פרגריני

פרגריני (בלטינית peregrini, או ביחיד peregrinus) היה מונח ששימש ברומא העתיקה לציון מי שאינם אזרחי רומא (cives), תושבי שטחים שנשלטו על ידי רומא אך לא נספגו לתוכה. הפרגריני היו נטולי מעמד חוקי במסגרת החוק הרומי (jus romanorum), אך בעלי זכויות בהתאם לחוק הגנס, ה-jus gentium, שבתי המשפט הרומים הכירו בהם. שתי הזכויות העיקריות שנשללו מהפרגריני, לבד מהזכות להצביע באספת העם היו הזכות לשאת נשים רומיות (connubium) ולסחור.

מאוחר יותר, כאשר השתלטה רומא על איטליה, הייתה נהוגה חלוקה לאזרחים (cives), לטינים (latini) ופרגריני, כאשר ללטינים ניתנת אזרחות מוגבלת, שכללה את הזכות לסחור אך לא לשאת אשה. גם הפרגריני וגם הלטינים היו עשויים לקבל אישור לאחד משניהם במקרים מיוחדים. עד למלחמה החברתית ברומא בשנת 90 לפנה"ס חולקו התושבים באימפריה המתהווה לאזרחי רומי (תושבי העיר, אזרחי קולוניית העיר ואזרחי השטח המוניקיפי שלה; לטינים תושבי איטליה מחוץ לרומא; סוקי (socii), שהיו תושבים באיטליה שלא השתייכו לאחת מהקבוצות הקודמות, תושבי הפרובינקיות (provinciales) שהיו תושבים חופשיים מחוץ לגבולות איטליה. הפרגריני היו יכולים להשתייך לכל אחת מהקבוצות לבד מהראשונה. אחרי המלחמה החברתית קבע לקס יוליה כי האזרחות הרומית מורחבת לכל איטליה ועד גאליה קיספדנה. כך מוזגו הסוקי והלטינים לתוך גוף האזרחים הרומי במעמד אזרחות למחצה של לטינינס (latininas), והפרובינקיאלים נותרו פרגריני. מצב זה נותר בעינו עד הרפורמות של יוסטיניאנוס הראשון. עד תקופת הקיסר אנטונינוס קרקלה נמנו עם הפרגריני כמעט כל תושבי הפרובינקיות הרומיות, אזרחי מדינות זרות שנמצאו ביחסי ידידות עם רומא ורומאים שאיבדו את אזרחותם כעונש (למשל, בגירוש), ועבדים ששוחררו. הרחבת תחולת האזרחות תחת קרקלה שמטה חלק ניכר מחשיבות ההבחנה הזו.