ג'יימס קונולי (פוליטיקאי)
 | |
| לידה |
5 ביוני 1868 אדינבורו, סקוטלנד  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
12 במאי 1916 (בגיל 47) כלא קילמיינהאם, דבלין (הוצא להורג) |
| מדינה | אירלנד |
| מקום קבורה | כלא ארבור היל, דבלין |
| פעילות בולטת | השתתפות כמפקד כללי במרידת חג הפסחא ב-1916, והוצאתו להורג |
| ידוע בשל | מנהיגות בתנועת העבודה, הגות מרקסיסטית/סינדיקליסטית, רפובליקניזם מהפכני |
| תקופת הפעילות | 1890–1916 (כ־26 שנים) |
| עיסוק | מארגן איגודי עובדים, פוליטיקאי, עורך ומו"ל עיתונים, אספרנטיסט |
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית הסוציאליסטית האירית (ISRP) מפלגת הלייבור האירית מפלגת הלייבור הסוציאליסטית האמריקאית המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה |
| בת זוג | לילי קונולי |
| חתימה |
 |
  | |
ג'יימס קונולי (באנגלית: James Connolly, באירית: Séamas Ó Conghaile; 5 ביוני 1868 – 12 במאי 1916) היה לאומן רפובליקני אירי ומנהיג סוציאליסטי. הוא היה פעיל באיגוד העובדים הבינלאומי IWW, והקים את המפלגה הסוציאליסטית האירית. יחד עם ג'יימס לרקין, הוא היה פעיל מרכזי בשביתת "הנעילה" הגדולה בדבלין ב-1913, וכתוצאה יסד את צבא האזרחים האירי, מיליציה שנועדה להגן על השובתים. הוא היה ממתנגדי השלטון הבריטי באירלנד, והיה מנהיג במרד הפסחא ב-1916, אז צבא האזרחים יחד עם המתנדבים האירים השתלטו על מוקדים מרכזיים של דבלין במשך כשבוע. הם הובסו על ידי הבריטים, וקונולי הוצא להורג בשל חלקו בהתקוממות.
על אף היעדר השכלה פורמלית, קונולי, שהיה מעורב גם בפוליטיקה סקוטית ואמריקאית, הפך לאחד התאורטיקנים המרקסיסטיים המובילים של תקופתו, ונשאר מוערך עד היום.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונולי נולד בשכונת עוני אירית-קתולית באדינבורו, סקוטלנד, בשנת 1868. הוריו האירים היגרו לסקוטלנד ממחוז מונאהן והתיישבו בקאוגייט, הגטו האירי שבו אלפי אירים התיישבו. הקהילה הייתה ידועה בתור "אירלנד הקטנה", אך קונולי דיבר במבטא סקוטי לאורך חייו. הוא היה הבן השלישי של ג'ון קונולי ומרי מגין. אביו וסבו היו פועלים. למד בבית הספר הקתולי המקומי עד גיל 11 לערך. לאחר מכן הוא עזב ועבד במספר מקומות עבודה, אך בשל קשיים כלכליים, בגיל 14 התגייס לצבא הבריטי תוך זיוף גילו ושמו לג'יימס ריד, אותו השם שנתן אחיו הגדול ג'ון לפניו. הוא שירת באירלנד בחטיבה השנייה של הגדוד הסקוטי המלכותי כמעט שבע שנים, במהלך התקופה הסוערת שנקראת מלחמות האדמה. מאות אלפי אירים נעקרו מאדמתם בתקופה זו, וחוו רעב ומחלות, עוני ואלימות.[1]
אי הצדק שראה באירלנד עיצב את חשיבתו ותפיסת עולמו, ואחד הנושאים הראשונים שפעל למענם היה נושא הקרקעות. הוא פיתח שנאה גדולה לצבא הבריטי, בה החזיק כל חייו. כשהיחידה שבה שירת הועברה להודו – ערק מהצבא.
קונולי חזר לאדינבורו יחד עם אהובתו לילי ריינולדס. הם נישאו באפריל 1890. הוא פתח סנדלריה כדי לכלכל את משפחתו הצעירה, אך היא כשלה בשל חוסר כישוריו במקצוע, וכן העדפתו את פעילותו בתנועה הסוציאליסטית, שסחפה אותו באותה העת.[2]
פעילות סוציאליסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1895 קונולי נבחר כמזכיר הפדרציה הסוציאליסטית של סקוטלנד, בה היה פעיל מזה כשלוש שנים. אחיו ג'ון החזיק בתפקיד, אך לאחר שנאם בעצרת לטובת יום עבודה של שמונה שעות, הוא פוטר מעבודתו בעיריית אדינבורו. אז בזמן שג'ון חיפש עבודה אחרת, ג'יימס לקח על עצמו את התפקיד. הוא התחיל להיות פעיל במפלגת הלייבור העצמאית, אשר נוסדה ב-1893. במהלך תקופה זו גם החל ללמוד את השפה הבינלאומית הנייטרלית, אספרנטו, ולקדם את שימושה.
זמן קצר לאחר שנולדה בתו השלישית, שמע קונולי שהמועדון הסוציאליסטי בדבלין מגייס מזכיר במשרה מלאה, וכך קונולי ומשפחתו מצאו את עצמם בחזרה באירלנד. בהשפעתו, המועדון התפתח עד מהרה למפלגה הרפובליקנית הסוציאליסטית האירית (ISRP). היסטוריונים אירים רבים מחשיבים את ISRP כבעלת חשיבות מרכזית בהיסטוריה הסוציאליסטית והרפובליקנית האירית. כחלק מפעילותו, היה קונולי העורך-המייסד של העיתון The Socialist ("הסוציאליסט"), והוא גם היה בין מייסדי מפלגת הלייבור הסוציאליסטית, שהתפצלה מהפדרציה הסוציאל-דמוקרטית ב-1903. הוא הצטרף למוד גון וארתור גריפית' בהתנגדות למלחמת הבורים. אך בעקבות שילוב של דחק כלכלי ותסכול מההתקדמות האיטית של ISRP, היגר קונולי לארצות הברית ב-1903, ללא כל תוכנית מה יעשה שם. הוא הצטרף למפלגת הלייבור הסוציאליסטית האמריקאית ב-1906, למפלגה הסוציאליסטית של אמריקה ב-1909, וכן לאיגוד עובדי התעשייה העולמי (IWW), והקים את הפדרציה הסוציאליסטית האירית בניו יורק ב-1907.
כששב לאירלנד ב-1910, הוא היה ליד ימינו של מנהיג איגוד העובדים ג'יימס לרקין. הוא התמודד פעמיים בבחירות למועצת העיר דבלין, אך הפסיד. ב-1913, כשהתרחשה בדבלין הנעילה הגדולה, שביתת העובדים ההיסטורית, הוא הקים את צבא האזרחים האירי, מיליציה שמטרתה להגן על השובתים מפני אלימות בעלי המפעלים והשוטרים. על אף שמספרם לא היה גדול, ומנה כ-250 חברים, המיליציה הייתה מאורגנת וחמושה היטב. עד מהרה, מטרתה הופנתה להקמתה של אירלנד חופשית כרפובליקה סוציאליסטית. קונולי גם ייסד את מפלגת הלייבור האירית כזרוע הפוליטית של קונגרס איגודי העובדים האירים ב-1912, והיה חבר המועצה המנהלת. בעת זו פגש קונולי בבלפסט את ויני קרני, שהייתה למזכירתו ואשת סודו, וליוותה אותו מאוחר יותר במהלך המרידה. בדומה לוולדימיר לנין, התנגד קונולי למלחמת העולם הראשונה בכל מאודו, באופן מוצהר מתוך השקפותיו הסוציאליסטיות. הוא כפר בעמדתו של ג'ון רדמונד, הלאומן הפרלמנטרי, אשר האמין כי שיתוף פעולה עם הבריטים יקדם אינטרסים אירים. הוא הכריז, "איני מכיר אף אויב זר של ארצנו, מלבד הממשלה הבריטית".
מרידת הפסחא
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונולי לא שיתף פעולה עם הנהגת המתנדבים האירים, הכוח הצבאי של תנועת העצמאות הרפובליקנית. הוא החשיב אותם כבורגנים מדי, ואדישים לגבי עצמאותה הכלכלית של אירלנד. ב-1916, מתוך אמונה שהם אינם רציניים דיים ושאינם מוכנים לנקוט בפעולה החלטית נגד בריטניה, הוא ניסה לדחוק אותם למעשים בכך שאיים שצבא האזרחים יעמוד לבד מול האימפריה הבריטית. חברי האחווה הרפובליקנית האירית נבהלו, בעיקר מפני שרבים מהם כבר היו חלק מצבא האזרחים, וכבר תכננו פעולת התקוממות לאותה השנה. אז כדי להניא את קונולי ממעשה פזיז, מנהיגי האחווה, ביניהם טום קלארק ופטריק פירס, נפגשו עם קונולי כדי לראות אם אפשר להגיע לכדי הסכם. במהלך הפגישה, האחווה וצבא האזרחים החליטו לפעול יחדיו בחג הפסחא. היו שטענו שהאחווה חטפה את קונולי – הוא נעלם ללא הודעה למשך כשלושה ימים, וכשחזר רק דיווח שיש הסכם ולא הסכים לגלות פרטים לגבי איך המפגש נערך מלכתחילה.
במרידת חג הפסחא של שנת 1916 היה קונולי מפקד חטיבת דבלין, החטיבה עם התפקיד המרכזי ביותר בהתקוממות. הוא היה דה פקטו מנהיג המרידה, כמפקד השטח, על אף שפירס החזיק בדרגת המפקד העליון. מנהיגותו נחשבת למופתית, ומייקל קולינס אמר שהיה "הולך אחריו עד הגיהנום". קונולי ונפצע אנושות בזמן הכניעה של החטיבה לבריטים. הוא אמר אחר הכניעה לחבריו,"אל תדאגו. הם יירו באלה מאיתנו שחתמו על הכרזת העצמאות. כל היתר – תשוחררו".
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגלל פציעתו האנושה, קונולי לא הוחזק בכלא יחד עם שאר המורדים, אלא בחדר (שלימים נקרא על שמו) בטירת דבלין, במרפאה הזמנית שהוקמה לטיפול בחיילים שחזרו מן החזית.
קונולי נידון למוות על חלקו במרידה. ב-12 במאי 1916 הוא נלקח באמבולנס צבאי לבית החולים המלכותי בקילמיינהאם, מול כלא קילמיינהאם, לשם הועבר לשם הוצאתו להורג. אשתו הורשתה לבקרו, והוא שאל אותה מה דעת הציבור בעקבות המאורעות, וציין, "הם כולם ישכחו שאני אירי".
הוא היה פצוע כל כך קשה, שלא היה יכול לעמוד מול כיתת יורים. הוא לא היה צפוי לחיות יותר מיום-יומיים, ובכל זאת יצאה ההוראה להורגו. הוא הועבר לכלא על אלונקה, שם עבר בעזרת כומר קפוצ'ין, האב אלוישיס טראוורס, את הטקסים האחרונים. במקום העמידה מולל כיתת יורים בחצר הכלא שם הוציאו להורג את חבריו מנהיגי המורדים פירס וקלארק, הוא הושב בכיסא בקצה הרחבה, נקשר, ונורה למוות.
גופתו, יחד עם גופותיהם של שאר המנהיגים, נקברה בקבר אחים ללא ארון קבורה. ההוצאות להורג והיחס לנידונים עוררו זעם רב בקרב העם האירי, שהיה יחסית אדיש למרידה עד אותה ההתפתחות. הריגתו של קונולי עוררה את מירב ההתנגדות, וגרפה תמיכה למטרות העצמאות של המורדים, עבורן נתנו חייהם.[3]
אפילו בבריטניה ההוצאות להורג לא התקבלו בעין יפה, וכן משכו תשומת לב שלילית מארצות הברית, שם חיפשה בריטניה תמיכה במלחמה. ראש ממשלת בריטניה, אסקווית, הורה שלא יתקיימו יותר הוצאות להורג, למעט במקרה של רוג'ר קייסמנט, שעוד לא נשפט. יצאה גם חנינה כללית עד סוף שנת 1916 לפיה כל המורדים שעדיין ישבו בכלא שוחררו.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לג'יימס ולילי קונולי היו שישה ילדים. בתם נורה הייתה לסופרת ומנהלת קמפיינים בעלת השפעה בתנועה האירית הרפובליקנית. בנם רודי המשיך בדרכו הפוליטית של אביו. שניהם נבחרו כחברי ממשלה, וישבו בשנאד ארין, הסנאט האירי. בתם מוירה הייתה רופאה, ובת נוספת, מונה, נפטרה ב-1903 בגיל 13, לאחר שנכוותה בזמן כיבוס.[4]
שלושה חודשים לאחר הוצאתו להורג של ג'יימס, לילי קונולי, שנולדה כפרוטסטנטית, התקבלה לכנסייה הקתולית.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המורשת של קונולי באירלנד היא בעיקר בשל תרומתו לתנועה הלאומנית הרפובליקנית, אך גם פועלו כסוציאליסט נתבע כמורשת על ידי מגוון ארגוני שמאל, והוא מקושר למפלגת הלייבור האירית, אשר הוא יסד. קונולי היה בין מיעוט של חברי האינטרנציונל השני אשר התנגד באופן מוצהר למלחמת העולם הראשונה, מה ששם אותו מצד שני של המתרס מול מרבית המנהיגים הסוציאליסטים באירופה.
הוא הושפע רבות והיה מעורב משמעותית באיגוד העובדים הבינלאומי IWW, וחזונו היה שהאיגוד יקים מפלגה משלו שיאגד ויאחד את כל הפלגים הסוציאליסטים השונים אשר היו רבים ביניהם.[5] באותה מידה, הוא חזה את אירלנד העצמאית כרפובליקה סוציאליסטית. השקפותיו לגבי יוניוניזם מהפכני וסינדיקליזם הם נושא לוויכוח ודיון עד היום, לגבי איזה סוג של סוציאליזם בדיוק חזה קונולי לאירלנד העצמאית, האם ממלכתית או עממית – כאשר קבוצות שונות מנכסות את קונולי כסמל להשקפותיהן, בכללן הכנסייה הקתולית, אליה התנגד קונולי בחריפות כל חייו.[6] במהלך תקופה קצרה היה מעורב בדה לאוניזם (תנועה מרקסיסטית-לברטריאנית) ובאינטרנציונל השני, אך התנתק משניהם.[7]
בסקוטלנד, הגותו של קונולי השפיעה על סוציאליסטים כדוגמת ג'ון מקלין, אשר גם הוא שילב את השקפותיו השמאליים עם רעיונות לאומניים כשהקים את מפלגת העובדים הרפובליקנית הסקוטית.
אגודת קונולי, הנקראת על שמו, היא ארגון של אירים בבריטניה אשר פועלים למען המטרה הרפובליקנית של איחוד ועצמאות אירלנד.[8]
פסלים של קונולי הוקמו במקומות שונים ברחבי העולם, ביניהם בדבלין, מחוץ לליברטי הול, המטה של איגוד העובדים SIPTU; ביוניון פארק שבשיקגו, סמוך למשרדי איגוד UE; ואחד נוסף בפארק בטרוי, שבניו יורק. במרץ 2016, נחנך בבלפסט פסל של קונולי על ידי השר הצפון-אירי קראל ני קולן ונכדו של קונולי, ג'יימס קונולי הרון.
בראיון טלוויזיה בשנת 1972, אמר ג'ון לנון שג'יימס קונולי היה השראתו בכתיבת השיר "Woman Is the Nigger of the World", וציטט אותו: "האישה היא השפחה של העבד".[9]
תחנת קונולי, אחת משתי תחנות רכבת מרכזיות בדבלין, קרויה על שמו, וכך גם בית החולים קונולי בבלנקרדסטאון.
ב-2002 הפיקה ה-BBC תוכנית בשם Greatest Britons 100 (מאה הבריטים הגדולים ביותר), וקונולי נבחר למקום ה-64.
ב-1968, הלהקה האירית The Wolfe Tones (על שם המהפכן האירי וולף טון) הוציאו סינגל בשם "James Connolly" אשר הגיע למספר 15 במצעד הפזמונים האירי.[10] הלהקה Black 47 הוציאה שיר על קונולי באלבום Fire of Freedom. הזמר-היוצר האירי נייאל קונולי הוציא שיר בשם "May 12th, 1916 – A Song for James Connolly" באלבומו Dream Your Way Out of This One.[11]
מועדון הספורט דונדין קונולי, חלק מהליגה האתלטית הבאלית, קרויה אף היא על שמו של קונולי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס קונולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'יימס קונולי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jeffery, Keith (15 באוקטובר 2010). "Ireland and World War One". British History in-depth. BBC.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mac Thomáis, Shane (8 ביוני 2005). "Remembering the Past – James Connolly". anphoblacht.com. An Phoblacht. אורכב מ-המקור ב-2012-03-12. נבדק ב-2018-05-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ McGreevy, Ronan (8 באוגוסט 2014). "Is this the only picture of James Connolly from the Easter Rising?". The Irish Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Tragedy in the Connolly family". History Ireland.
- ^ "James Connolly: Political Party of the Workers (1908)". Marxists.org. 2003-11-08.
- ^ "James Connolly: Syndicalism and the Struggle for Irish Independence – National Liberation through Class Struggle! « Zabalaza Books". Zabalazabooks.net. 2014-03-11.
- ^ "James Connolly's vision never realised". The Irish Times.
- ^ "Brief History". Connolly Association. 2014-06-20.
- ^ Television interview, 11 May 1972. The Dick Cavett Show: John and Yoko collection [videorecording] DVD 2005, ISBN 0-7389-3357-0
- ^ "Search the Charts". The Irish Charts: All There Is to Know. Irish Recorded Music Association.
- ^ Dream Your Way Out of This One