התלמיד דייק בתוצאות התרגילים עד שתי ספרות אחרי הנקודה העשרונית.
למד נושא באופן מעמיק ומפורט.
”סדר הלמודים ותכנם בבתי-האולפנא כך הוא: בן חמש עד עשר שנים למקרא – ללמוד ולדייק, כדעת הפוסקים“ (בימים ההם, מאת [[W:מנדלי מוכר ספרים|]], בפרויקט בן יהודה)
”ר' חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לח, עמוד ב) (ר' חייא בן אבא דייק בלמוד הסוגיה מרבי יוחנן רבו, ורבי בנימין בן יפת לא דייק)
מארמית: דוק, דַּיֵק. ”ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי. חד גריס ולא דייק, וחד דייק ולא גריס...“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף כא, עמוד א) (השורש דק"ק בבניין קל) שמשמעו העיקרי של השורש הוא כמו בעברית, מלשון דַּק, דקיק.
הוראה אחרת של השורש בארמית היא "לחפש היטב", "לדקדק ולהקפיד בחיפושים"; למשל "דק ואשכח" פירושו: 'חיפש היטב ומצא'. משמעות נוספת קרובה של השורש הארמי היא "להתבונן היטב בדבר", "לבדוק אותו בעיון ובדקדוק". וכך גם הפועל دَقَّقَ (דַקַּקַ) בערבית שפירושו: דייק, דקדק ב־, הקפיד על הפרטים.
בארמית שורשי ע"ע (כמו דק"ק) נוטים פעמים רבות על דרך שורשי עו"י. כך, למשל, צורת הבינוני של הפועל היא דָּיֵק, דָּיְקָא. מן הצורות האלה יצרה העברית של ימי הביניים את הצורות פיעל ופועל בשורש די"ק – דִּיֵּק, מְדַיֵּק, מְדֻיָּק.[1]
ערך בוויקיפדיה: דיק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיק