נתן רפפורט

נתן רפפורט
Natan Rapaport
	נתן וסימה רפפורט בסטודיו בוורשה, 1937
לידה	7 בנובמבר 1911; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	4 ביוני 1987 (בגיל 75); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סגולה
מקום לימודים	האקדמיה לאמנויות היפות, ורשה
תקופת הפעילות	1936–1987 (כ־51 שנים)
יצירות ידועות	האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה; אנדרטת מגילת האש; שחרור (אנדרטה)
פרסים והוקרה	אביר במסדר פולוניה רסטיטוטה
	www.nathan-rapoport.net

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

ערך זה עוסק בפסל יהודי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נתן רפופורט (פירושונים).

תבליט בטון על קיר "בית מנחם" במוסד "רמות חפר" בקיבוץ מעברות

נתן יעקב רפפורט^[1] (באנגלית: Nathan Rapoport;‏ 7 בנובמבר 1911, ורשה – 5 ביוני 1987, ניו יורק) היה פסל, צייר וצלם יהודי יליד ורשה. כל בני משפחתו נספו בשואה, ויצירותיו החשובות והמוכרות ביותר עוסקות בהנצחת הנספים והלוחמים בה.

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נתן רפפורט נולד בשנת 1911 בעיר ורשה שבפולין הרוסית (לימים בירת הרפובליקה הפולנית) במשפחה יהודית דתית, בן לחיה לבית קופלביץ ויעקב בן שלמה זלמן, ממשפחת כהנים. למד ב"תלמוד תורה" ובבית הספר התיכון היהודי לבנים "לאור" ברחוב נָאלֶבקי (מרכז החיים היהודיים בעיר). בעקבות מחלת אביו פרש מלימודיו והחל לעזור בפרנסת המשפחה. בשנת 1927 נרשם רפפורט ללימודי פיסול בבית הספר העירוני בעיר. בשנת 1928 הצטרף לתנועת השומר הצעיר בעיר, והיה חבר בקן התנועה עד 1933. לאחר כשלוש שנים המשיך בלימודים באקדמיה לאמנות (אנ'), שם זכה במלגה שבעזרתה ביקר באיטליה ובצרפת והתרשם מן המוזיאונים בהן. על אף שפסל שלו בשם "הטניסאית" זכה במקום הראשון בתחרות בשנת 1936, נשלל מרפפורט הפרס בשל העובדה שסירב לשלוח את היצירה לתערוכה בגרמניה הנאצית. בשנת 1938 זכה רפפורט במלגה נוספת, שבעזרתה למד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 ברח רפפורט מפולין לביאליסטוק, שנמצאה בשטח שנכבש על ידי ברית המועצות. בברית המועצות פיסל אנדרטאות ופרוטומות של אנשי-שם סובייטים. כבר במהלך המלחמה התחיל לעצב את זיכרונות המלחמה לפי הבנתו, כאשר הוא מודע לתהליך חיסולו של גטו ורשה בסוף שנת 1942. בשנת 1946 הגיע ממוסקבה לוורשה והציג בפני ראשי הקהילה היהודית את מודל הגבס שלו. בשנת 1947 עיצב את העיצוב הסופי בפריז כדי לצקת את הכל מברונזה, וב-19 באפריל 1948, במלאת חמש שנים לפרוץ מרד גטו ורשה, נחנכה האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, המוצבת במקום שבו היה מרכז הגטו.

בתחילת שנת 1949 עלה לארץ ישראל. את דרכו האמנותית בארץ החל בדרך מיוחדת כאמן דמוקרט. כאשר החל לעבוד על דגם פסל שייצג את מרדכי אנילביץ', ייצר שני דגמים שונים מגבס בגובה של כ-90 ס"מ. עם גמר עיצוב הדגמים הזמין את חברי קיבוץ יד מרדכי לצפות בהם מתוך כוונה שיבחרו בצורה דמוקרטית בפסל המתאים יותר. הדגם שלא נבחר מוצג עד היום במוזיאון "משואה לתקומה" שבקיבוץ.

שנתיים מאוחר יותר עבד על פסל המגינים בקיבוץ נגבה, ואז החליט לעלות מדרגה וערך בערבים לחברי הקיבוץ הרצאות בנושאי אמנות פלסטית כדי להכין אותם טוב יותר לתהליך הבחירה. גם בנגבה ייצר שני דגמים, ועם גמר העבודה הזמין את כל חברי הקיבוץ כדי שיבחרו בפסל המתאים יותר לדעתם.

ב-1959 היגר לארצות הברית, והתאזרח בה ב-1965. התגורר לסירוגין במנהטן וברמת גן.

בשנת 1985 נחנכה בפארק ליברטי בניו ג'רזי (Liberty State Park) האנדרטה מעשה ידיו "שחרור" (Liberation). האנדרטה, המציגה חייל אמריקאי הנושא בזרועותיו ניצול של מחנה ריכוז, מסמלת את חלקו של צבא ארצות הברית בשחרור מחנות הריכוז הנאציים.

זכה במדליית הזיכרון ע"ש הרברט אדמס (Herbert Adams Memorial Medal) מטעם אגודת הפַּסלים הלאומית, על תרומתו לפיסול האמריקני.

נתן רפפורט נפטר בניו יורק בקיץ 1987, בן 75 במותו. נקבר בפתח תקווה^[2].

הותיר גרושה, סימה לבית צ'רניאביץ (שלה היה נשוי מ-1938), בת, נינה ווֹלמַרק (Wolmark), המתגוררת בפריז, וכן נכדים ונינים.

עזבונו, הכולל מאות מכתבים מאוירים, מאות רישומים לפסלים, הדפסים, ומאות צילומים שבהם צילם את פסליו, שמור בארכיון השומר הצעיר ביד יערי^[3].

בית רפפורט

הסטודיו של רפפורט ברחוב רוקח ברמת גן, "בית נתן רפפורט"^[4], פעיל כיום כמרכז לאמנות ושמורים בו כמה פסלים קטנים של האמן וכן חלק מכלי העבודה שלו.

מיצירותיו

האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה - וורשה אפריל 1948. העתק של האנדרטה (שאינו זהה לחלוטין למקור) מצוי גם ברחבת יד ושם בירושלים, והוא אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה.
פסל מרדכי אנילביץ' בקיבוץ יד מרדכי, שנחנך ביום השנה למרד גטו ורשה – יום הזיכרון לשואה ולגבורה – בשנת 1951, ליד מגדל המים^[5].
אנדרטת המגינים בקיבוץ נגבה, (1953) המתארת שלושה מגינים: חברה, חבר וחייל^[6].
פרוטומות של ז'בוטינסקי וטרומפלדור (1961) במוזיאון בית הגדודים.
אנדרטת מגילת האש ("אנדרטת הגווילים") 1972. האנדרטה הענקית ליד כיסלון ביער הקדושים, מורכבת משני גווילי ברונזה, האחד מתאר את השואה, והשני את התקומה בארץ ישראל.
הפסל "שחרור" לחוף מפרץ ניו יורק במדינת ניו ג'רזי, ארצות הברית (1985).
אחוות אחים (1987) בקריית מד״א שברמלה.
פסל גד מנלה בקיבוץ תל יצחק.
תבליט נער, בית מנחם, קיבוץ מעברות (כיום נטוש).

לקריאה נוספת

נתן רפפורט, יד למרד גטו ורשה, אנדרטות למרד גטו ורשה, תל אביב: ספרית פועלים ומורשת, 1960.
מולי ברוג, 'נצורים בחומות הזיכרון: אנדרטת גיטו ורשה כסמל "השואה והגבורה", בפולין ובישראל', אלפיים 14 (תשנ"ז), 148–173.
נתן רפפורט - פיסול מן התקופה ההירואית, רמת גן: עמותת בית נתן רפפורט, 1998.

Nathan Rapoport Sculptures and Monuments; text by Richard Yaffe; foreword by Abraham A. Davidson, New York Shengold, 1980.

ביוגרפיה:

בתיה דונר, נתן רפפורט: אמן יהודי; (עיצוב: טרטקובר עיצוב גרפי, אולגה גטמנסקי, מור חלימי; עריכת טקסט: קרין חזקיה; צילום רפרודוקציות: אברהם חי, תמי דהן), ירושלים: יד יצחק בן-צבי; גבעת חביבה: יד יערי, תשע"ד 2014.

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "נתן רפפורט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3321
פרטים על נתן רפפורט בארכיון יעקב (קובה) גבר, בספרייה הלאומית
מידע על נתן רפפורט בקטלוג הספרייה הלאומית
בית רפפורט באתר עיריית רמת גן
חנוכת האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה ב-1948, מתוך סרטו של נתן גרוס, "דער פינפטער יארצעייט" ('יום השנה ה-5'), 1948, באתר יוטיוב
חגיגת המצבה ליהדות הפולנית שהושמדה, דבר, 19 במאי 1948
אבן מקיר תזעק...: במקום "אנדרטת־נצחון" להיטלר – אבני־שחם לגיבורי גיטו ווארשה, מעריב, 30 באפריל 1954, המשך
תמר אבידר, "פֶּסל שבור חשוב כאדם מת", מעריב, 17 במאי 1965
דב גולדשטין, יוצר האנדרטה בוורשה לזכר מרד הגיטו מכין אנדרטת-שלום בגבול ישראל-מצרים, מעריב, 20 ביולי 1979
רן דגוני, מת מהתקף לב נתן רפפורט – פַסל השואה, מעריב, 7 ביוני 1987
Nathan Rapoport, Sculptor of Works on Holocaust, Dies, The New York Times, June 6, 1987 (נקרולוג)
חוה בראון (קק"ל), לזכור ולא לשכוח: יער הקדושים בהרי ירושלים, באתר ynet, 30 באפריל 2008
נעם טופלברג, אנדרטה בקיבוץ נגבה, נתן רפפורט, באתר "מפגשים מהסוג החזותי"
חיליק ויצמן, גלגולה של אנדרטה - מרד גטו ורשה בזיכרון הלאומי הפולני, זיקה 32 (2013), באתר יד ושם
עופר אדרת, יום השואה | סיפורו של הפסל שהקים את האנדרטה החשובה ביותר לזכר השואה, באתר הארץ, 15 באפריל 2015 (עם הופעת הביוגרפיה מאת בתיה דונר)
מיכאל יעקובסון, הכי קרוב אליך, וילה: קיבוץ מעברות זורק את המורשת לטובת נדל"ן, באתר Xnet‏, 7 בספטמבר 2017
נתן רפפורט, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ דוגמת חתימתו
^ הקבר של נתן רפפורט בבית העלמין סגולה, באתר BillionGraves. על מצבתו נחקקה כתובת הלקוחה מאנדרטת מגילת האש: "את מילותיי יצקתי בברונזה וחצבתין באבן / דוממות הן / כבדות ונצחיות".
^ דוגמאות מהאוסף של נתן רפפורט, באתר יד יערי.
^ בית רפפורט באתר עיריית רמת גן
^ "פסל של לוחם ללא שנאה": הוחל ביציקת הברונזה של אנדרטת מרדכי אנילביץ, על המשמר, 22 בינואר 1951; הגיע פסל מפקד־המרד בגיטו־ווארשה, על המשמר, 5 באפריל 1951; ירמיהו שמואלי, אנדרטת אנילביץ' הוצבה ביד־מרדכי, על המשמר, 18 באפריל 1951, המשך; הוצבה אנדרטת מ. אנילביץ ב"יד מרדכי", דבר, 18 באפריל 1951. וראו גם: הפסל נ. רפפורט על אנדרטת מ. אנילביץ: עם גילוי הלוט ביד־מרדכי, היום, על המשמר, 3 במאי 1951; א. קולב, רצונו של קולקטיב שנתגלם בחזון אמן, על המשמר, 4 במאי 1951.
^ תוקם אנדרטה לגיבורי ישראל, על המשמר, 12 במאי 1949; מצבת הזכרון ב"נגבה", דבר, 5 בנובמבר 1953.

[1] דוגמת חתימתו

[2] הקבר של נתן רפפורט בבית העלמין סגולה, באתר BillionGraves. על מצבתו נחקקה כתובת הלקוחה מאנדרטת מגילת האש: "את מילותיי יצקתי בברונזה וחצבתין באבן / דוממות הן / כבדות ונצחיות".

[3] דוגמאות מהאוסף של נתן רפפורט, באתר יד יערי.

[4] בית רפפורט באתר עיריית רמת גן

[5] "פסל של לוחם ללא שנאה": הוחל ביציקת הברונזה של אנדרטת מרדכי אנילביץ, על המשמר, 22 בינואר 1951; הגיע פסל מפקד־המרד בגיטו־ווארשה, על המשמר, 5 באפריל 1951; ירמיהו שמואלי, אנדרטת אנילביץ' הוצבה ביד־מרדכי, על המשמר, 18 באפריל 1951, המשך; הוצבה אנדרטת מ. אנילביץ ב"יד מרדכי", דבר, 18 באפריל 1951. וראו גם: הפסל נ. רפפורט על אנדרטת מ. אנילביץ: עם גילוי הלוט ביד־מרדכי, היום, על המשמר, 3 במאי 1951; א. קולב, רצונו של קולקטיב שנתגלם בחזון אמן, על המשמר, 4 במאי 1951.

[6] תוקם אנדרטה לגיבורי ישראל, על המשמר, 12 במאי 1949; מצבת הזכרון ב"נגבה", דבר, 5 בנובמבר 1953.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]