קודיפיקציה

בעולם המשפט, קודיפיקציה, הוא תהליך יצירתו של קודקס, כלומר כינוס ואיסוף של חוקים קיימים, עריכתם והתאמתם לזמן ולמצב הנוכחי, או יצירה של מערכת חוקים בתחום מסוים.

קודיפיקציה ביהדות

המשנה, שהיא הקובץ הראשון בתורה שבעל-פה, למעשה הייתה ניסיון הקודיפיקציה הראשון ביהדות. המשנה מכנסת את החוקים הניתנים בתורה שבכתב, את המישור שעבר במסורת שבעל פה, וכן את הפרשנויות והפסיקות של החכמים עד כתיבתה. קובץ זה הוא חותם- כל קודקס שבה אחרי המשנה התבסס עליה ולא חלק עליה; והוא מקיף- היא כוללת את כל תחומי המשפט וההלכה ביהדות ומארגנת אותם על פי נושאים.

לאחר המשנה חובר התלמוד. שהוסיף על המשנה מישור אף יותר רחב ומקיף של פסיקות, דיונים והלכות, משולבים יחד עם סיפורי אגדה ותכנים אחרים. היהדות שאחרי התלמוד למדה בעיקר בו, ופסקה הלכה ממנו. אבל אורכו של החיבור, שפתו הסבוכה והקצרנית, והארגון הלא-ליניארי של הטקסט, הופכים אותו לקשה ביותר לשימוש כספר יעץ.

בתקופת הגאונים, (המאה ה-10) רס"ג הוא הראשון שניסה למסד את ההלכה בתקופתו בחיבור מסודר, אך ספר כלל המצוות שלו לא השתמר בקהילות ישראל. ממשיכו היה הרמב"ם, במאה ה-12, שקיבץ בצורה מסודרת ותמציתית יחסית את כל ההלכה הרלוונטית לימיו, ואת זאת שאינה רלוונטית, בספר משנה תורה. הוא היה הכותב הרבני הראשון שהקודקס שלו התקבל בצורה רחבה. אחריו נודע רבי יוסף קארו שביצע במאה ה-16 קודיפיקציה יעילה בחיבורו הבית יוסף, שליקט ותיאם את הגישות השונות בהלכה. את החיבור הזה קיצר לספר השולחן ערוך, שמהווה הלכה למעשה מקור עיקרי לפסיקת הלכה בימינו.

הקודיפיקציה בצרפת

בצרפת היו נהוגות שיטות משפט שונות: קנוני, רומי, מנהגי, מקומי. הליך הקודיפיקציה בצרפת מסמל את תום תקופת המשפט המשותף לכל אירופה. זהו מעבר למשהו לאומי, המשקף מגמה כללית בכל אירופה. עידן חדש מבחינה פוליטית, המהפכה הצרפתית. הקודקס נחקק ב-1804, השפעתו ניכרת עד היום. קודקס נפוליאון - נפוליאון נתן את הדחיפה לסיום הקודיפיקציה, ותכונות הקודקס מושפעות מהתערבותו. קוד נפוליאון מנוסח בפשטות (בעיקר עקב השפעה גדולה של מונטסקיה). הקודקס מופנה לעם ואינו מורכב. הוראות יסודיות בו לא השתנו עד היום, ומהווים את עמוד השדרה של החיים הציבוריים.

הקודיפיקציה בגרמניה

המשפט הפרטי בגרמניה: רקע היסטורי

גרמניה הייתה מורכבת משיטות משפט שונות בגלל חלוקתה למדינות קטנות ונסיכויות. כמו כן בגרמניה למדו ופסקו על פי המשפט הרומי של יוסטיניאנוס. עבודות הכנה לקודקס האזרחי הגרמני התבססו על גרסה מודרנית של ה–Degista. אף על פי שיטות המשפט השונות המכנה המשותף היה המשפט הרומי והשפה הגרמנית. במאה ה-19 מתפתח בגרמניה פולמוס, בין התומכים בקודיפיקציה, לבין המתנגדים. נקודת המוצא הייתה שריבוי שיטות אינו רצוי. מתחילים להישמע קולות, הקוראים לחקיקתו של קודקס אזרחי אחיד לגרמניה. המתנגדים טענו כי רעיון הקודקס הוא נוכרי (צרפתי).

ראשי המזוהים עם הוויכוח הם סביגני (Savigny) וטיבו (Thibaut). סביגני שייך לאסכולה ההיסטורית של המשפט. סביגני טען שהמשפט מתקדם באופן טבעי ואין לכפות עליו מודלים זרים. לכל עם תרבות משלו ולכן משפט משלו. ייתכן שהקודקס יתפתח עם הזמן בצורה טבעית. אך אין לאוכפו. סביגני התנגד גם לקודקס הצרפתי. טיבו דגל ברעיון הקודיפיקציה, כפטריוט שלחם נגד הצרפתים לא חש בנחיתות למולם. ולא רצה לאמץ את הקודקס הצרפתי במדויק. הוא סבר כי השיטה הגרמנית הקיימת היא שיטה מסורבלת ובלתי אחידה. גישתו ניצחה בוויכוח.

הפנדקטיסטיקה

לאחר ניצחונו של טיבו, החלו בשנות ה–80 של המאה ה–19 את העבודה. הקודקס הגרמני הוכן על ידי פרופסורים השייכים לאסכולת הפנדקטיסטיקה, אסכולה שהתפתחה במאה ה–19, והתבססה על טקסטים רומאים, אך לא הסתפקה בכתוב, אלא ניתחה אותם ופירשה אותם על פי המקובל לתקופה. המושגים שלהם מדעיים, תוך הגעה לרמת הפשטה גבוהה, היוצרים שיטה סיסטמאתית והומוגנית ככל האפשר. הפרופסור החשוב ביניהם הוא ווינדשהייד (Windscheid) והוא יצר את הטיוטות לקודקס הגרמני שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 1900.

התפתחות הקודיפיקציה בגרמניה

ה-BGB הוא הקודקס הגרמני, נכתב על ידי פרופסורים, והיה מורכב ביותר. הוא מחולק לחמישה ספרים: חלק כללי, חיובים, חוזים, קניין, משפחה, ירושה. החלק הכללי מגדיר את כל מושגי היסוד לשאר החלקים. ביקורת: ספק אם יש צורך ליצור מסגרת כללית לכל דבר.

הקודיפיקציה ביוון

התפתחות המשפט היווני – תקופות (הלניסטית, רומית, ביזנטית, מוסלמית)

ניתן לחלק את ההתפתחות של המשפט היווני לחמש תקופות:

• תקופה קלאסית: תקופת הפוליס: השפעה עקיפה על המשפט הרומי, והשפעה רעיונית של הפילוסופיה.
• תקופת המשפט הרומי: מיזוג של המשפט הרומי אל המשפט היווני, בעיקר מחלקה המזרחי של האימפריה.
• התקופה הביזנטית: הצטמצמות של מערכת המשפט.
• תקופת הכיבוש העות'מאני: השלטון לא כופה על היוונים את המשפט המוסלמי, ולכן אין התמזגות.
• יוון העצמאית: חיפוש אחר משפט לאומי, ביטול המשפט העות'מאני, רצון ליצור קודיפיקציה, כאשר בתקופת הביניים השתמשו במשפט הקודם של הקיסרים הנוצרים.

העידן המודרני. הקודקס היוני. השפעות זרות

השלב הראשון בעידן המודרני הוא הסתמכות על ה – Hexabiblos, שהיה אסופה של שישה ספרים, שנכתב במאה ה–14, ומבוסס על ה-Corpus Iuris. מעורבות גרמנית בשלטון גרמה לכך שאופן הפירוש היה לפי המשפט הגרמני, לפי מודל ה – BGB, רק ברור יותר, עממי יותר, ופחות טכני. (וזאת כתוצאה מהשפעה שווייצרית).

בית המשפט העליון ומועצת המדינה

מועצת המדינה דנה בערעורים מנהליים, בית המשפט העליון דן בעניינים אזרחיים ופליליים. ביוון יש מודל ייחודי באירופה למצב ובו יש מחלוקת בין מה שנקבע בבית המשפט העליון רגיל ובין מה שנקבע במועצת המדינה, והוא, כינוס כללי – מורכב ביה"ד מיוחד הכולל שופטים משני בתי הדין, המיישבים את הסתירה. הפתרון המקובל באירופה הוא ביה"ד לחוקה (פתרון האופייני לשיטות המשפט הקונטיננטלי להבדיל משיטות המשפט המקובל).

הקודיפיקציה באיטליה

הרקע

• תקופה ראשונה – בין 476 עד המאה ה–11 – ימי הביניים הראשונים: משפט מנהגי, קנוני.
• מהמאה ה–11 – התחדשות המשפט הרומי – אוניברסיטת בולוניה – משפט רומי + משפט קנוני+ משפט משותף.
• במאה ה–16 מתחיל ה–ius commune לאבד מחשיבותו והמשפט הלאומי עולה.
• סוף המאה ה – 18 תחילת ה – 19 – תחילת הכיבוש הצרפתית – נפוליאון מכניס את השפעת הקודיפיקציה, ומתחיל תהליך של איחוד איטליה, פוליטית ומשפטית.
• 1861 – עצמאות איטליה: חיבור הקודקס האיטלקי הראשון, הדומה לצרפתי.

מאפייני הקודקס האיטלקי

הקודקס האיטלקי הראשון, מדגיש את הפנדקטיסטיקה, ואת הגישה הצרפתית (כאשר ההשפעה הגרמנית גוברת). הקודקס המודרני משלב את הצרפתי והגרמני (הרמוניזציה), הוכן על ידי בניטו מוסוליני, אך ללא מרכיבים פשיסטים.

הקודיפיקציה בישראל

עם הקמתה של מדינת ישראל ירשה המדינה את המשפט של המנדט הבריטי ואף את המג'לה, תרומת השלטון העות'מאני. בתחומים מסוימים, כגון משפט העבודה, הייתה זו ירושה דלה, שחייבה תהליך של קודיפיקציה ליצירת חקיקה יש מאין. בתחומים אחרים, כגון דיני העונשין נתנו השליטים הקודמים בסיס רחב וטוב, אך גם תחומים אלה עברו תהליך של המרת חוקים אלה בחקיקה ישראלית מקורית. אחת מתוצאותיו של תהליך זה הוא ביטול המג'לה בשנת 1984 (58 שנה לאחר שבוטלה בטורקיה עצמה). בשנת 1968 החלו צעדים ליצירת קודקס של הדין האזרחי, ברוח הקודיפיקציה הקונטיננטלית. למיזם הצטרפו אנשי אקדמיה רבים שיצרו לבסוף את הצעת חוק דיני ממונות, אך חקיקה זו נותרה עד היום בשלב מקדמי ורחוקה מהשלמה.

ראו גם

• קודקס אזרחי
• החקיקה בישראל

קישורים חיצוניים

• ניר קידר, למה לנו קודקס אזרחי? השורשים התרבותיים של מהלך הקודיפיקציה האזרחית בישראל, משפט ועסקים ז' (תשס"ז).
• אהרן ברק, ‏חמישים שנות שיפוט בישראל, עלי משפט א' (תש"ס)