תהילים ק"מ

תהילים ק"מ לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד: חַלְּצֵנִי יְהוָה, מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי:
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי. (ג) אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת. (ד) שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב--תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה. (ה) שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי. (ו) טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה. (ז) אָמַרְתִּי לַה' אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה ה' קוֹל תַּחֲנוּנָי. (ח) ה' אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק. (ט) אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה. (י) רֹאשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יכסומו (יְכַסֵּימוֹ). (יא) ימיטו (יִמּוֹטוּ) עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל יָקוּמוּ. (יב) אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת. (יג) ידעת (יָדַעְתִּי) כִּי יַעֲשֶׂה ה' דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים. (יד) אַךְ צַדִּיקִים, יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.

תהילים ק"מ הוא המזמור ה-140 בספר תהילים (על פי המספור של תרגום השבעים והוולגטה, זהו המזמור ה-139 במספר).

תוכן המזמור

מזמור ק"מ הוא אחד ממזמורי דוד הפותחים ב"למנצח מזמור לדוד". המחבר מבקש מהאל להציל אותו מאדם רע ומאיש רשע בכלל. לרשע יש לשון כמו נחש והוא מנסה להפיל בפח את המחבר ו"לדחות פעמיו". הרשעים טומנים פח, חבל ומוקש למחבר. המחבר מתפלל אל האל – "אלי אתה!" ומבקש ממנו לשמוע את תחינתו ולא לתת לרשע להפיק את זממו. בסוף המזמור המחבר מצהיר שהוא יודע שהאל יעשה "דין עני משפט אביונים" ורק צדיקים וישרים הם אלו שיזכו לשבת לפני האל.

המזמור במגילות מדבר יהודה

תחילת מזמור זה נמצאה במגילת התהילים הגדולה ממערה 11 בקומראן, בקטע קטוע.

מלבד השינויים המקובלים בכל מגילות קומראן של כתיב עברי מלא יותר ניתן להבחים ב-3 שינויים חשובים:

1) בפסוק ב' נשמט שם ה'.

2) בפסוק ג' כתוב "כל היום" במקום "כל יום".

3) בפסוק ד' כתוב "עכביש" במקום "עכשוב". חלק מהפירושים אכן פירשו את המילה עכשוב כמו עכביש.

המזמור ביהדות

בתלמוד הבבלי במסכת ברכות לב עמוד ב מובא – " אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר "אַךְ צַדִּיקִים, יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ; יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים, אֶת-פָּנֶיךָ" שזהו הפסוק האחרון בפרק.

בהתאם לכך גם הורה הרבי מליובאויטש לומר פסוק זה כל יום אחר התפילה.

בנצרות

חלקו השני של פס' ד' מופיע בברית החדשה באגרת אל הרומיים פרק ג פסוק 13.

לקריאה נוספת

• משה גרינברג, מזמור קמ, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה יד, 1978, עמ' 88–99

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים ק"מ בוויקישיתוף