עין הרע
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: כתוב באופן אתנוצנטרי ולא מתייחס למושג בהיבטים התרבותיים עולמיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: כתוב באופן אתנוצנטרי ולא מתייחס למושג בהיבטים התרבותיים עולמיים. | |
עין הרע (מוכר גם בשם: עין רעה) הוא מושג מיסטי, לפיו אדם יכול להינזק מרגשות עוינים של הזולת כלפיו ובפרט מרגשי קנאה או נקמה. המושג קיים בתרבויות עתיקות רבות, וישנם ממצאים ארכאולוגים הקשורים לעין הרע ולהגנה מפניו שמתוארכים לשנת 3000 לפני הספירה.[1]
בתרבויות שונות, וגם ביהדות, קיימים אמצעים שונים הן להטלת עין רעה והן להגנה מפניה ובהם קמעות, טקסים פולחניים ותפילות. לרוב, אמצעים אלה ניתנים לשימוש רק בידיו של שמאן או כהן דת מאותה התרבות אליה משתייכים הפוגע והנפגע.
ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מושג עין הרע מופיע כבר בגמרא, שם יוחסה ליוסף סגולה שלא שולטת בו עין הרע.
האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא (מארמית: מי שבא לעיר וחושש מעין הרע)... ולימא הכי (ויאמר כך): אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא (מזרעו של יוסף אני בא) דלא שלטא ביה עינא בישא (שלא שולטת בו עין הרע). שנאמר: (בראשית מ"ט, כ"ב) "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" וגו' – אל תקרי 'עלי עין' אלא 'עולי עין'.[2] ר' יוסי בר' חנינא אמר: מהכא (מכאן): (בראשית מ"ח, ט"ז) "וידגו לרוב בקרב הארץ" - מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם.
הוגי היהדות לדורותיהם מסבירים שההשגחה העליונה משפיעה על מצבו של האדם בהתאם למעשיו ומעמדו המוסרי. לרוב כף הדין מוטה לצד החסד ודנים את האדם לכף זכות. כאשר אדם מקנא באדם אחר, הוא כביכול מערער על החלטת ההשגחה לגבי אדם זה כאומר "מדוע מגיע לו לזכות ביופי עושר חכמה וכדומה" וכך על ידי ביצוע של משפט חוזר עלול האדם הנשפט להיפגע. יוסף הוא סמל האדם שבטוח בדרכו ובאמונתו וכל יופיו וחוכמתו אינם משמשים אותו לגאווה אלא להועיל לסובבים אותו. תכונה זו הופכת כל אדם שמאמץ אותה לבלתי פגיע מעין הרע.
סכנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחלות ואסונות מכל המינים והסוגים יוחסו לעין הרע. בגמרא מסופר על האמורא רב שהלך לבית קברות ואמר שתשעים ותשעה מתו מחמת עין הרע ורק אחד מדרך ארץ.[3]
המחזיקים באמונה זו נוטים לחפש אנשים בעלי תכונות חיצוניות יוצאות דופן ולייחס להם כוחות מזיקים של עין הרע. למשל, באוכלוסייה שרובה בעלת עיניים כהות מתייחסים בחשד לאנשים בעלי עיניים כחולות ולהפך. כן נוהגים להיזהר מפני פוזלים ואנשים בעלי מבט חודר.
לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך הסכנה עומדת במיוחד כלפי אנשים בעלי מעמד מיוחד, לגברים ונשים מצליחים או מצטיינים ביופיים או באושרם ולתינוקות. מקובל שלא להפליג בדברי שבח והתפעלות מתינוקות כדי שלא למשוך אליהם את עין הרע. בעלי הצלחה נזהרים מלהתפאר בהצלחתם, ועשירים נמנעים מלהציג לראווה את עושרם.
ימים מועדים לסכנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר קב הישר, מונה מספר תאריכים שקבלה בידו שיש לחוש בימים אלה, לעין הרע:
גַּם אֶת זֶה רְאֵה וּשְׁמֹר, כִּי מָצָאתִי בְּשֵׁם גָּדוֹל אֶחָד וְחָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים, שֶׁאֵלּוּ יָמִים הֵן מְיֻחָדִים לָאָדָם לְקַבֵּל יִסּוּרִים, עַל כֵּן אָסוּר בָּהֶן לְהַקִּיז דָּם, וְאֵלּוּ הֵן: יז בְּמַרְחֶשְׁוָן, יוֹם ה בִּשְׁבָט, כ אֲדָר, כה נִיסָן, כט בְּאִיָּר, טז בְּסִיוָן, כז סִיוָן, כד כו בְּתַמּוּז, כ אָב, כו אָב וְיוֹם כז בְּאָב וְיוֹם יב אֱלוּל. וְהִנֵּה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים יֵשׁ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יֵלְכוּ הַיְלָדִים יְחִידִים אַף בִּרְחוֹבוֹת, כִּי הָרוּחוֹת מְצוּיִין בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת, חַס וְשָׁלוֹם, לִכָּנֵס לַתִּינוֹק אוֹ תִּינוֹקוֹת... וּבְאֵלּוּ הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל יֵשׁ רְשׁוּת לְבַעֲלֵי עֵינַיִם רָעוֹת לִתֵּן עַיִן הָרָע לְתִינוֹק, אוֹ לְהַכְנִיס עַיִן הָרָע בְּמָמוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ
אמצעי הגנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי היהדות, עין הרע מגיע בעיקר בשל קנאה מהסביבה.[4] וכדברי המדרש על יעקב אבינו, שחשש שציווה על בניו לא להתבלט כשהם יורדים למצרים:
אמר יעקב לבניו אתם גבורים אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא תשלוט בכם עין הרע
— בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא
לכן, יש שכתבו שכדי להימנע מעין הרע יש לנהוג בצניעות ולהימנע מדברים בולטים ומעוררי קנאה, כמו חתונות מפוארות, הפגנת יכולות יוצאות דופן, ועוד.[5][6] עוד כתבו בפוסקים כמה עקרונות להימנע מעין הרע, כגון: לא להבדל מהציבור ולשמור על אחדות ואהבת ישראל[7] לשמור על צניעות[8] לתרום מכספו לצורכי מצווה כמו כיסוי או פרוכת לספר תורה[9], החיד"א כתב שלבישת ציצית או טלית מגינה מפני עין הרע[10] ועל זה כתבו פוסקים שנהגו שחתן וכלה מתעטפים בטלית מתחת לחופה כדי להגן מעין הרע.[11] רבי שלמה קלוגר שבארץ ישראל עין הרע איננו יכול לחול.[12]
יש שנעזרים במיני אמצעים להגנה מפני עין הרע. יש שנושאים מראות, המחזירות את המבטים, אחרים נושאים קמעות ממינים שונים, סרטים אדומים מגנים על ילדים, חרוזים עשויים אבן טורקיז נחשבים כאמצעי הגנה יעיל בארצות האסלאם. קמע נפוץ מאוד בארצות האסלאם גם בקרב היהודים, עשוי בצורת כף יד בעלת אצבעות פשוטות (חמש אצבעות ומכאן שמו – "חמסה"). הורים שמים בכיסי ילדיהם קצת מלח או פירורי לחם. כיוון שעין הרע פוגעת גם בבהמות, תולים הערבים בצווארי הגמלים והחמורים חרוזי טורקיז, ואילו באירופה נוהגים לתלות זנב שועל בין עיני הסוס. במלטה סירות הדיג המסורתיות "לוצו" מעוטרות בחרטומן בציור או תבליט של זוג עיניים, מנהג פיניקי נגד עין הרע.
כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי ארצות האסלאם לצבוע את מזוזות הדלת בכחול. יהודים אשכנזים נהגו להוסיף את המילים "בלי עין הרע" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. ואילו הספרדים נהגו לומר גם "בן פורת יוסף" (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ב), מכיוון שלפי המסורת התלמודית אין העין הרעה שולטת בזרעו של יוסף. בעשורים הראשונים למדינה, ילדי ירושלים נהגו לומר "בן פורת יוסף בן פורת מלח מים מלח מים" כשילוב של שני אמצעי הגנה אפוטרופאיים של עולם הילדים.[13]
בקהילות יהודי עיראק,נהגו לערוך טקס בו מתבגרים מקבלים את סמל העין בתצורה דמוית קעקוע על מרכז הבטן, כקמע להרחקת המזל הרע מהפרט העושה את הקעקוע. הטקס כיום אינו נפוץ במיוחד.
חוט אדום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוט אדום
סגולה שכיחה היא ענידת חוט אדום שהקיפו עימו סביב קברי צדיקים. היו שנהגו לכרוך חוט בצבע אדום סביב הקבר, אך המקובלים התנגדו לצבע זה, והמליצו להשתמש בחוט לבן או בחוט בצבע תכלת, ונימקו זאת משתי סיבות: האחת – שהאדום הוא מצבעי האמורי, והמשתמש בו עלול לעבור על איסור חוקות הגויים, והשנייה – שהאדום אינו מתאים כצבע סגולה על פי המבוא בספר הזוהר שצבע אדום מצביע על מידת הדין,[14][15] מנגד בשו"ת באר משה כתב שלא לזלזל במנהג המקובל.[16]
מקור המנהג להשתמש בצבע האדום לא ברור, משום שבארצות האסלאם רק צבע הטורקיז משמש כאמצעי מניעה נגד עין הרע, ואילו אצל חלק מיהודי ארצות האסלאם רק צבע הכחול משמש להגנה ושמירה מפני עין הרע. הרב חיים יוסף דוד וייס כתב להתיר לכרוך חוט אדום למנוע עין הרע ולדעתו, צבע אדום אין בו תכונות סגוליות על טבעיות למנוע עין הרע אלא תכונות טבעיות בלבד, כי "טבע העין להסתכל על צבע אדום וממילא אין העין מסתכל על יופי התינוק".[17]
הסתייגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש מחכמי ההלכה[18] שהסתייגו מהתייחסות ממשית לעין הרע. הציטוט התלמודי השגור בפיהם הוא "מאן דלא קפיד – לא קפדינן בהדיה"[19] כלומר "מי שאינו מקפיד (חושש-מעין הרע) לא מקפידים עליו (אינו ניזוק מעין הרע)".
שיטה זו ננקטה על ידי הרב עובדיה יוסף ביתר שאת ביחס לסוגיית עלייה לתורה של בני משפחה בזה אחר זה (שנאסרה על ידי פוסקים רבים מחשש לעין הרע). באחד משיעוריו השבועיים הוא אמר כי ”ברוך השם היום מי חושש מעין הרע? יש מעט זקנים פוחדים מעין הרע, אבל רוב בני אדם לא פוחדים מעין הרע, לכן עולים יחד שני אחים [...] ואני אומר דלא קפיד לא קפדין בהדיה, היום בדורות שלנו לא פוחדים, יש רק מעט אנשים נודניקים פוחדים מעין הרע, לכן מותר להעלות אב ובן בנו ביחד”.[20]
מאידך, היו שהעירו שדברי התלמוד המסייג את ההשפעה למי שחושש מהדבר, עוסקים בעניין זוגות ואינם מוסבים על עין הרע באופן כללי [דרוש מקור].
בתרבות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדויות המוקדמות ביותר למושג "עין הרע" נמצאו בחפירות בערים עתיקות במסופוטמיה העתיקה (עיראק של ימינו). הממצאים מאותן חפירות כוללים:
- נתונים ארכיאולוגיים: אלילי אלבסטר עם עיניים חתוכות נמצאו בתל ברק, אחת הערים העתיקות ביותר במסופוטמיה. [22]
- קמעות: קמעות בצורת עין נמצאו במסופוטמיה[23]
ההנחה הרווחת על ידי המוחים היא שמושג אמונת "עין הרע" הגיע ממסופוטמיה העתיקה והתפשט לאזורים שמסביב. מסמכים כתובים ונתונים ארכיאולוגיים מגלים שאנשי שומר, שלפי האמונה היו התושבים הראשונים של האזור, יזמו, המשיכו והרחיבו את האמונה הזו.
אמונת עין הרע התפשטה ממסופוטמיה לאזורים אחרים ולעמים אחרים, ביניהם אשורים ופיניקים, קלטים, הלניסטיים, רומאים, יהודים ועמים שונים באירופה. [24]
טקסטים מאוגרית העתיקה , עיר נמל במה שהיא כיום סוריה , מעידים על המושג "עין הרע" כמושג בעל חשיבות. העיר אוגרית התקיימה עד 1180 לפנה"ס לערך, במהלך התמוטטות מאוחרת של תקופת הברונזה . [25] בתקופה הקלאסית (יוון ורומא), מתייחסים אנשי ציבור והוגי דיעות שונים למושג "עין הרע" ("מאטי"), ביניהם היסיוד , קלימאכוס , אפלטון , דיודורוס סיקולוס , תיאוקריטוס , פלוטארכוס , הליודורוס , פליניוס הזקן ואולוס גליוס . היצירה "קנאה והיוונים של פיטר וולקוט" (1978) (Envy and the Greeks), מונה יותר ממאה יצירות של מחברים אלה ואחרים שהזכירו את עין הרע.
כפי שתועד רבות בממצאים ארכיאולוגיים ובספרות עתיקה, אף האילירים האמינו בכוחם של לחשים ועין הרע, בכוח הקסם של קמיעות מגן ומועיל שיכולים למנוע את עין הרע או את הכוונות הרעות של אויבים. קמעות כאלה כללו חפצים בצורת פאלוס , יד , רגל ושיניים של בעלי חיים. [26][27]
פלוטרכוס, פילוסוף יווני שתיאר אמונות כאלה, נתן הסבר "מדעי" לכאורה וקבע כי העיניים הן המקור העיקרי, אם לא הבלעדי, של הקרניים הקטלניות שהיו אמורות לצוץ כמו חצים מורעלים מהשקעים הפנימיים של אדם שיש לו "עין הרע". פליניוס הזקן תיאר את יכולתם של מכשפים אפריקאים מסוימים להיות בעלי "כוח קסם" בעיניהם, וציין שהם יכולים אף להרוג את אלה שעליהם הם מביטים. היוונים והרומאים הקדמונים האמינו שעין הרע יכולה להשפיע הן על בני אדם והן על בעלי חיים, למשל בקר.[28]
הגנה מפני עין הרע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אפוטרופאיזם
האמונה במושג "עין הרע" במהלך העת העתיקה השתנתה בין אזורים ותקופות שונות. לא בכל פינה באימפריה הרומית חששו מ"עין הרע" באותה עוצמה. אך היו מקומות שבהם אנשים הרגישו מודעים יותר לסכנת עין הרע. בתקופה הרומית, לא רק אנשים יחידים נחשבו כבעלי כוח עין הרע, אלא שבטים שלמים, במיוחד אלה של פונטוס וסקיתיה (אנ') , שנחשבו כמעבירי עין הרע. [29]
חפצים וקסמים רבים ושונים שימשו להגנה מפני קסם. היוונים התייחסו לפריטי ההגנה במגוון שמות כמו אפוטרופיה, פרובאסקניה, פריאמטה, פריאפטה ופרופילאקטיקה. [30] יוונים הניחו קמעות בבתיהם וענדו קמעות כדי להגן עליהם מפני עין הרע. מן הכתובים ידוע כי פיסיסטראוטוס {{אנ|Pisistratus}} תלה דמות דמויית חגב לפני האקרופוליס באתונה לצרכי הגנה. [31] לגבריות ולאיבר המין הגברי הוצמדו אמונות בנוגע לפגיעותו לכישופים ולעין הרע. [32] עיטורי הגנה פאליים (בדמות איבר המין הגברי) , הופיעו לעתים קרובות כעיטור אישי (כגון תליונים וטבעות אצבעות), אך הופיעו גם כגילופי אבן על מבנים, פסיפסים ופעמוני רוח. [33] [34] דוגמאות של גילופים פאליים באבן, למשל בלפטיס מגנה , מתארות פאלוס (איבר מין) חסר גוף התוקף עין רעה על ידי שפיכה לעברה. [35] דרך נוספת להגנה מפני קסם ששימשה את היוונים והרומאים הקדמונים הייתה על ידי יריקה לתוך קפלי הבגדים. [36] ליוונים הקדמונים היה מנהג ישן להלביש בנים כבנות כדי למנוע את זיהוי מינם, ובכך למנוע פגיעת עין הרע בהם. [37]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "עין הרע", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- עין הרע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמר בנושא עין הרע, באתר הישיבה במצפה יריחו
- הרב ערן טמיר, יהדות: מה עושים נגד עין הרע?, באתר ערוץ 7, 19 בדצמבר 2007
- פרופ' אבשלום מזרחי, "בלי עין הרע", באתר מגזין את
- דודו כהן, עין הרע? זה לא כל כך נורא, באתר מאקו, 4 בנובמבר 2009
- שו"ת עין הרע, באתר אש התורה
- בן פורת יוסף, באתר "השפה העברית"
- הרב חגי לונדין, מושגים ביהדות - עין הרע, באתר "ערוץ מאיר"
- עין הרע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hargitai, Quinn (19 February 2018). "The strange power of the 'evil eye'". BBC
- ^ מילולית – יוסף הוא בן לעץ פורה השתול על מעיין, ועל כן בנותיו משולות לעצים המשתרגים מהחומה. כאשר פורת פורש כמורכב מהשורש פ.ר.י., ועל כן "בן פורת" הוא בן עץ פורה. עלי עיין, פורש כעל המעיין בדומה לדימוי בספר תהילים: כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ (תהילים א', ג').
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד ב'
- ^ ספר חרדים, רבי אלעזר אזכרי, פרק סו, סד
- ^ טעמי המנהגים, שפרלינגר, לבוב תרפ"ח, ליקוטים עמ' 20 (אות צא)
- ^ מסורת משה, הרב פיינשטיין, ב, עמ' שעט
- ^ ישמח ישראל, דאנציגר, נשא, עמ' 40
- ^ ליקוטי הלכות, רבי נתן מברסלב, חלק או"ח, ברכה ראשונה וברכת הפירות, אות ה' ד"ה וזהו
- ^ תשב"ץ קטן, אות תסו
- ^ דבש לפי, מערכת צ אות כז
- ^ רבי אברהם פלאג'י - בירך את אברהם, ריז, ד; לב החיים ג, צט.
- ^ חכמת התורה, פרשת מקץ
- ^ בני זייגנבאום, עולמם של ילדים, שבי שומרון, 1978
- ^ דברות אליהו ט, סי' נט
- ^ רבבות אפרים, ח, נא. בשם הרב חיים קנייבסקי
- ^ שטרן, משה בן אברהם, 1914-1997, באר משה חלק זח, באתר היברובוקס
- ^ חיים יוסף דוד וייס, שו"ת ויען דוד, חלק ג סימן נד, באתר HebrewBooks
- ^ בהם הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג' סוף סימן כ"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"י, עמוד ב'
- ^ דרשתו של הרב עובדיה במוצאי שבת שמות תשע"א (25.12.2010) בנושא עין הרע בעליה לתורה וההבדל להלכה בין סכנות סגוליות לסכנות ממשיות באתר ערוץ 2000 דקה-8:40 ו-10:33.
- ^ Dilek Yeşim, Eye Symbolism and Dualism in the Ancient Near East: Mesopotamia, Egypt and Israel, Turkish Journal of History 0, 2021, עמ' 1–30 doi: 10.26650/iutd.756209
- ^ The strange power of the ‘evil eye’, www.bbc.com (באנגלית בריטית)
- ^ Info @, 5 things you should know about the “Evil Eye” (and how to protect yourself), Forte Academy 2024, 2022-12-24 (באנגלית)
- ^ The History and the Meaning of the Turkish Evil Eye, 2020-05-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Pardee, Dennis (2002). "VIII. INCANTATIONS: RS 22.225: The Attack of the Evil Eye and a Counterattack". Writings from the Ancient World: Ritual and Cult at Ugarit (vol. 10). Atlanta: Society of Biblical Literature. pp. 161–166. ISBN 1-58983-026-1.
- ^ Stipčević, Aleksandar (1974). The Illyrians: history and culture (1977 ed.). Noyes Press. p. 182. ISBN 978-0815550525.
- ^ Wilkes, John J. (1992). The Illyrians. Oxford, United Kingdom: Blackwell Publishing. pp. 243, 245. ISBN 0-631-19807-5.
- ^ A Dictionary of Greek and Roman Antiquities (1890), FABATA´RIUM, FA´SCINUM, www-perseus-tufts-edu.translate.goog
- ^ Elworthy, Frederick Thomas (1895). The Evil Eye: An Account of this Ancient and Widespread Superstition. J. Murray. p. 11. ISBN 9780524066874.
- ^ Lesley A. Beaumont (2013). Childhood in Ancient Athens: Iconography and Social History. Routledge. p. 62. ISBN 978-0415248747.
- ^ A Dictionary of Greek and Roman Antiquities (1890), FABATA´RIUM, FA´SCINUM, www-perseus-tufts-edu.translate.goog
- ^ Ad Vallum: Papers on the Roman Army and Frontiers in Celebration of Dr Brian Dobson, Ann Arbor, MI: University of Michigan Press, 2017, ISBN 978-1-4073-1586-7
- ^ Adam Parker, ‘The Bells! The Bells!’ Approaching Tintinnabula in Roman Britain and Beyond, Oxbow Books, 2018-04-30, עמ' 57–68
- ^ John Boardman, Catherine Johns: Sex or symbol. Erotic images of Greece and Rome. London: Colonnade: British Museum Publications, 1982. 160 pp., 38 col. figs., 124 figs. £14.95., Antiquity 57, 1983-07, עמ' 151–152 doi: 10.1017/s0003598x00055435
- ^ Ad Vallum: Papers on the Roman Army and Frontiers in Celebration of Dr Brian Dobson, Ann Arbor, MI: University of Michigan Press, 2017, ISBN 978-1-4073-1586-7
- ^ A Dictionary of Greek and Roman Antiquities (1890), FABATA´RIUM, FA´SCINUM, www-perseus-tufts-edu.translate.goog
- ^ Apollodorus, Library Sir James George Frazer, Ed, Apollodorus, Library ראו הערה מספר 10 שם
