לדלג לתוכן

פרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרחים מסוגים וממינים שונים
מבנה הפרח (פשטני) – ציור מס' 1

פרח הוא איבר הרבייה בצמחים מכוסי-זרע. מבנה זה מכיל איברי רבייה זכריים ו/או נקביים המשמשים לרבייה זוויגית.

הפרחים מייצרים תאי רבייה ומאפשרים מפגש תאי רבייה זכריים עם תאי רבייה נקביים, ליצירת זרעים. אצל רוב הצמחים בעלי הפרחים, רבייה זוויגית היא הדרך העיקרית להתרבות, תוך יצירת צרופים גנטיים חדשים. הזרעים הם האמצעי העיקרי להפצת צאצאים פוטנציאליים על פני שטח רחב, תוך צמצום התחרות בינם ובין צמח האם ומאפשרים הרחבת שטח המחיה של המין. פרחים מושכים אליהם בעלי-חיים המשמשים כגורמי האבקה. משיכת המאביקים נעשית על ידי שילוב של גירוי המזוהה ממרחק (על ידי צבע, ריח או צורה), ותגמול – לרוב בצורת מזון, כגון צוף או אבקה, היוצר התניה חיובית עבור הביקורים הבאים.

(המספרים מתייחסים לציור מס' 1)

פרחים ממינים שונים בארץ ישראל
פרח שושן. 1.צלקת 2.עמוד עלי 3.מאבקים 4.זיר 5.עלה כותרת
  • עוקץ (1) (pedicel) – מחבר בין הפרח לגבעול.
  • מצעית (receptacle) – בסיס הפרח, עליו ערוכים איברי הפרח.
  • עטיף (perianth) – עלי עטיף – העלים העוטפים את חלקיו המיניים של הפרח. מבחינים בין עטיף פשוט לבין עטיף כפול. עטיף כפול מורכב משני סוגי עלים; העלים החיצוניים על-פי רוב ירוקים, ומכונים גביע (2) (calyx) או עלי גביע (sepals); העלים הפנימיים על-פי רוב צבעוניים, ומכונים כותרת (3) (corolla) או עלי כותרת (petals), ותפקידם העיקרי הוא למשוך מאביקים אל הפרח על ידי ריח, טעם או צבע עז. עטיף פשוט מכיל רק סוג אחד של עלים – ירוקים או חסרי צבע (עטיף גביעוני) או צבעוניים (עטיף כותרתי). בפרחים מסוימים, כגון נרקיס, קיימת תוספת בין עלי הכותרת לבין האבקנים, המכונה עטרה (corona).
  • אבקן (4) (stamen) – איבר הרבייה הזכרי בפרח. מורכב מהחלקים הבאים:
    • מאבק (anther) – איבר הבנוי מלשכות, ובתוכן שקי האבקה (pollen sacs).
    • זיר (filament) – איבר מוארך, הנושא את המאבק ומגביה אותו מעל מצעית הפרח.
  • עלי (5) (pistil) – איבר הרבייה הנקבי בפרח. העלי מורכב מעַלֶה שחלה (carpel) אחד או מספר עלים, וקיימים בו החלקים הבאים:
    • שחלה (ovary) – איבר חלול, בתוכו נמצאות הביציות (ovules).
    • עמוד עלי (style) – עמוד חלול העולה מן השחלה, דרכו נכנסים תאי המין הזכריים אל השחלה.
    • צלקת (stigma) – מקום מורחב בראש עמוד העלי, לעיתים דביק, משמש לקליטת תאי המין הזכריים.

לא בכל פרח ישנם כל החלקים האלה: פרחים מואבקי רוח, חסרים לעיתים קרובות את עלי הכותרת; פרחים רבים הם חד-מיניים, כלומר בעלי עלי בלבד, או אבקנים בלבד; ישנם גם פרחים מנוונים, בהם אין כלל אברי מין. פרח שיש לו עלי גביע, עלי כותרת, אבקנים ועלי, נקרא פרח מושלם.

צורת הפרח משמשת כאמצעי חשוב להגדרת השייכות המשפחתית של הצמח. בטבע נמצא התאמה בין הפרח לאמצעי ההאבקה שלו. הדוגמה המובהקת היא פרח הדגניים. מאחר שבמשפחה זו ההאבקה מתבצעת על ידי הרוח, אין בה עלי כותרת צבעוניים, ואין פרחים מפיצי ריח.

הפרחים מתחלקים בצורתם לשני סוגים עיקריים:

פרחים נכונים, הם פרחים בעלי שני צירי סימטריה (סימטריה רדיאלית) לפחות; פרחים בלתי-נכונים, הם פרחים בעלי ציר סימטריה אחד בלבד (סימטריה דו-צדדית).

מלבד הפרחים הפשוטים, בעלי הכותרות הסימטריות, הבנויות מעלי כותרת נפרדים וברורים, יש עוד צורות רבות ומורכבות של פרחים. הצורות הידועות של כותרות הפרחים הן:

  • פרחי צלחת – פרחים המורכבים מעלי כותרת גדולים וצבעוניים הערוכים בצורה מישורית היקפית סביב מרכז הפרח הכולל את איברי המין. פרחים אלה לרוב די שטוחים. דוגמאות: כלנית מצויה, נורית אסיה ומרגנית השדה.
  • פרחים לשוניים – פרחים בהם עלה כותרת אחד, משונן לעיתים בקצהו. תחתיתו מגולגלת בדרך כלל, ובתוכה נמצאים האבקנים או עמוד העלי. פרח לשוני מצוי בעיקר בדורים חיצוניים בפרחים ממשפחת המורכבים, אך מצוי גם במינים אחרים כמו חד-שפה מצוי (אנ') ממשפחת השפתניים.
  • פרחים צינוריים – פרחים בהם עלי הכותרת מאוחים בבסיסם, ורק בסוף הפרח הם הופכים לעלי כותרת נפרדים, בתצורה המזכירה משפך. לעיתים צינור הכותרת ארוך, והעלים המתפצלים קצרים, לעיתים הצינור קצר ביותר וכמעט אינו מורגש. פרחים צינוריים מאפיינים את סדרת הצינוראים, אך מצויים מאוד גם במשפחות אחרות, ביניהן במשפחת המורכבים. נקראים גם פרחי משפך. דוגמה: חמציץ נטוי.
  • פרחים שפתניים – נקראים לעיתים גם פרחים פעורים, הם פרחים צינוריים, בהם עלי הכותרת לא שווים בגודלם ובצורתם, אלא נראים כמו שפתיים. השפה התחתונה קעורה, והשפה העליונה המכסה אותה קמורה. השפתיים פתוחות בדרך כלל, כדי לאפשר למאביקים (בעיקר דבורים) להיכנס. פרחים אלו נפוצים במשפחת השפתניים.
  • פרחים פרפרניים – הם פרחים הבנויים מחמישה עלי כותרת נפרדים. עלה אחד, גדול בדרך כלל מכל השאר, צומח בניצב לציר הפרח, נקרא מפרש. שני עלי כותרת נוספים הצמודים זה לזה באורכם, צומחים לאורך הציר, נקראים סירה. שני עלים נוספים, צומחים לצד הסירה, נקראים משוטים. פרחים אלו נפוצים במשפחת הפרפרניים.
  • פרחי סחלב – פרחי הסחלב בנויים מעלי כותרת נפרדים, הערוכים בשני דורים בני שלושה עלים כל אחד. המייחד אותם, הוא אחד העלים בדור הפנימי, שגודלו, צורתו וצבעיו שונים משאר העלים. גודלו מגיע עד ל-10 ס"מ במינים מסוימים, צבעיו עזים במיוחד, וצורותיו מגוונות מאוד. צורה זו מושכת מאביקים, על ידי הידמות לחרק אחר. צורת משיכה זו חשובה לפרחים חסרי תכונות המושכות מאביקים המצוייות בפרחים אחרים, כגון צוף או מחסה. בעיקר ידועה הדבורנית, המזכירה דבוראי. לעיתים קרובות נוחתים עליה זכרים של דבוראים, החושבים שלפניהם נקבה בת סוגם, ואגב כך מאביקים את הפרח.
  • פרחי אירוס – פרחי האירוס מגוונים בצורתם, מהם נכונים, מהם אינם נכונים. הדור החיצוני של עלי הכותרת גדול יותר, עליו עולים מעלה, והדור הפנימי קטן יותר בדרך כלל, עליו נופלים. בפרחים הבלתי נכונים, יוצר עמוד העלי צלקת כותרתית – העמוד עם הצלקת מורחבים ובעלי צבע כשל הכותרת.

הרכב מיני של הפרח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרח יכול להיות בעל אבקנים ועלי, וזהו פרח דו מיני. פרח יכול להיות גם חד מיני, כלומר יהיו בו רק אבקנים או רק עלי. במצב כזה, שני סוגי הפרחים יכולים להופיע על אותו פרט, ואז הצמח נקרא חד-ביתי. כאשר הפרחים הנקביים נמצאים על פרטים שונים מאלה הנושאים פרחים זכריים, לפנינו צמח דו-ביתי.

צבע וגודל הפרח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלניות במגוון צבעים: אדום, לבן, ורוד וכחול.

הפרחים מופיעים בשלל צבעים. לכך קיימת סיבה אבולוציונית: צבעיהם של הפרחים גורמים לחרקים ולציפורים להימשך אליהם. האדם רואה בעיקר את צבעוניות הפרחים בחלק הספקטרום הנראה של האור (הצבעים שבני אדם רואים). המאביקים (בדרך כלל חרקים),רואים בעיקר בתחום האולטרה סגול. בפרחים רבים יש סימונים בעלי בליעה בתחום האולטרה סגול (ראה תמונה מצורפת), של תוואי הכניסה לאזור ההאבקה, וכך החרקים המאביקים מוצאים בקלות את דרכם אל הצוף או האבקה.[1]

כמו כן מסוגלים החרקים השונים להבחין רק במספר צבעים מצומצם. לפיכך, בצמחים שגדלים באזור בו המאביקים מסוגלים להבחין בעיקר בצבע האדום הייתה עדיפות לצמחים בעלי פרחים אדומים, אשר מאפשרים זיהוי מהיר על ידי המאביקים וסיכוי גבוה להפריה ויצירת זרעים.

בארץ ישראל נפוצים בעיקר פרחים בצבע צהוב, פרחים בצבע ורוד ופרחים בצבע לבן.

המגוון העצום בצורות הפרחים ובצבעיהם הותאם במהלך האבולוציה, דרך הברירה הטבעית, באופן ספציפי לחרקים ולציפורים מסוימים. לדוגמה, פרחים שגדלים במקומות שקיימים בהם בעיקר חרקים גדולים או ציפורים, למשל, התקיימה בהם ברירה טבעית לפרחים גדולים יותר, אשר המאביקים נכנסים לתוכם בקלות. בצמחים בעלי פרחים קטנים, שאינם בולטים למרחק, נמצא פרטים רבים מאותו המין, הגדלים בקרבה אחד למשנהו. כך נוצר משטח צבעוני המושך מאביקים.

צבעיהם וצורתם של הפרחים היו בין הנושאים הראשונים שנחקרו על ידי מדע האבולוציה עם התפתחותו במאה ה-19, זאת בשל נגישותם של הפרחים וההבדלים הברורים במראה שלהם.

ערך מורחב – האבקה
צילום באולטרה סגול של פרח

הפריית הפרחים נעשית על ידי האבקה – העברת אבקת הפרחים לצלקת. ישנם פרחים המואבקים על ידי הרוח, יש שעל ידי מים, ויש שעל ידי בעלי חיים. פרחים מסוימים מואבקים מפרחים בצמחים אחרים השייכים לאותו מין וזו נקראת האבקה זרה והיא הנפוצה ביותר. בצמחים אחרים, הפרחים מואבקים מפרחים אחרים באותו הצמח, ויש שמואבקים מהאבקנים שלהם עצמם. צורה זו של האבקה נקראת האבקה עצמית.

סידור הפרחים בצמח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהצמחים מכילים רק פרח בודד. אחרים הם מרובי פרחים ובחלקם הפרחים מסודרים בתפרחת, שהיא קבוצה של פרחים המסודרים על גבעול או מערכת גבעולים. התפרחות הן משני סוגים:[2]

תפרחת מסוימת – בה הציר הראשי מפסיק את צמיחתו לאחר שמופיע הפרח הראשון. הפרח העליון על הציר הראשי הוא הפרח הבוגר ביותר והפרחים הצעירים יותר מופיעים מתחתיו, לא על הציר הראשי אלא על ענפים הצומחים מתחת לפרח הראשון. סוגי התפרחות העיקריות השייכות לסידור זה הן:

  • רב בדית – מתחת לפרח העליון צומחים מספר ענפים (בדים) נושאי פרחים.
  • דו בדית – מתחת לפרח העליון צומחים שני ענפים נושאי פרחים.
  • חד בדית – מתחת לפרח העליון צומח רק ענף אחד, הנושא פרח אחד בלבד. מתחתיו צומח ענף נוסף, המסתיים גם הוא בפרח בודד וכך הלאה.

תפרחת בלתי מסוימת – בה הציר הראשי ממשיך להתארך גם אחרי תחילת הפריחה וצמיחת פרחים מבסיסו כלפי הקצה העליון. סוגי התפרחות העיקריות השייכות לסידור זה הן:

  • אשכול – כל הפרחים נישאים על עוקצים היוצאים מהציר הראשי של התפרחת.
  • שיבולת – ציר התפרחת מאורך וכל הפרחים יוצאים מהציר, ללא עוקצים (פרחים יושבים).
  • סוכך – הציר הראשי של התפרחת קצר מאוד וכל הפרחים יוצאים ממפרק אחד. הם נישאים על עוקצים ומסתיימים כולם במישור אחד.
  • קרקפת – הציר הראשי של התפרחת פחוס או בעל צורת דיסק ועליו יושבים בצפיפות כל הפרחים.

קיימים גם צרופים שונים, מורכבים יותר.

הפרח באמנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרחים באמנות
פרימוורה (האביב)

מזה דורות רבים, הפרחים היוו נושא חביב על אמנים. הסיבות לכך מרובות: הצבעים, הצורות, השתקפויות האור וכן השלבים השונים בחיי הפרח, מהיותו ניצן ועד נבילתו. הציירים השתמשו בפרחים ובעצים כרקע לציוריהם, וגם כמאגר סמלים, בעיקר בימי הביניים, באמנות הדתית הנוצרית.[3]

כבר במצרים העתיקה, פרח הלוטוס סימל את השמש, הבריאה והלידה מחדש והוא הופיע בפריטים אמנותיים שונים מאותה תקופה. בימי הביניים, חוץ מסמלים דתיים, הפרחים הופיעו בשטיחי קיר ופריטי טקסטיל שונים, בארמונותות ובכנסיות. ברנסאנס האיטלקי, האמנים שילבו פרחים ביצירות בנושאים מיתולוגיים. בתמונת פרימוורה של בוטיצ'לי, בוטנאים זיהו קרוב ל-200 סוגי פרחים שונים. בתקופה מקבילה, בארצות השפלה (בעיקר הולנד), הציירים התמחו בציורי טבע דומם. בציורים אלה שולבו פרחים מעונות שונות ויבשות שונות, עם פריטים נוספים, להעברת מסרים פילוסופיים על טבע האדם. האמנים הללו הקפידו מאוד על הדיוק הבוטני בציוריהם.[4]שילוב הפרחים באמנות המשיך גם בתקופות מאוחרות יותר, עד ימינו, תוך התייחסויות שונות. נמצא פרחים בצילום אמנותי וגם בצורות אמנות עתידניות, כמו אצל אזומה מקוטו (אנ'), אשר שלח זר פרחים ועץ בונסאי לסטרטוספרה, בגובה 90,000 רגל.[5]

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Amy Breau, Landing Strips For Bees, Indiana Public Media - A Moment of Science, ‏דצמבר 2011
  2. ^ מיכאל זהרי, עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד, 1962, עמ' 97-99
  3. ^ ורדה רוטשטיין-מאייר, פרח נתתי, באתר ZivGallery-תערוכות וירטואליות, ‏2019
  4. ^ Kelly Richman-Abdou, How Flowers Blossomed Into One of Art History’s Most Popular Subjects, My Modern Met, ‏מרץ 2018
  5. ^ Annie Armstrong, From Van Gogh To Jeff Koons, vice.com, ‏מרץ 2016