דלוגושיודלו
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 מזוביה |
| תאריך ייסוד | המאה ה-18 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,020 |
| קואורדינטות | 52°45′32″N 21°35′33″E / 52.758888888889°N 21.5925°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
דלוגושיודלו (בפולנית: Długosiodło), היא עיירה במחוז מזוביה שבפולין.
חרף מעמדה המינהלי ככפר, בראשית המאה ה-19, לאחר שהתיישבו בדלוגושיודלו יהודים רבים, היה הכפר למעין עיירה, שהתקיימו בה ירידים וימי-שוק מרכזיים שנתנו מרכזיות למקום. בתקופה האחרונה שלפני מלחמת העולם השנייה היו היהודים רוב ניכר בין התושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר דלוגושיודלו נבנה על שטחה של אחוזת-אצולה שנשאה את אותו שם. בסוף המאה ה-19, גדלה האוכלוסייה והיא הפכה לעיירה מרכזית. אף על פי שמעמדה הקהילתי נותר ככפר, התקיימו בה ימי שוק שבועיים וימי יריד שנתיים, שבשלהם שימשה דלוגושיודלו מרכז מסחר ומלאכה לסביבה החקלאית. לירידי דלוגושיודלו באו עם מרכולתם סוחרים מערי הסביבה והעמידו דוכנים זמניים ועליהם ערמו את סחורותיהם.
בנוסף, היערות שמסביבה ואקלימה הנוח, משכו אל דלוגושיודלו קייטנים מפורסמים בחודשי הקיץ, שבאו לשאוף מאווירה הזך, דבר שפיתח את ענף הקייטנות בעיירה והוסיף להכנסות התושבים.
יהודי דלוגושיודלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי שפיתחו את המקום והוציאו לו מוניטין, היו היהודים שהתיישבו במקום והיו לרוב מוחלט של אוכלוסיית הכפר. בתחילה היו יהודי הקהילה, כפופים למרות קהילת אוסטרוב מזובייצקה, או לקהילת וישקוב. אך לקראת סוף המאה ה-19 התארגנה במקום קהילה עצמאית.
על פי מרשם אוכלוסין שקיימה מנהלת הכפר, בין שתי מלחמות העולם ישבו בדלוגושיודלו 150–170 משפחות יהודיות. כאשר בשנת 1921, נרשמו בדלוגושיודלו 801 יהודים מתוך 1,744 התושבים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 עסקו רוב היהודים במסחר זעיר וברוכלות בכפרים. מלבדם מצאו במקום פרנסה עוד 20 חייטים, 30 סנדלרים, 4 נגרים, 5 נפחים ועוד בעלי מלאכה בעלי מקצועות אחרים. החייטים והסנדלרים עסקו בעיקר בהכנת בגדים ומנעלים לשם מכירתם בימי השוק והירידים.
האוכלוסייה היהודית, הייתה מגוונת. בין שתי מלחמות העולם נתקיימו בדלוגושיודלו סניפים וקינים של הציונים הכלליים, בית"ר, הבונד, המזרחי ואגודת ישראל, אולם בעת הבחירות לקונגרסים הציוניים, הצביעו רוב השוקלים בעד רשימת המזרחי[1]. בשנותיה האחרונות של הקהילה, התנהלו מלחמות קשות בין פעילי ה"בונד" שפתחו את סניפם ובין החסידים, ובין תומכי בית"ר.
בשנת 1931 היו בוועד הקהילה 8 חברים: מהם 6 שייצגו את הציונים, לעומת 2 שייצגו את השמרנים מזרם "אגודת ישראל". הקהילה החרדית, הייתה דומיננטית, והתאפיינה באוכלוסייה חסידית, בעיקר מחסידי גור. בשנת 1932 נפתח בית-ספר לבנות בית יעקב שבו למדו כמאה תלמידות. במרכז הכפר גם עמד היה בית מדרש והתקיימו בו 5 מניינים מדי יום. כך, בשנת 1937 נמסר על העסקת 3 שוחטים לצורכי הקהילה החרדית. בראשות הקהילה, עמד הרב מנחם בנימין פומרנץ חתנו של הרב נפתלי יוסף פריינד מרוז'אן הסמוכה, שהנהיג את העיר והיה נאהב גם על הציונים המקומיים.
הקהילה המקומית קיבלה גם חיזוקים מיהודי פולין שביכרו לנפוש בה, וביניהם היו גם אדמו"רים ורבנים מפורסמים, כמו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור והאדמו"ר רבי יוסף מאמשינוב[2], האדמו"ר רבי אהרן מנחם מנדל מרדז'ימין והרב אלכסנדר זושא פרידמן[3]. כך גם התקיימה במקום קייטנה מטעם "אגודת ישראל" שבה הבריאו כ-150 ילדים, בעיקר מחוגי החרדים. בשנים 1938-1939 הייתה הקייטנה לבית הבראה קבוע, והוקם עבורה בניין נוסף שבו 40 חדרים. לבית ההבראה "יהודית" הופנו ילדים שנזקקו להבראה מכל האזור.
חיסול הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עלות הנאצים לשלטון, החלו יהודי דלוגושיודלו לסבול מגילויי אנטישמיות. נבצר מהם לחזר על הכפרים עם מרכולתם ואף נמנע מהם לסחור ליד דוכניהם בכיכר השוק. ביריד שנערך באוגוסט 1936, הגיע למקום קפיטן בדימוס מצבא פולין שהסית את האיכרים המקומיים נגד היהודים, אותם כינה "העלוקות המוצצות את הדם הפולני". הקהל המוסת ערך במקום פוגרום קטן, הפך דוכני יהודים, השמיד סחורה, ניפץ שמשות בבתיהם ואף הכה ופצע חמישה יהודים. כך במשך שעות עד שפלוגת שוטרים מאוסטרוב מזובייצק הסמוכה שמה קץ לדבר, כשעצרה 16 איש ובית הדין גזר על הקפיטן 10 חודשי מאסר. אך הדבר לא הועיל, ובהמשך אף הורע מצב היהודים וליד חנויותיהם ודוכניהם הוצבו משמרות חרם. בירידים, הוקצה מקום מיוחד, כעין גטו, לדוכני יהודים. כאשר במקביל נפתחו חנויות חדשות של נוצרים, ורבים מיהודי המקום נותרו כמעט ללא מקור פרנסה.
בשנת 1938 שוב התפרעו האיכרים, שהוסתו בתעמולה אנטי-יהודית שהפיצו פעילי המפלגה הלאומית דמוקרטית (אנדקים). היהודים ניסו להגן על עצמם ועל רכושם, אלא שהמשטרה חברה למתפרעים ואסרה את היהודים שניסו להגן על עצמם.
ימים ספורים אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה נכבש האזור בידי הצבא הגרמני. לדלוגושיודלו עצמה, הגיעו חיילים גרמנים בא' דראש השנה ת"ש (14 בספטמבר 1939). הם שהו במקום רק כמה ימים ולא השאירו בדלוגושיודלו חיל משמר.
למקום זרמו מאות פליטים יהודיים מאזור הגבול שבין פולין ופרוסיה המזרחית ובעיקר מפשאסניש. יהודי דלוגושיודלו טיפלו בפליטים כמיטב יכולתם, דאגו להם לקורת גג והקימו עבורם מטבח עממי.
ב־5 באוקטובר 1939 (שמיני עצרת ושמחת תורה), הופיעו בדלוגושיודלו אנשי האס אס ומפקדם ציווה על כל היהודים להתאסף בכיכר השוק. לאחר שכונסו כל היהודים קרא הקצין פקודה, לפיה עליהם לעזוב את הכפר תוך שעתיים ולעבור אל "ידידיהם הקומוניסטים שבמזרח". למגורשים לא הותר לקחת אתם דבר. אחדים מהמגורשים שכרו להם בחיפזון עגלות, אבל הרוב הורצו ברגל לכיוון היער, אל הגבול שבין שטח הכיבוש הגרמני ובין שטח הכיבוש הסובייטי. במשך יומיים צעדו המגורשים בדרך לזאמברוב ומשם הגיעו רבים גם לביאליסטוק.
בחלוף השעתיים פתחו הנאצים בטבח ביהודים שנותרו במקום וניסו להתחבא. רובם נורו במקום, וחלקם נקברו בעודם בחיים. בתחום הכיבוש הסובייטי היה גורלם של יהודי דלוגושיודלו כגורל שאר הפליטים שנמצאו שם; רבים מהם הוגלו לשטחים המרוחקים של ברית המועצות (אורל, סיביר ועוד). רוב הנותרים במקום נספו יחד עם היהודים אנשי המקום. רק בודדים שרדו מתקופת השואה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עם שרידי חרב, זכרונותיו של בן רב המקום, הרב ישראל יצחק פומרנץ (איציק הדר), ירושלים תש"ן
- שטערן און דער נאכט, זכרונותיו של גרשון ווענגראווסקי על אישים ודמויות מדלוגושיודלו, תל אביב תשי"ד
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דלוגושיודלו באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "דלוגושיודלו", באתר השטעטל הווירטואלי
- "דלוגושיודלו", באתר JewishGen (באנגלית)
