לדלג לתוכן

פיקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןפיקוס
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: תותיים
סוג: פיקוס
שם מדעי
Ficus
לינאוס, 1753
פיקוס השדרות, ניטע בשנות ה-30 בחצר בית הספר היסודי בית יהושע שבשכונת הצריפים בעיר נשר

פִיקוּס (שם מדעי: Ficus) הוא סוג של צמחים בעלי פרחים, המונה למעלה מ-800 מינים של עצים, שיחים, מטפסים ואפיפיטים. מרבית הפיקוסים צומחים באזורים בעלי אקלים טרופי או אקלים חמים-ממוזג.

הפיקוס לרוב בעל עלים רחבים ובשרניים, שפתם תמימה, לעיתים מחולקים לאונות. העצים בסוג מתאפיינים בשורשים גלויים, היכולים לבקוע מענפי העצים ומגזעו ולהשתלשל מטה, עד כדי יצירת מראה דמוי שיח.

הפרחים מקובצים בתפרחת מרוכזת תחת מעטה חצי סגור, ובמינים מסוימים (כמו השקמה והתאנה) יראו כפרי. אופן תפרחת זה חוזר במספר סוגים אחרים במשפחת התותיים, ביניהם ה-Dorstenia שפרחיה[1] גם גדלים בתפרחות מרוכזות על מצע מעוגל, אך היא פתוחה למחצה והפרחים הזעירים בולטים לעין. התפרחת קרויה בשם "פגה", ופי הפגה נקרא "אוסטיאול". לאחר ההפריה של פרחי הפיקוס, הפרי צומח בתוך מעטה התפרחת ומפתח זרעים, והמעטה נסגר. הודות לפרחיו הנסתרים, הפיקוס מואבק בלעדית על ידי צרעת הפיקוס, המשתמשת במחסה הפרי כדי להטיל את ביציה. באזורים בהם הצרעות הוכחדו או שאינן מאביקות, מתרבה הצמח על ידי ייחורים.

לפיקוס שרף עץ צמיג, שנע בגווניו בין לבן לצהוב.

המקור מלשון פיניקית: פּאג (𐤐𐤀𐤂) במשמעות תאנה חצי-בשלה (השוו למילה: פג), השם מצוי גם בארמית בצורה 'פַּגָּה' בהוראת: תאנה-בוסרית שאול ללטינית בלשון ריבוי בהגיית: פִגס (Figs). ומכאן השם הלטיני שהגייתו: פִקֻס (ficus) שפירותיו נראים כפרי תאנה, בזעיר אנפין.

הפיקוסים נפוצים בכל אזור המזרח התיכון, אירופה, אסיה הטרופית, אפריקה הטרופית, אמריקה הצפונית והדרומית. פיקוס טינקטוריה נפוץ באוסטרליה. מהווים מין חיוני ביערות גשם, ותורמים לאקולוגיה המקומית כמקור לפרי ליונקים וציפורים, ומקור למזון לזחלי פרפראים.

בשימוש האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוס הוא מין חשוב לחקלאות, בהיותו קל לביות והרבייה. פיקוס התאנה הוא אחד ממיני העצים העתיקים ביותר שבויתו על ידי תושבי המזרח התיכון למזון: בחפירות באזור גלגל בעמק הירדן (בקרבת יריחו) נמצאו תת-מאובנים של עצי תאנה המתוארכים כ-11,000 שנה לפני זמננו.

במצרים העתיקה שימש שרף עצי הפיקוס לשימור מומיות, ובמאות האחרונות משמש שרף פיקוס הגומי (Ficus elastica) כמקור לגומי טבעי.

פירות פיקוס פלטיפודה (Ficus platypoda) ראויים לאכילה.

מספר מיני פיקוס הפכו לצמחי נוי נפוצים, בשימוש בגנים ובבתים פרטיים. מין נפוץ בגינון נוי הוא פיקוס כינורי, המצמיח עלים רחבים בעלי צורת כינור.

פיקוס פלטיפודה טעון בפירות ביישוב נופים

בארץ ישראל המינים המקומיים של הפיקוס הם פיקוס השקמה, פיקוס התאנה, פיקוס פלטיפודה ופיקוס בת-שקמה. פיקוס השדרות (Ficus microcarpa), שמוצאו בדרום-מזרח אסיה, ניטע כעץ מטיל צל ברחבי תל אביב (למשל בשדרות רוטשילד), שכונת הדר בחיפה ובערים גדולות נוספות. פיקוס בבלי ניתן לראות בגבעת ברנר, מכון ויצמן למדע. ובמקומות נוספים. הצרעות המאביקות את פיקוס השדרות לא יובאו ארצה עם נטיעת העצים ומספר עשורים צמחו אלה ללא פירות בשלים. בשנות השבעים יובאה צרעת פיקוס השדרות ארצה, ומאז פיקוס השדרות הנטוע בארץ מניב פרי, המושך עטלפי פירות וחיות אחרות.[2] בעקבות יבוא הצרעות המאביקות אותם, מספר מינים של פיקוס שניטעו בישראל כעצי נוי הפכו עם הזמן למינים פולשים, בייחוד בבתי גידול לחים, למשל שמורת עין גדי. אחד ממינים אלו הוא הפיקוס הזוחל.

פיקוס בבלי בחורשת דריק קלימן במכון ויצמן למדע

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיקוס בוויקישיתוף
פרי פיקוס הפלטיפודה (ראוי לאכילה)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]