אגם הברבורים
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
אגם הברבורים (ברוסית :Лебединое Озеро) הוא בלט, אופוס 20 של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, שנכתב בשנים 1875–1876. יצירה זו היא אחת המוכרות ביותר שצ'ייקובסקי כתב, ומוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.
את עלילת הבלט, בן ארבע מערכות במקור, יצרו ולדימיר בקיצ'ב ווסילי גלצר על פי סיפורי עם רוסיים,[1] יחד עם אגדה גרמנית עתיקה, המספרת את המעשה באודט, נסיכה שקללת קוסם רשע הפכה אותה לברבור.
היסטוריה
מקורות
מבקרים רבים מטילים ספק במקור הסיפור של "אגם הברבורים". אבי הבלט הרוסי יפיודור לופוחוב כינה את "אגם הברבורים" 'בלט לאומי' בשל הברבורים, שמוצאם במקורות רוסיים רומנטיים בעלי אופי לירי, בעוד שרבים מן הפרקים המיועדים לכל הלהקה מקורם בריקודי מעגל סלאביים. לדברי לופוחוב, ”עלילת 'אגם הברבורים' (על אף העובדה, שהיא מבוססת על מקור גרמני), דימוי הברבור ועצם הרעיון של נאמנות באהבה, כולם רוסיים בעצם מהותם.” הלברית מבוססת על סיפור מאת הסופר הגרמני יוהאן קרל אוגוסט מוסאוס, "הצעיף הגנוב" (Der geraubte Schleier), אולם הסיפור הזה מביא רק את מתווה העלילה הכללי של "אגם הברבורים". גם במעשייה העממית הרוסית "הברווז הלבן" ניכר דמיון מסוים לסיפור הבלט וגם היא יכולה להיחשב למקור אפשרי לו. בני תקופתו של צ'ייקובסקי זכרו, שהמלחין גילה עניין רב בסיפור חייו של לודוויג השני, מלך בוואריה ורוזן ריינלנד-פפאלץ, שעל חייו הטראגיים נאמר, כי היו בסימן הברבור ושנבחר - מדעת או שלא מדעת - כאב-טיפוס לנסיך החולמני זיגפריד.
הופעות הבכורה
הכוריאוגרף של ההפקה המקורית היה יוליוס רייזינגר. הופעת הבכורה של הבלט התקיימה ב-27 בפברואר 1877 בתיאטרון בולשוי במוסקבה. אף כי יש לו גרסאות רבות ושונות, רוב להקות הבלט מבססות את הפקותיהן, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הכוריאוגרפיה, על ההפקה המחודשת משנת 1895 של מריוס פטיפה ולב איבאנוב, שהעלה לראשונה הבלט האימפריאלי ב-15 בינואר 1895 בתיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג. את השינויים בפרטיטורה להפקה זו ערך המלחין והמנצח הראשי של התיאטרון האימפריאלי של סנקט פטרבורג, ריקרדו דריגו.
עבודתו של איבאנוב על היצירה נחשבה פורצת דרך בזמנו, הן בשל אופן העבודה והן בשל שימוש בתנועות חדשות שלא נראו בבלט הקלאסי בתקופה זו. איבאנוב יצר את הכוריאוגרפיה לאחר שהיצירה המוזיקלית נכתבה ואת התיאום הרב בין התנועתיות למוזיקה ניתן לראות במערכה השנייה. כמו כן הציג איבאנוב מבנים חדשים כמו שני טורים אלכסוניים סימטריים על הבמה ותנועות ידיים חדשניות בהן כף היד שוברת את הקו שמתחיל מן המרפק, כפי שהיה נהוג, זאת כדי לייצר מראה חייתי ו'ברבורי'[2]
עלילה
הבלט מוצג בדרך כלל בארבע מערכות וארבע תמונות (בעיקר מחוץ לרוסיה ולמזרח אירופה), או שלוש מערכות וארבע תמונות (בעיקר ברוסיה ובמזרח אירופה).
מערכה ראשונה
הבלט נפתח בחצר המלכות: הנסיך זיגפריד, יורש העצר, חוגג את יום הולדתו יחד עם מורהו, חבריו ופשוטי העם. החגיגה הופרה כאשר מצטרפת אליה אימו של זיגפריד, המלכה, אשר מוטרדת מאוד מאורח חייו הקליל של בנה. היא מודיעה לו כי למחרת בערב, בנשף המלכותי, עליו לבחור לעצמו כלה.
זיגפריד נעצב מכיוון שאינו יכול להתחתן מתוך אהבה. חברו בנו (Benno) וכן מורו של זיגפריד מנסים לרומם את רוחו. עם רדת הערב רואה בנו להקת ברבורים העפים מעליהם ומציע לחבורה לצאת למסע ציד. החברים לוקחים את כלי הציד שלהם ויוצאים למרדף אחרי הברבורים.
מערכה שנייה
זיגפריד מכוון את קשתו אל הברבורים ומכין את עצמו לנחיתתם על שפת האגם, כאשר אחד מהם נכנס לשדה הראייה והוא עוצר. לפניו ניצב יצור יפהפה, עוטה נוצות לבנות, יותר אישה מאשר ברבור. מוקסמים, השניים רוקדים וזיגפריד לומד כי הברבור-העלמה היא הנסיכה אודט, שהמכשף הרע פון רוטברט לכד אותה והפך אותה בקסמו המרושע לברבור ביום, כאשר בכל לילה היא הופכת בחזרה לאישה. מלוותיה הן נערות-ברבור לכודות אחרות. יחד הן פוקדות את סביבותיו של אגם הברבורים, שנוצר מדמעותיהם של הוריה של אודט כשנחטפה על ידי פון רוטברט. ברגע שזיגפריד לומד את סיפורה, הוא מרחם עליה ומתאהב בה. כשהוא מתחיל להצהיר על אהבתו אליה, מעשה שיסיר את קסמו של המכשף, פון רוטברט עצמו מופיע. זיגפריד מאיים להרוג את פון רוטברט אולם אודט מתערבת, שכן אם פון רוטברט ימות לפני שהכישוף יוסר, לעולם לא ניתן יהיה לבטלו.
מערכה שלישית
הנסיך חוזר אל הטירה כדי להשתתף בנשף. פון רוטברט מופיע בתחפושת עם בתו אודיל. הוא גרם לאודיל להיראות זהה לאודט בכל מובן, פרט לכך שהיא לובשת שחור במקום לבן. הנסיך טועה לחשוב שהיא אודט, רוקד עמה ומודיע לחצר על כוונתו לשאתה לאישה. רגע אחד מאוחר מדי, זיגפריד מבחין באודט האמיתית ומבין את טעותו (האופן בו אודט מתגלה משתנה: בחלק מהגרסאות היא מופיעה בטירה, בעוד שבגרסאות אחרות פון רוטברט מראה לזיגפריד חיזיון מכושף שלה).
מערכה רביעית
זיגפריד חוזר לאגם ומוצא את אודט. הוא מתנצל מעומק לבו והיא סולחת לו. פון רוטברט מופיע ומנסה להפריד בין הנאהבים. בבלט המקורי, זיגפריד נאבק עם פון רוטברט ותולש מעליו את אחת מכנפיו ומשמיד את כוחותיו. בכך זיגפריד מסיר את הכישוף מעל עלמות הברבור ונושא לאישה את אודט.
בגרסה המחודשת של תיאטרון מריאינסקי מ-1895, אחיו של צ'ייקובסקי הפך את הסוף לטראגי: הנאהבים מבינים כי לא ניתן להסיר את הכישוף בשל שבועתו המוטעית של זיגפריד לאודיל. כדי להשלים את השבועה שנשבע זיגפריד לאודט במערכה השנייה, ולאפשר לנאהבים להישאר יחד בסופו של דבר, אודט וזיגפריד קופצים לאגם וטובעים. הדבר מסיר את הכישוף של פון רוטברט מעל אודט וגורם לו לאבד את כוחותיו עליהם, מה שמוביל למותו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בלט ה"קירוב" הרוסי מציג את הבלט, באתר YouTube
טל לוין, הברבור יוצא מהארון, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2013- גיל שוחט,
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: תוכנית בנושא היצירה הקלאסית, בהשתתפות התזמורת הסימפונית ירושלים, בערוץ של כאן 11' אינו ערך חוקי
סיפור מנצח - אגם הברבורים, תוכנית בנושא היצירה הקלאסית, בהשתתפות התזמורת הסימפונית ירושלים, בערוץ של כאן 11 באתר יוטיוב, 28 במרץ 2016 - The History of the Ballet Swan Lake
- יוטיוב, פה דה דה, זיגפריד ואודיל באגם הברבורים, בביצוע בלט מריאינסקי סנקט פטרבורג
- באכטראק.קום, "אגם הברבורים"
- רוברט גרשקוביץ The Wall Street Journal, סיפור האהבה בין נסיך לברבור מכושף הפך ליצירת המחול הידועה ביותר בעולם, באתר גלובס, 15 ביוני 2023
