לדלג לתוכן

גולום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גולום
Gollum
גולום
גולום
שם ספר ההוביט, שר הטבעות
הופעה ראשונה ההוביט
הופעה אחרונה שר הטבעות
מספר הופעות שר הטבעות, ההוביט
יוצרים ג'ון רונלד רעואל טולקין
גילום הדמות אנדי סירקיס
מידע
שם אמיתי סמיאגול
סטטוס מת
גיל מאות שנים
גזע הוביט
מין זכר
מומחיות התגנבות וציד
כוחות הטבעת האחת שהעניקה לו חיים ארוכים במיוחד
מקום פטירה הר הגזירה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת המוות נפילה אל הר הגזירה
דמויות קשורות
משפחה דיאגול (בן דוד)
אויבים בילבו בגינס, סמוויז גמג'י, פרודו בגינס, Déagol עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גוֹלוּם או סמיאגול הוא דמות בדיונית, פרי דמיונו של ג'ון רונלד רעואל טולקין המופיעה בספרים ההוביט ושר הטבעות, ובסרטים המבוססים עליהם.

גולום הוא הוביט זקן שזכה בטבעת האחת בצעירותו והחזיק בה שנים רבות, עד שאיבד את הטבעת לידיו של בילבו בגינס. מאוחר יותר שדד את הטבעת בחזרה מפרודו בגינס, יורשו של בילבו, אך נפל יחד איתה אל בקע הגזירה וכך גרם להשמדתה.

בסרטי הקולנוע שאותם ביים הקולנוען פיטר ג'קסון, השחקן אנדי סירקיס מגלם את דמותו של גולום באמצעות לכידת־תנועה ודיבוב קולי. בפתיחת הסרט "שיבת המלך" ,שם מתוארת הפיכתו של סמיאגול לגולום, סירקיס גילם את סמיאגול לבדו אך עם הפיכתו לגולום, נעשה שימוש באיפור ורק לאחר מכן בלכידת תנועה.

אישיותו של גולום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיותו של גולום מפוצלת לשתי אישיויות שונות: סמיאגול, זהותו המקורית, וגולום. סמיאגול מייצג לרוב את החלקים הטובים באישיותו, וגולום מייצג את החלקים הרעים והקשורים יותר לטבעת. בעקבות זאת גולום נוהג לדבר על עצמו בלשון רבים, ולעיתים מנהל דו-שיח בין סמיאגול לבין גולום.

פיצול האישיות של גולום נוצר כנראה מייד כאשר ראה את הטבעת, חמד אותה והרג את בן דודו דיאגול על מנת להשיג אותה. ככל שהחזיק בה יותר התרחק גולום יותר ויותר מזהותו ההוביטית המקורית. בתחילה התרחק ממשפחתו ומידידיו עד שגירשו אותו מקרבתם, ולאחר מכן השתכן באגם תת-קרקעי, שם חי יחד עם הטבעת שהפכה לדבר הקרוב ביותר לליבו, וזכתה בפיו לכינוי "חמדתי" או "אוצרי".

כאשר עקב גולום אחר פרודו בגינס ומשרתו סם גמג'י בדרכם להשמיד את הטבעת בהר הגזירה, הוא הוכרח בתחילה לעזור להם, אך תכנן לבגוד בהם ברגע האחרון. אך עם הזמן יחסו הידידותי של פרודו נגע לליבו ועורר לזמן קצר את סמיאגול, שניהל דו-שיח עם גולום וניסה לשכנע אותו לעזור לפרודו ולוותר על הטבעת. לבסוף גבר גולום על סמיאגול, וכאשר הגיעה החבורה לבקע הגזירה גולום תקף את פרודו, כרת את אצבעו הענודה בטבעת וכך התאחד עם הטבעת בפעם האחרונה בחייו. שמחה פראית הציפה אותו והוא החל לרקוד על שפת התהום, עד שנפל אל בקע הגזירה יחד עם הטבעת, ובכך הביא להשמדתה ולסופו הטוב של הסיפור.

רקע לדמותו של גולום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמיאגול מגולם על ידי אנדי סירקיס

דמותו של גולום מופיעה לראשונה בספר "ההוביט", אך האזכור שלה שם הוא מצומצם יחסית. גולום מופיע שם בפרק אחד בלבד ("חידות באפלה"). בפרק זה מסופר על שוכן האגם התת־קרקעי שמתחת להר הערפל - גולום. הוא מתואר כדמות נאלחת ואפרורית, שאושרה היחיד מרוכז בטבעת זהב פשוטה למראה. בפרק זה הוא מאבד את הטבעת לבילבו בגינס.

בסדרת הספרים הבאה של טולקין, שר הטבעות, המחבר מטיל מעט אור על גולום המסתורי, ומספר על עברו העצוב. גולום, שנקרא שנים רבות קודם סמיאגול, היה הוביט רגיל, עד שחברו, דיאגול, מצא בדרך מקרה את טבעת הכוח האחת של שר האופל סאורון. הטבעת, שפיתתה את ליבו וערפלה את מוחו, הביאה אותו לרצוח את חברו הקרוב ביותר ואילצה אותו לברוח מהאזור הכפרי שבו חי אל המערות האפלות של הרי הערפל. לאט לאט החל סמיאגול לשכוח את חייו הישנים - עד ששכח אפילו את שמו, והתרגל לאפלה ולבדידות שמתחת להר. הטבעת, שהאריכה את חייו בצורה פלאית במשך מאות שנים, המשיכה להרעיל את מוחו עד היום שבו פגש את בילבו בגינס - היום בו איבד את הטבעת לטובת בילבו.

עלילות גולום בספרי שר הטבעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מתעורר סאורון בשנית, הוא לוקח בשבי את גולום, מענה אותו ולומד ממנו שהטבעת נמצאת בפלך, בידי "בגינס". בזמן שהוא שולח את הנאזגול לרדוף אחרי הטבעת, גולום בורח ממורדור - עדיין מלא תשוקה להחזיר לרשותו את הטבעת האחת שנקראת בפיו "חמדתי". גולום מצליח לעלות על עקבות אחוות הטבעת במכרות מוריה ומתחיל לעקוב אחרי פרודו בגינס. גנדלף, פרודו וארגורן שמים לב לכך שגולום עוקב אחריהם, אך מחליטים לא להרוג אותו.

כאשר פרודו אומר לגנדלף שחבל שבילבו בגינס לא הרג אותו כשהייתה לו ההזדמנות, גנדלף עונה לו שזו הייתה מידת הרחמים של בילבו שהצילה אותו מלהיות מושחת באופן בלתי־הפיך על ידי הטבעת. גנדלף גם מסביר לפרודו שבני האדם קצרי ראות מידי בשביל להחליט מי ימות ומי יחיה, ושהוא מרגיש שלגולום עוד נכון תפקיד חשוב בעתיד, לטוב או לרע.

אחרי שפרודו וסאם גמג'י נפרדים מיתר חברי האחווה על גדות נהר האנדואין, הם נתקלים בגולום שמנסה לחטוף מהם את הטבעת. הם מצליחים לגבור עליו וגורמים לו להישבע ב"חמדתו" שישמש להם כמורה דרך ויוביל אותם אל מורדור. פרודו מאמין שגולום יכול להשתקם ואף מצליח לגרום לו לגלות את שאריות ה"סמיאגול" שבו, אך סאם חושד בגולום שהוא עדיין בוגדני ורשע מעל לכל תקנה ושכל מרצו מופנה רק לטבעת האחת, ועל כן אין לסמוך עליו. לכן, הוא מתייחס אליו בעוינות ובגסות.

גולום מוביל את פרודו וסאם אל מינאס מורגול ומשם אל המדרגות הנסתרות. בדרך גולום בוגד בהם ומוביל אותם אל המאורה של שילוב העכבישה במטרה שהיא תאכל אותם והוא יוכל לקחת את הטבעת לעצמו. העכבישה מצליחה, אמנם, לשתק את פרודו, אך סאם בחושבו אותו למת, לוקח ממנו את הטבעת, ונאלץ לנטוש את פרודו כי אורקים רבים הגיעו לאזור. סאם מגלה במהרה שפרודו אינו מת אלא רק משותק זמנית מעקיצת העכבישה, וצועד בעקבותיו עד שביו ומשחרר את פרודו מהשבי במצודת האורקים, והשניים צועדים אל עבר הר הגזירה (Mount Doom), כאשר גולום ממשיך לעקוב אחריהם - הפעם בלי ידיעתם.

בהר הגזירה, פרודו נמלך בדעתו ואחרי מאבק קשה נכנע לטבעת. הוא עונד אתה על אצבעו ומתחמק מסאם, אבל כשהכל נראה אבוד, גולום - אשר רגיש לטבעת ועל כן הוא מצליח לנחש את מיקומו של פרודו - מתנפל על פרודו, נושך את אצבעו שעונדת את הטבעת ומצליח לקחת ממנו את הטבעת. גולום צוהל ורוקד בשמחה על קצה הצוק שבלב הר הגזירה אך מועד ונופל אל האש. בכך מושמדת הטבעת וסאורון מובס סופית.

דמותו של גולום הופיעה גם במשחק המחשב שוליית המכשף, בו השחקן צריך באחת המשימות לעזור לגולום למצוא את הטבעת.

בדצמבר 2015 נערך בטורקיה משפט לאדם שפרסם תמונות של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לצידן של תמונות של גולום בצורה מגחיכה. השופט מינה ועדה המורכבת מאנשי קולנוע, מחנכים ופסיכולוגים על מנת להכריע בשאלה האם גולום היה מרושע (והשוואתו לארדואן מייחסת לאחרון רשעות - שזה פשע בטורקיה), או שמא הוא היה דמות טרגית, בעבור שהיו עוד דמויות שענידת הטבעת גרמה להם לאבד את דעתם (פרודו בגינס ובילבו בגינס)[1]. ביוני 2016 פסק בית המשפט שמדובר בעלבון ופסק עונש של שנת מאסר על תנאי על מפרסם התמונות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]