הגירה לארצות הברית
ההגירה לארצות הברית נחשבת לאחד הגורמים לצמיחתה של ארצות הברית מפרובינציה בריטית בצפון אמריקה לכדי מעצמת-על. ארצות הברית קלטה הגירה המונית עוד לפני היווסדה ועד שנת 1914, עת הוחל בהשמת מגבלות על ההגירה. אך למרות המגבלות, שהגיעו לשיאן בשנת 1924 עם חקיקת חוק ג'ונסון, ארצות הברית המשיכה להיות יעד מרכזי בתנועת ההגירה העולמית וגם במאה ה-21 היא קולטת יותר הגירה חוקית מכל שאר מדינות העולם גם יחד.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימיה הראשונים של ארצות הברית היא לא היוותה יעד הגירה מועדף. מוערך שבין 1787–1820 הגיעו כ-6,000 מהגרים בשנה בממוצע, בעת שאוכלוסיית ארצות הברית גדלה מ-4 ל-10 מיליון תושבים. המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון באירופה הקשו מאוד על ההגירה מאירופה, המקור העיקרי של הגירה לארצות הברית עד למאה ה-20. על פי ההערכות, רק 1.4% מאוכלוסיית ארצות הברית בשנת 1815 לא נולדו בה.
החל משנת 1820 החלה ההגירה לארצות הברית להתגבר, מ-8,385 מהגרים בשנת 1820 ל-23,322 בשנת 1830 ולממוצע של כמעט 60,000 מהגרים לשנה בעשור שבין 1830–1840. עיקר ההגירה הגיעה בעשור זה מאירלנד הקתולית שהייתה חלק מבריטניה וסבלה מעוני ואפליה (207,000 מהגרים), מדינות גרמניה (152,000 מהגרים), האי הבריטי (76,000 מהגרים) וצרפת (46,000 מהגרים). בעשור הבא, בין השנים 1841–1850 הגיעה סך ההגירה ל-1,713,000 בני אדם, שכללו 781,000 אירים שנמלטו מארצם מוכת הרעב. כישלון המהפכות של 1848 הביא גם הוא להגברת ההגירה שכללה 435,000 גרמנים, 267,000 בריטים ו-77,000 צרפתים. הדומיננטיות האירית בהגירה הביאה לירידת אחוז הפרוטסטנטים בארצות הברית ממעל 95% בתחילת דרכה לפחות מ-90% ב-1850. הסכם גואדלופה אידלגו שסיפח לארצות הברית את שטחי מדינות דרום המערב (בהן אריזונה וקליפורניה) הביא עמו 60,000 תושבים חדשים ממוצא מקסיקני שהתגוררו בשטחים המסופחים. הבהלה לזהב שהחלה באותו זמן עוררה הגירה ממדינות רבות כולל מקסיקו, סין ואמריקה הדרומית, בנוסף להגירה מאירופה.
בשנים 1850–1880 נמשכה ההגירה המסיבית מגרמניה, בריטניה ואירלנד ונוספה עליה הגירה מאיטליה וסין. הגירה גדולה נוספת של כ-1.5 מיליון בני אדם הגיעה משוודיה ונורווגיה. ההגירה מסין כללה כוח עבודה זול שהגיע בעקבות הבהלה לזהב ולמבצע בניית מסילות הברזל מחוף לחוף. 123,201 מהגרים סינים נרשמו בין השנים 1871–1880 ו-61,711 בין השנים 1881–1890.
שונותם של המהגרים הביאה להקמתן של תנועות שהתנגדו להגירה. ההגירה האירית הקתולית הביאה להקמתה של תנועה שביקשה להגביל את ההגירה, אולם ללא הצלחה. ההגירה הסינית, לעומת זאת, הביאה לחקיקת חוק למניעת הגירה סינית בשנת 1882.
בין השנים 1820–1870 הייתה ההגירה ממזרח אירופה לארצות הברית מועטה ביותר. במהלך חמישים השנים הללו הגיעו מהקיסרות האוסטרו-הונגרית כ-8,000 מהגרים ומהאימפריה הרוסית כ-7,000 מהגרים בלבד, כאשר חלק ממהגרים אלו היו יהודים.[2]
לקראת הרבע האחרון של המאה ה-19 החלה הגירה גדולה ממזרח אירופה להגיע לארצות הברית. בין השנים 1870–1880 הגיעו כ-125,000 מהגרים מהאימפריה הרוסית ומאוסטרו הונגריה, בין 1880–1890 הגיעו מעל 600,000 מהגרים ובעשור האחרון של המאה ה-19 הגיעו קרוב ל-1.2 מיליון מהגרים מארצות אלו.[3] ההערכות הן שבין 26%–30% מהמהגרים מארצות אלו היו יהודים. ההגירה היהודית התייחדה באחוז גבוה של נשים וילדים ואחוז נמוך מאוד של חזרה לארץ המוצא. זאת לעומת ההגירה האיטלקית, למשל, אשר רובה כללה מהגרים זמניים אשר חזרו לארצותיהם לאחר מספר שנים. בין המהגרים הלא-יהודים ממזרח אירופה היוו הפולנים את הקבוצה הגדולה ביותר.
בשנת 1921 העביר הקונגרס את חוק החירום להגבלת ההגירה (אנ'), שקבע מכסות על ההגירה לארצות הברית, על פי ארצות מוצא של תושבי ארצות הברית בשנת 1910. בשנת 1924 הועבר חוק ג'ונסון ריד שהיה הרבה יותר נוקשה וקבע מכסות על פי מפקד האוכלוסין של 1890 בו היה ייצוג קטן ליוצאי דרום ומזרח אירופה.
בתקופת השפל הגדול קטן מאוד מספר המהגרים לארצות הברית וההגירה הגיעה לשיא שלילי של 23,000 בשנת 1933.
בתקופת שואת יהודי אירופה, ככלל, להמוני היהודים לא התאפשר להגר לארצות הברית.
דעת הקהל על ההגירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקרים שונים, שהוזמנו על ידי גופים בעלי עמדות שונות בעד ונגד המשך ההגירה לארצות ברית, מציגים עמדות שונות לגבי דעת הקהל ביחס להגירה. בסיכום סקר משנת 2006 שהוזמן על יד ארגון המתנגד להגירה נטען ש-68% מאזרחי ארצות הברית טוענים שמספר המהגרים לארצות הברית גבוה מדי ורק 2% טוענים שהוא נמוך מדי. בנוסף נטען ש-70% מהמשיבים אמרו שישקלו שלא להצביע למועמד התומך בהגדלת ההגירה.[4] לעומת זאת, סקר משנת 2002, זמן לא רב לאחר פיגועי התאומים, קבע ש-55% בעד צמצום ההגירה אך 15% בעד הגדלתה[5] וסקר משנת 2004 הציג תוצאות על פיהן רק 41% בעד צמצום ההגירה, אל מול 18% התומכים בהגברת ההגירה.[6] ההתנגדות הגבוהה ביותר להגירה מופיעה אצל מובטלים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קירק סמפל, הניו יורק טיימס, עוזבים את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, באתר הארץ, 28 במאי 2012
דפנה מאור, רועי סמיוני, כך הפך טראמפ את ארה"ב מאומת מהגרים לכזו המקימה מתקני מעצר לילדים, באתר הארץ, 21 ביוני 2018- ישראל פישר, היום שבו ייעלמו מיליוני עובדים: מה יקרה לכלכלת ארה"ב, באתר TheMarker, 22 ביוני 2018
ארצות הברית, הגירה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ U.S. population hits 300 million, Chinaview, October 17, 2006
- ^ ליבמן הרש, ההגירה היהודית לארצות הברית, 1899–1925; ניתוח דמוגרפי, בתוך: סוגיות בתולדות עם ישראל 5, ההגירה היהודית הגדולה וגיבושה של יהדות אמריקה, אריה גורן ויוסף ונקרט, עורכים, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשל"ז, עמוד 26
- ^ ליבמן הרש, ההגירה היהודית לארצות הברית, 1899-1925; ניתוח דמוגרפי, בתוך: סוגיות בתולדות עם ישראל 5, ההגירה היהודית הגדולה וגיבושה של יהדות אמריקה, אריה גורן ויוסף ונקרט, עורכים, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשל"ז, עמודים 26-27
- ^ New Poll Shows Immigration High Among US Voter Concerns, Michael Bowman, October 17, 2006
- ^ Immigration, Worldviews
- ^ Immigration, NPR/Kaiser/Kennedy School Poll
