לדלג לתוכן

ריצה יחפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אישה רצה ריצה יחפה בחוף הים
ריצה יחפה במסגרת הטריאתלון בקנדה, 31 ביולי 2017

ריצה יחפה, המכונה גם ריצה טבעית, היא פעולת ריצה עם כפות רגליים יחפות.

בתקופה המודרנית, עם ההתפתחות הנרחבת של נעלי הספורט לסוגיהן, ריצה יחפה פחות נפוצה ברוב חלקי העולם. עם זאת, עדיין היא נהוגה בחלקים של אפריקה ואמריקה הלטינית. לאחר ירידה חדה בדורות האחרונים בריצה היחפה, עולה הפופולריות שלה במדינות מערביות בטענה של יתרונות בריאותיים בריצה כזו.[1] על אף טענה זו, לא קיים קונצנזוס ברור בעולם המדעי לגבי סיכונים או יתרונות של ריצה יחפה. בעוד הנעלה עשויה לספק הגנה מפני חתכים, חבורות ומזג האוויר, תומכי הריצה היחפה טוענים כי ריצה ללא נעליים מפחיתה את הסיכון לפציעות ממושכות (בעיקר פציעות מתח חוזרות), שנגרמות כתוצאה מעקב בולט בנעלי ריצה מרופדות.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל המתאר את פידיפידס בדרך מרתון.
איור משנת 1878 המתאר גבר עם מקל רץ כשהוא יחף.

במשך רוב ההיסטוריה האנושית רצו אנשים ברגליים יחפות או בנעליים בעלות סוליות דקות כגון מוקסין. נוהג זה נמשך עד היום בקניה ובקרב אנשי שבט טאראהומרה בצפון מקסיקו.[2]

היסטוריה מודרנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 זכה אבבה ביקילה מאתיופיה במרתון האולימפי ברומא כאשר הוא יחף, וזאת לאחר שגילה כי לחברת אדידס, ספקית הנעליים האולימפית, לא נותרו נעליים במידה שלו. כאשר הוא ניסה נעליים במידות אחרות, הוא סבל מכאבים, ולכן החליט פשוט לרוץ יחף, ובשל כך החל להתאמן בריצה יחפה לפני האולימפיאדה.[3] ביקילה המשיך להגן על תוארו כאלוף האולימפי גם ארבע שנים מאוחר יותר באולימפיאדת טוקיו, כאשר הוא נועל נעליים וקובע שיא עולמי חדש.

ברוס טולו הבריטי התחרה במרוצים רבים בשנות ה-60 בעודו יחף, וזכה במדליית זהב בריצת 5,000 מטר של המשחקים האירופאים ב-1962.[4]

בשנות ה-70, שיבנת סינג, אחד הרצים הגדולים ביותר של הודו למרחקים ארוכים, היה ידוע תמיד כרץ יחף, כאשר רק רצועת סרט קשורה לרגליו.[5]

במהלך שנות ה-80, האצנית הדרום אפריקאית, זולה באד, נודעה בזכות סגנון הריצה היחף שלה, גם באימונים ותחרויות. היא הייתה שיאנית עולם בריצת 2000 מטר (1984), בריצת 5000 מטר (1985) ופעמיים ברציפות אלופת העולם בריצות שדה (1985 ו-1986). כמו כן התחרתה באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984.[6]

האצנית הקנית טגלה לורופה החלה לרוץ יחפה עוד מגיל 7, כל יום לאורך 10 ק"מ מביתה אל בית הספר וחזרה. כמו כן היא שיחקה היטב בתחרויות ריצה בבית ספרה. ב-1988 זכתה במירוץ ריצת שדה יחף. היא הוסיפה להתחרות, יחפה ועם נעליים, בכמה תחרויות בינלאומיות, מרתונים וחצי מרתונים. היא ניצחה בתחרות משחקי הרצון הטוב בריצת מעל 10,000 מטרים, כאשר היא יחפה. היא הייתה לאישה האפריקאית הראשונה שזכתה במרתון ניו יורק בשנת 1994. היא זכתה שוב בתואר בשנת 1998.[7]

בתחילת המאה ה-21, סגנון הריצה היחפה צבר תאוצה מועטה אך משמעותית בקרב קהילת האצנים. מארגני מרתון ניו יורק בשנת 2010 ראו עלייה במספר הרצים היחידים שהשתתפו באירוע כאשר הם יחפים.[8] נוהג זה ראה גל של פופולריות לאחר פרסום ספרו של כריסטופר מקדוגל משנת 2009, "נולדנו לרוץ", שבו הוא קורא לקדם את הנוהג של הריצה היחפה.[9][10]

בנובמבר 2009 הוקמה בארצות הברית "אגודת הרצים היחפים", כמועדון לאומי לרצים ללא נעליים. לאחר שנה, בנובמבר 2010, הארגון טען שהוא מונה כ-1,345 חברים, והוא כמעט והכפיל את עצמו מאז הקמתו, שאז מנה כ-680 חברים.[8]

ב-1 באפריל 2012, האצנית הצעירה ריי היים יצאה לריצת 3,000 קילומטר מבוסטון, מסצ'וסטס כאשר היא יחפה, היים סיימה את המסלול ב-14 בנובמבר במנהטן ביץ', קליפורניה.[11]

ב-23 ביוני 2012, רוברט נולס, מהעיר בריזבן באוסטרליה, קבע שני שיאי גינס עולמיים: עבור האצן היחף המהיר ביותר לריצת 100 קילומטר, ועבור האצן היחף שרץ את המרחק הארוך ביותר תוך 24 שעות. הוא רשם 166.444 קילומטר, או 416 הקפות על המסלול הבינלאומי בספורטפארק בלקטאון בסידני, כאשר הוא יחף.[12]

רצים נוספים הידועים בסגנון ריצה יחפה הם: ריק רובר, קן בוב סקסטון, טוד ביירס, ניקו סורינגס ועוד.

ריצה יחפה מבחינה מדעית ורפואית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוגמה של לחץ המופעל על כף הרגל בזמן נחיתה על הקרקע.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20, התפתח דיון נרחב בקרב הקהילה המדעית והרפואית על היתרונות והחסרונות של הריצה היחפה. זאת עקב העובדה שהחלה התעניינות מתחדשת במדינות מערביות בריצת ג'וגינג, ונעלי ריצה מודרניות פותחו ושווקו לצורך הטרנד החדש.[13]

הועלתה טענה כי ריצה בנעליים מובילה לשכיחות מוגברת של פציעות בזמן הריצה, ורצים רבים העדיפו לרוץ כשהם יחפים.[9] האגודה הרפואית הפודיאטרית האמריקאית הצהירה כי אין מספיק ראיות לתמוך בטענות שהנעליים הן אלה שגורמות לפציעות, והמליצו שלפני שאדם מחליט לרוץ ריצה יחפה, מוטב להתייעץ עם פודיאטור.[14] כמו כן, איגוד הסוכרת האמריקאי דחק בחולי סוכרת ובאנשים עם תחושה מופחתת ברגליהם שלא לרוץ יחפים, בשל הסבירות הגוברת לפציעות ברגליים כתוצאה מכך.[15] מחקר התומך בהמלצות הללו הראה סימנים לנזקים מוקדמים בעצמות בקרב רצים שהתחילו לרוץ יחפים.[16][17]

במחקרים אחרים הסיקו תוצאות שונות. מדענים שחקרו תנועות רגליים של רצים הבחינו בהבדלים בולטים בין רצים עם נעליים לבין רצים יחפים. כף הרגל של רץ עם נעליים בדרך כלל נוחתת על עקב הנעל בזמן הריצה, בעוד שרגלו של רץ יחף נוחתת עם צעד קפיצי יותר באמצע כף הרגל, או על כרית כף הרגל.[18] בנוסף, בקרב הרצים היחפים, משך זמן היות הרגל על הקרקע קצר יותר, ומספר הצעדים גבוה יותר. כאשר התבוננו החוקרים בפעילות מערכת השרירים, הם זיהו פעילות מוגברת יותר של שרירי השוקיים בזמן ריצה ללא נעליים. נחיתה על החלק הקדמי של כף הרגל, משך זמן קצר יותר על הקרקע, מספר צעדים גבוה יותר במשך הריצה, והפעלת שרירים מוגברת יותר, מפחיתות את התוצא של זעזועים גדולים וחוזרים.[19] טכניקות אלו מונעות כאבים, וכן מונעות פגיעות והשפעות קשות על כפות הרגליים.[13]

דניאל ליברמן, פרופסור לביולוגיה אבולוציונית אנושית באוניברסיטת הרווארד ואחד המחברים של מאמר המופיע בכתב העת המדעי Nature בנושא זה טען כי "אנשים שאינם נועלים נעליים כאשר הם רצים - הנחיתה שלהם על הרגל שונה להפליא". עוד אמר "על ידי הנחיתה על אמצע או על החלק הקדמי של כף הרגל, לרצים יחפים אין כמעט השפעה על כף הרגל בזמן ההתנגשות עם הקרקע. כמובן שהרבה פחות מזו של רוב הרצים עם הנעליים".[20]

עם זאת, מחקרים אחרים הצביעו על תגובות אחרות של רצים יחפים. כך, מחקר משנת 2012 השווה בין רצים עם נעליים לבין רצים יחפים, תוך התמקדות ב-38 רצים של שבט דאסנאך בקניה, שנהגו לרוץ יחפים. התיעוד מצא שרוב הרצים, כולל אלו היחפים העדיפו נחיתה על העקבים, ולא על החלק הקדמי יותר של כף הרגל.[21]

נכון להיום, עורכי שני המחקרים משווים את הנתונים שלהם אחד עם השני, אך ליברמן מציין שמחקרו, שהתמקד באנשי קלנג'ין שבקניה, מצא גם הוא רצים יחפים שהעדיפו לנחות על העקבים. כמו כן הוסיף כי אנשי שבט דאסנאך היו בעיקרם "רועים עזים, שכמעט ואינם רצים כלל, שלא כמו אנשי הקלנג'ין, שלהם נעשו הרבה מחקרים ורישומים בעולם".[22]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריצה יחפה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Reader, Andrew. "2 Rules For Beginning Barefoot Running (And Avoiding Injury)." Breaking Muscle. N.p., n.d. Web. 04 Nov. 2014. "2 Rules For Beginning Barefoot Running (And Avoiding Injury)". breakingmuscle.com
  2. ^ McDougall, Christopher (19 April 2009). "What Ruins Running". Boston Globe. Archived from the original on 14 October 2010. Retrieved 14 November 2010
  3. ^ Redding, Cliff (July 1998). "In Africa, Sports is the Thing". The Crisis: 62–63. Retrieved 14 November 2010
  4. ^ Kerton, Nigel (29 October 2010). "Marlborough track star's marathon bid at 75". thisiswiltshire.co.uk. Retrieved 14 November 2010
  5. ^ Robillard, Jason (2010). The Barefoot Running Book: A practical guide to the art and science of barefoot and minimalist shoe running. Allendale, Michigan: www.barefootrunninguniversity.com. p. 178. ISBN 978-0-615-37688-2
  6. ^ Turok, Karina; Orford, Margie (2006). Life and Soul: Portraits of Women Who Move South Africa. South Africa: Juta and Company, Ltd. p. 64. ISBN 1770130438
  7. ^ "About Tegla Loroupe". Tegla Loroupe Peace Foundation. Archived from the original on 5 November 2010. Retrieved 14 November 2010
  8. ^ 1 2 Thomas, Katie (2 November 2010). "Running Shorts. Singlet. Shoes?". New York Times. Archived from the original on 23 May 2012. Retrieved 14 November 2010
  9. ^ 1 2 McDougall, Christopher (2011) [2009]. Born to Run: A Hidden Tribe, Superathletes, and the Greatest Race the World Has Never Seen. New York City: Vintage Books. pp. 168, 172. ISBN 978-0-307-27918-7
  10. ^ "Barefoot Running". New York Times. 4 October 2009. Retrieved 14 November 2010
  11. ^ "18-Year-Old Runs Across the Country Barefoot". runnersworld.com
  12. ^ "Barefoot Record". Westside News. 10 October 2012. Retrieved 31 December 2012
  13. ^ 1 2 Lieberman, Daniel E.; Venkadesan, Madhusudhan; Werbel, William A.; Daoud, Adam I.; D'andrea, Susan; Davis, Irene S.; Mang'eni, Robert Ojiambo; Pitsiladis, Yannis (2010). "Foot strike patterns and collision forces in habitually barefoot versus shod runners". Nature. 463 (7280): 531–5. Bibcode:2010Natur.463..531L. PMID 20111000. doi:10.1038/nature08723
  14. ^ "APMA Position Statement on Barefoot Running". American Podiatric Medical Association. Retrieved 4 November 2010
  15. ^ "Foot Care". American Diabetes Association. Archived from the original on 16 June 2010. Retrieved 26 June 2010
  16. ^ Reynolds, Gretchen (6 March 2013). "Barefoot Running Can Cause Injuries, Too". The New York Times. Retrieved 23 May 2013
  17. ^ Ridge ST, Johnson AW, Mitchell UH, Hunter I, Robinson E, Rich BS, Brown SD (25 March 2013). "Foot bone marrow edema after a 10-wk transition to minimalist running shoes". Med Sci Sports Exerc. 45: 1363–8. PMID 23439417. doi:10.1249/MSS.0b013e3182874769
  18. ^ "The best running shoe may be nature's own: study". Reuters. 27 January 2010. Retrieved 17 July 2012
  19. ^ Divert C., Mornieux G., Freychat P., Baur H., Mayer F., Belli A., "Mechanical comparison of Barefoot and Shod Running." International Journal of Sports Medicine 26.7. 2005; 593–598
  20. ^ Hersher, Rebecca (27 January 2010). "Study finds barefoot runners have less foot stress than shod ones (w/ Video)". PhysOrg. Retrieved 17 July 2012
  21. ^ Hatala, K.G.; Dingwall, H.L.; Wunderlich, R.E.; Richmond, B.G. (9 January 2013). "Variation in Foot Strike Patterns during Running among Habitually Barefoot Populations.". PLOS ONE. 8: e52548. Bibcode:2013PLoSO...852548H. doi:10.1371/journal.pone.0052548. Retrieved 28 January 2013
  22. ^ Bernstein, Lenny (21 January 2013). "‘Minimalist’ running style may be undermined by new findings from Kenya.". Washington Post. Retrieved 28 January 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ריצה_יחפה&oldid=40114874"