שוליה
שוליה הוא אדם (צעיר בדרך כלל), הרוכש מקצוע, אוּמנות, מלאכה או מיומנות מסוימת בדרך של התלמדות אצל בעל מקצוע שהוא אומן מיומן. במסגרת ההתמחות משמש השוליה כעוזר לבעל המלאכה ולעיתים אף כמשרת.
בעבר נרכשו מיומנויות רבות בדרך זו של הכשרה תוך כדי עבודה. בעולם המערבי החליפה את שיטת השוליות שיטת החניכות, המשלבת לימודים עיוניים וחניכות אצל בעלי מלאכה במסגרת חוקית ומבוקרת. בדרום-מזרח אסיה עדיין נלמדות מיומנויות רבות על ידי התמחות כשוליה.
התפתחות השיטה באירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחות השיטה קשורה בהתאגדות אמנים בגילדות בימי הביניים. אומנים מומחים ("מאסטרים") הורשו להעסיק וללמד שוליות. השוליה (או האפוטרופוס שלו) שילם עבור לימודיו בכסף או בעבודה וזכה בהכשרה, תרגול ולעיתים גם במגורים. לעיתים נדדו שוליות לעיר מרוחקת ממקום מגוריהם על מנת ללמוד אצל בעל מלאכה נודע.
בסיום תקופת ההכשרה כשוליה (כשבע שנים בדרך כלל) המליץ בעל המלאכה בפני הגילדה שניתן לבטוח בשוליה כי ישמור על סודות הגילדה. אחרי שביצע עבודת מבחן ראויה, הוא הוסמך לדרגת "אומן יום", אומן שהכשרתו הושלמה ובאפשרותו להתפרנס מעבודתו אך אין באפשרותו עדיין לכונן סדנה או חנות משלו. אומני היום, כשמם, מצאו את פרנסתם בעבודה בשכר יומי אצל אוּמן אחר ובמעברם בין האומנים השונים סייעו להפיץ ידע וטכניקות חדשות באופן בלתי רשמי. אט אט התקדם השוליה למעמד של "אומן" ו"רב-אומן" שביכולתו להכשיר שוליות אחרים. אולם חלק מהשוליות נותרו במעמד של עוזרים בלבד, או נאלצו לנדוד בחיפוש אחר מורה אחר משנכשלו ברכישת המקצוע.
בדרום-מזרח אסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוליות בדרום-מזרח אסיה נפוצים בלימוד מיומנויות של אמנויות לחימה ומוזיקה. השוליה נותר אצל ה"מאסטר" במשך שנים רבות, כאשר בשנים הראשונות איננו עוסק כלל בתחום אותו הגיע ללמוד אלא עובד כמשרת ולומד להכיר את מנהגי המאסטר, סדר היום וכיוצא בזה.
