קונסטנצה מוצרט
 | |
| לידה |
5 בינואר 1762 צל אם ויזנטל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1842 (בגיל 80) זלצבורג, האימפריה האוסטרית |
| שם לידה |
Maria Constanze Caecilia Josepha Johanna Aloisia Weber |
| מקום קבורה |
סבסטיאן פרידהוף |
| מוקד פעילות |
האימפריה האוסטרית |
| סוג קול |
סופרן |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| בן או בת זוג |
וולפגנג אמדאוס מוצרט (4 באוגוסט 1782–5 בדצמבר 1791) גאורג ניקולאוס פון ניסן (1809–1826) |
| צאצאים |
קרל מוצרט, פרנץ קסאפר וולפגנג מוצרט |
| מספר צאצאים |
6 |
  | |
מריה קונסטנצה ססיליה יוספה יוהנה אלויזיה מוצרט (גרמנית: Maria Constanze Caecilia Josepha Johanna Aloisia Mozart; שם נעוריה: ובר, 5 בינואר 1762 - 6 במרץ 1842) הייתה זמרת סופרן אוסטרית, דודניתו של המלחין קרל מאריה פון ובר ואשתו של וולפגנג אמדאוס מוצרט.
שנים מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנצה ובר נולדה בעיירה צל אם ויזנטל (Zell im Wiesental), סמוך ללוראך (Lörrach) בבאדן-וירטמברג, שבדרום-מערב גרמניה, אשר הייתה אז חלק מאוסטריה הנוספת. אמה, צ'ציליה ובר (Cäcilia Weber), לבית שטאם (Stamm), ואביה, פרידולין ובר, עבד כקונטרבסיסט, פרומפטר ומעתיק מוזיקלי. אחיו למחצה של פרידולין היה אביו של המלחין קרל מריה פון ובר. לקונסטנצה היו שתי אחיות גדולות ממנה, יוזפה ואלויסיה, ואחות צעירה, סופי. כל ארבע האחיות הוכשרו כזמרות, ויוזפה ואלויסיה אף פיתחו קריירה מוזיקלית מרשימה, במסגרתה השתתפו בביצועי בכורה של כמה מיצירותיו של מוצרט.
במהלך רוב תקופת חינוכה של קונסטנצה, התגוררה משפחתה במנהיים, עיר הולדתה של אמה, אשר נחשבה למרכז תרבותי, אינטלקטואלי ומוזיקלי חשוב. בשנת 1777, כשהיה בן 21, ביקר מוצרט במנהיים במהלך מסע חיפוש עבודה בלוויית אמו, ופיתח קשר קרוב עם משפחת ובר. עם זאת, הוא לא התאהב בקונסטנצה בת ה-15, אלא באלויזיה[1]. בזמן שמוצרט שהה בפריז, אלויזיה קיבלה תפקיד של זמרת במינכן, ומשפחתה עברה לשם כדי ללוותה. כשמוצרט עבר במינכן בדרכו חזרה לזלצבורג, דחתה אלויזיה את חיזוריו[1].
המשפחה עברה לווינה בשנת 1779, שוב בעקבות אלויזיה, שהמשיכה לפתח את קריירת הזמרה שלה. חודש לאחר הגעתם נפטר פרידולין. עד שמוצרט עבר לווינה בשנת 1781, אלויזיה כבר נישאה לג'וזף לאנג (אנ'), שהסכים לסייע לצ'ציליה ובר בקצבה שנתית. צ'ציליה גם השכירה חדרים לדיירים כדי להתפרנס. הבית שבו התגוררו בני משפחת ובר (בקומה השנייה) היה ברחוב Am Peter 11, ונשא שם ייחודי, כמקובל באותה תקופה: Zum Auge Gottes ("עין האל")[2].
נישואים למוצרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הגעתו הראשונה לווינה ב-16 במרץ 1781, שהה מוצרט בבית המסדר הטבטוני עם צוות פטרונו, הארכיבישוף קולורדו. במאי, הוא "נאלץ לעזוב" ועבר להתגורר בבית משפחת ובר, מתוך כוונה ראשונית "להישאר שם רק שבוע"[3].
לאחר זמן מה, צ'ציליה ובר הבחינה בכך שמוצרט מחזר אחרי קונסטנצה, שהייתה אז בת 19. מתוך דאגה להגינות, היא ביקשה ממנו לעזוב. ב-5 בספטמבר עבר מוצרט לחדר בקומה השלישית ברחוב Graben[4].
החיזור נמשך, אך לא ללא תקלות. התכתבות ששרדה מאותם ימים מעידה על כך שמוצרט וקונסטנצה נפרדו לזמן קצר באפריל 1782, בעקבות מקרה של קנאה, שבו קונסטנצה הרשתה לצעיר אחר למדוד את שוקיה במהלך משחק טרקלין. במקביל, מוצרט נאלץ להתמודד עם הקושי לקבל את אישור אביו, ליאופולד, לנישואין.
הנישואים התרחשו בסופו של דבר באווירה של משבר. המוזיקולוג דניאל הרץ (אנ') סבור כי קונסטנצה עברה להתגורר עם מוצרט, דבר שנחשב לשערורייתי באותם ימים. במכתב לליאופולד מ-31 ביולי 1782, כתב מוצרט: "כל העצות הטובות והכוונות הטובות ששלחת אינן מתייחסות למקרה של אדם שכבר התקדם כל כך רחוק עם עלמה. דחייה נוספת אינה באה בחשבון".
הרץ מוסיף כי סופי, אחותה של קונסטנצה, הכריזה בבכי שאמן מתכוונת לשלוח את המשטרה בעקבות קונסטנצה אם לא תחזור הביתה, ככל הנראה מדירתו של מוצרט. ב-4 באוגוסט פנה מוצרט לברונית פון ולדשטטן ושאל: "האם המשטרה כאן באמת יכולה להיכנס לבית של מישהו בצורה כזו? אולי זו רק תחבולה של מאדאם ובר להחזיר את בתה. אם לא, איני יודע פתרון טוב יותר מאשר להתחתן עם קונסטנצה מחר בבוקר, ואם אפשר – כבר היום".
בסופו של דבר, הנישואין התקיימו באותו יום, 4 באוגוסט 1782. בחוזה הנישואין נקבע כי קונסטנצה תעביר לבעלה 500 גולדן, סכום שמוצרט התחייב להגדיל לאלף גולדן. בנוסף, הוסכם כי כל הרכוש שייצבר במהלך הנישואין יישאר משותף לשניהם. למחרת, התקבל בדואר אישורו של ליאופולד לנישואין.
הם הביאו לעולם שישה ילדים תוך תשע שנים, אולם רק שניים מהם (קרל תומאס ופרנץ קסאפר) שרדו את גיל הילדות:
- ריימונד לאופולד (17 ביוני - 19 באוגוסט 1783).
- קארל תומאס מוצרט (אנ') (21 בספטמבר 1784 - 31 באוקטובר 1858).
- יוהאן תומס לאופולד (18 באוקטובר 1786 - 15 בנובמבר 1786).
- Theresia Constanzia Adelheid Friedericke Maria Anna (27 בדצמבר 1787 - 29 ביוני 1788).
- אנה מריה (16 בנובמבר 1789 - 16 בנובמבר 1789).
- פרנץ קסאפר וולפגנג מוצרט (26 ביולי 1791 - 29 ביולי 1844).
אושר בנישואיהם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך נסיעותיו של מוצרט לערים אחרות ובזמן ביקוריה של קונסטנצה בבאדן לצרכי טיפול רפואי, בני הזוג נהגו להחליף מכתבים, שחלקם שרדו עד היום. המכתבים חושפים מערכת יחסים מלאת חיבה בלתי פוסקת ולעיתים גם מעודדת, מפקחת, ארוטית או הומוריסטית. התחושה הכללית העולה מהם היא של נישואים מאושרים.
מכתב ששלח מוצרט מדרזדן ב-16 באפריל 1789 מדגים את אופיים של אותם מכתבים, המשלבים דאגה ואהבה: הוא נותן לקונסטנצה רשימה של בקשות, בהן "אל תהיי עצובה," "שמרי על בריאותך," "בטחי באהבתי," ו-"אל תצאי לטייל לבד – אבל הכי טוב, אל תצאי לטייל בכלל." הוא מסיים בנימה הומוריסטית: "אני מנשק אותך וסוחט אותך 1,095,060,437,082 פעמים; זה יעזור לך לתרגל את ההגייה שלך".
במכתב אחר, שנכתב מברלין ב-23 במאי 1789, הוא ממשיך בנימה הומוריסטית וארוטית, תוך שהוא מתאר את ציפייתו לשוב הביתה. הוא כותב:
"ב-1 ביוני אשן בפראג, וב-4? אני אשכב עם אשתי הקטנה והיקרה. שפצי את הקן הקטן והמתוק שלך, כי הזבל הקטן שלי כאן באמת ראוי לזה – הוא התנהג יפה, אבל עכשיו הוא מגרד להחזיק את המתוק שלך [מילה נמחקה על ידי יד אלמונית]. רק תארי לך את ההתגנבות הקטנה הזו – בזמן שאני כותב, הוא התגנב בחשאי על השולחן ועכשיו מביט בי בשאלה. אבל אני, בלי הרבה מהומה, נותן לו סטירה קטנה – אבל עכשיו הוא אפילו יותר [מילה נמחקה]. ובכן, הוא כמעט יצא משליטה, הנבל."
למרבה הצער, אף מכתבים שכתבה קונסטנצה למוצרט לא שרדו. עם זאת, לעת זקנתה, היא תיארה את נישואיה למוצרט (כמו גם לנישואיה המאוחרים לניסן) כמאושרים מאוד. במכתב שכתבה למורה למוזיקה פרידריך שוואן ב-5 בדצמבר 1829, היא סיפרה: "היו לי שני בעלים מצוינים ביותר, שאהבתי והוקרתי – ואפילו, אני חייבת לומר, העריצו אותי. שניהם היו אהובים באותה מידה על ידי בעדינות מרבית, ולכן הייתי מאושרת לחלוטין פעמיים"[5].
לאחר מותו של מוצרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצרט נפטר בשנת 1791, והשאיר את קונסטנצה עם חובות כבדים ומצב כלכלי קשה. בתקופה זו התגלו כישוריה העסקיים: היא הצליחה להשיג פנסיה מהקיסר, ארגנה קונצרטי זיכרון רווחיים, ופעלה לקידום והפצת יצירותיו של מוצרט. בסופו של דבר בשנת 1800 היא מכרה את שארית יצירותיו של מוצרט, כולל הרקוויאם הלא-גמור, למוציא לאור יוהאן אנטון אנדרה. המאמצים הללו שיפרו בהדרגה את מצבה הכלכלי, עד שהיא הפכה לאישה אמידה.
קונסטנצה דאגה לחינוך בניה, קארל ופרנץ, ושלחה אותם לפראג ללמוד אצל פרנץ קסבר נימצ'ק, ששיתף עמה פעולה בכתיבת הביוגרפיה הראשונה באורך מלא על מוצרט.
בין הישגיה המוזיקליים לאחר מות בעלה, קונסטנצה פרסמה את האופרה המאוחרת של מוצרט La Clemenza di Tito, שהוצגה לראשונה בפראג בשנת 1791. בשנת 1794 ניהלה הפקה מוצלחת של האופרה בתיאטרון קארנטנרטורט בווינה, כשאחותה, אלוזיה ובר, ביצעה את תפקיד סקסטוס. בהפקות מאוחרות יותר, קונסטנצה עצמה הופיעה בתפקיד ויטליה.
לקראת סוף שנת 1797, פגשה קונסטנצה את גיאורג ניקולאוס פון ניסן, דיפלומט וסופר דני, שהחל כדייר בביתה. השניים החלו לחיות יחד בספטמבר 1798. בשנת 1809, נסעו לפרסבורג (ברטיסלבה של היום), אז חלק מהונגריה, כדי להינשא כחוק, לאחר שהתגברו על מכשולים דתיים – ניסן היה פרוטסטנטי, וקונסטנצה קתולית.
בין השנים 1810 ל-1820 התגוררו בקופנהגן ולאחר מכן טיילו ברחבי אירופה, בעיקר בגרמניה ואיטליה. בשנת 1824 השתקעו בזלצבורג, שם עבדו יחד על ביוגרפיה של מוצרט. קונסטנצה פרסמה את הביוגרפיה בשנת 1828, שנתיים לאחר מותו של ניסן.
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנצה מוצרט ניסן נפטרה בזלצבורג ב-6 במרץ 1842, בגיל 80. בשנותיה האחרונות סבלה מדלקת מפרקים שפגעה בניידותה ובבריאותה הכללית. היא חיה בזלצבורג יחד עם אחיותיה, אלוזיה וסופי, שהיו גם הן אלמנות. קונסטנצה נקברה בבית העלמין סבסטיאן בזלצבורג לצד בעלה השני, גיאורג ניסן.
השפעותיה על המוזיקה של מוצרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצרט כתב עבור קונסטנצה את תפקיד הסופרן במיסה הגדולה שלו בדו מינור, ואת הקטע "Christe eleison" בתנועת Kyrie והאריה "Et incarnatus est", במיוחד עבור קונסטנצה. היא ביצעה את היצירה לראשונה בבכורה בזלצבורג בשנת 1783. מיינרד סולומון, בביוגרפיה שכתב על מוצרט, מציין באופן ספקולטיבי כי היצירה נכתבה כמנחת אהבה עבורה.
בתקופת חיזורם, החל מוצרט לבקר אצל הברון גוטפריד ואן סוויטן, שאפשר לו לעיין באוסף כתבי היד של באך והנדל. קונסטנצה התאהבה ביצירות הקונטרפונקט הבארוקי, כפי שניכר ממכתב שכתב מוצרט לאחותו ננרל ב-20 באפריל 1782.
במכתב סיפר מוצרט על יצירתו פנטזיה ופוגה (K. 394) וכיצד קונסטנצה עודדה אותו לכתוב ולהקליט פוגות. הוא תיאר:
"קונסטנצה היקרה שלי היא באמת הסיבה לבוא הפוגה הזו לעולם. הברון ואן סוויטן [...] נתן לי את כל היצירות של הנדל וסבסטיאן באך לקחת איתי הביתה [...] כשקונסטנצה שמעה את הפוגות, היא התאהבה בהן לחלוטין. [...] ובכן, מכיוון שהיא שמעה אותי לעתים קרובות מנגן פוגות מהראש שלי, היא שאלה אותי אם אי פעם רשמתי משהו, וכשאמרתי שלא, היא נזפה בי על כך [...] והפצירה בי עד שרשמתי לה פוגה"[6].
יחס הביוגרפים לקונסטנצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנצה זכתה ליחס נוקשה ובלתי הוגן מצד מספר ביוגרפים, כפי שמתאר מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים:
"המלגה של תחילת המאה ה-20 ביקרה אותה קשות כלא אינטליגנטית, לא מוזיקלית ואפילו לא נאמנה, וכרעיה מזניחה ולא ראויה למוצרט. הערכות כאלה (עדיין עדכניות) התבססו על ראיות לא טובות, היו נגועות באנטי-פמיניזם וכנראה טעו בכל המובנים".
ביקורת לא מוצדקת זו נבעה מהטיות מגדריות ומהסתמכות על עדויות חלשות. גם ביוגרפיות מודרניות של מוצרט, כמו אלו של ברונבהרנס (1990), סולומון (1995) והאליוול (1998), מתייחסות לאי-הצדק כלפיה ומעלות תלונות על היחס השלילי לו זכתה.
חולשתה הגופנית של קונסטנצה מיוחסת להריונותיה המרובים והתכופים, והיא בילתה חלק ניכר מזמנה תשושה במיטה. פרט זה מוזכר בסרט הספק בדיוני ספק ביוגרפי שנעשה על אודות חיי מוצרט, "אמדאוס", אף כי בסרט הוזכר רק הריון אחד מתוך השישה, בסצנות רבות נראתה קונסטנצה כשהיא נחה במיטתה.
צילום לכאורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תצלום (daguerrotype) שהובא לראשונה לתשומת לב מדעית בשנת 1958 נטען כי הוא מציג את קונסטנצה (מוצרט) ניסן בגיל 78. לפי הטענה, התמונה צולמה באוקטובר 1840 באלטטינג שבבוואריה, מחוץ לביתו של המלחין מקס קלר. עם זאת, הטענה הזו עוררה ספקות רבים בקרב חוקרי מוצרט[7].
ראשית, מבחינה טכנולוגית, התצלום לא היה יכול להצטלם בחוץ, שכן העדשות הנדרשות להפקת תצלומים מסוג זה הומצאו על ידי יוסף פצאל רק לאחר מותה של קונסטנצה בשנת 1842. בנוסף, ידוע כי בשנות חייה האחרונות סבלה קונסטנצה מדלקת מפרקים מתישה שהפכה אותה לנכה. הביוגרפית שלה, אגנס סלבי, ציינה כי "אין שום סיכוי שהיא יכלה לנסוע לבקר את מקסימיליאן קלר בתקופה שבה צולמה התמונה", ואף הדגישה שלא היה לה כל קשר עם קלר מאז שנת 1826, בניגוד להצהרות שנמסרו בעיתון[8].
מעבר לכך, היסטוריון המוזיקה שון מונגר העלה תהייה נוספת, וציין כי קונסטנצה הייתה אמורה להיות בת 78 בשנת 1840, אך האדם המצולם נראה צעיר בהרבה מגיל זה. מכלול ההפרכות הללו מוביל למסקנה כי אין ביסוס אמין לכך שהתצלום אכן מתעד את קונסטנצה בשנותיה האחרונות[9].
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקונסרבטוריון המלכותי של בריסל משמר מספר מסמכים יקרי ערך הקשורים לקונסטנצה מוצרט. בין המסמכים נמצאים מכתבים שכתבה לבנה, פרנץ קסבר וולפגנג מוצרט, וכן אלבום קטן מאויר של מזכרות. האלבום, המתוארך לשנת 1789 אך מכסה את התקופה שבין 1801 ל-1823, מכיל אוסף של זיכרונות, רשמים ושירים. המסמכים נשמרים במסגרת קרן ז'אן-לוסיין הולנפלטץ (Jean-Lucien Hollenfeltz fund, B-Bc-FH-163).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנשים של מוצרט, ג'יין גלובר. ספרי עליית הגג, 2007.
- אלפרד איינשטיין, מוצרט: אפיו ויצירתו, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת עידית 1957
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המוקדש לקונסטנצה מוצרט (בגרמנית)
- קונסטנצה מוצרט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קונסטנצה מוצרט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קונסטנצה מוצרט, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 סולומון, מיינרד, מוצרט: חייו, הארפר קולינס, 1995
- ^ סולומון, מיינרד, מוצרט: חייו, הארפר קולינס, 1995
- ^ סולומון, מיינרד, מוצרט: חייו, הארפר קולינס, 1995
- ^ סולומון, מיינרד, מוצרט: חייו, הארפר קולינס, 1995
- ^ {{{מחבר}}}, Mozarteum University Salzburg, Wikipedia, 2024-11-28
- ^ Bach, Mozart and the 'Musical Midwife', www.schillerinstitut.dk
- ^ Chris Pasles, Photo of Mozart's wife a hoax, Los Angeles Times, 2006-07-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 10 Mozart myths debunked: from being buried in a pauper's grave to a penchant for wearing brightly coloured wigs, Classical Music, 2024-08-11 (באנגלית)
- ^ Historic photo, and a mystery: is this Mozart’s wife? – SeanMunger.com, web.archive.org, 2019-01-11