מצוה:לא לתת לבונה במנחת חוטא
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִוא.
(ויקרא ה, יא)
הזהירנו מהקריב במנחת חוטא לבונה. והוא אמרו יתעלה ולא יתן עליה לבונה.
ואם שם – לוקה. ולשון המשנה (מנחות נ"ט:) חייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה, לפי שהם שני לאוין בלא ספק.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי ממנחות.
קישורים
שלא ליתן לבונה במנחת חוטא
שלא לתת לבונה במנחה זו שאמרנו של חוטא עני, שנאמר: "וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה" ולון המשנה (מנחות פרק ה משנה ד): "וחיב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה", לפי שהן שני לאוין בלי ספק. כל ענין הלבונה, כענין השמן שכתבנו (מצוה קכה), אין להאריך בו.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.