פרשנות המשנה

פרשנות המשנה הוא ענף ספרותי של פירושים שנכתבו כדי להבהיר ולהרחיב את דברי המשנה, שבדרך כלל סתומים ומתומצתים. בחלק מספרות פרשנות המשנה הובאו בתימצות המסקנות התלמודיות כדי לתת ללומד המשנה תמצית סופית ופסיקה הלכתית מהפרשנות התלמודית למשנה.

המשנה כמעט ולא נלמדה בימי הביניים כיחידה ספרותית בפני עצמה אלא תוך כדי לימוד התלמוד, ולכן לא נכתבו עליה פירושים רבים כפי שנכתבו לשאר הספרים היהודיים הקאנוניים. ניתן למצוא סיבות נוספות למיעוט הספרות הפרשנית: הבנת המשנה פשוטה יחסית, והיא כתובה בעברית ארץ ישראלית; התלמוד הבבלי הפך להיות הנושא המרכזי הנלמד, והבסיס הישיר לספרי הפוסקים (כגון הרי"ף, הרמב"ם ובעלי התוספות), ולכן עליו נכתבו רובם המכריע של הפירושים.

פרשנות המשנה בעת העתיקה

ככל הספרות הקאנונית היהודית, גם את המשנה החלו לפרש מיד עם חתימתה. אחד מתפקידיהם של האמוראים היה לפרש את המשנה, וחלק גדול מהתלמוד הבבלי והירושלמי מכיל את פרשנות האמוראים למשנה.

פרשנות המשנה בימי הביניים

בימי הביניים כמעט ולא עסקו בלימוד המשנה בפני עצמה ועיקר העיסוק ההלכתי היה בתלמודים, ולכן לא היה צורך לכתוב פירושים למשנה. הסדרים היחידים שנלמדו היו סדר זרעים וטהרות, שלא נכתב עליהם תלמוד. ולכן נכתבו מספר פירושים על סדרים אלו. הידועים שבהם הם:

• פירוש רב האי גאון לסדר טהרות - תשובה פרשנית על משניות מסכת כלים המיוחסת לרב האי גאון. נדפס במהדורת המשנה של דפוס וילנה. נדפס תחת השם "פירוש הגאונים על סדר הטהרות" על ידי יעקב נחום אפשטיין בברלין בשנת תרפ"א.
• פירוש רבי יצחק בן מלכי צדק מסימפונט על סדר זרעים. הוהדר על ידי ניסן זק"ש ויצא לאור על ידי מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשל"ה.
• פירוש רבי שמשון משאנץ על סדר זרעים וטהרות. נדפס במשניות זרעים וטהרות שנספחו למהדורת התלמוד של דפוס וילנה.

גם מהר"ם מרוטנבורג ותלמידו הרא"ש כתבו פירושים על סדרים אלו.

הפירושים השיטתיים המקיפים שנכתבו בימי הביניים על כל המשנה הם:

• המאסף - שיוחס לרבי נתן אב הישיבה. הפירוש נכתב בערבית יהודית, ותורגם והוהדר על ידי הרב יוסף קאפח, התרגום יצא לאור על ידי מכון אל המקורות, בירושלים בשנת תשט"ו.
• פירוש המשניות לרמב"ם (1138 - 1204). הפירוש נכתב במקור בערבית יהודית. התרגום העברי שנעשה בימי הביניים (על ידי מתרגמים שונים לסדרים שונים במשך כמה מאות שנים) נדפס לראשונה בנאפולי בשנת רנ"ב. הפירוש צורף למסכתות הש"ס במהדורת ש"ס וילנה. תרגום חדש לפירוש הרמב"ם נכתב בימינו על ידי הרב יוסף קאפח, הנוסח הועתק מעצם כתב ידו של הרמב"ם (שקיים היום בספריות של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת אוקספורד, למעט סדר טהרות שהאוטוגרף שלו אבד), תורגם מחדש ויצא לאור על ידי מוסד הרב קוק. תרגום חדש ונאמן יותר נכתב על ידי הרב עזרא קורח, ויצא לאור על ידי מכון "המאו"ר" בשנת תשס"ג.

הרמב"ם, בשונה מיתר הפרשנים שכתבו באותה תקופה רק על הסדרים זרעים וטהרות מפאת חוסר התעניינות בעיסוק במשנה כעמודת בפני עצמה, כתב על כל ששת סדרי המשנה, מאחר שחזונו היה לתמצת את כל המשא-ומתן התלמודי, כדי להנגיש את כל התורה כולה לכל לומד, ולכן מתמקד פירושו בהבאת תמצית המסקנות העולות מהמשא ומתן התלמודי והבאת ההלכה הפסוקה. מטרתו בכתיבת הפירוש הייתה שהמשנה עם פירושו יהוו אלטרנטיבה ללומדי התלמוד. מטרה שהביאה אותו מאוחר יותר לכתיבת ספרו הגדול "משנה תורה".

פרשנות המשנה בתקופת הרנסאנס ובעת החדשה

פרשנות קלאסית

בתחילת תקופת הרנסאנס חל מפנה בייחס הלומדים למשנה, והחלו להתגבש חבורות שלמדו והתעמקו במשנה, ולכן נוצר הצורך לכתיבת פירושים מקיפים למשנה שייתרו את התלות המוחלטת של לומד המשנה בתלמוד. ולכן החל מתקופה זו נכתבו פירושים רבים למשנה.

הפירוש הראשון המקיף שנכתב בתקופה זו הוא פירושו של רבי עובדיה מברטנורא (1450 - 1510), הידוע כפירוש הרע"ב (נקרא "פירוש הרב" או "ברטנורא" בשפת הלומדים). זהו הפירוש היסודי ביותר על המשנה (בדומה לפירושו של רש"י לתורה ולתלמוד), והוא מבוסס בעיקר על פירושיהם של רש"י (על התלמוד) והרמב"ם (שנדפס בימיו). פירוש זה מופיע ברובן המכריע של מהדורות המשנה, והוא הפירוש הנפוץ ביותר למשנה מבין הפירושים הקלאסיים.

על פירוש רע"ב חובר הספר "תוספות יום טוב" על ידי רבי יום-טוב ליפמן הלר (1579 - 1654). החיבור נכתב כ"תוספת" לפירוש הרע"ב (בדומה ל"תוספות" על פירושו של רש"י לתלמוד) ונדפס בחיי המחבר. פירוש ארוך זה, או קיצורו ("עיקר תוספות יום טוב") נדפס ברוב מהדורות המשנה לצדו של פירוש הרע"ב. זהו פירוש רחב יותר מפירוש הרע"ב, ועוסק גם בקושיות ותירוצים על המשנה, וכן בקביעת הנוסח המדויק של המשנה. מטרת המחבר הייתה לתת ללומד המשנה את היכולת ללמוד את המשנה בצורה מעמיקה, שלא יצטרך להסתפק בלימוד השטחי. ובכך לחזק את תקנת רבו - המהר"ל מפראג שעודד להקים חבורות בכל קהילה יהודית שילמדו וישננו משניות.

כמו כן חוברו על המשנה פירושים נוספים, הנדפסים במהדורות הגדולות של המשנה. העיקריים שבהם הם:

• הפירוש "מלאכת שלמה" לרבי שלמה עדני, שמופיע במהדורת וילנא ("משניות עם ע"ג פירושים") הוא פירוש מעמיק, ושונה מהאחרים בכך שהוא חותר לפשוטה של המשנה גם במקומות שזה אינו תואם את הגמרא. הוא גם דן הרבה בנוסח המשנה על פי כתבי יד שהיו בהשג ידו. יש בו הדים מוקדמים לדרכו של הניתוח האקדמי של המשנה בימינו.
• הפירוש "תפארת ישראל" לרבי ישראל ליפשיץ (גרמניה, 1782 - 1860) הוא פירוש רצוף וקל יחסית. יש בפירוש גם פלפולים ארוכים, שנפרדו מן הפירוש הבסיסי במהדורת וילנא ("משניות עם ע"ג פירושים"), ומאז לפירוש הבסיסי ניתנה הכותרת "יכין" ולפלפולים הכותרת "בועז" (על שם העמודים "יכין ובועז"). יש בו גם סיכום להלכות הנלמדות מהמשנה בשם "הלכתא גבירתא" המופיע בסופי הפרקים בסדרים זרעים, מועד וטהרות.
• הפירוש "קב ונקי" [אמסטרדם תכ"ד עד תנ"ז] לרבי אלישע בן אברהם מהורדנה מצטיין בקיצורו, והודפס יותר משלושים פעמים מאז שיצא לאור. לאחרונה [תשנ"ב-תשס"ז], שולב הפירוש בהוצאה חדשה "משנה סדורה".

• הפירוש כף נחת הוא פירוש קצר שחיבר הרב יצחק גבאי, מחכמי אספי שבמרוקו. הפירוש יצא לאור במספר מהדורות, אחת המפורסמות שבהן היא מהדורת ונציה שיצאה לאור בשנת שפ"ה. הפירוש היה לעיניהם של פרשני משנה החל מתקופתו, כדוגמת תוספות יום טוב, מלאכת שלמה, הון עשיר, תפארת ישראל שהביאו מדבריו ולעיתים השיגו עליהם. כיום פירוש זה אינו מופיע בדפוסים הרגילים של מפרשי המשנה.
• הפירוש "עץ-החיים" מרבי ישראל יעקב חאגיז. נדפס לראשונה בליוורנו בשנת ה'תי"ד, ומאז נדפס פעמים רבות במקומות שונים. פירוש זה מרחיב בביאור השיטות השונות שבפירוש המשנה שנאמרו בתלמודים ובהבאת הפלפול שנאמר בו, וכן בביאור פסיקת ההלכה.

פרשנות מודרנית

בתקופת ההשכלה והחזרה למקורות הקדומים, החלו חוקרי התלמוד להתעניין בנוסח המשנה ורצו לנתקה מפרשנות האמוראים והפרשנים הקלאסיים.

חיים נחמן ביאליק התחיל לכתוב פירוש למשנה כחלק מ"מפעל הכינוס" שיזם, אך הספיק לכתוב אותו רק על סדר זרעים (תל אביב, הוצאת דביר, 1932). את הפירוש השלים חנוך אלבק, ראה בהמשך.

פרשנות לקטנית

עם קום המדינה וקיבוץ הגלויות בארץ החלו כמה מפעלים בכתיבת פירושים עדכניים ובהירים בעברית. הפירושים התבססו על ספרות הפרשנות הקלאסית, ומטרתם העיקרית הייתה לאסוף את הפירושים על המשנה, לסדרם ולערכם לחטיבה אחת וכתיבתם בעברית מדוברת ומובנת. להלן העיקריים שבהם:

• הרב אליעזר לוי הוציא לאור את "משנה מפורשת" בשישה כרכים (תל אביב, הוצאת סיני, 1952). זהו פירוש בהיר המשלב את דברי המשנה במלואם ברציפות בתוך הפירוש. פירושו של הרב לוי מופיע מתחת לפירוש הרב עובדיה מברטנורא. הוא נדפס עם דברי פתיחה מאת הרבנים הראשיים לישראל דאז, הרב הרצוג והרב אונטרמן.
• הפירוש הפופולרי ביותר נכתב על ידי פינחס קהתי והודפס לראשונה בתוך "קונטרסים ללימוד המשנה היומית וההלכה היומית" על ידי "היכל שלמה" בירושלים בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים למאה העשרים. ולאחר מכן נדפס מחדש באופן עצמאי תחת הכותרת משניות מבוארות בשנת 1970. הפירוש נדפס מחדש בשנות התשעים בשתי מהדורות, באחת מהן מתחת לפירושו של הרב עובדיה מברטנורא. הפירוש ארוך יחסית ונוטה להביא מספר ביאורים אפשריים לעניינים שבמשנה.
• הרב שמעיה גרינבוים (מרבני קהילת סאטמר בארצות הברית) הוציא לאור משניות עם פירושו "סייעתא דשמיא". פירושו התחבב מאוד בחוגים החרדיים.
• בשנת 2013 החל מכון ארטסקרול מסורה להוציא לאור משניות מבוארות במתכונת דומה למהדורתם לפירוש התלמוד בבלי ש"ס שוטנשטיין. המהדורה נקראת מהדורת רייזמן, ומבארת את המשנה בשפה עכשווית עם ציונים והערות לספרות הדנה בדברי המשנה. נכון למאי 2018 יצאו הכרכים על הסדרים מועד, נשים, נזיקין וקדשים, וכן על מסכתות ברכות, שביעית (סדר זרעים) וכלים (סדר טהרות). כעת למהדורת רייזמן יש פירושים לכל ששת סדרי המשנה.
• שטיינזלץ - לאחר מותו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), הוציא מכון שטיינזלץ ביאור נרחב בשלושה עשר כרכים על כל ששת סדרי משנה. הביאור נחלק להרחבה, העמקה, ותמונות צבעוניות מראות זיהוי של צמחים, כלים, מפות, על פי הפרשנות והמחקר.

פרשנות מחקרית

על המשנה נכתבו גם כמה פירושים מודרניים ומחקריים, המתבססים על המסקנות העדכניות של מחקר התלמוד וההיסטוריה. בסגנון זה נכתבו שני פירושים למשנה:

• פרופ' חנוך אלבק כתב פירוש קצר וקל, בתוספת הערות ארוכות בסופי הכרכים. הניקוד של המשנה במהדורה זו עבר הגהה קפדנית על ידי חנוך ילון, אך הטקסט הובא בעיקרו על פי נוסח הדפוסים המקובל, ואין במהדורת אלבק מהדורה מדעית מלאה של נוסח המשנה. מהדורתו של אלבק נכתבה בתור השלמה למפעלו הקודם של ביאליק שלא הושלם. בנוסף לששת כרכי המהדורה, יצאו לאור גם שני ספרי מבוא: מבוא למשנה מאת פרופ' אלבק, ומבוא לניקוד המשנה מאת פרופ' ילון.
• "משנת ארץ ישראל": פירוש חברתי והיסטורי למשנה בדגש על ארץ ישראל כמקום חיבורה ועריכתה. פירוש זה, שאת כתיבתו החל הפרופ' זאב ספראי יחד עם אביו ואחותו (הפרופסורים שמואל ספראי וחנה ספראי), משלב לימוד מסורתי עם שיטות מחקר חדישות, ומסתייע בממצאים ארכאולוגיים ובמחקרים היסטוריים וסוציולוגיים כדי לשפוך אור על המשניות. עד כה יצאו 26 כרכים בדפוס. וסדר קדשים וטהרות יצאו במהדורה דיגיטלית בלבד באתר "כותר". הפירוש כולל מבואות, נספחים, הרחבות במהלך הפירוש וכן איורים רבים.

לקריאה נוספת

• חנוך אלבק, מבוא למשנה, מוסד ביאליק, פרק עשירי, עמודים 237-253.

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף מרקוס, סדרת מאמרים על פרשנות המשנה לדורותיה, באתר "בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון
• ינון פליישמן, החזרה למשנה בראשית העת החדשה, עבודת מ"א, האוניברסיטה העברית תשפ"א, באתר Academia.edu