עילוי נשמה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
עילוי נשמה ביהדות היא האמונה[דרוש מקור] שנשמות המתים יכולות לעלות ממקומן הנוכחי במרומים למקום גבוה ונאצל יותר. על פי האמונה[דרוש מקור], לפעולות שונות שמבצעים החיים יכולת להיטיב עם נשמת הנפטר. מקובל לשייך אמונה זאת לתקופות המאוחרות לאחר הקנוניזציה, ויש המשייכים אותה להשאלה מן הנצרות[1].
מהות העניין
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי האמונה היהודית, לאחר מותו של אדם, נשמתו נידונה בבית דין של מעלה על מעשיו בימי חייו. נשמות הצדיקים מובלות למקומן בגן עדן, ונשמות הרשעים מובלות לגיהנום לשם מירוק חטאיהם. ישיבת נשמות הרשעים בגיהנום היא זמנית, ועל פי חז"ל "משפט רשעי ישראל בגיהנום שנים עשר חודש"[2]. בסיום ריצוי התקופה שנקבעה לנשמות בגיהנום הן מובלות למקומן בגן עדן, בתמורה למעשיו הטובים של האדם.
על פי האמונה בעילוי נשמה, בכל מצב בו נמצאת הנשמה יש ליהודים אחרים דרכים להשפיע על העלאתה ממקומה הנוכחי למקום גבוה יותר על ידי קיום מצוות שונות כגון אמירת קדיש ואזכרה על קברו של הנפטר. על פי אמונה זו, אף לימוד תורה ומעשי צדקה וחסד, המוקדשים על ידי צאצאיהם או מוקירי זכרם של הנפטרים, ולזכותם, גורמים לעליית נשמתם. כמו כן אף לימוד בספרים שכתב הנפטר או תרם, וכן כל מעשה טוב שנגרם בעקבות מעשיו נזקף לזכותו אף לאחר מותו. יש שכתבו שאף להפך, כאשר מעשיו של אדם גורמים לאנשים לחטוא, אף שהדבר נעשה לאחר מותו, אזי חטאים אלו נזקפים לחובתו[3]. בהתאם לכך נפוצים מאוד הכיתוב וההקדשה "לעילוי נשמת" (בראשי תיבות: לע"נ) הנכתבים בקשר ישיר עם תרומות למטרות שונות: ספרים ללימוד תורה, חפצי מצווה שונים, מזון ושתייה במקומות ציבוריים, צדקה לנזקקים ואף אביזרים המיועדים להצלת חיים.
נר נשמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נר נשמה
הדלקת נר נשמה ידועה כסגולה לעילוי נשמת הנפטר, ונהוג לעשות כן, בבית האבל בימי האבל, וביום השנה של הנפטר.
מנהגים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחסידויות שונות נהוג להגיש ביארצייט, עוגות ויי"ש לאחר התפילה בבית הכנסת, על מנת שהמתפללים יברכו בִרכות מזונות ושהכל, ולאחל ש"לנשמה תהיה עלייה", מנהג זה מכונה "שתיית לחיים".
גמ"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גמ"ח
בציבור החרדי קיים מגוון רחב של גמ"חים, שנועדו לעזור לציבור, באמצעות השאלת ציוד ומוצרים שונים, כאשר חלק ניכר מהם, הוקם לעילוי נשמת יקיריהם.
לימוד משניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמונה יהודית נפוצה גורסת, כי לימוד משניות מועיל במיוחד לעילוי הנשמה, ואף ניתן רמז לכך, שמשנה היא שיכול אותיות לנשמה, בהתאם לכך אף קיימים חבורות של לומדי משניות, בהן בסיום כל שיעור מזכירים "שהלימוד יהא לעילוי נשמת פלוני בן פלוני". יש הנוהגים אף ללמוד - בקבוצה או ביחידות - את כל ששת סדרי המשנה בתוך השנה הראשונה שלאחר הפטירה.
בשעת השבעה או יום השנה נהוג בעיקר ללמוד את פרקי מסכת מקוואות ומסכת כלים. כמו כן נהוג להזכיר וללמוד מאמרות תורתו של המנוח.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יברוב, צבי בן משה יצחק אהרן, לעילוי נשמה, באתר אוצר החכמה
- בעילום שם, סדר לימוד משניות לעילוי הנשמה, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד, נצרות – "בתקווה ובביטחון בתחייה אל חיי נצח", באתר הסיפריה הוירטואלית של מט"ח
- ^ מסכת שבת לג ב
- ^ ראו הלר, יהושע בן אהרן, תולדות יהושע, באתר אוצר החכמה.