פיצוץ מלון סמירמיס

מלון סמירמיס לאחר הפיצוץ

מלון סמירמיס היה בית מלון בן שלוש קומות שפעל בתקופת המנדט בשכונת קטמון בירושלים, ושכן במקום בו מצוי כיום המפגש בין רחוב החי"ש לרחוב מחלקי המים. המלון פוצץ על ידי אנשי ארגון "ההגנה" בתחילת מלחמת העצמאות, ב-5 בינואר 1948, עקב זיהויו, השגוי ככל הנראה, של הבניין כמפקדת הנג'אדה (ארגון נוער צבאי למחצה). בפיצוץ נהרגו 26 איש וכ-60 נפצעו, מרביתם אזרחים. המלון, שהיה קרוי על שמה של סמירמיס, היה שייך למשפחת אבו סואן הנוצרית.

רקע לפיצוץ המלון

בשכונת קטמון התגוררו בסוף 1947 בעיקר ערבים בני המעמד הבינוני ומעט יהודים עשירים. השכונה הייתה נכס אסטרטגי לערבים בהיותה גבוהה מסביבתה וחוצצת בין השכונות מקור חיים וקריית שמואל היהודיות, מקום שיכול היה להוות ראש גשר עתידי ממנו ניתן היה לחצות את ירושלים היהודית לשניים. ערבים צלפו בקביעות מהשכונה על מקור חיים וירו על מכוניות של יהודים שעברו בסביבה. היהודים הבודדים שהתגוררו בשכונה נמלטו ממנה. במאמץ להבריח את תושבי השכונה הערבים פוצצה "ההגנה" שמונה בתים נטושים בשולי השכונה. מעשה זה ואש הרובים מדי לילה גרמו לכך שחלק מעשירי השכונה הערבים נטשו אותה תוך שהם מפקידים שומרים בשכר על בתיהם.

בראשית 1948 קרא יעקב דורי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", למישאל שחם, שלימים הקים את יחידה 101, וסיפר לו כי קיבל דו"ח חמור על המצב המתערער בירושלים, ועל פיו היהודים נוטשים את האזורים המרוחקים ואת השכונות המעורבות ועוברים לאזורים היהודיים המאוכלסים בצפיפות. דורי הורה לשחם לעלות לירושלים ולעצור מגמה זו. שחם הגיע למפקדה של מפקד מחוז ירושלים, ישראל עמיר, ב-3 בינואר, ושם נאמר לו כי המצב בשטח גרוע מהדו"ח וכי היהודים משלמים לשוטרים בריטיים על מנת שיעבירו אותם ואת רכושם על פני המחסומים של הערבים. אנשי המודיעין של עמיר אמרו כי הדרך המהירה היחידה לשינוי המצב היא על ידי הנחתת מהלומה צבאית בלב קטמון הערבית. פעולה שתפגע מורלית בתושבי השכונה הערביים ותשפר את המצב המורלי הירוד של תושבי העיר היהודיים. שחם החליט שהמטרה בקטמון תהיה המפקדה של הערבים בשכונה, וביקש לברר היכן היא.

במקביל גם הערבים חרדו לגורלה של קטמון, ולכן ממש באותו יום בו הגיע שחם לירושלים סיירו בשכונה שלושה ממנהיגיהם הצבאיים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, איברהים אבו דאיה ואמיל גורי, בג'יפ של אל חוסייני. אבו דאיה הופקד על ארגון ההגנה במקום והשלושה חיפשו מקומות להציב בהם מאה לוחמים שאבו דאיה התכוון להגניב לשכונה מתחת לאפם של הבריטים. לפנות ערב עצרו השלושה במלון סמירמיס, שהיה מקום מפגש חביב על אל-חוסייני, על מנת לשתות תה ולשוחח עם מנהיגי השכונה.

פיצוץ המלון

למחרת, ב-4 בינואר, הודיע המודיע הערבי של עמיר כי המפקדה הערבית בקטמון מצויה במלון סמירמיס וכי ראה במו עיניו את הג'יפ של אל-חוסייני חונה מחוץ לו. לפיכך ניתנה פקודה ליחידת החבלה של גדוד "מוריה" בחטיבת "עציוני" של ההגנה לפוצץ את המלון עוד באותו לילה. למפקד המבצע התמנה יצחק (איציק) בֶּר, קצין החבלה של גדוד מוריה וסגן קצין החבלה החטיבתי. כוח הפעולה, שמנה 12 לוחמים, צויד בשלוש מכוניות מדגם "רובר" שהיו בשימוש המשטרה הבריטית, אשר עליהן הרכיבו אנטנות דמה, כדי לשוות להן מראה של רכבי משטרה בריטיים אמיתיים, שני מטעני TNT במשקל של כ-30 ק"ג כל אחד, ומטען קטן במשקל חצי קילו לצורך פריצה למבנה המלון.

הלילה שנבחר לצורך המבצע היה לילה סוער במיוחד, ועקב הסופה העזה עזבו רוב השומרים הערבים את עמדותיהם, בהנחה שלא ייתכן שהיהודים יתקפו בלילה כזה. ב-5 בינואר ברבע לאחת לפנות בוקר הגיע כוח קטן של ההגנה בשלושה כלי הרכב אל המלון, כאשר נוסף אל מחזיקי חומר הנפץ הגיעו מספר לוחמי ההגנה על מנת לחפות עליהם. איש לא עצר אותם בדרך שכן המחסומים לא היו מאוישים. מפקד הפעולה יצחק (איציק) בֶּר פרץ למבנה דרך הכניסה העורפית למלון באמצעות הפעלת המטען הקטן והחבלן, אברהם גיל, פרץ את דלת המרתף הנעולה באמצעות רימון יד. הרעש העז העיר את כל דיירי המלון, כולם אזרחים, והם ירדו אל הלובי שנחשב לחדר הבטוח ביותר במלון. בינתיים נתקלו אנשי יחידת החבלה במרתף בבעיות. מטעני ה-TNT הוצמדו אל תומכות הבניין, אבל הפתיל שספג מים בגשם סירב להידלק ואנשי החבלה כבר התכוונו לסגת, אולם אז החליט המפקד איציק בר, לקצוץ את הפתיל שהיה בהשהיה של 60 שניות להשהיה של 30 שניות בלבד, הדליק אותו והורה על נסיגה.

העיתונאים דומיניק לאפייר ולארי קולינס תיארו בספרם "ירושלים, ירושלים" את הפיצוץ:

הנפץ האדיר העיר את רוב תושבי קטמון. מחלון חדרו שבסמוך ראה הסטודנט למשפטים פטר צאלח, השומר שעתה זה שכב לישון, איך המלון מתרומם בקול שאון ואחר כך קורס ומתמוטט. ענן עשן ואבק ניתמר מן ההריסות בעוד גלי ההדף מתגלגלים אנה ואנה על פני הרי יהודה.

— ירושלים ירושלים, עמ' 101

בפיצוץ נהרגו 26 איש וכ-60 נפצעו, רובם בני משפחת אבו סואן הנוצרים בעלי המלון וקרובי משפחתם, נשים וילדים, וכן סגן הקונסול הספרדי בירושלים שהתגורר במלון. הפיצוץ נשמע בכל ירושלים המערבית, והמלון הפך לעיי חורבות. תנאי מזג האוויר הקשים והשעה המאוחרת הקשו על פינוי הנפגעים, והגדילו את מספר ההרוגים.

המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הביעה מחאה על הפעולה, במיוחד כאשר נודע שהמידע המודיעיני שסיפק הש"י לא היה בדוק. הבריטים זעמו על הפעולה, וזימנו את דוד בן-גוריון לשיחת נזיפה. היות שהפעולה בוצעה ללא ידיעה וללא קבלת היתר מן ההנהגה האזרחית, ננזף שחם על ידי בן-גוריון וגולדה מאיר. על שחם נאסר לבצע פעולות נוספות ללא אישורה של מאיר, ולאחר שהיא מנעה ממנו מבצעים נוספים שביקש להוציא לפועל, ביקש לשחררו מהתפקיד ולחזור לפקד על השיירות.

המבנה שנבנה על הריסות מלון סמירמיס

מבנה המלון נותר הרוס עד ראשית שנות ה-80, ולאחר ששוקם הפך לבית דירות.

לקריאה נוספת

• אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996, ירושלים
• דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים, ירושלים, הוצאת שוקן 1978, עמ' 98–102.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיצוץ מלון סמירמיס בוויקישיתוף

• ההגנה פוצצה את מפקדת הכנופיות בירושלים, דבר, 6 בינואר 1948
• שילה פריד, היה פיצוץ, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2020