהנפות של העיר. היא ידועה בסגנון הייחודי של בנייניה בהשראת עצי הדקל שמסביב.[3]
את מתווה העיר עצמה ניתן ללמוד בקלות במוזיאון הלאומי של ערב הסעודית (אנ') בעזרת דגם מפורט בקנה מידה גדול של העיר המוצג שם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- At-Turaif District in ad-Dir'iyah UNESCO
- Photo gallery on Archive.org (בערבית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Riyadh Region (Saudi Arabia): Places in Governorates - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
- ^ At-Turaif District in ad-Dir'iyah
- ^ "ThePlace: Al-Bujairi district in Saudi Arabia's historic Ad Diriyah". Arab News (באנגלית). 2019-06-21.
