הגן הבוטני בפדובה
 | |||||||
| הגן הבוטני של אוניברסיטת פדובה | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| תאריך הקמה |
1545  | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 22,000 מטר רבוע | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 איטליה | ||||||
| מיקום |
פדובה | ||||||
| קואורדינטות | 45°23′58″N 11°52′50″E / 45.39953°N 11.880682°E | ||||||
|
www | |||||||
  | |||||||
הגן הבוטני בפדובה (באיטלקית: Orto botanico di Padova) הוא הגן הבוטני של אוניברסיטת פדובה. זהו הגן הבוטני האקדמי העתיק ביותר בעולם שלא הועבר מעולם ממקומו. הגן, ביחד עם האוניברסיטה שלידו, משתרע על פני שטח של 20,000 מ"ר, והוא ידוע בשל האוספים המיוחדים והעיצוב ההיסטורי שלו.
בשנת 1997 העניק אונסק"ו לגן הבוטני מעמד של אתר מורשת עולמית. נימוקי ההחלטה היו:
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגן בפדובה נבנה לפי הוראה של סנאט הרפובליקה הוונציאנית. ייעודו היה מקום גידול לצמחי מרפא שכונו "צמחים פשוטים" (באיטלקית: Orto dei semplici), ומהם הופקו תרופות טבעיות, וכדי לאפשר לסטודנטים ללמוד כיצד להבדיל בין צמחי מרפא אמיתיים לצמחים הדומים לצמחי מרפא אך אינם כאלה.
למעשה, הגן הבוטני הישן של אוניברסיטת פדובה הוא הגן הבוטני בפיזה (Orto botanico di Pisa) שהוקם בשנת 1544. הגן הזה הועבר פעמיים ומיקומו הסופי נקבע ב-1591
מסביב לגן נבנתה חומה סגורה על מנת להגן עליו מפני גנבים שחדרו אליו למרות העונשים הכבדים שנקבעו בחוק (קנס, מאסר והגליה). הגן הבוטני קלט מספר הולך וגדל של צמחים מרחבי העולם, ובייחוד ממדינות שקיימו קשרי מסחר עם ונציה. בעקבות זאת מילאה פדובה תפקיד משמעותי בהשגת וחקירת מינים אקזוטיים רבים של צמחים, ובהדרגה הוספו לגן עשבייה, ספרייה ומעבדות רבות.
כיום, הנהלת הגן הבוטני מאפשרת לקיים בו פעילות חינוכית נרחבת, וזאת בנוסף למחקרים מתקדמים בעלי חשיבות. הנהלת הגן אחראית גם על שימור המינים הנדירים המצויים בו.
הגן נותר במקומו מאז אותה תקופה. במהלך השנים הוספו לו כמה תוספות: בשלהי המאה ה-17 הוספה משאבת מים על מנת לספק מים לעשר מזרקות, ובשלהי המאה ה-18 והמאה ה-19 נבנו חממות חדשות. באותה תקופה גם נבנה גם ארבורטום[1] ותלולית קטנה הידועה בשם בית הקיץ.
בשנת 2014 נחנך אגף חדש בגן, הקרוי "גן המגוון הביולוגי" (il giardino della Biodiversità) ובה 5 חממות המייצגות את המגוון הביולוגי של הצמחים בעולם.[2]
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב הגן הבוטני היה מיוחס לאנדראה מורוני, שיצר בתחילת המאה ה-16 כמה מהאנדרטאות הציבוריות החשובות ביותר בפדובה כגון בזיליקת סנטה ג'יוסטינה, היכל העיר והאוניברסיטה. למעשה, האדריכל היה דניאל בארבארו, אציל ונציאני שהיה המלומד שתרגם את על אודות האדריכלות מאת ויטרוביוס. בארבארו חיקה את הדוגמה של ההורטי קונקלוזי (Horti Conclusi, בעברית: הגנים הסגורים) מימי הביניים, באשר המאפיין העיקרי של בנייתו היה דוגמה מושלמת של ריבוע בתוך עיגול המחולק לארבעה חלקים באמצעות שני שבילים שנבנו לפי שושנת הרוחות. הגן נחנך ב-1545, ושימש כמתקן לימוד עבור אוניברסיטת פדובה בשנה שלאחר מכן.
המראה הנוכחי של הארמון הראשי מתוארך למאה ה-17 והמאה ה-18. בשלהי המאה ה-16 נבנו בגן כמה מזרקות שהוזנו על ידי צינור ההשקיה הראשי. ב-1704 נבנו ארבעה שערים ומעברים עם אקרוטריונים מאבן אדומה שקושטו בצמחים עשויים מברזל מחושל. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-18 הוסף מעקה מאבן איסטריה על מנת לחזק את החומה, ועליו הוצבו כדים ודיוקנאות קטנים של אישים חשובים.
ליד הדלת המערבית נבנה פסל של תאופרסטוס, כמו גם פסל של שלמה, שהיה נקודה חשובה ליד הדלת המזרחית ומזרקת ארבע העונות, ובמהלך המאה ה-18 קושט בדיוקנאות שהוכנו משיש קרארה.
הקרניז של החממות והתיאטרון הבוטני מקושט בדיוקנאות של בוטנאים ידועים כגון קארולוס ליניאוס. באחת מהחממות אף נשמרים עד היום הקשתות ועמודי הברזל הללו.
בגן שלושה שעוני שמש: קובייתי, מעגלי וגלילי. בחלק הפנימי של הגן נבנו ארבע חלקלקות המשמשות כמצע לגידול פרחים. במרכז הגן נבנתה בריכת מים המיועדת לגידול צמחי מים. את הבריכה מזין זרם רצוף של מים חמים ממאגר מי תהום בעומק 300 מטרים.
עצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשנת 1984 היה בגן עץ מסוג Vitex agnus-castus שתוארך לשנת 1550. הצמח הוותיק ביותר מאז הוא דקל שנשתל ב-1585 ונקרא בשם "דקל גתה" כיוון שהמשורר התייחס אליו בחיבורו "המטמורפוזות של הצמחים"; העץ הזה נמצא בחממה בתוך הכדור הבוטני (Ortus Sphearicus). בתוך מבנה זה גדלים גם גינקגו דו אונתי ומגנוליה המתוארכים לאמצע המאה ה-18 ונחשבים לעתיקים ביותר מסוגם באירופה. עץ דולב ענק הנמצא מחוץ לארבורטום מתוארך לשנת 1680; לעץ יש גזע חלול בעקבות מכת ברק. בארבורטום נמצא גזע של עץ בוקיצה שמת ב-1991, ועליו ניתן לראות את טבעות הגיל.
אוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מחסור במבנים מחוממים, הצמחים נמצאים בעיקר באוויר הפתוח. בגן גדלים 6,000 סוגים של צמחים המסודרים לפי טקסונומיה, תועלת, היסטוריה וערך אקולוגי-סביבתי. האוסף הסיסטמטי מרוכז בארבע ערוגות פרחים גדולות.
צמחי המרפא הם החשובים ביותר מבין האוספים השימושיים. הללו מסווגים לפי טקסונומיית אנגלר המבוססת על הניתוח הפילוגנטי של היחסים בין המשפחות השונות. כל צמח נושא תג עם שמו המדעי ותכונותיו הרפואיות.
לאחרונה הוקם אוסף צמחים רעילים למטרות לימודיות: רוב הצמחים הרעילים נמצאים ביחד עם צמחי המרפא, כיוון שבמינון הנכון גם להם יש סגולות ריפוי חשובות.
אוספים חשובים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צמחים הניזונים מחרקים נמצאים בקרקע דלת חנקן, והם חייבים להשתמש בחלבונים של חרקים קטנים הנתפסים בעלים שלהם על מנת לשרוד.
- צמחים מגבעות ורונה ואזור צפון איטליה: אוסף מייצג של צמחים מהאזור המקיף את הגן. בנוסף, יש אגף נפרד המוקדש לאיסוף, שימור ומחקר של צמחים המצויים בסכנת הכחדה.
- צמחים טורפים
- סחלביים
- צמחי מים
- צמחים אלפיניים
- צמחים מאזור הים התיכון
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Minelli, A. The botanical garden of Padova (1545-1995), Marsilio, 1988. ISBN 88-317-6977-4
- G. Buffa, F. Bracco, N. Tornadore, Guida all’Orto Botanico di Padova. Quattro percorsi per conoscerne la storia e le piante. Centrooffset, Padova, 1999. ISBN 88-900229-1-4
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הגן הבוטני בפדובה- דף מידע על הגן באתר החברה האיטלקית לבוטניקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גן אנגלי עם שבילים מעוקלים
- ^ Lucia Pacitto, Il nuovo Orto Botanico di Padova, tra tecnologia e natura, architettura ecosostenibile.it, 21 באוקטובר 2014 (באיטלקית)
