דון ג'ובאני

דון ג'ובאני
Don Giovanni ossia Il dissoluto punito

דון ג'ובאני בציור של מקס סלבוגט 1902
מידע כללי
מלחין	וולפגנג אמדאוס מוצרט
לבריתן	לורנצו דה פונטה
תאריך יצירה	1787
מבוסס על	The Trickster of Seville and the Stone Guest
סוגה	"דרמה מבודחת" (דרמה ג'וקוזו, "dramma giocoso")
שפה	איטלקית
מספר מערכות	2
זמן התרחשות העלילה	המאה ה-17
מקום התרחשות העלילה	סביליה
תפקידים
דון ג'ובאני: Don Giovaani, בריטון, או בס בריטון; אציל צעיר ורודף שמלות. דונה אנה: Donna Anna, סופרן; גברת המאורסת לדון אוטאביו. דון אוטאביו: Don Ottavio, טנור. דון פדרו: Don Pedro, בס; מפקד סיביליה (ה"קומנדטורה"), אביה של דונה אנה. דונה אלווירה: Donna Elvira, סופרן; אדונית העיר בורגוס, ננטשה על ידי דון ג'ובאני. לפורלו: Leporello, בס; משרתו של דון ג'ובאני. מאזטו: Masetto, בס; המאהב של צרלינה. צרלינה: Zerlina, סופרן; נערה ממעמד האיכרים. מקהלה: איכרים, משרתים, שדים.

דון ג'ובאני (באיטלקית: Don Giovanni, הכותרת המלאה: Il dissoluto punito, ossia il Don Giovanni), היא אופרה בת שתי מערכות, אשר הולחנה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט, בעת שהותו בדירה שכורה בפראג; באותה דירה הוא כתב שתי אופרות: ד'ון ג'ובאני ונישואי פיגארו. מספרה ברשימת קכל K.527, והיא הוצגה לראשונה ב-29 באוקטובר 1787 בתיאטרון האחוזות בפראג.

הליברטו לאופרה נכתב על ידי הליברטיסט האיטלקי לורנצו דה פונטה. דה-פונטה גנב את הליברטו ממחזה בן מערכה אחת של הלברטיסט ג'ובאני ברטאטי. דה-פונטה לא פיתח את עלילת הליברטו, וכתוצאה מכך, למרות שהאופרה היא בת שתי מערכות, כל האירועים המשמעותיים מסתיימים כבר במערכה הראשונה. במערכה השנייה יודעות כבר כל הדמויות על מעשיו של דון ג'ובאני, והמעמד המרכזי בה הוא ירידתו לשאול.

ההכנסה הכספית שהביאה למוצרט הייתה מן הגדולות ביותר שקיבל מעודו, הודות לפופולריות הרבה שזכתה לה.

היסטוריה

מוצרט מציג לראשונה את האופרה בעיר וינה

בפראג מוצרט נהנה מיחסם הטוב של תושבי המקום כלפיו, וביטוי שלו ביחס אליהם התפרסם: "Meine Prager verstehen mich" (הפראגים שלי מיטיבים להבינני).

ביצירה זו, החל מסביבת השנה שנכתבה והלאה עד מותו, ניכר הצפי לקראת המוות, במיוחד לאחר אבל על מות אמו, אנה מריה מוצרט (מתה ב-1778), מות אביו, ליאופולד מוצרט (מת ב-28 במאי 1787), ומות התינוק אשר ילדה לו אשתו קונסטנצה.

כאחת מאופרות רבות אשר התבססו על אגדת דון חואן, האופרה של מוצרט נחשבת מעל ומעבר לכל השוואה. האופרה שייכת לז'אנר הדרמה ג'וקוזו, "דרמה מבודחת"; עלילה דרמטית המוצגת דרך תמונות קומיות. בהפקה המקורית, השחקנים תמרנו בין רצ'יטטיב מדובר לבין שירת אריה, אך רוב ההפקות המודרניות משתמשות ברצ'יטטיב יבש (seco) לפי שיטתו של מוצרט.

הפילוסוף הדני סרן קירקגור כתב חיבור ארוך בספרו "או - או", בו הוא (או לפחות אחד הדמויות המגולמות בשמותיו הספרותיים) יוצא להגנת הטענה, שדון ג'ובאני היא יצירת האמנות היפה ביותר מאז ומעולם. הסצנה המסיימת, הפינאלה, שבה דון ג'ובאני מסרב להתחרט על חטאיו, הופיעה כנושא שיחה באמנות ובפילוסופיה אצל סופרים רבים, כולל ג'ורג' ברנרד שו, שביצירתו "אדם ועל-אדם" עשה פרודיה על האופרה (עם אזכור ברור למוזיקה של מוצרט בסצנת הסיום בין דון ג'ובאני לקומנדטורה).

האופרה זכתה לגרסה קולנועית בשם "דון ג'ובאני" בשנת 1979, בבימויו של ג'וזף לוזי. מכיוון שמנעד ואופי התפקיד הראשי ביצירה הוא בס בריטון, התפקיד בוצע הן על ידי זמרי בס והן על ידי זמרי בריטון. חלק מהזמרים הבולטים אשר גילמו את דון ג'ובאני לאורך הדורות, בהצגותיה הרבות, היו זמרי הבס צ'זרה סייפי, אציו פינצה וסמואל ראמי, זמר הבס-בריטון ברין טרוול וזמרי הבריטון תומאס המפסון, בו סקובהוס, אנטוני מייקלס-מור ורוד גילפרי.

עלילה

מערכה ראשונה

גינת בית הקומנדטורה

לפורלו משקיף על בית הקומנדטורה בזמן שאדונו, דון ג'ובאני, מתגנב פנימה במטרה לפתות את דונה אנה (אריה: "Notte e giorno faticar", אני עובד יומם וליל). דונה אנה מופיעה רודפת אחרי דון ג'ובאני המחופש, והיא זועקת לעזרה. אביה, הקומנדטורה, מופיע ומזמין את ג'ובאני לדו-קרב, תוך כדי שדונה אנה ממהרת להזעיק עזרה. ג'ובאני דוקר את הקומנדטורה למוות, ובורח ללא שתיוודע זהותו. דונה אנה חוזרת בלווית ארוסה דון אוטאביו, נבעתת, ודון אוטאביו נשבע לנקום את דם חותנו לעתיד (דואט: "Fuggi, crudele fuggi", ברח, אכזר, ברח).

כיכר לפני ארמונו של דון ג'ובאני

ג'ובאני ולפורלו שומעים אישה (דונה אלווירה) מדברת על כך שנזרקה על ידי גבר ("Ah, chi mi dice mai", אה, מי יוכל לומר לי), ג'ובאני מפלרטט איתה, אך כשהוא מזהה שמדובר באישה שהוא עצמו זרק, הוא ממהר ללכת כשהוא מורה ללפורלו לומר לדונה אלווירה את האמת עליו. לפורלו פונה לדונה אלווירה, ובניסיון לנחם אותה, הוא שולף רשימה של "כיבושים" שעשה דון ג'ובאני. הוא מונה את מספר הנשים בכל ארץ: באיטליה - 640, בגרמניה - 231, 100 בצרפת, 92 בטורקיה, ובספרד - 1,003. (האריה: "Madamina, il catalogo è questo", גבירתי הקטנה, זהו קטלוג הכיבושים). אלווירה בזעמה דורשת נקמה. כשאלווירה עוזבת, נכנסת לכיכר תהלוכת נישואים של צרלינה ומאזטו. ג'ובאני שאוטומטית נמשך לצרלינה, מציע לערוך את משתה החתונה אצלו בארמון. מאזטו מבין את כוונתו של ג'ובאני ומתרגז ("Ho capito! Signor, sì", אני מבין! כן, אדוני). עד מהרה מוצאים עצמם ג'ובאני וצרלינה לבד, וג'ובאני מפעיל את שיטות הפיתוי (דואט: "Là ci darem la mano"). אלווירה מגיעה ומפריעה לניסיונות הפיתוי ("Ah, fuggi il traditor", אה, נוסי מן הבוגד), אחריה נכנסים אנה ואוטאביו המתכננים את הנקמה ברוצח שזהותו עודנה לא ידועה. הם נתקלים בג'ובאני ומבקשים את עזרתו במימוש הנקמה. ג'ובאני, שעדיין מנסה להשיג את אנה, מתעניין מי הוא זה אשר יעז להפר את שלוותה. אלווירה שוב מפריעה לו בניסיונות הפיתוי, כשהיא מכריזה על בגידתו בה. ג'ובאני מתנצל בפני אנה ואוטאביו בטענה כי אלווירה אינה שפויה (קוורטט: "Non ti fidar, o misera"). כאשר ג'ובאני עוזב הוא מבטיח שוב לעזור בלכידת הרוצח, כאשר אנה מזהה את קולו של מי שניסה לפתות אותה, וכמובן הרוצח ("Or sai chi l'onore", הו, זה אשר לקח את כבודי). אוטאביו שאינו משוכנע לגמרי בזיהוי של אנה, מחליט להניח לג'ובאני אך לפקוח עליו עין ("Dalla sua pace"). לפורלו נכנס ומיידע את ג'ובאני כי האורחים למשתה החתונה ממתינים בארמון, מאזטו מוסח מקנאתו, אך צרלינה נסערת בעקבות ניסיון הפיתוי. ג'ובאני אינו מתרשם ובמצב רוח מרומם נכנס אל הארמון לחגוג ("Fin ch'han dal vino", סוף סוף, היין!). צרלינה מנסה להרגיע את מאזטו כי אין מקום לדאגה, אך בדיוק כשהיא מצליחה להרגיע אותו קולו של ג'ובאני נשמע. חשדו של מאזטו מתעורר והוא מחליט להתחבא ולראות מה תעשה צרלינה. צרלינה בורחת בבהלה, וג'ובאני ממשיך לפתות אותה, עד שהוא נתקל במאזטו. ג'ובאני לא מתבלבל ומסביר כי רק רצה לשמח את צרלינה שהייתה עצובה שמאזטו לא היה לצידה. ג'ובאני מוביל את הזוג אל החדר המקושט בפאר והדר, שם ממתינים שלושה אורחים מחופשים, אלווירה, אנה ואוטאביו, המתכננים לתפוס את ג'ובאני.

אולם נשפים

בהמשך החגיגה סוחב ג'ובאני את צרלינה וממשיך בנסיונותיו, כשלפורלו מסיח את דעתו של מאזטו. כשצעקתה של צרלינה לעזרה נשמעת, רץ לפורלו להזהיר את אדונו, וג'ובאני סוחב את לפורלו לתוך החדר בנסותו לטעון שלפורלו הוא זה שניסה לפתות את צרלינה. אלווירה אנה ואוטאביו, ללא המסכה, אומרים כי הם יודעים הכל. האורחים אינם מאמינים לג'ובאני ותוקפים אותו. ג'ובאני נלחם ומצליח לברוח מהקהל הזועם.

מערכה שנייה

מחוץ לביתה של אלווירה

לפורלו מאיים לעזוב את ג'ובאני, אך ג'ובאני מפתה אותו בכסף (דואט: "Eh via buffone"). ג'ובאני רוצה לפתות את המשרתת של אלווירה. לצורך כך הוא מחליף עם לפורלו את הגלימה והכובע ומתחבא. אלווירה מגיעה לחלון (טריו: "Ah taci, ingiusto core"). לפורלו עומד לפני הבית, וג'ובאני ממחבואו שר על כיסופיו לאלווירה ועל רצונו כביכול לחזור אליה. אלווירה המשוכנעת שלפורלו הוא ג'ובאני יוצאת לרחוב ועוקבת אחרי לפורלוו המרחיק אותה מהבית. ג'ובאני מנצל את ההזדמנות ומתחיל לפתות את המשרתת מלווה במנדולינה ("Deh vieni alla finestra", צאי אל החלון). באמצע ניסיונות החיזור, מגיע מאזטו מלווה בידידיו המחפשים את ג'ובאני. ג'ובאני המחופש ללפורלו, מביע את "רצונו" להצטרף לחיפושים. אחרי שהוא מחלק את הקבוצה ("Metà di voi qua vadano") הוא מחרים את הנשק, משתלט על מאזטו שנותר בלתי חמוש, ובורח בצחוק גדול. צרלינה מגיעה ומנחמת את מאזטו ("Vedrai carino").

חצר חשוכה

לפורלו נוטש את אלווירה (סקסטט: "Sola, sola in buio loco", בדד, בדד במקום אפל זה). כאשר לפורלו מנסה לעזוב את המקום מגיעים דונה אנה ודון אוטאביו ומנחמים את אלווירה. לפורלו מתקשה למצוא את הדלת, לברוח מהזירה, וכשהוא מוצא אותה היא נפתחת בידי מאזטו וצרלינה. האחרונים רואים אותו בלבושו של ג'ובאני ותופסים אותו מיד. אנה ואוטאביו מצטרפים אליהם ומאיימים להרוג את לפורלו/ג'ובאני. אלווירה, החושבת שאהובה נמצא בסכנה, מתחננת בפניהם לרחמים וטוענת כי הוא בעלה. לפורלו מוריד את הגלימה וחושף את זהותו האמיתית. ההלם האוחז בנוכחים מאפשר ללפורלו לנוס מהמקום ("Ah pietà signori miei"). בעקבות האירועים משתכנע אוטאביו באשמת ג'ובאני ונשבע לנקום בו ("Il mio tesoro"), אלווירה זועמת על בגידתו הנוספת של ג'ובאני ("Mi tradì quell'alma ingrata").

בית קברות, לפני פסלו של הקומנדטורה

לפורלו מספר לג'ובאני איך ניצל ברגע האחרון ממוות, אך ג'ובאני לועג לו ומספר לו איך כמעט הצליח לפתות אישה המאוהבת בלפורלו. לפורלו איננו משועשע, ומוחה בפני ג'ובאני כי האישה יכלה להיות אשתו. ג'ובאני צוחק על מחאתו של לפורלו, וקול יוצא מפסל הקומדנטורה מזהיר את ג'ובאני כי צחוקו לא ישמע עוד אחרי הזריחה. ג'ובאני מורה ללפורלו להקריא לו מה כתוב על בסיס הפסל: "נקמת מותי ממתינה כאן". לפורלו נרעד, אך ג'ובאני חסר הבושה מצווה על לפורלו להזמין את הפסל לארוחת הערב (דואט: "Oh, statua gentilissima"). לפורלו המפוחד לא מצליח להשלים את המשימה, ועל כן ג'ובאני העושה זאת חורץ את גורלו במו ידיו. הפסל מהנהן בראשו לחיוב.

חדרה של דונה אנה

אוטאביו מבקש את ידה של אנה, אך היא מסרבת בטענה כי אין זה מתאים זמן קצר כל כך אחרי מות אביה. אוטאביו אומר לה כי היא אכזרית, אך היא מרגיעה אותו באומרה כי היא אוהבת אותו ונאמנה לו ("Non mi dir").

חדרו של דון ג'ובאני

ג'ובאני חוגג בחדרו המהודר עם ארוחה מפוארת ומוזיקה ברקע (המוזיקה בסגנון המאה ה-18, עם רמזים לאריה מתוך אופרה אחרת של מוצרט - "נישואי פיגארו"). לפורלו מגיש את האוכל ("Già la mensa preparata", הסעודה מוכנה). אלווירה מופיעה, ואמרת לג'ובאני כי איננה נוטרת לו טינה יותר, רק חשה רחמים כלפיו. ג'ובאני המופתע מכך שאיננה כועסת יותר, שואל אותה מה היא רוצה. אלווירה מבקשת מג'ובאני לשנות את דרכיו. ג'ובאני רק מגיב "Brava!‎", מתעלם ממנה, ומהלל את היין והנשים כ"תמצית ותפארת המין האנושי". אלווירה הכועסת יוצאת מהבית וצווחתה נשמעת היטב מבחוץ. היא רצה פנימה רק כדי להימלט מדלת אחרת. ג'ובאני שולח את לפורלו לראות מה קרה, וגם הוא צועק וחוזר פנימה לדווח שהפסל הגיע כמובטח. נקישה מבשרת רעות נשמעת בדלת. לפורלו, משותק מפחד אינו מסוגל לפתוח אותה, לכן ג'ובאני ניגש ופותח את הדלת. בפתח עומד הפסל של הקומנדטורה ("Don Giovanni! a cenar teco m'invitasti", דון ג'ובאני! הזמנת אותי לסעוד איתך!). הפסל מוכיח את בן הבליעל על חייו מרושעים והזדוניים, אך ג'ובאני מקשיח לעומתו. הפסל שוקע באדמה, מושך את ג'ובאני איתו כאשר אש מהגיהנום סובבת את ג'ובאני השוקע באדמה.

דונה אלווירה, דונה אנה, דון אוטאביו, צרלינה ומאזטו מגיעים ומחפשים את ג'ובאני. הם מוצאים רק את לפורלו המתחבא מתחת לשולחן והמתאר להם את מה שחזו עיניו. מאחר שהסיפור נגמר, אוטאביו ואנה מחליטים להינשא בתום שנת האבל, דונה אלווירה תעבור למנזר, צרלינה ומאזטו פונים לביתם לסעוד יחדיו את ארוחת הערב, ולפורלו יחפש לעצמו אדון חדש.

המקהלה חותמת במסר של האופרה: "זהו סופו של עושה רֶשע - סופו של חוטא משקף את חייו" ("Questo è il fin"). בעבר נהגו מנצחים להשמיט את החלק הזה בטענה כי איננו חלק מהאופרה, אך כיום נהוג לבצע את האופרה במלואה כפי שמוצרט כתב אותה.

דון ג'ובאני בישראל

האופרה הועלתה לראשונה באוקטובר 1954 בביצוע תזמורתי. בסוף ספטמבר 1963 נערכה הופעת הבכורה של ההצגה באופרה הישראלית. בינואר 1964 הועלתה האופרה גם בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית. האופרה זכתה בשנת 2009 לביצוע קונצרטנטי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה.

בשנת 2014 הועלתה האופרה בביצוע סולני מיתר אופרה סטודיו של האופרה הישראלית החדשה, בבימוי חלקי. בתפקידים הראשיים: עודד רייך (דון ג'ובאני) ויאיר פולישוק (לפורלו).

בפברואר 1994 האופרה עלתה לראשונה בבימוי מלא באופרה הישראלית (במשכן בתיאטרון נגה) עליה ניצח גארי ברתיני ואותה ביים גרהם ויק בתפקיד דון ג'ובאני שר זמר הבריטון אנטוני מייקלס-מור.

בפברואר 2018 האופרה עלתה בבימוי מלא באופרה הישראלית במשכנה הנוכחי, עליה ניצח דניאל אורן ואותה ביים קספר הולטן.

בחודש מרץ 2023 עלתה האופרה בהפקה חדשה באופרה הישראלית בשיתוף עם האופרה המלכותית קובנט גרדן בלונדון, האופרה של ברצלונה והאופרה של יוסטון.

לקריאה נוספת

• אריאל הירשפלד, הבן-בליעל הנשגב, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
• אריאל הירשפלד, נוכחות של איתן-טבע, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009

קישורים חיצוניים

• לברית של האופרה
• אוליה זילברמן, "דון ג'ובאני בפילהרמונית", מעריב, 21 בינואר 1964
• יעל שוב, דון ז'ואן של מוצרט הוא אנס, לא מאהב – ורלוונטי מתמיד, באתר Time Out ישראל, 12 בפברואר 2018
• אסף בראון, איזהו גיבור - על דון ג'ובני באתר של הכותב (בחטיבה "מסות ורעיונות")
• דון ג'ובאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)