ח'אלד בן אל-וליד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה אחרונה מ־14:30, 13 בנובמבר 2024

ח'אלד בן אל-וליד (בערבית: خالد بن الوليد, מכונה גם: سيف الله المسلول – סיף אללה אל-מסלול, שפירושו: חרבו השלופה של אללה; נולד בשנת 584 במכה, מת ב-642 בחומס) היה מצביא מוסלמי ערבי ואחד מבני לווייתו של הנביא מוחמד. הוא נחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה, לא הובס מעולם, ומילא תפקיד מפתח בשלבים הראשונים של הקמת האימפריה המוסלמית.

נעוריו

ח'אלד בן אל-וליד נולד בסביבות שנת 584 במכה. אביו היה וליד בן אל-מוע'ירה (אנ'), מנהיגם של בני מח'זום (אנ') משבט קורייש, שהיו אחראים על הלחימה בשבט. כבר כילד הפך ח'אלד לאחד הפרשים הטובים בשבטו, שנחשב לטוב שבשבטי ערב. לצד הרכיבה רכש ח'אלד ידע גם במקצועות הלחימה השונים ולמד להשתמש ברומח, כידון, חרב וחץ וקשת. עד מהרה הפכה החרב להיות כלי הנשק המועדף עליו.

תקופת מוחמד

ח'אלד בגר ונודע בקרב שבטו ביכולות הלחימה שלו. עם ביסוס האסלאם היו תומכיו של מוחמד מעורבים במספר קרבות עם אנשי מכה הפגאנים שלא הסכימו לקבל על עצמם את הדת החדשה. ח'אלד היה זה שבזכות תושייתו הצבאית הצליח להפוך על פיו את קרב אוחוד, שנראה בתחילה כתבוסה של הקוריישים. הוא עצמו התאסלם רק בעקבות הסכם חודייביה בשנת 628, אך לאחר שקיבל על עצמו את האסלאם התנצל אישית בפני מוחמד על מעשיו, וביקש ממנו שיתפלל עבורו למחילת האל. מאותו יום ואילך לחם לצד האסלאם.

קרב מואתה

שלושה חודשים לאחר שהגיע ח'אלד לאל-מדינה שלח מוחמד שליח אל הע'סאנים כשבידו איגרת עבור מנהיגם שקראה לו להתאסלם. כשעבר השליח במ֫וּאְתַה (אנ') הוא נתפס ונרצח על ידי מנהיג הע'סאנים שׁוּרַחְבִּיל בן עַמְר (אנ'), אף שהיה מקובל כי שליחים דיפלומטיים נהנים מחסינות מפני התקפות. הידיעות על המקרה עוררו את זעמם של המוסלמים במדינה, ומשלחת ענישה התארגנה במהרה כנגד הע'סאנים. מוחמד מינה את זייד בן חרית'ה (אנ') לעמוד בראש הכוח, ואת ג'עפר בן אבי טאלב לסגנו. לסגנו של ג'עפר התמנה עבדאללה בן רוואחה (אנ'). רק במקרה שכל השלושה ייהרגו ניתנה סמכות למשתתפי משלחת העונשין לבחור מקרבם מנהיג חילופי. לאחר שכל שלושת המפקדים נהרגו, בחרו 3,000 הלוחמים ששרדו בח'אלד למפקדם, והאחרון פיקד עליהם במהלך קרב מואתה נגד הכוחות הביזנטיים והערבים הע'סאנים.

תקופת אבו בכר

כשנבחר אבו בכר לח'ליף הוא שלח את ח'אלד כנגד בַּ֫נוּ תמים (אנ') ואת עִכְּרִמַה בן אבו גַ'הְל (אנ') כנגד המתחזה מוסיילימה (אנ'). ח'אלד השלים את משימתו, הצטרף לעכרמה, והיה זה שהביא לסיום המרד של מוסליימה בקרב עקרבה.

במהלך מלחמות הרִדה שלח אבו בכר את ח'אלד לנג'ד בראש 4,000 לוחמים. שבטים רבים מיהרו לקבל את בואם בברכה, אך מאלכ בן נוויירה (אנ') ואנשיו שהיה הגזבר האחראי על שליחת המיסים (זכאת) ושליחתם למוחמד (בימי חייו של מוחמד) נסוגו מהעיר ונפוצו במדבר. על פי המקורות השיעים שלח ח'אלד פלוגות פרשים לחפש את הנמלטים. מאלכ ובני משפחתו נתפסו, הובאו בפני ח'אלד ולאחר שראה ח'אלד שהוא מתמיד בסירובו לקבל את מרותו של השליט החדש (אבו בכר) פקד ח'אלד על אנשיו לכרות לו את הראש, לאחר מכן שמו את ראשו של מאלכ בן נוויירה בין שתי אבנים ובישלו את ראשו ולאחר מכן אכל ח'אלד את הראש^[^{דרוש מקור]}. לטענת ההיסטוריון הסוני בן קאת'יר הוא עשה זאת על מנת להשליט טרור על שאר השבטים המוסלמים שסירבו לשלם מיסים לשליט החדש^[1] ומייד לאחר מכן הכריח ח'אלד את אשתו של מאלכ להינשא לו (אף על פי שחוקי הקוראן דורשים לחכות ארבעה חודשים) ולפי מקורות שונים אנס אותה במשך כל הלילה^[^{דרוש מקור]}.

אנשי מדינה נזעקו לנוכח הזוועות, ואבו קתאדה אל-אנצארי (אנ'), אחד מחברי הנביא, יצא למדינה כדי להתלונן על מעשיו של ח'אלד בפני אבו בכר. עומר בן אל-ח'טאב שהזדעזע מהמקרה דחק בח'ליף להדיח את ח'אלד מהפיקוד על הצבא, אך ח'אלד הכחיש כל מעורבות במותו של מאלכ, וטען כי פקודותיו הובנו שלא כהלכה. אבו בכר, שהיה מודע לכישרונו הצבאי של ח'אלד הסכים לקבל את גרסתו, וקבע כי "לא אשיב לנדנה את החרב שאללה שלף לשירותו".

הגרסה הסונית היא הגרסה המקובלת על מרבית ההיסטוריונים.

מסעות הכיבושים

ח'אלד החל במסע לכיבוש מסופוטמיה מידי האימפריה הסאסאנית, אך בשלב מאוחר יותר החליף אותו סעד בן אבי וקאץ (אנ'), והוא עצמו יצא לחזית הסורית כדי להתייצב מול הביזנטים. תחת הנהגתו כבשו המוסלמים את דמשק, ובקרב הירמוך הוכו הכוחות הביזנטיים של הקיסר הרקליוס מכה ניצחת, שבעקבותיה נפלה מרבית סוריה לידיים מוסלמיות. בעקבות הקרב נקרא ח'אלד לשוב לחצי האי ערב על ידי הח'ליף עומר. על אף שח'אלד ביקש להמשיך ולפקד על הצבא, הוא ציית להוראה, אך במקום לשוב למדינה נותר במערכה כחייל מן השורה.

מותו

היחסים בין עמר וח'אלד, שהיו בני דודים, נותרו קרירים, אך ח'אלד לא נטר לו טינה. על ערש דווי ציווה ח'אלד את כל רכושו לעמר, ומינה אותו לממונה על עיזבונו. ח'אלד מת בשנת 642 ונקבר בעיר חומס שבסוריה. משאלתו למות מות קדושים בקרב לא התמלאה, והוא מת במיטתו. מעל קברו הוקם מסגד הקרוי על שמו, ועל מצבתו חקוקים שמות 50 הקרבות עליהם פיקד מבלי שהובס. הוא הותיר אחריו בן, מנישואיו לאישה ביזנטית, בשם עבד א-רחמן בן ח'אלד (אנ'). המסגד שהוקם לכבודו נפגע במלחמת האזרחים הסורית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ח'אלד בן אל-וליד בוויקישיתוף

ח'אלד בן אל-וליד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Ibn Kathir. Al-Bidāya wa-n-nihāya. Vol. 9. p. 462.

[1] Ibn Kathir. Al-Bidāya wa-n-nihāya. Vol. 9. p. 462.

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''ח'אלד בן אל-וליד''' (ב[[ערבית]]: '''خالد بن الوليد''', מכונה גם: '''סיף אללה אלמסלול''' - חרבו השלופה של אללה; נולד בשנת [[584]] ב[[מכה]], מת ב-[[642]] ב[[חומס]]) היה [[מצביא]] [[אסלאם|מוסלמי]] [[חצי האי ערב|ערבי]] ואחד מ[[צחאבה|בני לווייתו של הנביא מוחמד]]. הוא נחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה, לא הובס מעולם, ומילא תפקיד מפתח בשלבים הראשונים של הקמת [[האימפריה המוסלמית]].
+'''ח'אלד בן אל-וליד''' (ב[[ערבית]]: '''خالد بن الوليد''', מכונה גם: '''سيف الله المسلول''' – '''סיף אללה אל-מסלול''', שפירושו: חרבו השלופה של אללה; נולד בשנת [[584]] ב[[מכה]], מת ב-[[642]] ב[[חומס]]) היה [[מצביא]] [[אסלאם|מוסלמי]] [[חצי האי ערב|ערבי]] ואחד מ[[צחאבה|בני לווייתו של הנביא מוחמד]]. הוא נחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה, לא הובס מעולם, ומילא תפקיד מפתח בשלבים הראשונים של הקמת [[האימפריה המוסלמית]].
 ==נעוריו==
-ח'אלד בן אל-ווליד נולד בסביבות שנת [[584]] ב[[מכה]]. אביו היה [[ווליד אבן מוע'אירה]], מנהיגם של [[בנו מחזום]] משבט [[קורייש]], שהיו אחראים על הלחימה בשבט. כבר כילד הפך ח'אלד לאחד הפרשים הטובים בשבטו, שנחשב לטוב שבשבטי ערב. לצד הרכיבה רכש ח'אלד ידע גם במקצועות הלחימה השונים ולמד להשתמש ב[[רומח]], [[כידון]], [[חרב]] ו[[חץ וקשת]]. עד מהרה הפכה החרב להיות כלי הנשק המועדף עליו.
+ח'אלד בן אל-וליד נולד בסביבות שנת [[584]] ב[[מכה]]. אביו היה [[וליד בן אל-מוע'ירה]] {{אנ|Walid ibn al-Mughira}}, מנהיגם של [[בנו מח'זום|בני מח'זום]] {{אנ|Banu Makhzum}} משבט [[קורייש]], שהיו אחראים על הלחימה בשבט. כבר כילד הפך ח'אלד לאחד הפרשים הטובים בשבטו, שנחשב לטוב שבשבטי ערב. לצד הרכיבה רכש ח'אלד ידע גם במקצועות הלחימה השונים ולמד להשתמש ב[[רומח]], [[כידון]], [[חרב]] ו[[חץ וקשת]]. עד מהרה הפכה החרב להיות כלי הנשק המועדף עליו.
-==תקופת מוחמד: 610 - 632==
+==תקופת מוחמד==
-ח'אלד בגר ונודע בקרב שבטו ביכולות הלחימה שלו. עם ביסוס ה[[אסלאם]] היו תומכיו של [[מוחמד]] מעורבים במספר קרבות עם אנשי [[מכה]] ה[[פגאנים]] שלא הסכימו לקבל על עצמם את הדת החדשה. ח'אלד היה זה שבזכות תושייתו הצבאית הצליח להפוך על פיו את [[קרב אוחוד]], שנראה בתחילה כתבוסה של הקוריישים. הוא עצמו התאסלם רק בעקבות [[הסכם חודיבייה]] בשנת [[628]], אך לאחר שקיבל על עצמו את האסלאם התנצל אישית בפני מוחמד על מעשיו, וביקש ממנו שיתפלל עבורו למחילת האל. מאותו יום ואילך לחם לצד האסלאם.
+ח'אלד בגר ונודע בקרב שבטו ביכולות הלחימה שלו. עם ביסוס ה[[אסלאם]] היו תומכיו של [[מוחמד]] מעורבים במספר קרבות עם אנשי [[מכה]] ה[[פגאנים]] שלא הסכימו לקבל על עצמם את הדת החדשה. ח'אלד היה זה שבזכות תושייתו הצבאית הצליח להפוך על פיו את [[קרב אוחוד]], שנראה בתחילה כתבוסה של הקוריישים. הוא עצמו התאסלם רק בעקבות [[הסכם חודייביה]] בשנת [[628]], אך לאחר שקיבל על עצמו את האסלאם התנצל אישית בפני מוחמד על מעשיו, וביקש ממנו שיתפלל עבורו למחילת האל. מאותו יום ואילך לחם לצד האסלאם.
+==קרב מואתה==
-==סיפור התאסלמותו==
+שלושה חודשים לאחר שהגיע ח'אלד ל[[אל-מדינה]] שלח מוחמד שליח אל ה[[שבט ע'סאן|ע'סאנים]] כשבידו איגרת עבור מנהיגם שקראה לו להתאסלם. כשעבר השליח ב[[מואתה|מ֫וּאְתַה]] {{אנ|Mu'tah}} הוא נתפס ונרצח על ידי מנהיג הע'סאנים [[שורחביל בן עמר|שׁוּרַחְבִּיל בן עַמְר]] {{אנ|Shurahbil ibn Amr}}, אף שהיה מקובל כי שליחים דיפלומטיים נהנים מחסינות מפני התקפות. הידיעות על המקרה עוררו את זעמם של המוסלמים במדינה, ומשלחת ענישה התארגנה במהרה כנגד הע'סאנים. מוחמד מינה את [[זייד בן חרית'ה]] {{אנ|Zayd ibn Haritha al-Kalbi}} לעמוד בראש הכוח, ואת [[ג'עפר בן אבי טאלב]] לסגנו. לסגנו של ג'עפר התמנה [[עבדאללה בן רוואחה]] {{אנ|Abd Allah ibn Rawahah}}. רק במקרה שכל השלושה ייהרגו ניתנה סמכות למשתתפי משלחת העונשין לבחור מקרבם מנהיג חילופי. לאחר שכל שלושת המפקדים נהרגו, בחרו 3,000 הלוחמים ששרדו בח'אלד למפקדם, והאחרון פיקד עליהם במהלך קרב מואתה נגד הכוחות הביזנטיים והערבים הע'סאנים.
-ח'אלד מספר את סיפור התאסלמותו: "כשעשה הנביא מוחמד (עליו התפילה והשלום) - את ההסכם בחודייביה, ראיתי שעניינו [של הנביא] צובר תאוצה, ואמרתי לעצמי:
-אולי אלך אל נגוס [מלך אתיופיה], אך מצאתי שתומכיו של הנביא חיים בקרבת המלך בבטחה. ואמרתי לעצמי אולי אלך להרקליוס [קיסר האימפריה הביזנטית] ואתנצר או אתגייר? לאחר מכן התקיימה "העומרה המשלימה" ולא הייתי נוכח ולא ראיתי את הכניסה [של המוסלמים למכה], ואחי אל-וליד איבן אל וליד היה עם הנביא, חיפש ולא מצאני, הוא כתב לי":
-'בשם אללה הרחמן והרחום: לא ראיתי דבר מפליא יותר מהתעלמותך מהאסלאם, ועוד עם שכל והבנה כמו שלך! והאם מישהו יכול להתעלם מהאסלאם? שליחו של אללה שאל אותי לגביך, ואמר': "איפה חאלד"? 'אמרתי: אללה יביא אותו! ואמר לי': "איש כמוהו היה בּוּר לגבי האסלאם? ולוּ היה מעביר את הכרעותיו וחדותו אל המוסלמים - היה זה טוב יותר עבורו". 'אז השלם אחי מכל הטוב שפיספסת'!"
+==תקופת אבו בכר ==
+כשנבחר [[אבו בכר]] ל[[ח'ליפה|ח'ליף]] הוא שלח את ח'אלד כנגד [[בנו תמים|בַּ֫נוּ תמים]] {{אנ|Banu Tamim}} ואת [[עכרמה בן אבו ג'הל|עִכְּרִמַה בן אבו גַ'הְל]] {{אנ|Ikrima ibn Amr}} כנגד המתחזה [[מוסיילימה]] {{אנ|Musaylima}}. ח'אלד השלים את משימתו, הצטרף לעכרמה, והיה זה שהביא לסיום המרד של מוסליימה ב[[קרב עקרבה]].
+במהלך [[מלחמות הרדה|מלחמות הרִדה]] שלח [[אבו בכר]] את ח'אלד ל[[נג'ד]] בראש 4,000 לוחמים. שבטים רבים מיהרו לקבל את בואם בברכה, אך [[מאלכ בן נוויירה]] {{אנ|Malik ibn Nuwayra}} ואנשיו שהיה הגזבר האחראי על שליחת המיסים ([[זכאה|זכאת]]) ושליחתם למוחמד (בימי חייו של מוחמד) נסוגו מהעיר ונפוצו במדבר. על פי המקורות ה[[שיעים]] שלח ח'אלד פלוגות פרשים לחפש את הנמלטים. מאלכ ובני משפחתו נתפסו, הובאו בפני ח'אלד ולאחר שראה ח'אלד שהוא מתמיד בסירובו לקבל את מרותו של השליט החדש (אבו בכר) פקד ח'אלד על אנשיו לכרות לו את הראש, לאחר מכן שמו את ראשו של מאלכ בן נוויירה בין שתי אבנים ובישלו את ראשו ולאחר מכן אכל ח'אלד את הראש{{מקור|נושא=ישראל}}. לטענת ההיסטוריון הסוני בן קאת'יר הוא עשה זאת על מנת להשליט טרור על שאר השבטים המוסלמים שסירבו לשלם מיסים לשליט החדש{{הערה|{{cite book|page=462|volume=9|title=Al-Bidāya wa-n-nihāya|author1=Ibn Kathir}}}} ומייד לאחר מכן הכריח ח'אלד את אשתו של מאלכ להינשא לו (אף על פי שחוקי הקוראן דורשים לחכות ארבעה חודשים) ולפי מקורות שונים אנס אותה במשך כל הלילה{{דרוש מקור}}.
+אנשי מדינה נזעקו לנוכח הזוועות, ו[[אבו קתאדה אל-אנצארי]] {{אנ|Abu Qatada al-Ansari}}, אחד מחברי הנביא, יצא למדינה כדי להתלונן על מעשיו של ח'אלד בפני [[אבו בכר]]. [[עומר בן אל-ח'טאב]] שהזדעזע מהמקרה דחק ב[[ח'ליפה|ח'ליף]] להדיח את ח'אלד מהפיקוד על הצבא, אך ח'אלד הכחיש כל מעורבות במותו של מאלכ, וטען כי פקודותיו הובנו שלא כהלכה. אבו בכר, שהיה מודע לכישרונו הצבאי של ח'אלד הסכים לקבל את גרסתו, וקבע כי "לא אשיב לנדנה את החרב שאללה שלף לשירותו".
-"קיבלתי כוח רצון לצאת [אל אלמדינה] אחרי קריאת המכתב, ושימח אותי שהנביא שאל לגבי, אמרתי לעצמי: את מי אקח איתי? פגשתי בספואן איבן אומיה, אמרתי לו: האם אתה לא חושב שהגיע הזמן שנלך למוחמד ונתמוך בו? וכי כבודו של מוחמד הוא גם הכבוד שלנו.  אמר לי ספואן": 'גם אם הייתי נשאר האחרון - לא הייתי תומך בו'. "לאחר מכן פגשתי בעיקרמה איבן אבו ג'הל שנתן לי תשובה דומה. ואף פגשתי בעות'מאן אבן טלחה, והתכוננתי כבר לצאת [לאל מדינה] ואמרתי לעצמי אדבר עם עות'מאן, אך נזכרתי שקרוביו נהרגו והיססתי, אך בסופו של דבר החלטתי לדבר איתו, והוא הסכים איתי ויצאנו.
-בדרך פגשנו בעמר אבן אל עאץ ששאל אותנו:
-'לאן פניכם מועדות'?
-"אמרנו: להתאסלם. אמר עמר": 'גם אני יצאתי לשם כך'.
+הגרסה הסונית היא הגרסה המקובלת על מרבית ההיסטוריונים.
-"נכנסנו לעיר אל מדינה כולנו, והידיעה הגיעה אל הנביא - עליו התפילה והשלום, והוא שמח על כך. לבשתי את מיטב בגדיי ויצאתי אל הנביא. בדרך פגש אותי אחי שאמר לי": 'מהר! שליחו של אללה שמע על בואכם ושמח על כך'.
+==מסעות הכיבושים==
-"כשהגענו וראינו את הנביא הוא חייך, ובירכתי אותו:
+ח'אלד החל במסע לכיבוש [[מסופוטמיה]] מידי [[האימפריה הסאסאנית]], אך בשלב מאוחר יותר החליף אותו [[סעד בן אבי וקאץ]] {{אנ|Sa'd ibn Abi Waqqas}}, והוא עצמו יצא לחזית הסורית כדי להתייצב מול [[האימפריה הביזנטית|הביזנטים]]. תחת הנהגתו כבשו המוסלמים את [[דמשק]], וב[[קרב הירמוך]] הוכו הכוחות הביזנטיים של הקיסר [[הרקליוס]] מכה ניצחת, שבעקבותיה נפלה מרבית סוריה לידיים מוסלמיות. בעקבות הקרב נקרא ח'אלד לשוב לחצי האי ערב על ידי ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]]. על אף שח'אלד ביקש להמשיך ולפקד על הצבא, הוא ציית להוראה, אך במקום לשוב למדינה נותר במערכה כחייל מן השורה.
-שלום לנביא, והוא ענה בסבר פנים יפות, ואמרתי: מעיד אני שאין אלוה מבלעדי אללה, ושאתה הוא שליחו של אללה.
-אמר הנביא": 'השבח לאללה שהדריך אותך לאסלאם, נוכחתי לדעת שאתה בעל תבונה וייחלתי שזה יוביל אותך רק לטוב'.
-"אמרתי לשליחו של אללה: עד כה לחמתי נגד האסלאם בעקשנות, אנא התפלל לאללה שימחל לי על כל מעשיי לפני כן.
-אמר לי הנביא: 'האסלאם מוחק את מה שהיה לפניו', "ואמרתי: "בכל זאת?
-ואז נשא הנביא תפילה ואמר": 'אלוהים, הענק מחילה לחאלד אבן אל וליד על כל מעשיו שהיו נגד האסלאם'.
+==מותו==
-"אחרי התקדם עמר אבן אל עאץ והתאסלם, ואחריו עות'מאן אבן טלחה התאסלם.
+היחסים בין עמר וח'אלד, שהיו בני דודים, נותרו קרירים, אך ח'אלד לא נטר לו טינה. על ערש דווי ציווה ח'אלד את כל רכושו לעמר, ומינה אותו לממונה על עיזבונו. ח'אלד מת בשנת [[642]] ונקבר בעיר [[חומס]] שב[[סוריה]]. משאלתו למות מות קדושים בקרב לא התמלאה, והוא מת במיטתו.
+מעל קברו הוקם [[מסגד]] הקרוי על [[מסגד ח'אלד בן אל-וליד|שמו]], ועל מצבתו חקוקים שמות 50 הקרבות עליהם פיקד מבלי שהובס. הוא הותיר אחריו בן, מנישואיו לאישה ביזנטית, בשם [[עבד א-רחמן בן ח'אלד]] {{אנ|Abd al-Rahman ibn Khalid}}. המסגד שהוקם לכבודו נפגע במלחמת האזרחים הסורית.
-ההגעה שלנו אל אלמדינה הייתה בחודש צפר בשנה השמינית להיג'רה".
-==קרב מואתה: 629==
-שלושה חודשים לאחר שהגיע ח'אלד ל[[אל-מדינה]] שלח מוחמד שליח אל ה[[שבט ע'סאן|ע'סאנים]] כשבידו איגרת עבור מנהיגם שקראה לו להתאסלם. כשעבר השליח ב[[מואתה]] הוא נתפס ונרצח על ידי מנהיג הע'סאנים [[שוראביל אבן עמר]], אף שהיה מקובל כי שליחים דיפלומטיים נהנים מחסינות מפני התקפות. הידיעות על המקרה עוררו את זעמם של המוסלמים במדינה, ומשלחת ענישה התארגנה במהרה כנגד הע'סאנים. מוחמד מינה את [[זייד אבן חרית'ה]] לעמוד בראש הכוח, ואת [[ג'עפר אבן אבי טאלב]] לסגנו. כסגנו של ג'עפר התמנה [[עבדאללה אבן רוואחה]]. רק במקרה שכל השלושה יהרגו ניתנה סמכות למשתתפי משלחת העונשין לבחור מקרבם מנהיג חילופי. לאחר שכל שלושת המפקדים נהרגו, בחרו 3000 הלוחמים ששרדו בח'אלד כמפקדם, והאחרון פיקד עליהם במהלך קרב מואתה נגד הכוחות הביזנטיים והערבים הע'סאנים.
-==תקופת אבו בכר: 632 - 634 ==
-כשנבחר [[אבו בכר]] ל[[ח'ליפה|ח'ליף]] הוא שלח את ח'אלד כנגד [[בנו תמים]] ואת [[עכרמה אבן אבו ג'אהל]] כנגד המתחזה [[מוסליימה]]. ח'אלד השלים את משימתו, הצטרף לעכרמה, והיה זה שהביא לסיום המרד של מוסליימה ב[[קרב עקרבה]].
-במהלך [[מלחמות הרדה|מלחמות הרִדה]] שלח [[אבו בכר]] את ח'אלד ל[[נג'ד]]{{אנ|Najd}} בראש 4000 לוחמים. שבטים רבים מיהרו לקבל את בואם בברכה, אך [[מאלכ אבן נויירה]] ואנשיו שהיה הגזבר האחראי על שליחת המיסים (זאכת) ושליחתם למוחמד (בימי חייו של מוחמד) נסוגו מהעיר ונפוצו במדבר. על פי המקורות ה[[שיעים]] שלח ח'אלד פלוגות פרשים לחפש את הנמלטים. מאלכ ובני משפחתו נתפסו, הובאו בפני ח'אלד ולאחר שראה ח'אלד שהוא מתמיד בסירובו לקבל את מרותו של השליט החדש (אבו בכר) פקד ח'אלד על אנשיו לכרות לו את הראש, לאחר מכן שמו את ראשו של מאלכ אבן נויירה בין שתי אבנים ובישלו את ראשו ולאחר מכן אכל ח'אלד את הראש{{מקור}}. לטענת ההיסטוריון הסוני אבן קאת'יר הוא עשה זאת על מנת להשליט טרור על שאר השבטים המוסלמים שסירבו לשלם מיסים לשליט החדש{{הערה|{{cite book|page=462|volume=9|title=Al-Bidāya wa-n-nihāya|author1=Ibn Kathir}}}} ומיד לאחר מכן הכריח ח'אלד את אשתו של מאלכ להנשא לו (למרות שחוקי הקוראן דורשים לחכות ארבעה חודשים) ולפי מקורות שונים אנסה במשך כל הלילה {{דרוש מקור}}.
-אנשי מדינה נזעקו לנוכח הזוועות, ו[[חארת' בן רביע |אבו קתאדה אלאנצארי]], אחד מחברי הנביא, יצא למדינה כדי להתלונן על מעשיו של ח'אלד בפני [[אבו בכר]]. [[עומר בן אל-ח'טאב]] שהזדעזע מהמקרה דחק ב[[ח'ליפה|ח'ליף]] להדיח את ח'אלד מהפיקוד על הצבא, אך ח'אלד הכחיש כל מעורבות במותו של מאלכ, וטען כי פקודותיו הובנו שלא כהלכה. אבו בכר, שהיה מודע לכישרונו הצבאי של ח'אלד הסכים לקבל את גרסתו, וקבע כי "לא אשיב לנדנה את החרב שאללה שלף לשירותו".
-יש לציין כי הגרסה הסונית היא הגרסה המקובלת על מרבית ההיסטוריונים.
-==מסעות הכיבושים: 634 - 638==
-ח'אלד החל במסע לכיבוש [[מסופוטמיה]] מידי [[האימפריה הסאסאנית]], אך בשלב מאוחר יותר החליף אותו [[סעד אבן אבי וקאס]], והוא עצמו יצא לחזית הסורית כדי להתייצב מול [[האימפריה הביזנטית|הביזנטים]]. תחת הנהגתו כבשו המוסלמים את [[דמשק]], וב[[קרב הירמוך]] הוכו הכוחות הביזנטיים של הקיסר [[הרקליוס]] מכה ניצחת, שבעקבותיה נפלה מרבית סוריה לידיים מוסלמיות. בעקבות הקרב נקרא ח'אלד לשוב לחצי האי ערב על ידי ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]]. על אף שח'אלד ביקש להמשיך ולפקד על הצבא, הוא ציית להוראה, אך במקום לשוב למדינה נותר במערכה כחייל מן השורה.
-==מותו==
-היחסים בין עמר וח'אלד, שהיו בני דודים, נותרו קרירים, אך ח'אלד לא נטר לו טינה. על ערש דווי ציווה ח'אלד את כל רכושו לעמר, ומינה אותו לממונה על עיזבונו. ח'אלד מת בשנת [[642]] ונקבר בעיר [[חומס]] שב[[סוריה]]. משאלתו למות מות קדושים בקרב לא התמלאה, והוא מת במיטתו.
-מעל קברו הוקם [[מסגד]] הקרוי על [[מסגד ח'אלד בן אל-וליד|שמו]], ועל מצבתו חקוקים שמות 50 הקרבות עליהם פיקד מבלי שהובס. הוא הותיר אחריו בן, מנישואיו לאישה ביזנטית, בשם [[עבד אלרחמן אבן ח'אלד]]. המסגד שהוקם לכבודו נפגע במלחמת האזרחים הסורית.
 ==קישורים חיצוניים==
+{{ויקישיתוף בשורה}}
 * {{בריטניקה}}