פוליטיקה של קוריאה הצפונית
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
קוריאה הצפונית או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה נחשבת על ידי העולם המערבי למדינה הדיקטטורית ביותר בעולם וכמו כן לאחת מארבע המדינות המושחתות בעולם (על פי מדד תפיסת השחיתות). נכון לשנת 2016, צפון קוריאה מוגדרת כאחרונה במדד הדמוקרטיה הבין לאומי, עם ציון 1.08.
צורת שלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חוקת קוריאה הצפונית, המדינה מוגדרת כ"דמוקרטיה עממית", כלומר- דמוקרטיה שהשלטון בה נמצא בידי נציגי העם. אולם לאמיתו של דבר הכוח השלטוני מרוכז בידי אליטה מצומצמת בראשה עמד עד מותו של הנשיא קים איל-סונג ומאז בראשה עומד "המנהיג העליון". בקוריאה הצפונית זכויות אדם אינן מכובדות על פי רוב, ועל פי הערכה מערבית, עשרות עד מאות אלפים כלואים במחנות עבודה. השלטון עושה שימוש בכלי התקשורת כחלק מעיקרון פולחן האישיות של מנהיגו - האדרת הישגי המדינה והעם והאדרת דמויותיהם של המנהיגים המנוחים ממשפחת קים, קים ג'ונג איל ואביו קים איל-סונג.
במדינה קיימים מספר גופים שלטוניים ובראשם הועדה לענייני המדינה (עד 2016 ועדת ההגנה הלאומית), אספת העם העליונה, ממשלת קוריאה הצפונית ומפלגת הפועלים של קוריאה. לצבא השפעה לא מבוטלת על ההחלטות שמתקבלות.
בחירות בקוריאה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בחירות בקוריאה הצפונית
הבחירות הכלל-ארציות לאספת העם העליונה, הרשות המחוקקת של קוריאה הצפונית, מתקיימות מדי חמש שנים. כמו כן, מדי ארבע שנים נערכות בחירות מקומיות לוועדות העממיות ברחבי קוריאה הצפונית. מאחר שבפועל, בקוריאה הצפונית קיים משטר חד מפלגתי, כלל המועמדים המשתתפים בבחירות הארציות נדרשים להיות חברים במפלגת הפועלים של קוריאה, מפלגת השלטון, או באחת ממפלגות הלווין שלה. על פי דיווחים מטעם המשטר הצפון-קוריאני, שיעור ההצבעה בבחירות עומד על קרוב ל-100%.
התפתחויות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז 9 בספטמבר 1948, תאריך ההקמה הרשמי של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, רסן השלטון בידי מפלגת הפועלים של קוריאה. למזכיר הכללי של המפלגה נבחר קים איל-סונג, אשר שימש בנוסף לכך כראש הממשלה. לאחר מלחמת קוריאה ערך קים איל-סונג טיהורים במתנגדי השלטון. מסוף שנות ה-50 (וביתר שאת משנות ה-80) קים איל-סונג פיתח פולחן אישיות שהתעלה פולחן האישיות של יוסיף סטלין ומאו דזה-דונג, כגון: סרטים המופקים אודותיו, פסליו המעטרים את ערי קוריאה הצפונית, ספרים שנכתבו עליו נלמדים במוסדות החינוך. כמו כן כיכרות, רחובות ומבנים ציבוריים נקראים על שמו. באמצע שנות השבעים נוצר גוף חדש וזהו מרכז המפלגה. מרכז המפלגה הורכב למעשה מבנו, קים ג'ונג איל. בוועידה העשירית של מפלגת הפועלים הקוריאנית באוקטובר 1980 התברר כי הוא יהיה היורש של אביו. ובשנות ה-80 קים ג'ונג איל הצטרף לניהול המדינה.
בשנת 1992 על פי תיקון החוקה, הוקם גוף בשם ועדת ההגנה הלאומית ובראשו עמד מאז קים ג'ונג איל. לאחר מות אביו ב-1994, עבר השלטון לידיו והוא עמד בראש המדינה על כל מדיניות הדיכוי ופולחן האישיות בו החל אביו. באמצע שנות ה-90 חוותה המדינה משבר חקלאי חמור ורעב המוני וציפו שהמשטר יקרוס, דבר זה לא קרה והשלטון פועל כסדרו היום.
לאחר מות קים ג'ונג איל ב-2011 עבר השלטון לידי בנו הצעיר (בשנות השלושים לחייו) קים ג'ונג און.
קדימות הצבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]סונגון (בקוריאנית קדימות הצבא) היא אידאולוגיה אותה הגה קים ג'ונג איל, והיא חלק מהמדיניות הנוכחית של השלטון. לפי אידאולוגיה זו, כדי להגן על המדינה מפני אויבים פנימיים וחיצוניים, על המדינה להשקיע משאבים רבים בפיתוח כוחה הצבאי. וזה הגורם לכך שעל אף המשבר הכלכלי החמור שפקד את קוריאה הצפונית בשנות ה-90 והרעב ההמוני שגרם למות רבים, לא צומצם תקציב הצבא.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הבה נעצב את שערנו בהתאם לאורח החיים הסוציאליסטי
- המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של צפון קוריאה
- ממשלת קוריאה הצפונית
- מערכת המשפט בקוריאה הצפונית
