האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מונומנט  |
| על שם | מרד גטו ורשה |
| מיקום | מרכז גטו ורשה |
| מדינה |
פולין |
| נגישות | לכל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1948 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1948 |
| יוצר | נתן רפופורט |
| אדריכל |
Leon Suzin |
| קואורדינטות | 52°14′59″N 20°59′38″E / 52.24972222°N 20.99388889°E |
|
(למפת ורשה רגילה)   האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה | |
  | |
האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה (בשמה הרשמי: האנדרטה לזכר גיבורי הגטו וכן אנדרטת בדמייך חיי[דרוש מקור]) נוצרה על ידי האמן נתן רפופורט, יליד ורשה, לזכר מרד גטו ורשה. האנדרטה, המוצבת במרכז הגטו היהודי העתיק בעיר ורשה, נחנכה ב-19 באפריל 1948, במלאת 5 שנים לפרוץ המרד.
העתק של האנדרטה הוצב ברחבת יד ושם בירושלים ב-1976, [1] והוא אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה. ההעתק אינו זהה למקור: באנדרטה בוורשה אחת מדמויות המורדות מוצגת כאשר חולצתה קרועה ושדה חשוף, בדומה לציור "החירות מובילה את העם". בהעתק ביד ושם הוצנע חלק זה.
תהליך יצירת האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר במהלך מלחמת העולם השנייה התחיל רפופורט לעצב את זיכרונות המלחמה לפי הבנתו כאשר הוא מודע למתרחש בסוף 1942 בגטו ורשה - תחילת חיסולו. בשנת 1946 הגיע ממוסקבה לוורשה והציג בפני ראשי הקהילה היהודית את מודל הגבס שלו. בשנת 1947 עיצב את העיצוב הסופי בפריז כדי לצקת את הכל מברונזה.
מבנה האנדרטה ומשמעותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנדרטה כולה מונחת על מבנה משיש שחור שהובא משוודיה. רפופורט בחר דווקא בשיש הזה.
לאנדרטה שני חלקים: חלק השואה וחלק המרד.
- צד השואה פונה לצד בו היה ממוקם בניין היודנרט. צד זה מתאר יהודים הולכים למוות, כפיפות קומה מוחלטת. ניתן לזהות את היהודי המאמין עם הזקן וספר התורה שנראה כמוביל את התהלוכה כולה. דמותם של הרוצחים איננה נראית אלא רק ברקע. הנושא הוא גבורת הרוח והסבל היהודי.
- צד המרד מורכב משבע דמויות הפורצות מתוך הלהבות כסמל לפריצת הגבולות. כולם בני נעורים שאוחזים בנשק, ושריריהם בולטים לעין. בצד זה ניכרת דמות של מנהיג, כנראה מרדכי אנילביץ, מנהיג המרד. כל דמות נראית מאוד גדולה וכולם מוצגים באופן הירואי וחיובי ללא שום פגם. הפנים של הדמויות באנדרטה נראות כמו אלו של הדמויות היווניות והרומיות - אנשים חסונים, בעלי מראה גותי אירופי. בראש כל תבנית הגיבורים עומדת אישה המחזיקה בידה תינוק. דמות זו באה כסמל של חמלה, של רגשות טבעיים אימהיים, הרצון לחיים. ומצד שני להעניק חיים, להקריבם אם יש צורך.
משני הצדדים מפוסלות שתי מנורות על גבי שני אריות. המשמעות של המנורה היא סמל לגבורת החשמונאים הדוגמה לדורות של הקומץ הלוחם מלחמת צדק, אל מול רבים, ומנצח. שני האריות מזכירים קצת את ארון הקודש וכמו כן, את הגבורה היהודית, "גור אריה יהודה". היהודים מוצגים כלוחמים. ייתכן שהאמן ביקש לומר שהיהודי הנצחי, האופייני, הגלותי, לא לחם. מצידה השני של האנדרטה נראים יהודים גלותיים וחלשים. האמן מציג את הסטריאוטיפ של "כצאן לטבח": היהודי שהוא רוצה להזדהות איתו בחזית והגלותי - מאחור.
השראה אמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנדרטה מבוססת על הציור "גלות" של שמואל הירשנברג משנת 1904, ציור שצויר כתגובה לפוגרום קישינב מ-1903 ומבוסס על הציור "פליטים" ועל התבליט "פליטים" מאת אונורה דומייה מהשנים 1849-1848.[2]
היחס הפולני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאנדרטה זו משמעות לא רק יהודית אלא גם פולנית מובהקת. היא נחנכה במלאת חמש שנים למרד, במעמד של כל המי ומי של ממשלת פולין, שלוש מאות צירים יהודיים מכל העולם ושנים עשר אלף ניצולי שואה. מדי שנה עורכת פולין טקס זיכרון למרד למרגלות האנדרטה.
ביקור וילי ברנדט באנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 בדצמבר 1970, במהלך ביקור בפולין, הניח קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט זר פרחים לרגלי האנדרטה, ולאחר מכן, במחווה מפתיעה שעוררה הדים רבים, כרע על ברכיו מולה. האירוע הונצח באנדרטה קטנה שהוקמה בכיכר הנושאת את שמו של ברנדט בקרבת מקום.
המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברחבת האנדרטה נבנה מוזיאון לתולדות יהודי פולין. המוזיאון נפתח ב-2013[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מולי ברוג, 'נצורים בחומות הזיכרון: אנדרטת גיטו ורשה כסמל "השואה והגבורה", בפולין ובישראל', אלפיים 14 (תשנ"ז), 148–173.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדמיך חיי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אבן מקיר תזעק...: במקום "אנדרטת־נצחון" להיטלר – אבני־שחם לגיבורי גיטו ווארשה, מעריב, 30 באפריל 1954, המשך
- חגיגת המצבה ליהדות הפולנית שהושמדה, דבר, 19 במאי 1948
- נתן גרוס, חנוכת אנדרטת מרד גטו ורשה 1948, באתר YouTube
- חיליק ויצמן, גלגולה של אנדרטה: מרד גטו ורשה בזיכרון הלאומי הפולני, באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יד ושם, בעקבות גיבורים: אנדרטאות הגבורה והלחימה היהודית באתר יד ושם, באתר יד ושם, פורסם לראשונה במגזין יד ושם, ירושלים, #69, מרץ 2013
- ^ בתיה ברוטין, לחיות עם הזיכרון, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 2005, ע' 35-37; Amishai-Maisels, Depiction and Interpretation, P. 19
- ^ המוזיאון לתולדות יהודי פולין, באתר יוטיוב