מרטין הלמן

מרטין הלמן
Martin Hellman
לידה	2 באוקטובר 1945 (בן 79); ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	מתמטיקה, קריפטולוגיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת סטנפורד (1969); בית ספר טנדון להנדסה באוניברסיטת ניו יורק; אוניברסיטת ניו יורק; תיכון ברונקס למדעים ;
מנחה לדוקטורט	תומאס מ. קאבר
מוסדות	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; IBM; אוניברסיטת סטנפורד ;
תלמידי דוקטורט	ראלף מרקל, טאהר אל-גמאל, Sik Kow Leung-Yan-Cheong
פרסים והוקרה	פרס חלוץ קרן החזית האלקטרונית (1994); היכל התהילה של הגנת הסייבר (2012); מדליית ריצ'רד המינג של IEEE (2010); עמית האגודה הבינלאומית למחקר קריפטוגרפי (2006); IEEE Koji Kobayashi Computers and Communications Award (1999); היכל התהילה הלאומי לממציאים (2011); עמית מוזיאון היסטוריית המחשב (2011); פרס פריס קנלאקיס (1996); פרס טיורינג (2015); IEEE Donald G. Fink Prize Paper Award (1981); פרס מרקוני (2000); עמית ACM (2020); מדליית לואיס לוי ;
	ee.stanford.edu/~hellman
תרומות עיקריות
	פיתוח הצפנת מפתח פומבי.

מרטין אדוארד הלמן (באנגלית: Martin Edward Hellman; נולד ב-2 באוקטובר 1945) הוא קריפטוגרף יהודי-אמריקני בעל שם, שהתפרסם בשל המצאת הצפנת המפתח הפומבי ותרם רבות לדיון הציבורי בנושא הפרטיות בעידן המחשב. חתן פרס טיורינג לשנת 2015.

ביוגרפיה

הלמן נולד להורים יהודים בשכונה אירית קתולית ברובע הברונקס בניו יורק בשנת 1945, סיים לימודיו היסודיים בבית ספר המדעי של ברונקס, קיבל את התואר הראשון שלו באוניברסיטת ניו יורק ב-1966, את התואר השני והדוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד (קליפורניה) בשנים 1967 ו-1969. כולם בתחום הנדסת חשמל. פרופסור הלמן כיהן כפרופסור חבר ב-MIT בשנים 1969–1971. והצטרף למרכז המחקר ווטסון של יבמ שם פגש את הורסט פיסטל, בשנים 1968–1969. ב-1971 חזר לסטנפורד בה כיהן כפרופסור מן המנין עד לשנת 1996 עת פרש מפעילות ונהיה פרופסור אמריטוס. הוא כתב מעל כששים כתבי עת טכניים שונים בתחום התמחותו.

מרטין הלמן הוא קריפטוגרף בעל שם, שהתפרסם בשל המצאת הצפנת המפתח הפומבי, יחד עם ויטפילד דיפי ורלף מרקל. הוא תרם רבות לדיון הציבורי בנושא הפרטיות בעידן המחשב, החל בדיון סביב גודל מפתח ההצפנה של DES ב-1975 ועד להצטרפות לוועדה המייעצת במועצה למחקר לאומי של ארצות הברית בשנים 1994–1996 בחקר המדיניות הלאומית בקריפטוגרפיה, שרבות מהמלצותיה ייושמו הלכה למעשה.

הלמן התעניין במשך שנים רבות בהיבטים המוסריים של ההתפתחות הטכנולוגית. יחד עם פרופסור אנטולי גרומיקו (מוסקבה) חיבר את הספר Emerging New Thinking שפורסם ב-1987 באנגלית וברוסית בתקופת המתיחות ביחסים שבין ארצות הברית לברית המועצות. כמו כן פעל לפיתוח אווירה בתוך האוניברסיטה שתאפשר לסטודנטים מרקעים שונים להביא לידי ביטוי את מיטב יכולותיהם. עבודתו הקנתה לו פרסים רבים.

כיום הוא חדל כמעט לגמרי מפעילות אקדמית וממחקר, אולם שוקד על מחקר חינוכי חדש שלו תוצאות מפתיעות, בנוגע לשיפור הישגיהם המתמטיים של סטודנטים ברמה ממוצעת בחומרים מתקדמים הנלמדים בדרך כלל ברמות גבוהות יותר. הוא מכנה תחום זה כ"מגרש משחקים מתמטי" שנועד לקדם את הרעיון שהמתמטיקה יכולה להיות מהנה ומרתקת לכולם. בשני העשורים האחרונים הלמן היה מעורב במספר מיזמי היי טק כמייסד, יועץ וכמשקיע. מתחביביו דאייה והחלקה על קרח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרטין הלמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מרטין הלמן
אתר האינטרנט הרשמי של מרטין הלמן (באנגלית)
מרטין הלמן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
מרטין הלמן, באתר dblp
דף הבית של מרטין הלמן באוניברסיטת סטנפורד
פרסומים שונים של מרטין הלמן
מרטין הלמן באתר פרס טיורינג (באנגלית)

זוכי פרס טיורינג
1966–1980	אלן פרליס (1966) • מוריס וינסנט וילקס (1967) • ריצ'רד המינג (1968) • מרווין מינסקי (1969) • ג'יימס וילקנסון (1970) • ג'ון מקארתי (1971) • אדסחר דייקסטרה (1972) • צ'ארלס באקמן (1973) • דונלד קנות' (1974) • אלן ניוול והרברט סיימון (1975) • מיכאל רבין ודנה סקוט (1976) • ג'ון באקוס (1977) • רוברט פלויד (1978) • קנת אייברסון (1979) • טוני הור (1980)
1981–2000	אדגר קוד (1981) • סטיבן קוק (1982) • קן תומפסון ודניס ריצ'י (1983) • ניקלאוס וירת (1984) • ריצ'רד קארפ (1985) • ג'ון הופקרופט ורוברט טרג'אן (1986) • ג'ון קוק (1987) • איוואן סדארלנד (1989) • וילאם קאהן (1990) • פרננדו קורבטו (1991) • רובין מילנר (1992) • באטלר לאמפסון (1993) • יוריס הארטמאניס וריצ'רד סטרנס (1994) • אדוארד פייגנבאום וראג' רדי (1995) • מנואל בלום (1996) • אמיר פנואלי • דאגלס אנגלברט (1997) • ג'ים גריי (1998) • פרד ברוקס (1999) • אנדרו יאו (2000)
2001–2020	אולה יוהאן דאל וקריסטין נייגארד (2001) • רונלד ריבסט, לאונרד אדלמן ועדי שמיר (2002) • אלן קיי (2003) • וינט סרף ובוב קאהן (2004) • פיטר נאור (2005) • פרנסס אלן (2006) • אדמונד קלארק, אלן אמרסון וג'וסף סיפאקיס (2007) • ברברה ליסקוב (2008) • צ'ארלס פ. ת'אקר (2009) • לסלי וליאנט (2010) • יהודה פרל (2011) • שפי גולדווסר וסילביו מיקאלי (2012) • לזלי למפורט (2013) • מייקל סטונברייקר (2014) • ויטפילד דיפי ומרטין הלמן (2015) • טים ברנרס-לי (2016) • ג'ון הנסי ודייוויד פטרסון (2017) יהושע בנג'יו, ג'פרי הינטון ויאן לקון (2018) • אדווין קטמול ופט הנרהן (2019) • אל אהו וג'פרי אולמן (2020)
2021 ואילך	ג'ק דונגארה (2021) • רוברט מטקאלף (2022) • אבי ויגדרזון (2023)