ניקופול (בולגריה)
 | |
| מראה העיר והדנובה מהמצודה | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | פלבן |
| ראש העיר | ולרי ז'ליאזקוב |
| שטח | 35.185 קמ"ר |
| גובה | 179 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 4,151 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 43°42′N 24°54′E / 43.700°N 24.900°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.nikopol-bg.com | |
ניקוֹפּוֹל (בולגרית Никопол; טורקית Niğbolu; יוונית Νικόπολις) היא עיר נמל בצפון בולגריה. העיר שוכנת במחוז פלבן, על הגדה הדרומית של הדנובה, סמוך לגבול עם רומניה, 229 קילומטרים צפונית מזרחית לבירה סופיה ו-55 קילומטרים צפונית-מזרחית לבירת המחוז פלבן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית ההתיישבות האנושית במקום מתוארכת לתקופת האבן החדשה והתיישבות מאורגנת של שבטים תראקים לתקופת הברונזה המאוחרת. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש היישוב על ידי צבא האימפריה הרומית והוא מתועד לראשונה בכתבים רומיים מ-169. בשלהי המאה ה-4 לאחר הפיצול באימפריה הרומית, עבר היישוב לחזקת האימפריה הביזנטית.
בשלהי המאה ה-10 הקים הקיסר הביזנטי ניקפורוס השני את מצודת ניקופול שהייתה חלק משרשרת מצודות שהגנו על גזרת הדנובה של האימפריה. השם ניקופוליס, שמשמעותו "עיר הניצחון", הוענק ליישוב ב-1059.
התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1393 כבשו צבאותיו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית את העיר טרנובו שהייתה בירתה של האימפריה הבולגרית השנייה. הצאר הבולגרי איוון שישמן נמלט לניקופול ועמד במשך שנתיים נוספות במתקפות העות'מאניות. ב-1395 נכבשה ניקופול ואיוון שישמן הוצא להורג בעריפה. ב-1396 יצא זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה למסע צלב כנגד העות'מאנים וצר על ניקופול, תוך שהוא נעזר באבירים צרפתים וונציאנים. ב-25 בספטמבר 1396 נערך קרב ניקופוליס(אנ') במהלכו הביסו העות'מאנים את הקואליציה הנוצרית במחיר נפגעים כבד לשני הצדדים. לאחר הקרב נסוגו הכוחות הנוצרים וניקופול הפכה לבירת המחוז (סנג'ק) העות'מאני.
בין המאה ה-15 למאה ה-17 התפתחה ניקופול והפכה למרכז כלכלי, רוחני, מנהלי וצבאי וב-1535 מנתה אוכלוסיית העיר 41,219 תושבים מהם 77.4% נוצרים, 22.1% מוסלמים סונים ו-0.5% יהודים[1]. תהליך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית שלווה באי סדר מינהלי ושלטוני באזור בולגריה הביא לירידה הדרגתית בחשיבותה של ניקופול.
ב-16 ביולי 1877, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נערך קרב ניקופול (אנ') במסגרתו נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית. העיר עברה לחזקת נסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין.
לאחר עצמאות בולגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, נגרמו נזקים כבדים למבנים ותשתיות בעיר וחלק מאוכלוסייתה נטש אותה. חשיבותה של העיר כצומת מסחרית וצבאית ירדה בהדרגה. רק בשנות ה-20 החלו בשיקום מבני העיר ושיפור תשתיותיה. לאחר מלחמת העולם השנייה חל פיתוח מסוים בעיר והיא הפכה מרכז מינהלי אזורי. בשלהי שנות ה-80 הייתה ניקופול עיר תעשייתית קטנה והמשבר הכלכלי שפקד את בולגריה בשנות ה-90 הביא שוב לנסיגת מעמדה. בראשית המאה ה-21 שימש נמל הדנובה שבעיר, רק לתעבורת תיירים באמצעות מעבורות. ב-2006 הוצף היישוב על ידי הדנובה ונגרמו נזקים כבדים לרכוש[2].
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר התוצר המקומי הגולמי מגיע מתיירות, חקלאות, מפעלי מזון וכן מספר מפעלים לעיבוד עץ. בשטח הרשות המקומית קיימים בנוסף מפעל לייצור סוללות ומפעל ליצור מכונות חקלאיות[3]. במהלך העשור השני של המאה ה-21 מתוכנן להקים סכר ותחנת כוח הידרו אלקטרית, במיזם משותף בין רומניה לבולגריה. הנושא מעורר מחלוקת בין מומחים שונים וארגונים ירוקים, הטוענים שהקמתו של הסכר תגרום לעליית מפלס הנהר ב-7 מטרים באזור ניקופול וטורנו מגורלה ובכך תפגע באזורים חקלאיים נרחבים.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון משמעותית בעיקר בשל הגירת עבודה, אך גם בשל זיהום סביבתי שנגרם מהמפעלים הפטרו כימיים המצוים על הגדה הנגדית של הדנובה, בסמיכות ליישוב הרומני טורנו מגורלה[1]. 51.1% מתושבי הרשות המקומית הן נשים ו-48.9% הם גברים.
אתרים היסטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים הוקמה בין המאה ה-13 למאה ה-14 בעת שהייתה ניקופול מרכז רוחני נוצרי אורתודוקסי באימפריה הבולגרית השנייה. המבנה המרכזי של הכנסייה נותר שמור בעוד שאזור הכניסה למסדרון הראשי חרב. אדריכלות המבנה משלבת ריצוף שתי וערב של הקירות החיצוניים בשיש ובלבנים. הכנסייה בנויה בסגנון אדריכלי ביזנטי המכונה כיפה מוצלבת. במבנה אפסיס אחד וספינה אחת ובשעתו היה בן שלוש כיפות. הכיפה המרכזית המתומנת נשתמרה כמעט בשלמותה. ב-1927 הוכרזה הכנסייה כאתר מורשת לאומית בולגרית.
מנזר סטפנוס הקדוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנזר סטפנוס הקדוש חצוב בסלעים מעל גדת הדנובה כקילומטר מזרחית לניקופול. המנזר שהוקם בשלהי המאה ה-10 הרוס בחלקו, אך שרידי חדר מרכזי ששימש כהרמיטאג' (חדר התבודדות), עדיין קיימים וכן חלקי כתובות קיר.
מצודת ניקופול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצודת ניקופול (בבולגרית מכונה "מצודת שישמן"), ממוקמת על גבעה החולשת על העיר ניקופול ומצוייה מערבית אליה. המצודה הייתה חלק ממערך מצודות שהגן על גבול הדנובה מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה ועד שלהי התקופה העות'מאנית. מרבית המצודה נחרבה ורק חלקה המערבי הכולל את שער הכניסה אליה, עומד על תילו.
כנסיית הולדת הבתולה הקדושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנסיית הולדת הבתולה הקדושה הוקמה ב-1840, עידן התחייה הלאומית הבולגרית ונבנתה ברובה מעץ. הכנסייה כוללת עיטורים המגולפים מעץ וכן איקונין שבוצעו ב-1842 על ידי תלמידי בית הספר לאמנויות בעיר טריאבנה שבמחוז גברובו. הכנסייה הוכרזה כאתר מורשת לאומית בולגרית[4].
הקהילה היהודית של ניקופול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות בולגריה
יסוד הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיעוד לקהילה יהודית רומניוטית בניקופוליס קיים החל מהמאה ה-10 בתקופת האימפריה הבולגרית הראשונה. ההיסטוריון שלמה אברהם רוזאניס טוען שקהילה יהודית מבוססת נתקיימה בניקופול עוד בימיו של הנסיך אספרוך בשלהי המאה ה-7, אם כי אין לכך עדויות ארכאולוגיות[5]. ב-1376 הגיעו לעיר מגורשים מהונגריה והפכו לקהל עצמאי במסגרת הקהילה היהודית שבעיר.
תחת השלטון העות'מאני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרי שאלות ותשובות מוזכרת קהילת ניקופול בסמיכות לכיבוש בולגריה על ידי האימפריה העות'מאנית, תקופת הסולטאן באיזיט הראשון[6]. ב-1443 פלשו לאזור צבאות ממלכת פולין והונגריה והעיר ניקופול נכבשה. במשך השנתיים בהן שלטו כוחות אלו על העיר, נרדפו היהודים וחלק גדול מהם נטש את העיר. ב-1471 הגיעו לניקופול מגורשים מבוואריה שהקימו קהילה אשכנזית נפרדת בעיר[7]. בראשית המאה ה-16 החלו להגיע לעיר מגורשי ספרד ופורטוגל ובעיר הוקמו 6 בתי כנסת לקהלים השונים (רומניוטים, אשכנזים ולאכים, הונגרים ו-2 בתי כנסת ספרדים). רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך חי בעיר בין 1523 ל-1536[8][9]. תשובה בכתב שנתן לשאלה שהציגו לו יהודי בוקרשט מהווה אחד המסמכים הראשונים המעיד על קיומה של קהילה יהודית בבוקרשט. קהילת ניקופול שימשה גם כמרכז אזורי עבור יהדות בוקרשט וחלק מיהודי ולאכיה נהגו להשאיר את משפחותיהם בעיר, שנחשבה למקום בטוח יותר לעומת המחוזות הולאכיים. במחצית השנייה של המאה ה-16 פעלה בניקופול ישיבתו של רבי אברהם בן בורג'יל.
בתקופת סולימאן הראשון הגיע גל הגירה נוסף של יהודים מאזור הונגריה. בעת הזו לא מתועדת עוד קהילה רומניוטית בעיר, אלא 3 קהלים: ספרדי, אשכנזי והונגרי. בתקופה זו הואשמו היהודים בגביית ריבית קצוצה מהתושבים הנוצרים, עניין שהוביל לפרעות בקהילה ובריחת המשפחות העשירות מהעיר. בתקופת מוראט השלישי הופחת ערך המטבעות העות'מאנים על ידי יצורם ממתכות זולות. הדבר פגע במיוחד במשפחות העשירות בניקופול שחלקן פשט את הרגל[7].
לפי הכרוניקאי סטברינוס Stavrinos, ב-1593 כבש מיכאי האמיץ את ניקופול והוציא להורג את העות'מאנים והיהודים. לפי היסטוריון בשם תואני, ב-1595 חצו 2,500 היידוקים את הדנובה, כבשו את המקום, שבו את המושל העות'מאני עם משפחתו ויהודים רבים, הציתו את המקום ושבו לוואלכיה עם השבויים. לפי מקורות נוספים היה זה שוב מיכאי האמיץ שב-1596 ניצל את חילופי השלטון בחצר העות'מאנית כבש את ניקופול, החריב אותה לחלוטין ומרבית יהודיה נרצחו או נמלטו לפלבן. קהילת ניקופול הצליחה להתאושש רק בתקופת מוראט הרביעי[7].
ב-1688 הגיעו לעיר פליטים יהודים מסמנדריה לאחר שנכבשה על ידי צבא האימפריה הרומית הקדושה ולפי מסמכים עות'מאנים מנתה הקהילה כ-1,000 נפשות. היהודים עסקו במסחר, מלאכה זעירה ומתן הלוואות בריבית. ב-1752 נדפס ספר "שערי בנימין" של בנימין זאב בן דוד מזמושץ שיצא לאסוף תרומות לשיקום בית הכנסת של הבית יוסף בעיר שנפגע משריפה[10][11].
בסוף המאה ה-18 פעל בעיר משיח השקר יעקב פרנק ובה נישא והוליד את ביתו[1]. ב-1807, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812) נכבשה ניקופול על ידי צבא האימפריה הרוסית. נערכו פרעות ביהודי העיר אשר נטשו אותה, רובם לבלי שוב[7]. בחלק מהתקופה העות'מאנית ידעה הקהילה היהודית גם פריחה רוחנית ובין 1612 ל-1840 נודעו בקרב קהילות הבלקן רבני העיר: יום טוב הכהן, יעקב נחמיאס, מרדכי טווילי, שלמה שאלתיאל, שלמה צרפתי, אברהם מבורך, גבריאל אלמושנינו ואברהם גרשון הלוי[12].
לאחר עצמאות בולגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית לווה במשבר כלכלי חריף והביא לירידה הדרגתית בחשיבותה של העיר וכפועל יוצא מכך צמצום מספר בני הקהילה. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הותקפו יהודי העיר הן על ידי הכוחות העות'מאנים הנסוגים והן על ידי החיילים הרוסים ונמלטו לפלוונא. לאחר שסוכמו זכויות המיעוטים בבולגריה במסגרת קונגרס ברלין ואושרה חוקת טרנובו, החלו מקצת מבני הקהילה לחזור לעיר[8]. ב-1878 תיעדה הוועדה הרומנית לקונגרס ברלין קהילה יהודית בת 175 נפשות בניקופול[13].
בראשית המאה ה-20 נכללה קהילת ניקופול ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה וכללה 210 נפשות[14]. בניקופול נולד ניסים דניאל (1870-1923) ממנהיגי יהדות בולגריה, יו"ר הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בבולגריה, יושב ראש הנהלת הקהילה בניקופול ומאוחר יותר ברוסה[15].
המשבר הכלכלי והחברתי שחוותה בולגריה לאחר מלחמת העולם הראשונה הביא להגירת בני הקהילות היהודיות מערים קטנות ובכלל זה ניקופול, למרכזי אוכלוסין מבוססים יותר. ב-1926 התגוררו בניקופול 12 משפחות יהודיות[8]. בעיר לא היו בתי ספר יהודים והתלמידים למדו בבתי הספר הממשלתיים, כאשר הקהילה המקומית הנהיגה בנוסף שיעורי דת ושפה עברית[16]. בעיר היו שני בתי עלמין האחד בן המאה ה-17 והשני מראשית המאה ה-20. שניהם נהרסו בעת עבודות פיתוח וסלילת כבישים[1]. ב-1943 הועלה באש על ידי חיילים גרמנים ושוטרים בולגרים בית הכנסת העתיק "מרן בית יוסף" ולאחר מכן הוחרב. לאחר מלחמת העולם השנייה עלה ברובו קומץ היהודים שנותר בעיר לישראל. ב-1995 הוקם בניקופול פארק "בית יוסף" לזכרו של יוסף קארו ובו לוחות הנצחה המתעדים את פעילותו בעיר[17]. בראשית המאה ה-21 התגוררו בעיר יהודים ספורים.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004.
- שלמה אברהם רוזאניס, קורות היהודים בתוגרמא וארצות קדם, סופיה, 1934.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ניקופול- ניקופול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע תיירותי על ניקופול
- מאמר על הצפות הדנובה
- "נִיקוֹפּוֹל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 70–71, באתר היברובוקס
ניקופול (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 הקהילה היהודית בניקופול, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהדות בולגריה.
- ^ תקציר ההיסטוריה של ניקופול, באתר הרשות המקומית ניקופול (בבולגרית).
- ^ ניקופול-תקציר כלכלי, באתר הרשות המקומית ניקופול (בבולגרית).
- ^ אתרים היסטוריים בניקופול, באתר הרשות המקומית ניקופול (בבולגרית).
- ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 29.
- ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, עמוד 36.
- ^ 1 2 3 4 חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 62-39.
- ^ 1 2 3 הקהילה היהודית בניקופול, באתר .jewishvirtuallibrary (באנגלית).
- ^ הבית יוסף מזכיר את העיר בהתייחס לברכות הריח בכותבו: "דלא על שושנים הגדלים באילן אמרו כן אלא על שושנים הגדלים בקרקע כמו שגדלים בסביבות ניקופולי וגבוליה בקרקע ורדים כמו שגדלים באילן" טור, אורח חיים, מהדורת ווילהרמרשדארף, סי' ריו, דף קא, באתר היברובוקס
- ^ תשובה נצחת, עברי אנכי, 4 באפריל 1873
- ^ שערי בנימין, באתר היברובוקס
- ^ חיים קשלס, שלשלת רבי בולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 140.
- ^ נתן מיכאל גלבר, שאלת יהודי בולגריה בקונגרס ברלין (1878), בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 155.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ אלברט רומנו, אישים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 628-627.
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 662-661.
- ^ הנצחתו של יוסף קארו בניקופול, באתר "כולנו בולגרים.
- ^ ברית ערים תאומות בין צפת לניקופול מבולגריה - שוחט והרב הראשי מצגר השתתפו בטקס, באתר g-news, 27 בנובמבר 2012.
| רשויות מקומיות וערי מחוז פלבן שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
