פרנסיס פוקויאמה
 | |
| לידה |
27 באוקטובר 1952 (בן 72) הייד פארק, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Yoshihiro Francis Fukuyama |
| ענף מדעי | כלכלה פוליטית, יחסים בינלאומיים, מדע המדינה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
|
fukuyama | |
  | |
פרנסיס פוּקוּיאמַה (באנגלית: Francis Fukuyama; נולד ב-27 באוקטובר 1952, שיקגו) הוא פילוסוף ופרופסור אמריקאי לכלכלה פוליטית, מחבר של ספרים רבים בתחום זה.
פוקויאמה נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים של אלן בלום.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנסיס פוקויאמה נולד בשכונת הייד פארק שבשיקגו. הוא בן למיעוט היפני אמריקאי. אביו, יושיו פוקויאמה היה כומר פרוטסטנטי, בעל תואר דוקטור לסוציולוגיה מאוניברסיטת שיקגו; אימו, ילידת יפן, הייתה בתו של פרופסור לכלכלה, אשר עמד בראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת קיוטו והיה נשיא האוניברסיטה העירונית של אוסקה. הוא גדל בן יחיד במנהטן עד אשר בהיותו בן חמש עשרה המשפחה עברה לסטייט קולג' בפנסילווניה. סיים תואר ראשון מאוניברסיטת קורנל בלימודים קלאסיים, שם הכיר והושפע מאלן בלום. הוא התחיל ללמוד ספרות השוואתית ונסע לכחצי שנה לפריז ללמוד אצל ז'אק דרידה ורולאן בארת. הוא התאכזב מהם והחליט לעבור למדע המדינה. הוא למד דוקטורט באוניברסיטת הרווארד אצל סמואל הנטינגטון והארווי מאנספילד.
לאחר סיום לימודיו עבד במחלקה למדעי המדינה במכון ראנד. הוא כיהן במספר תפקידים במחלקת המדינה של ארצות הברית במהלך שנות השמונים של המאה העשרים. משנת 1996 עד 2000 היה פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה. לאחר מכן שימש כפרופסור לכלכלה פוליטית בינלאומית וראש התוכנית לפיתוח בינלאומי בבית הספר ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. משנת 2010 נושא במספר תפקידים באוניברסיטת סטנפורד.
עמדותיו וספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קץ ההיסטוריה והאדם האחרון
פוקויאמה זכה לפרסום עולמי בעקבות מאמרו "קץ ההיסטוריה?" שפרסם ב-1989 לקראת ובעת נפילת הגוש הסובייטי[1]. בזמן פרסום המאמר היה מועסק במחלקת המדינה של ארצות הברית. במאמר זה העלה את האפשרות כי נפילת הגוש הקומוניסטי לא הייתה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית הארוכה של סכסוכים בין השקפות, אידאולוגיות וצורות משטר, אלא סימנה את קצה של היסטוריה זו, ואת המעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תהיה צורת השלטון היחידה עם אידאולוגיה קוהרנטית, מבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר. סכסוכים בין מדינות יהיו מוגבלים לשליטה על משאבים אך לא יהיו בין אידאולוגיות מתחרות. את הרעיון המרכזי במאמר פיתח פוקיואמה לספר בשם "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" (1992, יצא לאור בעברית בהוצאת אור-עם, 1993).
בנוסף חיבר ספר העוסק בשאלת היחס בין אמון הדדי ושגשוג כלכלי ("Trust: The Social Virtues and the Creation of Prosperity") וספר העוסק בהשפעות ההתפתחויות הביוטכנולוגיות על האנושות ("Our Posthuman Future: Consequences of the Biotechnology Revolution"). בספר זה הוא למעשה שינה את התאוריה שהציג ב"קץ ההיסטוריה". לטענתו, ביוטכנולוגיה מאפשרת שינוי האבולוציה והטבע האנושי ולפיכך עלולה להוות סיכון לדמוקרטיה הליברלית. השינוי בטבע האדם יכול להוביל לחוסר שוויון קיצוני. בנוסף, אין קץ להיסטוריה, כי אין קץ לפיתוחי המדע.
לפי מאמר שפוקויאמה פרסם ב-2018, במאה ה-21 הדמוקרטיה הליברלית מאוימת מצד לאומנות פופוליסטית. הוא ראה במנהיגים רבים מאותה תקופה כמייצגים שלושה מאפיינים חשובים של הפופוליזם: מהלכים פופולריים לטווח קצר (לדוגמה מתן סובסידיות), הגדרה צרה של מי הוא העם "האמיתי" ובניית פולחן אישיות סביבם תוך דחיקת מוסדות מפלגתיים ולאומיים שמבזרים את הכוח. הם נוטים להתנגד לעקרון הפרדת הרשויות העומד בבסיס הדמוקרטיה הליברלית. הוא רואה בוויקטור אורבן ההונגרי, ודונלד טראמפ כמקיימים את שלושת המאפיינים[2].
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The End of History and the Last Man. Free Press, 1992.
- Trust: The Social Virtues and the Creation of Prosperity. Free Press, 1995.
- The Great Disruption: Human Nature and the Reconstitution of Social Order. Free Press. 1999.
- Our Posthuman Future: Consequences of the Biotechnology Revolution. New York, NY: Farrar, Straus and Giroux. 2002.
- State-Building: Governance and World Order in the 21st century. Ithaca, NY: Cornell University Press. 2004.
- America at the Crossroads: Democracy, Power, and the Neoconservative Legacy. New Haven, CT: Yale University Press. 2006.
Falling Behind: Explaining the Development Gap Between Latin America and the United States (editor). New York, NY: Oxford University Press. 2008. - The Origins of Political Order: From Prehuman Times to the French Revolution. New York, NY: Farrar, Straus and Giroux. 2011.
- Political Order and Political Decay: From the Industrial Revolution to the Present Day. New York: Farrar, Straus and Giroux. 2014.
- Identity: The Demand for Dignity and the Politics of Resentment, New York: Farrar, Straus and Giroux. 2018.
- Liberalism and Its Discontents, New York: Farrar, Straus and Giroux. 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרנסיס פוקויאמה (באנגלית)
פרנסיס פוקויאמה, ברשת החברתית פייסבוק
פרנסיס פוקויאמה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרנסיס פוקויאמה, ברשת החברתית אינסטגרם
פרנסיס פוקויאמה, סרטונים בערוץ היוטיוב
פרנסיס פוקויאמה, ברשת החברתית Goodreads- פרנסיס פוקויאמה, באתר SSRN
- פרנסיס פוקויאמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלי אשד, קץ ההיסטוריה או קץ התאוריה ? :פרנסיס פוקויאמה בישראל, באתר המולטי יקום של אלי אשד, 2004
- 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על קץ ההיסטוריה', פרק בפודקאסט 'עושים רוח'
- דרור אידר, "לקהילה הבינלאומית אין כל כך השפעה על ישראל", באתר ישראל היום, 18 באפריל 2011
- דפנה מאור, פוקויאמה מזהיר מריכוזיות בארה"ב; ״רוזוולט היה מפרק את הבנקים הגדולים״, באתר TheMarker, 21 ביולי 2012
גיא רולניק, אשר שכטר, בין קופים לדמוקרטיה | פוקויאמה: "זה לא משנה מה גודל הממשלה - מה שחשוב זה האפקטיביות שלה", באתר TheMarker, 19 ביוני 2015- הניו יורק טיימס, פרנסיס פוקויאמה כבר קבר את ההיסטוריה, ועכשיו דואג לדמוקרטיה, באתר הארץ, 6 ביוני 2022
פרנסיס פוקוימה, דף שער בספרייה הלאומית
