זכויות האדם בבלארוס

מצב זכויות האדם בבלארוס נחשב לירוד בעיניי מספר גורמים, בהם מדינות דמוקרטיות מערביות וארגוני זכויות האדם. הפרות של זכויות אדם מתועדות בדו"חות של מחלקת המדינה של ארצות הברית, אמנסטי אינטרנשיונל, משמר זכויות האדם וארגונים נוספים. במדינה קיים דיכוי של ארגוני זכויות אדם, עיתונאים עצמאיים, מיעוטים לאומיים ופוליטיקאים מהאופוזיציה.

במהלך הבחירות לנשיאות בלארוס 2020 וההפגנות בבלארוס (2020–2021) נעצרו מעל ל-1,000 אסירים פוליטיים, ומספר מפגינים מתו כתוצאה מאלימות משטרתית. ממשלת בלארוס לא חקרה את מקרי האלימות. ביולי 2021 פתחו הרשויות בקמפיין נגד הארגונים הלא-ממשלתיים שעדיין פעלו במדינה, וגרמו לסגירתם של לפחות 270 ארגונים, בהם כל ארגוני זכויות האדם שפעלו במדינה.

הנשיא אלכסנדר לוקשנקו הנהיג במדינה משטר סמכותני, ובלארוס מתוארת במדינות המערב כדיקטטורה. בשנת 1997 הושעתה חברותה של בלארוס במועצת אירופה.

ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו סנקציות על פקידי ממשל רבים בבלארוס האחראים על דיכוי פוליטי, היעלמות כפויה, עינויי מתנגדים, תעמולה והונאת בחירות.

הבחירות בבלארוס

ב-10 ביולי 1994 נבחר אלכסנדר לוקשנקו לנשיא בלארוס, לאחר שזכה ב-80% מהקולות. מאז לא נערכו בחירות חופשיות במדינה. בכל מערכות הבחירות זוהתה הונאת בחירות על ידי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, האו"ם, האיחוד האירופי וארצות הברית.

במערכת הבחירות בבלארוס בדצמבר 2010 נערכו הפגנות מחאה נגד הממשלה, שדוכאו באלימות על ידי המשטרה. מאות מפגינים נעצרו, הוכו ונחקרו בעינויים על ידי משטרת בלארוס ועל ידי הוועדה לביטחון המדינה. מקרים של אלימות משטרתית גונו על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי.

במהלך הבחירות לנשיאות בלארוס 2020 פרצו ההפגנות בבלארוס (2020–2021). מועמדי האופוזיציה, בהם ויקטור בבריקו, נעצרו ונמנע מהם להתמודד. מאות מפגינים לא-אלימים נעצרו והוטלו עליהם קנסות כבדים. חלקם נעצרו במעצר מנהלי ונחקרו בעינויים.

על אנשי ועדת הבחירות המרכזית הוטלו סנקציות בין-לאומיות.

מערכת המשפט

מערכת המשפט בבלארוס מאופיינת בשיעור הרשעה גבוה במיוחד. בשנת 2020 הסתיימו 99.7% מהתיקים הפליליים בהרשעה ורק 0.3% זוכו. שיעור זה נמשך כבר מספר שנים. מערכת המשפט מחמירה במיוחד כלפי אנשים המביעים את דעתם נגד הממשלה, בהם עיתונאים, פעילי זכויות אדם, ואזרחים המפרסמים הערות או בדיחות פוליטיות ברשתות החברתיות.

בלארוס היא המדינה היחידה באירופה שעדיין מונהג בה עונש מוות. הנידונים למוות מוצאים להורג בירייה.

בבלארוס אסירים פוליטיים רבים, רובם מתנגדי משטר. העצורים נחקרים בעינויים. עיתונאים רבים נחטפו בהיעלמות כפויה וכנראה נרצחו, בהם יורי זכרנקו, ויקטור גונצ'ר, אנטול קראסוסקי ודמיטרי זאוודסקי.

ביולי 2024 שחררה בלארוס חמישה אסירים פוליטיים. בבתי הכלא נותרו כ-1,400 אסירים פוליטיים, רבים מהם בתנאי כליאה ירודים ובמצב בריאותי קשה.

לפי דיווחי מחלקת המדינה של ארצות הברית, מערכת המשפט בבלארוס רוויה בשחיתות, חוסר יעילות ומעורבות פוליטית. רבים מורשעים בהאשמות שווא ממניעים פוליטיים, ומערכת המשפט הפלילי משמשת ככלי להשתקת ארגוני זכויות אדם באמצעות מעצרים מנהליים.

זכויות האדם

חופש העיתונות

משנת 2000 ואילך בלארוס מדורגת מתחת לכל שאר מדינות אירופה במדדי חופש העיתונות, מטעם ארגון עיתונאים ללא גבולות וארגונים נוספים. על פי דיווחי הארגונים, ממשלת לוקשנקו מצמצמת את חופש העיתונות, התקשורת הממלכתית כפופה לנשיא, וקיימת צנזורה כבדה על כלי התקשורת.

עיתונאים עצמאיים רבים נעצרו בשל עבודתם, בהם פאבל שרמט, שנרצח לאחר מכן באמצעות מכונית תופת. נעצרו גם עיתונאים שסיקרו את המחאות נגד הממשלה, והרשויות חסמו אתרי אינטרנט שהביעו תמיכה באופוזיציה.

חופש דת

רוב הפעילות הדתית בבלארוס היא של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. זרמים אחרים בנצרות, בהם נצרות פרוטסטנטית ונצרות קתולית, נרדפים ומוגבלים על ידי השלטון ולא מורשים לערוך טקסים דתיים בפומבי.

יהודים ומוסלמים במדינה חווים אפליה ונמנעים מלערוך טקסי דת בפומבי.

בשנת 2023 דורגה בלארוס על ידי ארגון Freedom House בדרגה הנמוכה ביותר בנושא חופש דת.

חופש ההתאגדות

חופש ההתאגדות בבלארוס נמוך מאד. ארגונים בבלארוס התומכים בממשלה נרשמים אצל רשם העמותות, אך בקשותיהם של ארגוני אופוזיציה נדחות שוב ושוב. למשל, מפלגת הדמוקרטיה הנוצרית הבלארוסית נאלצה להגיש 7 פעמים בקשה לרישום עד שזו התקבלה.

החל מיולי 2021 פועל משרד המשפטים בבלארוס לסגירת ארגוני חברה אזרחית, ברובם ארגוני אופוזיציה (בהם החזית העממית (בלארוס)) וארגוני זכויות האדם. בתוך מספר חודשים נסגרו לפחות 270 ארגונים, בהם כל ארגוני זכויות האדם שפעלו במדינה. פעולה זו גונתה על ידי האיחוד האירופי.

ב-14 ביולי 2021 משטרת בלארוס ערכה חיפוש בבתי עובדי מרכז ויאסנה, ארגון זכויות אדם שהוקם על ידי פעילי אופוזיציה. אלס ביאליאצקי ופעילים נוספים נעצרו. ביאליאצקי הואשם בהעלמת מס ונדון ל-7 שנות מאסר. בשנת 2022 זכה ביאליאצקי בפרס נובל לשלום, יחד עם שני ארגוני זכויות אדם נוספים.

מחנות ריכוז למתנגדי השלטון

במהלך הבחירות לנשיאות בלארוס 2020 וההפגנות בבלארוס (2020–2021) נעצרו מעל ל-1,000 אסירים פוליטיים, ומספר מפגינים מתו כתוצאה מאלימות משטרתית. פעילי זכויות אדם מטעם האו"ם תיעדו 450 מקרים של עינויים, תקיפה פיזית, השפלה, אלימות מינית והגבלת גישה למים, מזון, סיוע רפואי ומוצרי היגיינה. באוגוסט 2020 הוקם בסלוצק מחנה ריכוז מוקף גדר תיל למתנגדי השלטון, אליו הועברו עצורים מכלא אוקרסטין. בינואר 2021 הציע שר הפנים של בלארוס לבנות מתקנים דומים נוספים.

זכויות עובדים

בשנת 2021 נכללה בלארוס ברשימת 10 המדינות הגרועות בעולם לעבוד בהן, בדו"ח של קונפדרציית איגודי העובדים הבין-לאומית. בין השאר דווח על דיכוי ועדי עובדים, מעצרים שרירותיים, ומקרים חמורים של מניעת גישה למערכת המשפט. גם ארגון העבודה הבין-לאומי מתח ביקורת דומה.

משנת 1999 מקשה הממשלה על פעילותם של ארגוני עובדים. הארגונים נאלצו לעבור מחדש תהליך רישום, ואלה שלא נרשמו – נסגרו. הוטלו מגבלות נוספות, בהן כמות מינימום של 500 עובדים רשומים בכל ארגון. כמו כן דיני העבודה שונו, והם מאפשרים לכל מעסיק לפטר מיד עובד שנעצר עקב מחאה פוליטית.

זכויות האישה

בשנת 2021 סגרה הממשלה את ארגון זכויות האישה הגדול ביותר במדינה, שבין השאר טיפל מדי שנה באלפי מקרים של אלימות במשפחה ואפליית נשים.

זכויות להט"ב

ערך מורחב – זכויות להט"ב בבלארוס

הומוסקסואליות חוקית בבלארוס משנת 1994, אך עדיין קיימת אפליה רבה כלפי הומוסקסואלים, ומתרחשים בה מקרי תקיפה ממניעי הומופוביה שאינם מטופלים על ידי הרשויות, מכיוון שאין חוק בבלארוס שבאמצעותו ניתן להרשיע אדם בפשע על רקע הומופוביה.

אנטישמיות

תחת שלטון לוקשנקו נהרסו מבנים יהודיים רבים בבלארוס, בהם בתי כנסת, מוסדות חינוך ובתי קברות יהודיים. על חורבות בית הקברות היהודי בגרודנו נבנה אצטדיון כדורגל.

במדינה מתפרסמת בגלוי ספרות אנטישמית, חלקה בשיתוף הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

אחד היועצים הקרובים ללוקשנקו נהג לפרסם לעיתים קרובות מאמרים וספרים אנטישמיים, ובמספר מקרים לוקשנקו עצמו העיר הערות אנטישמיות.

אפליה אתנית

אזור מערב בלארוס היה בעבר חלק מפולין, וכיום חיים בו כ-400,000 פולנים. האזור סופח לבלארוס לאחר מלחמת העולם השנייה. במדינה קיימת אפליה כלפי הפולנים, ורדיפה פוליטית של מנהיגיהם.

המיעוט הצועני במדינה סובל אף הוא מאפליה ומאלימות משטרתית.

באופן אירוני, דוברי בלארוסית מופלים בבלארוס. משנת 2000 בערך, הדיונים במוסדות הממשלתיים ובבתי המשפט מתנהלים בשפה הרוסית, ואנשים המשוחחים ביניהם בבלארוסית חשודים כמתנגדים לשלטון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זכויות האדם בבלארוס בוויקישיתוף