מסלמה בן חביב
.jpg) | |
| לידה |
המאה ה־6 Al-Yamama, ערב הסעודית  |
|---|---|
| פטירה |
633 קרב עקרבה |
| בן או בת זוג |
סג'אח |
  | |
מַסְלָמָה בִּן חבּיבּ אל-חנפי (בערבית: مسلمة بن حبيب الحنفي; נפטר בשנת 632), או בכנוי הגנאי השגור מוּסַיילִימָה (مُسَيْلِمَةُ), היה טוען לנבואה[1][2][3] משבט בני חניפא.[4][5] במקור מא-דרעיה, היא ריאד של ימינו, היה אויב האסלאם בערביה במאה ה-7. היה מנהיג אויבי האסלאם במלחמות הרדה.[6] מסלמה מפורסם באסלאם כדוגמה לנביא שקר[7], ומכונה בפי מוסלמים מוסיילימה אל-כד'אב (מוסיילימה הכזבן).[8]
שמו האמיתי היה מסלמה, אך המוסלמים שינו את שמו למוסיילימה, שהוא הקטנה לשם לעג של מסלמה (כלומר, 'מסלמה הקטן').[8]
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסלמה היה בנו של חביב, מהשבט באנו חניפא, אחד השבטים הגדולים של ערב שאכלסו את אזור נג'ד. בני חניפא היו ענף מונותאיסטי של באנו באכר והיו עצמאיים טרם האסלאם.[9]
בין הדיווחים הראשונים שלו מתארים אירועים בשלהי ההיג'רי ה-9, שנת המשלחות, כאשר ליווה משלחת משבטו לאל-מדינה. המשלחת כללה שני מוסלמים בולטים נוספים. מאוחר יותר הם יעזרו למסלאמה לעלות לשלטון ולהציל את השבט שלהם מהשמדה. האנשים האלה היו נהר אר-רג'ל בן אונפווה ומוג'אע בן מרארה. במדינה, שהתה המשלחת עם בתו של אל-חרית', אשת אנצאר מבני נג'אר. כשהמשלחת הגיעה למדינה, נקשרו הגמלים במחנה, ומסלאמה נשאר שם לשמור עליהם בזמן שהנציגים האחרים נכנסו.
הם ניהלו שיחות עם מוחמד. המשלחת לפני עזיבתם אימצה את האסלאם והתנערה מהנצרות. כמנהגו, מוחמד העניק מתנות לצירים, וכאשר קיבלו את מתנותיהם אמר אחד: "השארנו את אחד מחברינו במחנה לשמור על ההרים שלנו".
מוחמד נתן להם מתנות גם עבורו, והוסיף: "הוא לא הפחות מכם שיישאר מאחור כדי לשמור על רכושם של חבריו". בשובם הפיצו את האסלאם לשבט בני חניפא.
נביאות והוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדבסטן אי-מזאהב, יצירה מהמאה ה-17 על האמונות הדתיות בהודו בתקופה שבה, טוענת שדת בשם הסדקייה שהלכה בעקבות מסלמה הייתה קיימת אז.[10][11] העבודה מתעדת את תורתו לכאורה של מסלמה על פי מודיע השייך לקבוצה.[10][11] במועצת הדתות של השליט המוגולי אכבר התקיים גם דיון על סדקייה בסיוע כהניה.[10][11]
מסלאמה, שנטען כי היה קוסם מיומן על ידי היסטוריונים מוסלמים, סנוור המונים בניסים שונים.
מסלמה שיתף פסוקים המתיימרים להיות התגלות שמיימית. לאחר מכן, חלק מהאנשים קיבלו אותו כנביא לצד מוחמד.[11] בהדרגה גברה השפעתו וסמכותו של מסלמה בקרב אנשי שבטו. הוא אסף צבא של 40,000 נאמנים.[11]
א-טברי בספרו "תולדות הנביאים והמלכים" מתאר כי מסלמה גם הציע לחלוק את השלטון על ערב עם מוחמד.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמות הרדה שהופיעו בעקבות מותו של מוחמד, סג'ה בינת אל-חרית' הכריזה שהיא נביאה לאחר שנודע לה שמסלאמה וטולייה הכריזו על נביאות.[12] 4,000 אנשים התאספו סביבה כדי לצעוד למדינה. אחרים הצטרפו אליה נגד מדינה. עם זאת, המתקפה המתוכננת שלה על מדינה בוטלה לאחר שנודע לה שצבאו של ח'אלד בן אל-וליד הביס את טוליחא אל-אסאדי (עוד נביא לפי עצמו).[13] לאחר מכן, היא ביקשה שיתוף פעולה עם מסלמה כדי להתנגד לאיום של ח'אלד.[13] תחילה הושגה הבנה הדדית עם מסלאמה. מאוחר יותר נישאו השניים והיא קיבלה אותו כנביא.[13] לאחר מכן הביס ח'אלד את הגורמים המרדניים שנותרו סביב סאג'ה, ואחר כך עבר להביס את מסלאמה.[13]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסלמה לחם בקרב יאמאמה (קרב עקרבה), ונהרג על ידי ווחשי בן חרב.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Margoliouth, D. S. (1903). "On the Origin and Import of the Names Muslim and Ḥanīf". Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland. 5: 467–493. doi:10.1017/S0035869X00030744. JSTOR 25208542.
- ^ Beliaev, E. A. (1966). Arabs, Islam and Arabian Khalifat in the middle ages (2nd ed.). Moscow. pp. 103–108.
- ^ Petrushevskii, I. P. (1966). Islam in Iran in VII–XV centuries. Leningrad. pp. 13–14.
- ^ Fattah, Hala Mundhir; Caso, Frank (2009). A Brief History of Iraq (באנגלית). Infobase Publishing. ISBN 9780816057672.
- ^ Emerick, Yahiya (2002-04-01). Critical Lives: Muhammad (באנגלית). Penguin. ISBN 9781440650130.
- ^ 1 2 John Bagot Glubb (1963). The Great Arab Conquest. Hodder and Stoughton. p. 112.
- ^ Ibn Kathīr, Ismāʻīl ibn ʻUmar (2000). Ṣafī al-Raḥmān Mubārakfūrī (ed.). al-Miṣbāḥ al-munīr fī tahdhīb tafsīr Ibn Kathīr. Vol. 1. Riyadh, Saʻudi Arabia: Darussalam. p. 68.
- ^ 1 2 "مسلمة الحنفي في ميزان التاريخ لجمال علي الحلاّق" (בערבית). Elaph. 14 בינואר 2015. נבדק ב-20 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ El-Badawi, Emran (2013). The Qur'an and the Aramaic Gospel Traditions. Routledge. p. 69. ISBN 9781317929338.
- ^ 1 2 3 David Shea (1843). "VII Of The Religion Of The Sádakíahs". The Dabistán, or School of manners, translated from the original Persian. Vol. 3.
- ^ 1 2 3 4 5 "DABESTĀN-E MAḎĀHEB". iranicaonline.org.
- ^ E.J. Brill's first encyclopedia of Islam, 1913–1936 By M. Th. Houtsma, p665
- ^ 1 2 3 4 The Life of the Prophet Muhammad: Al-Sira Al-Nabawiyya By Ibn Kathir, Trevor Le Gassick, Muneer Fareed, pg. 36.