צביון שחור-חזית
 צביון שחור-חזית
| |
|---|---|
צביון שחור-חזית
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צביונים |
| סוג: | צביון |
| מין: | צביון שחור-חזית |
| שם מדעי | |
 Cephalophus nigrifronsגריי, 1871 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
צביון שחור-חזית (שם מדעי: Cephalophus nigrifrons) הוא מין של אנטילופה קטנה יחסית בתת-משפחת הצביונים החי במרכז אפריקה. הוא תואר מדעית לראשונה כמין נפרד בשנת 1871 על ידי ג'ון אדוארד גריי. לצביון זה תת-מין אחד שמסווג כיום יותר ויותר כמין נפרד תחת השם צביון רובנזורי (Cephalophus rubidus).[2] לצביון שחור-חזית יש דמיון רב עם מספר מיני צביונים - בייחוד לצביון אדום, צביון חום וצביון הארווי, והוא חופף עם חלק מהם. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציץ השערות שמזדקר במצח. "nigrifrons" = שחור-חזית, ומתייחס לחזית השחורה של פניו המאפשרת לזהותו בקלות יחסית מרוב הצביונים.[3]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצביון שחור-חזית זוג קרניים קצרות יחסית,[3] אם כי בניגוד לצביונים רבים הן נראות בבירור על הראש ואינן מוסתרות בציצת השיער שבמצח. מבנה הקרניים פשוט למדי: הקרן צומחת בצורה ישרה לכיוון מעלה באלכסון, ולעיתים תקבל זווית מועטה לאחור, או שתצא מהראש לצדדים בצורת "V".[4] מיקום הקרניים הוא בחלק העליון של המצח, סמוך ממש לאזניים ורחוק מן העיניים. המרווח בין הקרניים בבסיס נמוך יחסית, והן עשויות להתרחק אחת מהשנייה ככל שהן גדלות - תלוי באופן הצמיחה. הקרניים דקיקות למדי בדומה לרוב הצביונים, אך למרות זאת יש הבדל ניכר בעובי בין הבסיס לקצוות; הקרניים מסתיימות בשפיץ חד. על הבסיס יש כ-5 טבעות קטנטנות ושאר הקרן חלקה לגמרי.[4] הצבע הוא אפרפר, חלודה או שחרחר. אין הבדל בולט בין קרני הזכרים לנקבות אף על פי שהן ארוכות במעט לזכרים.[4]
הפרווה של צביון שחור-חזית קצרה, מבריקה ומחוספסת, והיא מורכבת משערות גסות וצפופות. צבע הפרווה הכללי משתנה בין חום אדמוני או חום קפה, לכתום זהוב בוהק ולעיתים אפילו אדום-בורדו.[3] לרוב אזור הגב, הכתפיים, הצלעות, העורף ופלג הגוף האחורי נוטים לאדמדם כהה לעומת המותניים, הגחון והגרון שנוטים לכתמתם-צהבהב.[4] הגפיים והירכיים הופכים בהדרגה מאדמדם לחום כהה,[3] והרגליים בצבע שחור פחם לגמרי מלבד בית השחי והמפשעה שנשארים בצבע כתמתם-צהבהב. העורף עשוי להתכהות לאפרפר או שחרחר בדומה לצביון נטאל. הזנב בצבע אדמדם-כתמתם כהה, והוא הופך לשחרחר ושעיר בהדרגה עד שמסתיים בציצת שיער עגלגלה ושחורה; בתחתית הזנב יש גוון לבנבן-אפרפר.[3] הפרסות שחורות. למין זה אין פס שחור על הגב. תת-המין צביון רובנזורי נבדל ומוכר בכך שגחונו בצבע לבנבן ופרוותו עבה יותר.[3]
צבע ראשו של צביון שחור-חזית אדמדם-כתמתם או צהבהב בהיר בהתאם לצבע הגרון,[4] ואזור הלחיים עשוי להיות צהבהב קרמי או אפרפר דהוי. המאפיין הבולט העיקרי של מין זה הוא הכתם השחור שבחזית בפנים המקנה לו את שמו, המשתרע לאורך החרטום - ממרכז המצח עד לאף - ומאפשר לזהותו בקלות ממיני צביונים אדומים אחרים.[4] בצידי המצח מעל העיניים, הפרווה הכתמתמה של הראש בוהקת יותר, ומובלטת על ידי עצמות המצח הבולטות. את העיניים מקיפה טבעת שחרחרה דהויה. שפתו העליונה של הצביון לבנבנה בניגוד לשפתו התחתונה השחרחרה. הסנטר בצבע לבנבן או צהבהב קרמי בהיר, ובין העיניים לאף יש בלוטות ריח גדולות עם חריץ שחור. ציצת השיער של צביון שחור-חזית קצרצרה מאוד ולעיתים אף נעדרת, והיא שחורה במרכזה וכתמתמה בצדדיה. סביב בסיס האוזניים השערות בצבע לבנבן קרמי או אפרפר, והאוזניים עצמן מתחלקות בין הצד החיצוני שצבעו הוא כתמתם בהיר בחלק התחתון ושחרחר בחלק העליון, לבין הצד הפנימי שצבעו וורדרד עם כתמים שחורים ולבנים.
מבנה גופו של צביון שחור-חזית ארוך ועגלגל, ויש לו צוואר דק וקצר עם ראש מוארך. חרטומו משולש וגבו מקושת. רגליו ארוכות ודקיקות יחסית, והאחוריות ארוכות מהקדמיות. יש לו פרסות ארוכות וצרות המאפשרות לו להיות מותאם היטב לבתי גידול ביצתיים.[3] זנבו קצרצר ודקיק ואוזניו עגולות ורחבות. כיתר הצביונים יש לו בליטות בלחיים שעליהן נמצאים החריצים השחורים, עיניים ואף גדולים ושחורים, ועצמות מצח בולטות המתרחבות גם לכיוון החוטם ומשוות לו מראה של גבות. אזור העין בולט מעט ובצדדיו יש שקעים קטנים. הדו-צורתיות זוויגית נמוכה ביותר אצל מין זה, ומלבד אי אלו הבדלים קלים בממדי הגוף ובאורך הקרניים הזכרים והנקבות זהים לחלוטין.
מידות הגוף של צביון שחור-חזית:[3][4]
גובה הכתפיים: 53-48 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 170-90 ס"מ.
אורך הקרניים: 12-4 ס"מ.
אורך האוזניים: 9-6 ס"מ.
אורך הזנב: 15-7.5 ס"מ.
משקל: 18-14 ק"ג.
מינים דומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צביון הארווי דומה ביותר לצביון שחור-חזית ולמעשה הזיהוי ביניהם קשה ביותר וכמעט בלתי אפשרי. עם זאת, ישנם מספר הבדלים לא בולטים, המאפשרים לעיתים זיהוי וודאי בין השניים: לצביון הארווי לרוב צבע פרווה בהיר יותר ופחות מבריק ובוהק, הכתם השחור שבפניו בצבע דהוי יותר לעיתים קרובות, ופעמים שהמצח והחרטום השחורים מופרדים ביניהם על ידי רצועת שיער אדמונית. אמנם הרגליים שלו שחורות, אך ברוב הפרטים צבעם נוטה לחום דהוי, או שהן אדמדמות-צהבהבות לגמרי כשאר הגוף. הפרסות שלו אינן צרות וארוכות, והוא נוטה לחיות יותר בסוואנות. צביון אדום דומה למדי למין, אך יש לו פס שחור או כתם לא מוגדר על הגב שלעיתים מתפשט גם לגפיים. צביון חום דומה מאוד לצביון שחור-חזית, אך נבדל בכך שיש לו פס עבה ורחב מהחרטום עד לזנב, והוא גדול ורחב יותר. צביון לבן-גחון בעל פרווה בהירה יותר, יש לו פס שחור דק על הגב שמתרחב בעוקץ הזנב, והוא בעל גחון לבן ובולט; חסר כתם שחור בחרטום. צביון ווינס בעל פרווה צהבהבה קרמית, עם רגליים כהות בדומה לצביון שחור-חזית, אך אין לו כתם שחור במצח ובחרטום.
תפוצה ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צביון שחור-חזית נפוץ במרכז אפריקה. הטווח העיקרי של תפוצתו משתרע על כ-3 רבעים משטחה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מרבית קונגו, גבון, גינאה המשוונית (החלק היבשתי), צפון אנגולה, דרום קמרון והרפובליקה המרכז אפריקאית, ויש לו אוכלוסיות מבודדות גם במערב קמרון, דרום ניגריה (דלתת הניז'ר), מרכז קניה (הר אלגון והר קניה), ומזרח ומערב אוגנדה. האוכלוסייה המבודדת במערב רואנדה ובורונדי שייכת לתת-המין צביון רובנזורי הנחשב כאמור כמין בפני עצמו.
בית הגידול של צביון שחור-חזית הוא מספר סוגי יערות טרופיים כ-יערות משווניים, יערות שפלה, יערות מוצפים עונתית עם קרקע בוצית ורווית מים, יערות הרריים בגבהים של 3,500-2,400 מטר מעל פני הים, יערות במבוק, אזורי ביצות,[3][2] ולאורך נחלים ואגני ניקוז של נהרות הקונגו האובנגי, הניז'ר, הלולבה, הארובימי, האוגובה, והסנגהה. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות לאורך השנה, וכמות המשקעים הממוצעת גבוהה מאוד ונעה בין 1,000 ל-10,000 מילימטר לשנה.
צביון שחור-חזית הוא בעל חיים ביישן וזהיר שפעיל הן בשעות היום והן בשעות הלילה.[3] בשעות החמות של היום הוא מבלה באזורי שנה קבועים המרוחקים מאזורי האכלה ונמצאים בליבת האזור הסבוך. הוא חי בעיקר בבדידות או בזוגות מונגומים. המינים טריטוריאליים ויסמנו את שטחם על ידי הפרשות מבלוטות הריח שבלסת.[3]
צביון זה כקרוביו מסתמך על ההסוואה שלו ברגע שמבחין בטורף, ויקפא על מקומו למשך זמן. במקרים שבהם זוהה למרות זאת או נרדף הוא "צולל" במהירות לתוך הסבך הצפוף תוך כדי השמעת שריקת אזהרה. טורפו העיקרי הוא הנמר, וכנראה גם מנדריל, שימפנזה, זבד אפריקאי, חתול זהוב אפריקני, פיתון סלעים אפריקני וטורפים בינוניים וקטנים נוספים.
במהלך החיפוש אחר מזון הצביון חולף על פני שבילים קבועים שאותם פילס לעצמו בצמחייה הסבוכה.[3] תזונתו מבוססת על פירות, עלים, עשבי תיבול, זרעים וצמחייה ירוקה אחרת, וככל הנראה בדומה לקרוביו הוא גם ניזון מחולייתנים קטנים מדי פעם.
אין מידע על מערכת הרבייה ומחזור החיים של המין,[3] אך היא כנראה דומה למינים אחרים: רבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה קבועה, ולאחר תקופת הריון של כ-7 חודשים נולד עופר יחיד המוסתר בסבך בשבועיים הראשונים לחייו. הוא נגמל בסביבות 3–5 חודשים ומגיע לבגרות לאחר שנה לנקבה ושנה וחצי לזכר.
לא ידוע מה תוחלת החיים הממוצעת של מין זה בטבע, וייתכן שהיא בסביבות 9–13 שנים. בשבי תועד פרט שחי עד גיל 20.[3]
איומים ושימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]_Cephalophus_nigrifrons.png)
צביון שחור-חזית מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל היותו נפוץ עדיין באופן סביר עם מספרי אוכלוסייה גדולים למדי.[2] עם זאת, באזורים רבים ביער המשווני האוכלוסיות שלו ימשיכו לרדת בהדרגה בשל גידול באוכלוסייה האנושית ובציד לבשר. אם המגמות הנוכחיות ימשכו, צביון זה עשוי בסופו של דבר להיעלם מחלקים גדולים מהטווח הנוכחי שלו ויהיה מרותק רק לאזורים מבודדים של יער אשר מוגנים ביעילות מציד ופעילות אנושית. למרות זאת שיעורי הירידה עדיין אינם מתקרבים לקריטריונים של קטגורית השימור "קרוב לסיכון" (NT). תת-המין צביון רובנזורי מסווג במצב השימור "סכנת הכחדה" (EN).[2]
בדומה לצביוני יער אחרים, ההפצה והמספרים של מין זה צומצמו במידה ניכרת באזורים עם התיישבות אנושית צפופה על ידי ציד אינטנסיבי לבשר, אך הוא עדיין שורד במספרים גדולים באזורים שבהם רמת הפעילות האנושית נמוכה - לרוב באזורים מבודדים הקשים לגישה. אף על פי שהתפוצה העיקרית של צביון רוונזורי היא באזורים הררים מוגנים ברכס רוונזורי, תת-מין זה סובל במידה מסוימת ממלכודות הנפרשות בתחומי הפארק ומאובדן בית גידול בחלקים הנמוכים של הרכס.[2]
צביון שחור-חזית מצוי במספר אזורים מוגנים כדוגמת:[2] הפארק הלאומי לובקאה (קמרון), הפארק הלאומי באנגאסו והסנגהה התלת-לאומי (הרפובליקה המרכז אפריקאית), הפארק הלאומי נדוקי-נאואבאלה ואדם טאלה-יקואלה (קונגו-ברזוויל), הפארק הלאומי וירנגה, הפארק הלאומי סלונגה, הפארק הלאומי קהוזי-בייגה, שמורת היער האיטורי, הפארק הלאומי מאיקו (קונגו-קינשאסה), הפארק הלאומי הבלתי חדיר ביווינדי (אוגנדה), הפארק הלאומי הרי הגעש (רואנדה), והר קניה (קניה). במרבית התחומים האלה האוכלוסיות יציבות למדי. חלק נכבד של תפוצת צביון רובנזורי מצויה בתחומי הפארק הלאומי רוונזורי.
אומדן האוכלוסייה העולמית לצביונים שחורי-חזית הוא כ-300,000 פרטים.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צביון שחור-חזית, באתר ITIS (באנגלית)
- צביון שחור-חזית, באתר NCBI (באנגלית)
- צביון שחור-חזית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- צביון שחור-חזית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- צביון שחור-חזית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צביון שחור-חזית, באתר GBIF (באנגלית)
- צביון שחור-חזית באתר scirecordbook.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(18230369452).jpg)
.jpg)