שפתן משופם
 שפתן משופם
| |
|---|---|
 
למעלה: שפתן משופם זוטר למטה: שפתן משופם פרנל | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | שפתן משופם |
| מינים | |
|
7 | |
| שם מדעי | |
 Pteronotusגריי, 1838 | |
| |
שפתן משופם או שפתן חשוף-גב (שם מדעי: Pteronotus) הוא סוג של עטלף קטן במשפחת השפתניים ובו 7 מינים שחיים באזור הנאוטרופי של יבשת אמריקה בעיקר סביב יער האמזונאס. הסוג הוקם בשנת 1838 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי והוא אחד משני הסוגים היחידים במשפחת השפתניים לצד הסוג שפתן רפאים.
תיאור ואנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפתן המשופם מתאפיין בגוף שמנמן וגוצי, בראש גדול וקצר ובכנפיים ארוכות שמעוגלות בקצוות. אצל חלק מהמינים בסוג הכנפיים מתחברות באזור הגב וגורמות לו להראות חשוף משיער (בדומה לסוגים עטלף חשוף-גב ועטלף פרחים זנוב), בעוד שאצל חלקם מקום החיבור נמוך יותר ואינו בולט כל כך. הגולגולת מתאפיינת במוח רחב וכיפתי ובחרטום קצר ורחב שמוגבה מעט בקצהו. האוזניים גדולות ורחבות עם צפירים בינוניים והאפרכסות המעוגלות נוטות קדימה באלכסון; תנוכי האוזן מגיעים עד ללוע ויוצרים חצי טבעת מקומטת סביב העיניים. העיניים זעירות יותר מאצל עטלפי חרקים אחרים.
לשפתן המשופם אין עיטור עלה אפי מפותח, והוא מוחלף בבליטה גדולה במרכז החרטום. הנחיריים העגולים ממוקמים בקצה השפה העליונה שפונה כלפי מעלה. כפי שאופייני למשפחה, לשפתן המשופם יש שפתיים גדולות ורחבות, ובמיוחד השפה התחתונה הגדולה והבשרנית שמשתפלת כלפי מטה ומזכירה עלה בצורתה; כאשר השפתן פוער את פיו, השפתיים יוצרות פתח דמוי משפך שמסייע למיקוד קריאות איכון הד לעבר יעד ספציפי. השפתיים עטויות גבשושיות קטנות והן מכוסות בקצוות בזיפים ארוכים ושעירים דמויי שפם שהעניק לסוג את שמו. השפם מונע כנראה מחרקים להימלט מפיו של העטלף בסמוך ללכידתם. מתחת לשפה התחתונה הבשרנית, יש כפתור בשרני קטן.
אורך הראש והגוף של השפתן המשופם 40–85 מ״מ אורך הזרוע 35–65 מ״מ, ואורך הזנב 15–30 מ״מ; משקלו 5–20 גרם. הדו-צורתיות הזוויגית משתנה על פני הטווח הגאוגרפי, כשבאזורים הצפונים הזכר והנקבה כמעט זהים בגודלם, ובאזורים הדרומיים הזכרים גדולים משמעותית. הזנב דקיק וארוך ובעל קרום תעופה אחורי מפותח ורחב.
לשפתן המשופם פרווה קצרה וצפופה. צבעה האופייני משתנה במהלך השנה ובהתאם לגיל, ונע בין חום ציפורן דהוי לחום כהה, חום קינמון, אפרורי, אוכרה או זית. צבעים פחות נפוצים הם: שחור-כסוף, חום ביסטר כהה, זהוב, כתום תפוז בוהק או אדום-ערמוני. הגחון חיוור בדרך כלל והראש נוטה להיות בצבע כהה ועמוק. הכנפיים שחורות והזרועות והשוקיים ורודים. האוזניים שחורות בקצה וחיוורות בחלקן הפנימי. השפתיים והאף ורודים או שחרחרים.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפתן המשופם מצוי באמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית. טווח התפוצה של הסוג משתרע על מקסיקו, הונדורס, בליז, אל-סלבדור, ניקרגואה, גואטמלה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, אקוודור, וונצואלה אזור גויאנה, ברזיל, פרו ובוליביה. באזור הקריביים, הסוג נוכח בקובה, היספניולה, פוארטו ריקו וג'מייקה. בית הגידול של הסוג לח או יבש וכלל יער גשם טרופי ויער נשיר יבש בשפלות, חופים ורכסים הרריים עד רום 3,000 מטר מעל פני הים.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המינים בסוג חיים בקבוצות או מושבות גדולות של מאות פרטים בתוך מערות ומכרות חמימים ולחים, לעיתים קרובות עם מיני עטלפים אחרים (זיזפי פרחים למשל). מלבד עונת הרבייה, במשך השנה הזכרים והנקבות חיים בנפרד. השפתנים המשופמים יוצאים לפעילות מיד לאחר השקיעה והם מבלים 5–7 שעות מהלילה בחיפוש אחר מזון. שיא הפעילות מתרחשת לאחר השקיעה ולפני הזריחה, והשפתנים טסים למרחק של עד 3.5 ק״מ ממקום הלינה. מהירות הטיסה משתנה מעט בין המינים: 13.1 קמ״ש אצל הנקבות ו-16.8-11.3 קמ״ש לזכר. השהייה במערות רוב הזמן מגנה על השפתנים מפני טורפים רבים, כאשר בחוץ הם עשויים להוות טרף לתנשמת מצויה. הטורף העיקרי של השפתנים במערות הוא רבנדל אמזונאס ענק.
_(38053341645).jpg)
השפתן המשופם הוא אוכל-חרקים מובהק; התזונה שלו כוללת בעיקר עשים, חיפושיות, וזבובים, כאשר שפיריות וצבתנאים נלכדים בעיקר בסמיכות לגופי מים. השפתנים תרים אחר מזון בסמוך לקרקעית היער, ונוטים לנוע לאורך נתיבים טבעיים בצמחייה. בניגוד לעטלפי חרקים רבים שמחפשים את מזונם בסמוך למקורות מים, השפתנים מתמקדים יותר באזורים יבשים.
השפתן ייחודי בכך שהוא מאתר את טרפו באמצעות שני סוגים של איכון-הד: קריאות מאופננות תדר (FM) שבהן הפולסים בעלי טווח רחב בעוצמה נמוכה עם תדירויות משתנות, וקריאות בתדירות קבועה (CF – constant-frequency), שבהן הפולסים בעלי טווח צר בעוצמה גבוהה עם צליל קבוע ותדירות אחת לכל אורכן. השילוב של שני הסוגים מאפשר לשפתן למפות היטב את העצמים סביבו גם בצמחייה צפופה ולמקם את המטרה בדיוק רב. עוצמת הקריאות שלו 51–68 קילוהרץ ומספרן עולה מ-10 או 12 קריאות במהלך חיפוש טרף ל-35 קריאות לאחר האיתור, ול-200 קריאות בסמוך לרגע הלכידה. השפתן מסוגל לזהות וללכוד טרף בגודל 2–3 מ״מ ממרחק של חצי מטר תוך 0.5 שניות.
הרבייה מתרחשת אחת לשנה, בדרך כלל בינואר ופברואר; באזורים דרומיים העונה עשויה להיות מוקדמת יותר. ההיריון נמשך כחודשיים ולאחריהם נולד גור יחיד שמגיע לבגרות בתום שנה. ההמלטות מתרחשות בתחילת העונה הגשומה ומסונכרנות עם העלייה בזמינות החרקים. ההנקה נמשכת 5–6 חודשים, אך הצאצאים נגמלים מהר יחסית עקב השפע בחרקים קלים לעיכול.
מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוג זה 7 מינים קיימים ומאובן אחד נכחד:
- שפתן משופם פרנל (Pteronotus parnellii)
- שפתן משופם מפויח (Pteronotus quadridens)
- שפתן משופם וגנר (Pteronotus personatus)
- שפתן משופם פאראגואנה (Pteronotus paraguanensis)
- שפתן משופם מקלאי (Pteronotus macleayii)
- שפתן משופם גדול (Pteronotus gymnonotus)
- שפתן משופם זוטר (Pteronotus davyi)
- שפתן משופם קדום (Pteronotus pristinus) - מאובן נכחד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שפתן משופם, באתר ITIS (באנגלית)
- שפתן משופם, באתר NCBI (באנגלית)
- שפתן משופם, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שפתן משופם, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שפתן משופם, באתר GBIF (באנגלית)
