שיכוב
בגאולוגיה, שיכוב הוא מבנה פנימי של סלעים הנוצר מאופן וקצב ההיערכות השכבתית של משקעים מסוגים שונים. סוגי השיכוב השונים מצביעים על התהליכים בהן נוצרו השכבות. בין שכבה לשכבה מצוי מישור השיכוב, המציין את ההבדל הנראה לעין בין מחזורי הרבדה שונים. מישור זה עשוי להוות אי התאמה בעלת חשיבות והשפעה על ההתנהגות המכנית של הסלע.
שיכוב אופייני לסלעי משקע מסוגים שונים ולסלעים פירוקלסטיים.
היווצרות ומאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיכוב נוצר כאשר חלה הרבדה של חומר סלעי באירוע חד-פעמי או באירועים חוזרים ונשנים, במהלכן נוצרות יריעות מסלע בעוביים שונים: שכבה שעובייה יותר מ-1 ס"מ או למינוֹת – שכבות שעוביין קטן יותר.
לכל אחת מהשכבות הרכב סלעי האופייני לה וגבולות נראים לעין עם השכבות הסמוכות. מישור השיכוב בין השכבות מעיד על שינויים בהרכב החומר הסלעי, בגודל החלקיקים המרכיבים אותו ובקצב הרבדתו, ומשקף הפוגות באספקת המשקעים הנחוצים לבניית השכבות.
סוגי שיכוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוגי השיכוב השונים נבדלים זה מזה בהיערכות החלקיקים בתוך המסלע, ביחסים בין השכבות המרכיבות אותו ובאופן בו הורבדו.
שיכוב מסיבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיכוב מסיבי מתבטא ביריעת מסלע עבה שאינה מחולקת לשכבות ובהצטברות של חלקיקים לא ממוינים. דוגמאות לשיכוב מסיבי נראות בסלעי הקירטון במערות בית גוברין ובסלעים פירוקלסטיים דוגמת טוף מסיבי המצוי ליד המושבה יבנאל.[1]
שיכוב מקביל
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפי שמתבקש משמו, שיכוב מקביל הוא היערכות של שכבות המסלע במקביל זו לזו. היערכות זו מתרחשת כאשר חלקיקי המשקע מורבדים אופקית ומצטברים לשכבות מקבילות המונחות זו על גבי זו.
שיכוב ממוין
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיכוב זה מתבטא בהתמיינות טובה של החלקיקים המרכיבים את המסלע. התמיינות זו ניכרת בגודלם של החלקיקים, ההולך וקטֵן ככל שעולים במסלע. היווצרות סוג זה של שיכוב נובעת ממחזורי השקעה בעלי עוצמה שונה, שהרבידו משקעים באמצעות מים, רוח או שניהם.
שיכוב מדורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשיכוב מדורג מתמיינים החלקיקים על-פי גודלם: הגדולים בתחתית השכבה והקטנים בגגהּ. עם זאת, סוג זה של שיכוב נבדל משיכוב ממוין בכך שבכל חלק של השכבה קיימים גם חלקיקים קטנים. שיכוב זה נוצר בזרמי עכירות ימיים ובאפיקי נהרות במהלך הרבדה מחזורית בזרמים הולכים ונחלשים. כל אחד מן הזרמים מכיל תרחיף חרסיתי שחלקיקיו שוקעים על-פי גודלם. מחזורים של הרבדה יוצרים שכבות המציגות מיון דומה של חלקיקים.
שיכוב מדורג גס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוג זה של שיכוב מדורג מתמיינים החלקיקים הגדולים ושוקעים אל תחתית השכבה, אך לא מתרחש מיון של חלקיקים שגודלם 2–64 מ"מ. שיכוב מדורג גס ניכר למשל באיגנימבריט, והוא נובע מהתגבשות מהירה או מתנועתה רבה יחסית של החלקיקים הגדולים יותר בטרם התגבשות.[2]
שיכוב הפוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לשיכוב מדורג מתהפך מיון החלקיקים וגודלם עולה מתחתית השכבה אל גגה. שיכוב הפוך כזה אינו נפוץ. הוא נוצר במשקעים המובלים באמצעות זרמים עזים, למשל בשרטונות באפיקי נחלים ונהרות, ובגלונים[3] הנוצרים על ידי רוח, למשל בדיונות.[4]
שיכוב צולב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיכוב צולב הוא מונח המתייחס למבנה סדימנטרי משופע בתוך מסלע אופקי. מבנים נטויים אלה הם משקעים היוצרים שיכוב שכבתי דוגמת דיונות, ומצביעים על סביבת השקעה המושפעת מזרימה של מים או רוח. בניגוד לעקרון האופקיות המקורית מתרחשת הטיית המבנים במהלך בניית המסלע ולא לאחריה, כפי שמתבטא במונח הנרדף הרבדה צולבת.[5]
שיכוב צולב נפוץ כמעט בכל סביבת היווצרות ונובע מהשקעה, נדידה ושימור של למינציה נטויה המתפתחת כמבנה פנימי בסלעים רבים. סביבות אלה מאפשרות זרימה מהירה של מים ורוח ועומק רב דיו להתפתחות מבנים נטויים בקנה-מידה גדול, ובעיקר: נהרות, חופי גאות ושפל וים רדוד. שיכוב מסוג זה נוצר מהרבדת חלקיקי משקע במהלך שינויים בכיוון זרימת המים או הרוח. שינויי כיוון אלה משנים גם את כיוונם של החלקיקים, השוקעים כאשר הם מאבדים מעוצמת התנע המקורית שלהם. השינויים בכיוון הזרימה מתבטאים בהבדלים בין שכבות רציפות שנוצרו בכיוונים מנוגדים. לכל אחת מן השכבות כיוון וזווית השקעה האופיינית לה. עוביין של השכבות עשוי לנוע מכמה סנטימטרים ועד עשרות ומאות מטרים, בהתאם לעומק שמאפשרת סביבת ההיווצרות שלה.
סוגים של שיכוב צולב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיכוב צולב נחלק לשני סוגים עיקריים הנבדלים זה מזה בגאומטריה שלהם:[6]
שיכוב צולב מורכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחידות שיכוב צולב עשויות להיות מורכבות ולכלול מישורי שיכוב מצולבים פנימיים. יחידות כאלה אופייניות לשקעים בהם מורבדים משקעים על מדרונות, הנקראים אגני שיכוב צולב. הן נוצרות כאשר הצד שאינו חשוף לזרם משנה את צורתו בתגובה לשינויים בזרימה או גלישת השכבה על-גבי שכבה גדולה יותר, לרוב בליווי סחיפה.
שיכוב צולב מחזורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביחידות שיכוב צולב ניכרים לעיתים שינויים בגודל הגרגרים המרכיבים את השכבה, בכיוון נטייתם ובשינויים בין שקיעה אנכית וזרימה אלכסונית של חלקיקים היוצרת נטייה בשיפוע. יחידות כאלה מכונות אדרת-דג והיווצרותן מיוחסת לחילופי כיוון הזרימה דוגמת המתרחש בגאות ובשפל. כאשר רוחבה של יחידה כזו עולה על עובייה, היא נקראות טבלת שיכוב צולב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
- שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2006, מסת"ב 965-06-0872-9
- עקיבא פלכסר, גאולוגיה, יסודות ותהליכים, ירושלים: אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
- Encyclopedia of Sediments and Sedimentary Rocks, Springer, 2003, ISBN 1-4020-4869-2
- Sedimentary Rocks in the Field, Wiley, Third edition 2003, ISBN 0-470-85123-6
- Encyclopedia of Geology, Elsevier Academic Press, First edition 2005, ISBN 0-12-636380-3
- Encyclopedia of Volcanoes, ISBN 0-12-643140-X, Academic Press
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גאולוגיה, יסודות ותהליכים, עמ' 187
- ^ Grain size variations in ignimbrites and implications for the transport of Pyroclastic flows
- ^ גלונים – מבנים הנוצרים בסלעי משקע כתוצאה מתנועת מים, בעיקר גלים, ורוח – המשתמרים על פני הסלע
- ^ Sedimentary Rocks in the Field, עמ' 115
- ^ Encyclopedia of Sediments and Sedimentary Rocks, עמ' 54
- ^ Encyclopedia of Sediments and Sedimentary Rocks, עמ' 171–172
