פרנצ'סקו ג'מיניאני – הבדלי גרסאות
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ תקלדה |
|||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
אחרי שביקר ב[[פריז]] והתגורר שם זמן מה, חזר ל[[אנגליה]] בשנת 1755. ב-1761, באחד ממסעותיו ל[[דבלין]], גנב ממנו משרת כתב יד של יצירה, שעל חיבורה שקד זמן רב. הסברה אומרת, שצערו על האובדן הזה החיש את מותו. |
אחרי שביקר ב[[פריז]] והתגורר שם זמן מה, חזר ל[[אנגליה]] בשנת 1755. ב-1761, באחד ממסעותיו ל[[דבלין]], גנב ממנו משרת כתב יד של יצירה, שעל חיבורה שקד זמן רב. הסברה אומרת, שצערו על האובדן הזה החיש את מותו. |
||
נראה, שג'מיניאני היה כנר מן המעלה הראשונה. תלמידיו האיטלקים כינוהו, על פי השמועה, "איל פוריבונדו", "המטורף", בגלל מקצביו עתירי הרגש והנלהבים. הוא ידוע בעיקר בשלוש סדרות של [[קונצ'רטו גרוסו|קונצ'רטי גרוסי]], אופוס 2, אופוס 3 ואופוס 7 שלו (בסך הכול כתב 42 קונצ'רטי), המציגים את ה[[ויולה]] כאחת מקבוצת הקונצ'רטינו של הסולנים, מה שעושה אותם, ביסודו של דבר, לקונצ'רטי ל[[רביעיית מיתרים]]. היצירות האלה [[קונטרפונקט]]יות עד תוך-תוכן וזאת כדי לרצות את הקהל הלונדוני, ששימר עדיין את אהבתו לקורלי, לעומת ה[[גאלאנט|סטיל גאלאנט]], סגנון שאינו מקפיד על מספר הקולות, שהיה אופנתי ביבשת [[אירופה]] בתקופת חיבורן. ג'מיניאני גם עיבד מחדש קבוצה של [[סונאטה|טריו סונאטות]] וגם את 12 |
נראה, שג'מיניאני היה כנר מן המעלה הראשונה. תלמידיו האיטלקים כינוהו, על פי השמועה, "איל פוריבונדו", "המטורף", בגלל מקצביו עתירי הרגש והנלהבים. הוא ידוע בעיקר בשלוש סדרות של [[קונצ'רטו גרוסו|קונצ'רטי גרוסי]], אופוס 2, אופוס 3 ואופוס 7 שלו (בסך הכול כתב 42 קונצ'רטי), המציגים את ה[[ויולה]] כאחת מקבוצת הקונצ'רטינו של הסולנים, מה שעושה אותם, ביסודו של דבר, לקונצ'רטי ל[[רביעיית מיתרים]]. היצירות האלה [[קונטרפונקט]]יות עד תוך-תוכן וזאת כדי לרצות את הקהל הלונדוני, ששימר עדיין את אהבתו לקורלי, לעומת ה[[גאלאנט|סטיל גאלאנט]], סגנון שאינו מקפיד על מספר הקולות, שהיה אופנתי ביבשת [[אירופה]] בתקופת חיבורן. ג'מיניאני גם עיבד מחדש קבוצה של [[סונאטה|טריו סונאטות]] וגם את 12 הסונאטות המפורסמות (כולל "לה פוליה") לכינור סולו עם בסו קונטינואו, אופוס 5, של מורו קורלי לקונצ'רטי גרוסי. |
||
"אמנות הנגינה בכינור" יצא לאור בלונדון (1751) והוא הסיכום הנודע ביותר לשיטה האיטלקית של נגינה בכינור ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] ומקור יקר-ערך לחקר נוהגי הביצוע בשלהי [[תקופת הבארוק]], הכולל מידע מפורט על [[ויבראטו]], טרילים ושאר טכניקות כנריות. Guida harmonica שלו (בסביבות 1752, עם תוספת בשנת 1756) הוא מחקר יוצא דופן ביותר ב[[הרמוניה]] לשלהי הבארוק, המשמש כעין [[אנציקלופדיה]] של תבניות בסו קונטינואו ובניית הרמוניות עליהן. בסך הכול יש 2236 תבניות ובסוף כל תבנית מופיע מספר עמוד כהפניה לתבנית הבאה הפוטנציאלית; מכאן, שמלחין מתלמד המעיין בספר יכול לקבל מושג על כל האפשרויות הפתוחות לפניו אחרי כל קו קצר של בס נתון. |
"אמנות הנגינה בכינור" יצא לאור בלונדון (1751) והוא הסיכום הנודע ביותר לשיטה האיטלקית של נגינה בכינור ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] ומקור יקר-ערך לחקר נוהגי הביצוע בשלהי [[תקופת הבארוק]], הכולל מידע מפורט על [[ויבראטו]], טרילים ושאר טכניקות כנריות. Guida harmonica שלו (בסביבות 1752, עם תוספת בשנת 1756) הוא מחקר יוצא דופן ביותר ב[[הרמוניה]] לשלהי הבארוק, המשמש כעין [[אנציקלופדיה]] של תבניות בסו קונטינואו ובניית הרמוניות עליהן. בסך הכול יש 2236 תבניות ובסוף כל תבנית מופיע מספר עמוד כהפניה לתבנית הבאה הפוטנציאלית; מכאן, שמלחין מתלמד המעיין בספר יכול לקבל מושג על כל האפשרויות הפתוחות לפניו אחרי כל קו קצר של בס נתון. |
||
גרסה מ־11:10, 4 בדצמבר 2024
 | |
| לידה |
1687 לוקה, הרפובליקה של לוקה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בספטמבר 1762 (בגיל 75 בערך) דבלין, ממלכת אירלנד |
| שם לידה |
Francesco Xaverio Geminiani |
| מוקד פעילות |
הרפובליקה של לוקה, ממלכת בריטניה הגדולה |
| תקופת הפעילות |
מ-1716 |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| שפה מועדפת |
אנגלית, איטלקית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פרנצ'סקו ג'מיניאני (באיטלקית: Francesco Geminiani; 5 בדצמבר 1687 - 17 בספטמבר 1762) היה כנר, מלחין ותאורטיקן מוזיקה איטלקי.
חייו
ג'מיניאני נולד בלוקה. הוא למד מוזיקה אצל אלסנדרו סקרלטי וכינור אצל קרלו אמברוג'ו לונאטי במילאנו ואחריו אצל ארכאנג'לו קורלי. משנת 1711 עמד בראש תזמורת האופרה בנאפולי, כמנצח התזמורת והכנר הראשי שלה, מעמד שסיפק לו הזדמנויות רבות לבוא במגע עם אלסנדרו סקרלטי. ב-1714 מצויד במוניטין של כנר וירטואוז, הגיע ללונדון, שם נפרשה עליו חסותו המיוחדת של ויליאם קאפל, הרוזן השלישי מאסקס, שהיה לפטרונו הקבוע. ב-1715 ניגן קונצ'רטי לכינור, עם הנדל על הקלוויכורד, בחצר ג'ורג' הראשון.
ג'מיניאני השתכר למחייתו בהוראה ובכתיבת מוזיקה וניסה לספק את תשוקתו לאספנות במסחר באמנות, לא תמיד בהצלחה.
אחרי שביקר בפריז והתגורר שם זמן מה, חזר לאנגליה בשנת 1755. ב-1761, באחד ממסעותיו לדבלין, גנב ממנו משרת כתב יד של יצירה, שעל חיבורה שקד זמן רב. הסברה אומרת, שצערו על האובדן הזה החיש את מותו.
נראה, שג'מיניאני היה כנר מן המעלה הראשונה. תלמידיו האיטלקים כינוהו, על פי השמועה, "איל פוריבונדו", "המטורף", בגלל מקצביו עתירי הרגש והנלהבים. הוא ידוע בעיקר בשלוש סדרות של קונצ'רטי גרוסי, אופוס 2, אופוס 3 ואופוס 7 שלו (בסך הכול כתב 42 קונצ'רטי), המציגים את הויולה כאחת מקבוצת הקונצ'רטינו של הסולנים, מה שעושה אותם, ביסודו של דבר, לקונצ'רטי לרביעיית מיתרים. היצירות האלה קונטרפונקטיות עד תוך-תוכן וזאת כדי לרצות את הקהל הלונדוני, ששימר עדיין את אהבתו לקורלי, לעומת הסטיל גאלאנט, סגנון שאינו מקפיד על מספר הקולות, שהיה אופנתי ביבשת אירופה בתקופת חיבורן. ג'מיניאני גם עיבד מחדש קבוצה של טריו סונאטות וגם את 12 הסונאטות המפורסמות (כולל "לה פוליה") לכינור סולו עם בסו קונטינואו, אופוס 5, של מורו קורלי לקונצ'רטי גרוסי.
"אמנות הנגינה בכינור" יצא לאור בלונדון (1751) והוא הסיכום הנודע ביותר לשיטה האיטלקית של נגינה בכינור במאה ה-18 ומקור יקר-ערך לחקר נוהגי הביצוע בשלהי תקופת הבארוק, הכולל מידע מפורט על ויבראטו, טרילים ושאר טכניקות כנריות. Guida harmonica שלו (בסביבות 1752, עם תוספת בשנת 1756) הוא מחקר יוצא דופן ביותר בהרמוניה לשלהי הבארוק, המשמש כעין אנציקלופדיה של תבניות בסו קונטינואו ובניית הרמוניות עליהן. בסך הכול יש 2236 תבניות ובסוף כל תבנית מופיע מספר עמוד כהפניה לתבנית הבאה הפוטנציאלית; מכאן, שמלחין מתלמד המעיין בספר יכול לקבל מושג על כל האפשרויות הפתוחות לפניו אחרי כל קו קצר של בס נתון.
מיצירותיו:
with opus number
- op. 1: 12 Sonatas for Violin and basso continuo (London, 1716)
- op. 2: 6 Concerti grossi (London, 1732)
- op. 3: 6 Concerti grossi (London, 1733)
- op. 4: 6 Concerti grossi (London, 1739)
- op. 4/II: 6 Sonatas for Violin and basso continuo.
- op. 5: 12 Concerti grossi after Arcangelo Corelli's Violin sonatas op. 5 (London, 1726/27)
- op. 5/II: 6 Sonatas for Violoncello and basso continuo (Paris, 1746)
- op. 6: 6 Concerti (London, 1741/42, lost)
- op. 7: 6 Concerti grossi (1746)
- op. 8: Rules for playing in a true Taste (London, ca. 1748)
- op. 9: The Art of Playing on the Violin, (London 1751)
- op. 10: Guida Armonica o Dizionario Armonico (ca. 1752, 1756 enlarged)
- op. 11: The Art of Accompaniment on the Harpsichord, Organ, etc. (1756)
without opus number
- La Foresta Incantata
- 26 Violin concertos
- 24 trio sonatas for 2 violins and basso continuo
Solo sonatas
- Sonatas for Violin solo.
- Pieces de Clavecin (1743)
- Second Collection of Pieces for the Harpsichord (1762)
- Art of Playing on the Guitar or Cittra (1760)
קישורים חיצוניים
פרנצ'סקו ג'מיניאני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרנצ'סקו ג'מיניאני, באתר AllMusic (באנגלית)
פרנצ'סקו ג'מיניאני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנצ'סקו ג'מיניאני, באתר Discogs (באנגלית)
פרנצ'סקו ג'מיניאני, באתר Songkick (באנגלית)- "חיי פרנצ'סקו ג'מיניאני"
- פרנצ'סקו ג'מיניאני: "אמנות הנגינה בכינור"
- פרנצ'סקו ג'מיניאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרנצ'סקו ג'מיניאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
