יבמות נד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אישן לא קנה ביבמתו אלא בנתקע והא אמר רבה בנפל מן הגג ונתקע חייב בארבעה דברים גוביבמתו לא קנה אלא כגון שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה שניהם אנוסים דבי רבי חייא היכי דמי כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה מנא הני מילי דתנו רבנן (דברים כה, ה) יבמה יבא עליה מצוה דבר אחר יבמה יבא עליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון והא אפיקתיה למצוה למצוה (דברים כה, ז) מואם לא יחפוץ האיש נפקא הא חפץ יבם וכי אתא קרא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון תניא אידך יבמה יבא עליה כדרכה ולקחה שלא כדרכה ויבם דביאה גומרת בה הואין כסף ושטר גומרין בה ויבמה בעל כרחה ד"א יבמה יבא עליה בין בשוגג כו' והא אפיקתי' לכדרכה ההוא (דברים כה, ז) מלהקים לאחיו שם נפקא במקום שמקים שם וכי אתא קרא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון גופא אמר רב יהודה ישן לא קנה ביבמתו דאמר קרא יבמה יבא עליה עד דמכוין לה לשם ביאה והתניא בין ער [בין ישן אימא בין ערה בין ישנה והתניא בין ער] הוא בין ישן הוא ובין ערה היא בין ישנה היא הכא במאי עסקינן במתנמנם ה"ד מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר גופא אמר רבה נפל מן הגג ונתקע חייב בארבעה דברים וביבמתו לא קנה בנזק בצער בשבת ברפוי אבל בושת לא מיחייב דאמר מר זאין חייב על הבושת עד שיתכוון אמר רבא חנתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה להטיח בבהמה והטיח ביבמה קנה דהא קמכוין לשם ביאה בעולם:
אחד המערה:
אמר עולא מנין להעראה מן התורה שנאמר (ויקרא כ, יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מכאן להעראה מן התורה אשכחן נדה שאר עריות מנין וכ"ת נילף מנדה טמה לנדה שכן מטמאה את בועלה אלא אתיא מאשת אח דכתיב (ויקרא כ, כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא אלא כנדה מה נדה בהעראה אף אשת אח בהעראה מה לאשת אח שכן בידו לרבות דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא אלא אתיא מאחות אב ואחות אם דכתיב (ויקרא כ, יט) וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה איכא למיפרך מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו מחדא לא אתיא תיתי [חדא] מתרתי מהי תיתי תיתי מאשת אח ואחות אב ואחות אם מה להנך שכן אסורין משום שאר אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם מה להנך שכן איסור הבא מאליו אלא תיתי מנדה ואשת אח דמאי פרכת מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא מה לנדה ואשת אח שכן אין להם היתר בחיי אוסרן תאמר באשת איש שכן יש לה היתר בחיי אוסרה אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אטו נדה ואשת אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר אבל לאחר מכאן יש להם היתר נדה
רש"י
[עריכה]
ישן לא קנה - דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין:
בנתקע - שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו:
חייב בד' דברים - בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר בהחובל (ב"ק דף פה:) פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון אבל בבושת לא כדמפרש לקמן:
וביבמתו לא קנה - דלא אכוין לביאה:
שנתכוון לאשתו - ונתקשה לה:
מצוה - כלומר בביאה יותר מבחליצה:
הא חפץ - מצוה ליבומי:
ולקחה שלא כדרכה - לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה קנה: במקום שמקים שם גרסינן:
עד דמכוין לה - לשם ביאה בעולם:
נזק - שמין אותה כאילו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה:
להטיח בכותל - לאו לשום ביאה מיכוין:
שכן מטמאה את בועלה - להיות כמותה טמא ז' דכתיב ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים (ויקרא טו):
וכי אשת אחיו לעולם נדה היא - ואינה פוסקת:
שכן בידו - של אדם לרבות נשים הרבה על אחיו באיסור אשת אח:
דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא - ותפשוט מינה כל עריות הנאסרות עליו מחמת אישות כגון אשת אב וכלתו וחמותו ואחות אשתו אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן דאין בידו לרבות מנלן:
שכן איסור הבא מאליו - ופשוט מינה אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן ולא תפשוט מינה עריות הנאסרות לו מחמת קידושין:
מאשת אח ואחות אב ואם - דכי פרכת מה לאחות אב ואם שכן איסור הבא מאליו אשת אח תוכיח מה לאשת אח שכן בידו לרבות אחות אב ואם תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה ועשה בהן העראה כגמר ביאה אף אני אביא כל העריות בדין הזה:
שכן איסורן משום שאר - ותפשוט כל האסורות משום שאר אבל אשת איש דלאו משום שאר מנא תיתי:
בחיי אוסרן - כל זמן שאדם חי והיא שופעת וכן אשת אח אין היתר בחיי אחיו שאפילו הוא מגרשה אסורה לזה אשת איש יש לה היתר בחייו על ידי גט:
תוספות
[עריכה]מרוצח ורוצח גופיה קאמר התם דסברא הוא דמאי חזית דדמא דידך סומקא טפי כו' וזה לא שייך אלא במאנסין אותו להרוג בידים אבל אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך בזה אדרבה איכא למימר איפכא . מאי חזית דדמא דחבריה סומקא טפי כו' כיון שאין הורג בידים ולא הוי אלא קרקע עולם בעלמא ואין מצווה להציל חברו בגופו דאדרבה חייו קודמין וההיקש דקרא בהורג בידים כתיב כי כאשר יקום איש על רעהו וגו' והשתא גרסינן בכל דוכתא מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור פירוש יהרג הבועל ולא גרסינן תיהרג דקרקע עולם היא אי נמי אר"י דאפי' גרסינן תיהרג יש לפרש דהכי קאמר תיהרג קודם שתעשה מעשה ותביא עליה את הערוה וא"ת במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל (דף נד. ושם) דנעבד באונס אסור ומפרש כגון דאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמה דידיה ופריך עלה רבי זירא אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ' (דברים כב) ומאי קושיא הא האי קרא דוקא בקרקע עולם איירי אבל עשה מעשה חייב למסור עצמו כדפרישי' ומשתחוה לעבודת כוכבים עושה מעשה הוא דליכא לאוקמה כשכפוהו עובדי כוכבים לעבודת כוכבים דאין זה משתחוה ואר"י דהכי פריך אונס רחמנא פטריה ממיתה אפי' בעושה מעשה דנהי דחייב למסור עצמו מ"מ אם לא מסר עצמו לא מיחייב מיתה דולנערה לא תעשה דבר אפילו בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה ממיתה דבעשיית מעשה איירי היקישא דקרא ועוד דכיון דאפילו ברצון מיחייב מיתה אע"ג דלא עביד מעשה דהא אשה חייבת ברצון אע"ג דהויא קרקע עולם ה"נ כשפטר הכתוב אונס במיתת בית דין כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר פטר בכל ענין לא שנא עביד לא שנא לא עביד ולהכי פריך כיון דפטור ממיתה לא חשיב נעבד ליאסר בהך עבודה ומהדר ליה התם דחשיב שפיר נעבד באונס אע"ג דפטו' ממית' בדיעבד כיון דחייב למסור עצמו [וע"ע תוס' יומא פב. האריכו טובא]:
ישן לא קנה. פי' בקונטרס משום דלא הוי בר דעת וקשיא דהא קטן אע"ג דלא הוי בר דעת הוה קונה אי לאו דמיעטיה קרא אלא טעמא משום דלא איכוין לביאה כלל והוי כמתכוין להטיח בכותל דבסמוך:
וכי איצטריך קרא בין בשוגג כו'. וא"ת והא איצטריך לאשמועינן ביאה ביבמה דלא כתיב אלא הכא וי"ל דמלהקים לאחיו שם נפקא וא"ת והא אכתי איצטריך לג"ש דלקמן יבמה מנין אתיא ביאה ביאה וי"ל דביאה דחייבי לאוין מופנה וה"ל מופנה מצד אחד:
דמכוין לה. לאו דוקא נקט דמכוין לה דהא בסמוך אמר דנתכוון להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה:
שכן בידו לרבות. וא"ת דבקדושין פרק האומר (דף סז:) בעי למילף כל העריות דלא תפסי בהו קידושין מאחות אשתו וקאמר התם בשלמא כולהו אתיין והיכי אתיין הא איכא למיפרך מה לאחות אשה שכן בידו לרבות וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר א"נ דדוקא באשת אח חשיב יש בידו לרבות לחומרא שכן יש בידו לרבות איסור על אחרים אבל מה שבידו לרבות על עצמו לא חשיב פירכא:
מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו. הקשה ריב"ן דמאחות אב ואם נילף איסור הבא מאליו ומאשת אח נילף היכא דעל ידי קידושין וי"ל דאשת איש לא אתי כדפריך בסמוך מה להנך שכן שאר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
ד א מיי' פ"ב מהל' יבום הלכה ג' והלכה ד, סמ"ג עשין נא, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף ח':
ה ב מיי' פ"א מהל' חובל ומזיק הלכה י"ב, סמג עשין ע, טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף י"א:
ו ג מיי' פ"ב מהל' יבום הלכה ג', סמ"ג עשין נא, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף ח':
ז ד מיי' פ"ב מהל' יבום הלכה א', ומיי' פ"ה מהל' יבום הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף י"ב:
ח ה מיי' פ"ב מהל' יבום הלכה א', וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף ב', וטור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף ב':
ט ו מיי' פ"ב מהל' יבום הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף ז':
י ז מיי' פ"א מהל' חובל ומזיק הלכה י', סמג עשין ע, טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף א':
יא ח מיי' פ"ב מהל' יבום הלכה ד', סמ"ג עשין נא, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף ח':
יב ט מיי' פ"ג מהל' מטמא משכב ומושב הלכה א', סמג עשין רמג:
ראשונים נוספים
ולקחה שלא כדרכה. יש מפרשים להעראה שלא כדרכה ,דאלו ביאה שלא כדרכה מג"ש דביאה ביאה נפקא מעריות דכתיב בהו משכבי אשה ולא דאיק לי משום דכיון דרבי רחמנא העראה כגמר ביאה בין בכדרכה ובין שלא כדרכה מהיכא דאתיא חדא אתו תרוייהו דאי לא תימא הכי העראה שלא כדרכה בחייבי לאוין ועשה מנא לן אלא משכבי אשה בכל משכבות שבאשה רביו' רחמנא ולא צריך ג"ש כלל ובתוספות מפרשין דאצטריך ביבמה שלא תאמר עיקר ביאה לקיום זרע הוא ושלא כדרכה ליתא כלל בקיום זרע קמ"ל.
ישן לא קנה: פירש רש"י ז"ל דישן לאו בר דעת הוא ולא קנה דאין קנינו קנין. ואינו מחוור בעיני דאם כן מזיד או שוגג לא יקנה דהא לא מכוין לקנות. אלא ישן לא קנה משום דאינו מכוין לביאה וכדאיתא בהדיא לקמן.[3].
הא דאקשינן יבמה יבא עליה בין באונס בין ברצון והא אפיקתיה לכדרכה: לאו למימרא דאי מוקמינן יבמה יבא עליה לביאת שוגג כמזיד ביאה כדרכה לא שמענו, דעל כרחין ביאה שמענו מיבמה יבא עליה או כדרכה או שלא כדרכה, ואי שלא כדרכה כל שכן בכדרכה דעדיפא. אלא הכי קאמר והא אפיקתיה לכדרכה כי היכי דנרבה שלא כדרכה מולקחה לו לאשה, דאי לרבות ביאת שוגג ומזיד, ביאה שלא כדרכה מנא ליה, דאנא אמינא דולקחה לו לאשה לכדרכה ויבמה יבא עליה כוליה לביאת שוגג כמזיד הוא דאצטריך, ופריק לכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא, ושלא כדרכה מולקחה, ולעולם כי אצטריך יבמה יבא עליה לרבות ביאת שוגג ומזיד.
ולקחה לו שלא כדרכה: ואם תאמר שלא כדרכה למה לי קרא מגזירה שוה דביאה ביאה נפקא מעריות דכתיב בהוא משכבי אשה (להלן נו, ב) ותירצו בתוספות (הביאם גם הרמב"ן) דאצטריך ביבמה שלא תאמר הואיל ועיקר ביאה לקיום זרע הוא, ושלא כדרכה ליכא קיום זרע כלל קא משמע לן.
הכי גריס ר"ח וכן היא בספרי ספרד אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות הם מה להנך שכן איסור הבא מאליו: ותמיהא לי דאם כן אחות אב ואחות אם מאי איסור הבא מאליו איכא, מי לא אסקינן דלאחר שנולד הוא נשא אבי אביו אשה והוליד ממנה בת, ומה לי עמד בנו או אחיו וקדש את האשה, ומה לי עמד אבי אביו ונשא אשה והוליד בת. אלא מסתברא דלא קרינא איסור הבא מאליו אלא באיסור הבא מן הגוף מעת היותו ואינו נפרד ממנו לעולם כאחות אב ואחות אם ובתו ובת בתו ובת בנו. שלא היתה להן שעת הכושר ולא ניתוסף להן איסור מחמת מעשה שנתחדש בהן, כנשי הקרובים דראויות לו מתחלתם אלא שנאסרו מחמת מעשה שנתחדש בהן. ומעתה אף נדה אינו איסור הבא מאליו דתחלתה וסופה בהכשר, אלא שנתחדש בה דבר שאסרה ימים מספר כנ"ל. ואם תאמר אם כן למה לי היקשא דר' יונה תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם יש לומר משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שאין אוסרן מתירן כדפרכינן (להלן בעמוד ב) דמה הצד דאשת אח ונדה, וכיון דאידחי מה הצד דנדה ואשת אח מההיא פירכא תו לא מצי למימר תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם, דמההיא פירכא הוא דלא קמה ליה נמי. ואף רש"י ז"ל (בד"ה שכן) נראה דלא גריס ליה[4]..
ישן לא קנה ביבמתו פרש"י ז"ל משום דישן לאו בר דעת הוא ואין קנינו קנין ונר' מדבריו ז"ל שהוא ר"ל דאע"ג דביאת יבמה לא בעיא כוונה לקנות שאפילו בשוגג ובמזיד לשם זנות קנה מ"מ בעי' שיהא ראוי לקנות ולא נהירא חדא דהא קטן אי לאו דמעטיה קרא ה"ל בר יבום דהא חרש שאינו בר כונה ובר יבום והוא קונה ביבמה ועוד דהא לקמן בסוגיי' פרישנא דישן לא קנה משום דאמ' קרא יבמה יבא עליה עד דמתכוין לביאה כלומ' שיתכוון מיהת וישן מפני אונס שינה אפי' לביאה אינו מתכוון:
ותקפתו יבמתו ובעלה פי' שתקפתו והחזיק' בו עד שיבא מעצמו ונדבק עליה וכה"ג מצי לאוקומי ולא בעי' לאוקומא בעכו"מז:
ואין כסף ושטר גומרים בה פי' ואפילו לב"ש דאמר מדאמר קונה מן התור' וכדפרי' בפ' כיצד מן הירוש' ובודאי לב"ה דאמר מאמר מדרבנן הא דנקט שאין כסף ושטר גומרי' בה לאו דוקא והשת' מדאוריתא דרשי' ואפי' התחלה לא עבדי' אלא דנקטיה אגב דנקט ביאה גומרת בה א"נ משום ב"ש אפקתיה לדרבא וא"ת והא מוקמי' ליה בביאת שוגג ומזיד ממילא מ"ש ביאה כדרכה לכל הפחות דלא סגיא בלאו הכי וי"ל דאנן הכי פרכי' דמ"ל למדרש בה ביבמה יבא עליה תרתי ביאת שוגג וכדרכה ולייתר לן ולקחה לביאה שלא כדרכה דילמא כלו לביאה כדרכה ובהכי מייתר לן לביאה שלא כדרכה א"נ דכולי ביאת שוגג ומזיד ולקחו לביאה כדרכה דוקא דהיינו דרך קיחה על הרוב וביאה שלא כדרכה לא קני ביבמה וא"ת ולביאה שלא כדרכה למה לי קרא ליגמור ביאה ביאה מעריות דכתי' בהו משכבי אשה וכדאמרי' לחייבי לאוין וחייבי עשה י"ל דשאני הכא דעיקר יבום מפני הקמת זרע שא"א שלא כדרכה:
הב"ע במתנמנם ונראין דברי האומר והוא ישן מוקמינן בהכי אבל ישנה אפילו ישנה גמורה דלא בעיא דעתה דידה כלל ואפילו לביאה דבדידיה תלא רחמנא יבא עליה ואע"ג דתנא תנא להו כחדא הא כדאיתא והא כדאיתא ולא עוד אלא איידי דנקט ישנה בצרתה נקט ישנה בדידיה וכן דעת מורי המובהק הר"ם ז"ל:
חייב בה' דברי' כבר פי' בפ"ק דב"ק ובפ' כיצד הרגל בשם ר"ה הרמב"ן ז"ל דלגבי' אפי' נפל ברוח שאינה מצויה שהוא אנוס גמור חייב אבל בצער ורפוי ושבת לא מחייב אלא היכא דנפל ברוח מצויה דאיכא צד פשיעה:
קנס ובושת לא מחיי' אפי' נתכוין להזיק עד שיתכוין לבייש וכדדרשי התם כדכתי' והחזיקה במבושיו וכדאמרי' הכא:
שכן בידו לרבות אפילו אלפא פי' שיכול לרבות כמה נשים ולאסור על זה באשת אח וכיון דכן אחמיר רחמנא נמי שיתחייב בהעראה וגמרי' מינה כל ערוה שהיא ע"י קדושי' כגון אשת אב וכלתו וחמותו ודודתו. אבל ערוה שאינה ע"י קדושי' כגון אמו ובתו ואחותו מנא לן:
שכן איסור הבא מאליו יש שפי' שהוא בא מעצמו ואינו מחוסר מעש' וא"כ לא שמעי' מינה עריות שאינן באות אלא ע"י קדושי' ואחרי' פירשו איסור הבא מאליו כי מתחלה היות הערוה בא האיסור עמה שלא היית שעת הכושר מעולם כגון אחותו ובתו ואחות אביו וכיוצא בהם שאינם תלויין בקדושי' וזה יותר מחוור לרבותי' ז"ל דאלו לפרוק' קמא היא אחות אביו ואחו' אמו אינו איסור הבא מאליו דמי לא עסקי' דלאחר שנולד הוא נשא אבי אביו או אבי אמו והוליד ממנה בת ומה לי נשא אבי אביו אשה או שנשא אחיו או בנו אשה ולזה הפי' ל"ג בסמוך מאי דגרסי במקצת נסחי:
תיתי מנדה ואחות אם מה להנך שכן איסור הבא מאליו דהא נדה בא מאליו כי שעת הכושר היה לה אבל לפי' קמא גרסי לה ונסחו איכא דלא גרסי ליה אלא הג' תיתי חדא מתרתי מהי תיתי מנדה ואשת אח דמאי פרכת וכו' וא"ת מ"מ להאי גרסא ולהאי פי' אמאי לא פרכי דתיתי מנדה ואחות אב ואחות אם דמאי פרכי' ומאי צריכי' להקיש' דר' יונה וי"ל דהא מצינן למפר' כדפרכ' בסמו' מה להנך שכן אין אוסרן מתירן:
ומעיקרא הוה ניחא לן לאתויי מנדה ואשת אח דקא סלקא דעתך דלית להו פרכא ונדחי לה מפני שאין אוסרה מתירה ממיל' אידחיא לה אידך ודכוותא בתלמוד טובא. מה לנדה ואשת אח שכן אין להם התר בחיי אוסרן פי' שכל זמן שהדם שותת אין להם התרה וטהרה אפי' כמה ימים ופרכי' ונדה ואשת אח בחיי אוסרן שאין להן התר ולאחר מכאן יש להן התר נדה ביומי תליא פי' שאפי' לא ראתה אלא דם טיפה כחרדל טומאה שבעה. אשת אח בבני' תליא רחמנא שאם יש לו בני' אסורה לאחיו וא"ת מ"מ מה להצד שכן אין להן היתר בחיי אוסרן קושטא הוא ושפיר מיפרך מה להצד י"ל דאה"נ ואלישנא בעלמא מתמה דלא מיתמר לדוקיא ובעיא לתרוצי מ"מ:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
תני ר"א אפילו שניהן שוגגין אפי' שניהן מזידין אפי' שניהן אנוסין. אנוס דמתני' ה"ד ומסיק כגון שנתכיוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עלי' שניהן אנוסין ה"ד כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו גלי' ודבוקים זה בזה.
מנא ה"מ דת"ר יבמה יבא עלי' בין בשוגג בין במזיד בין באנוס בין ברצון תניא אידך הבא עלי' כדרכה ויבמה. ביאה גורמת בה ואין כסף ושטר גומרים בה.
אמר רב ישן לא קנה ביבמתו דא"ק יבמה יבא עלי' ויבמה עד דמכוין לשם ביאה, והתנאי בין ער בין ישן קנה אימא בין ערה ישנה דדעת האיש בעינן ולא דעת האשה והתניא בין ער האו והיא ישנה בין ער היא והוא ישן הב"ע במתנמנם ה"ד מתנמנם אמר ר"א נים ולא נים תיר ואל תיר דקרי לי' ועני ואל ידע לאהדורי סברא וכי מידכרי לו מידכר:
אמר רבא נפל מן הגג ונתקע חייב בד' דברים יובימתו לא קנה וחייב בנזק וצער ורפוי ושבת אבל בושת לא מחייב דאמר מר אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין.
אמר רבה נתכיון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה מ"ט דדהא קמכוין לשם ביאה בעלמא ואע"ג דאמרי בסוטה אין זנות בבהמה. לאסור אשה על בעלה כדתנן על הכל מקנים חוץ מן הקטן ומי שאינו איש למעוטי מאי בהמה דאין לה זנות. ולקמן בפירקין אמרי דאפילו בעילה לא מיקרי אם בא אלי' של"כ לשווה בעולה לכ"ג אפ"ה ביאה דקא מיקטל עליה:
מה לאשת אח שכן יש בידו לרבות. ותימה בקדושין (ס"ז) דיליף כל העריות [דאין קדושין תופסין] מאחות אשה נפרוך מה לאחות אשה שכן יש בידו לרבות שיקדש הרבה נשים וירבה עליו איסור אחות אשה וי"ל דהא לא קרי בידו לרבות אלא כשהוא מרבה איסור על אחרים כמו באשת אח דאי מקדש אלף כולן אסורות על אחיו משום אשת אח אבל אין זה חשיבות אם יכול להרבות איסור על עצמו:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ו (עריכה)
אמר רבה נתכוון להטיח (באשתו) [בכותל] והטיח ביבמתו לא קנה להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה דהא קא מכוין לשום ביאה בעלמא בעלמא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה