ספאק טקראו

ספאק טקראו (במלאית: Sepak takraw) הוא ספורט המשלב כדורעף, כדורגל ואמנויות לחימה שמקורו בדרום-מזרח אסיה. ספאק טקראו שונה מפוצ'יוולי כיוון שבו משחקים בכדור קש ומותר לשחקנים להשתמש רק ברגליים, בברכיים, בחזה ובראש שלהם. מטרת המשחק היא שמירת הכדור באוויר והעברתו לצד הקבוצה היריבה.

זהו ספורט פופולרי במלזיה, תאילנד ואינדונזיה. הוא יהפוך לספורט אולימפי החל משנת 2022.

במלזיה, המשחק נקרא ספאק ראגא או טקראו. בתאילנד, הוא נקרא טקראו. בפיליפינים, מלבד טקראו הוא ידוע גם בשם סיפה, כלומר "בעיטה". במיאנמר, או בבורמה, המשחק מכונה "chinlone", בלאוס, "kator" או "cầu may". בווייטנאם ובאינדונזיה, המשחק מכונה ראגא או ספאק טקראו.

משחקים דומים כוללים פוצ'יוולי, בוסה בול, טניס כדורגל, ג'יאנג' (אנ'), ג'וקגו (אנ') וסיפה (אנ').

אטימולוגיה

"ספאק" היא מילה מלזית שמשמעותה לבעוט ו"טקראו" היא המילה התאילנדית עבור כדור ארוג, ולכן פירושו של ספאק טקראו הוא לבעוט בכדור. בחירת שם זה עבור הספורט הייתה למעשה פשרה בין מלזיה ותאילנד, שתי מדינות חזקות ומרכזיות בתחום ספורט זה.

היסטוריה

הראיות ההיסטוריות המוקדמות ביותר מראות שהמשחק הופיע לראשונה במאה ה-15 בסולטנות של מאלאקה, שכן הוא נזכר בטקסט ההיסטורי המלאי, "Sejarah Melayu" בשם ספאק ראגא. הטקסט תיאר בפרוטרוט אירוע בו ראג'ה מוחמד, בנו של סולטאן מנסור שאה, נפגע בטעות במהלך משחק ספאק ראגא מכדור הקש הקלוע שבעט טון בשאר, בנו של טון פראק. הכדור פגע והפיל ארצה את כיסוי הראש של ראג'ה מוחמד. בכעסו, דקר מיד ראג'ה מוחמד והרג את טון בשאר. כתגובה, כמה מבני משפחתו של טון בשאר רצו להרוג את ראג'ה מוחמד. אבל, טון פראק הצליח למנוע מהם מלבצע מעשה בגידה שכזה, באומרו כי ראג'ה מוחמד ייענש בכך שלא יהיה יורשו של הסולטאן. בעקבות תקרית זו, הורה הסולטאן מנסור שאה לבנו לצאת ממלאקה והפך אותו לשליט פאהאנג.

כבר במאה ה-16 באינדונזיה, ספאק טקראו התפשט מאזור לאזור. החל מקרבת מלאקה, על פני המיצר לאיי ריאיו ולאזור ריאיו בסומטרה. בתקופה זו, כמה אזורים מסומטרה היו עדיין חלק מן הסולטנות של מלאקה. משם והלאה תפשטו בני המלאי על פני הארכיפלג והציגו את המשחק בפני אנשים בוגינזים בסולאווסי. מאז הפך המשחק להיות המשחק הבוגינזי המסורתי אשר נקרא "ראגה" (השחקנים נקראים "Pa'Raga"). כך שמקורו של משחק ה"ראגה" הוא בסולטנות של מלאקה, והוא הפך פופולרי בסולאווסי הדרומית מאז המאה ה-19.

בבנגקוק, ציורי קיר ב-Watt Phra Kaeo, שנבנה בשנת 1785, מתארים את האל ההינדי האנומן משחק טאקראו במעגל עם קבוצת קופים. מקורות היסטוריים אחרים מזכירים את המשחק אף מוקדם יותר, בתקופת שלטונו של המלך נארסואן (1590–1605) ב-Ayutthaya. במשך מאות שנים המשיכו לשחק ספאק טקראו במעגל. גרסתו המודרנית של המשחק החלה להתפתח בתאילנד בסביבות 1740. ב-1829, איגוד הספורט של סיאם ניסח לראשונה את הכללים הרשמיים לתחרות טקראו. ארבע שנים מאוחר יותר, הכניס האיגוד לשימוש רשת הדומה לזו המשמשת במשחק כדורעף וערך לראשונה תחרות ציבורית. בתוך שנים ספורות, הפך ספאק טקראו לחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר בסיאם. המשחק הפך למנהג מקומי כה אהוב, עד כי מופע של משחק ספאק טקראו, עם רשת, נערך כדי לחגוג את החוקה הראשונה של הממלכה בשנת 1933, שנה אחת בלבד לאחר שהמונרכיה המוחלטת בתאילנד בוטלה.

בפיליפינים, הספורט נקרא "סיפה", ויחד עם אמנויות הלחימה המסורתיות שרד שלוש מאות שנים של הכיבוש הספרדי. זהו ספורט פופולרי עד כדי כך שהפך לספורט הלאומי של הפיליפינים עד שהוחלף בספורט ארניס בשנת 2009. עד היום, ספאק טקראו הוא חלק מתוכנית הלימודים של בתי ספר יסודיים ותיכוניים בפיליפינים.

יש המאמינים כי גרסאות רבות של המשחק התפתחו מ-cuju, תרגיל צבאי סיני עתיק, בו החיילים מנסים לשמור באוויר כדור נוצה על ידי בעיטה בו הלוך וחזור בין שני אנשים. ככל שהספורט התפתח, הכדורים שהיה עשויים מעור חיה ומנוצות של תרנגולת הוחלפו לבסוף בכדורים העשויים מרצועות ארוגות של Rattan.

הגרסאות הראשונות של ספאק טקראו לא היו תחרותיות, אלא הדגמה מתואמת של מיומנות שנועדה לאמן ולחזק את הגוף, לשפר את הגמישות ולשחרר את הגפיים לאחר זמן ארוך של ישיבה, עמידה או עבודה.

עד לשנות ה-40', הגרסה של ספאק טקראו בה משחקים עם רשת התפשטה ברחבי דרום-מזרח אסיה. נקבעו הכללים הרשמיים ונקבע כי שמו הרשמי של הספורט הוא "ספאק טקראו".

תחרויות

המשחק הבינלאומי מנוהל כעת על ידי ISTAF, הפדרציה הבינלאומית של ספאק טקראו. תחרויות גדולות של הספורט כגון ISTAF SuperSeries, גביע העולם ISTAF ואליפות העולם "גביע המלך" מתקיימות מדי שנה. כיום, ספאק טקראו הוא ענף ספורט מוכר הנכלל באופן קבוע באליפויות באסיה ודרום-מזרח אסיה.

קנדה

ספאק טקראו הגיע לראשונה לקנדה כאשר היגרו אליה פליטים מלאוס בשנות ה-70'. אבל המשחק זכה לחשיפה מחוץ לקהילות לאוטיות וצבר תנופה כאשר מורה בשם ריצ'רד אנגל, שהתוודע לראשונה לספאק טקראו בעת שחי באסיה, כלל אותו בתוכנית הלימודים העוסקת בספורט, חינוך ותרבות אסיה בבתי הספר הבינלאומיים בקנדה. ספאק טקראו התקבל כה טוב בבתי הספר עד ש-ASEC, הארגון לספורט חינוך ותרבות אסייתיים, קבע כחלק ממטרותיו, לקדם את ספאק טקראו ברחבי הארץ כולה. בחודש מאי 1998, לאחר שבתי ספר רבים החלו לשחק ספאק טקראו, ASEC הבינלאומי, בשיתוף פעולה עם שחקנים מקצועניים, ארגן את הטורניר הקנדי הבין המחוזי הראשון, בו נכללו קבוצות של בנים ובנות. בסוף 1998 נשלח אנגל לבנגקוק, תאילנד, כדי לצלם באליפות העולם (גביע המלך) ה-14 של ספאק טאקראו. חומר הצילום שהביא משם שימש להכנת מדריך הווידאו/DVD הפופולרי שנקרא "Sepak takraw - just for kicks".

ב-11 בדצמבר 1998, התאחדות ספאק טקראו של קנדה (STAC) התאגדה כדי לארגן ולנהל את הספורט ברמה הלאומית. המשרד שלה הוקם ב-Regina, SK, בה יש שחקנים מנוסים ותמיכה ארגונית, ושם התאפשר להתאחדות לחלוק משאבים ושטחי משרדים עם ארגון ASEC הבינלאומי. בכך הפכה ההתאחדות ל-.Sepak Takraw Saskatchewan Inc. האליפות השנתית הפתוחה של ספאק טקראו בקנדה (טורניר לאומי ובינלאומי) התקיימה לראשונה במאי 1999 ברגינה. ומשכה אליה, במשך השנים, קבוצות מרחבי קנדה, ארצות הברית, יפן, מלזיה וסין. באותה שנה, קנדה השתתפה לראשונה גם בקונגרס של הפדרציה הבינלאומית לספאק טקראו (ISTAF) השולטת בספורט זה ברמה הגלובלית והתקבלה כחברה בה. בשנת 2000, ריק אנגל, פרי סנקו ובריידון בלקלוז שיחקו עם נבחרת קנדה באליפות גביע המלך בתאילנד וזכו במדליית כסף לרמה הבסיסית. ציון דרך חשוב נוסף הושג ב-3 בדצמבר 2000, כאשר STAC והספורט ספאק טקראו הפכו באופן רשמי לחברים בוועד האולימפי הקנדי.

מאז ועד היום קנדה תרמה למאמץ לפיתוח של ספאק טקראו ברחבי העולם. בעזרת אנגל, שחיבר שלושה ספרי הדרכה לספאק טקראו וסייע בהפקת חמישה תקליטורי DVD של ספאק טקראו, ש-STAC דאגה לפרסומם. הבולט מבין הספרים הוא Sepak takraw 101 המדריך השלם לאימון והדרכה לספאק טקראו, שהמהדורה השלישית שלו גם תורגמה ופורסמה בשפה האינדונזית ויצאה לאור באינדונזיה כחלק מפרויקט חינוך ממשלתי. אנגל הפך מבוקש מאוד כנואם על הספורט ומנהל סדנאות ספאק טקראו בבתי ספר ובכנסים למורים לחינוך גופני בכל רחבי קנדה, ארצות הברית ואירופה.

יפן

נבחרת יפנית שיחקה במשחקים האסייתיים ב-1990 בבייג'ינג. על אף שמאז 2010 אין קבוצות מקצועיות ביפן, הוקמו קבוצות באוניברסיטאות כגון אוניברסיטת אסיה, אוניברסיטת צ'יבה, אוניברסיטת Waseda ואוניברסיטת Keio.

ארצות הברית

התיאורים המוקדמים ביותר של טקראו מאורגן בארצות הברית עוסקים בקבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת נורת'רופ ב-1986 באינגלווד, קליפורניה, שלמדו על הספורט ואף שיחקו בו. בתחילת שנות ה-80', יוצאי דרום-מזרח אסיה קיימו טורנירים של כדורגל שכללו גם אירועים של ספאק טקראו בוויסקונסין, מישיגן, מינסוטה וקליפורניה, במיוחד בתוך קהילות מלאוס, המונג ותאילנד. סטודנטים מלזים, הלומדים באוניברסיטה, נהנו לעיתים קרובות לשחק ספאק טקראו על מגרש שעל גג הקפטריה במעונות הסטודנטים. הם לימדו קומץ של סטודנטים אמריקנים סקרנים איך לשחק, ואלו השפיעו חברת התעופה המלזית להעניק חסות לנבחרת אמריקנית מהאוניברסיטה על מנת שתשתתף בטורניר הלאומי של ספאק טקראו שנערך בקואלה לומפור בנובמבר 1987. נבחרת נורת'רופ שיחקה עם קבוצות בינלאומיות חדשות מקוריאה, סרי לנקה ואוסטרליה. היא ניצחה את נבחרות סרי לנקה ואוסטרליה וזכתה במדליית זהב.

טקראו החל לצבור תנופה ממשית, בסוף 1980, כאשר קורט סונדרגר, אמריקאי שעבד בשווייץ, פגש אמריקאי נוסף שהראה לו כדור קופצני עשוי רצועות ארוגות של ראטאן. הוא סיפר לסונדרגר שמקורו של הכדור מתאילנד ונתן לו את הכדור במתנה. סונדרגר היה אוהד כדורגל, ולכן נמשך מייד לטקראו. סונדרגר הנלהב נסע לתאילנד כדי לברר פרטים נוספים על המשחק. בתאילנד, הוא למד מהו ספאק טקראו והפך אוהד מושבע של הספורט. הקהילה האסיאתית בלוס אנג'לס יחד עם הנבחרת של נורת'רופ כבר הקימו קהילת טקראו בלוס אנג'לס וסביבתה. סונדרגר עבר לגור בה, הקים את האגודה האמריקנית של טקראו, והקים עסק למכירת כדורי טקראו מפלסטיק. ב-1989, סונדרגר קיבל הזמנה מהפדרציה הבינלאומית של ספאק טקראו ויחד עם כמה שחקנים מקבוצת "נורת'רופ" נסע לייצג את ארצות הברית באליפות העולם. הקבוצה הובסה קשות אך עולם הטקראו היה מוקסם מכך שקבוצות שאינן אסיאתיות התחרו באליפות העולם.

חוקים ותקנות

מידות של מגרשי המשחק ושל ציוד משתנות לעיתים קרובות בין טורנירים וארגונים, הפועלים החל ממשחק לשם השעשוע בלבד ועד לרמה התחרותית, בה משמשים הכללים והתקנות הבינלאומיים לתחרויות. המשחק מתחלק לשני סוגים: regu ו-regu זוגות. במשחק regu משחקים שלושה שחקנים בכל קבוצה בעוד שב-regu זוגות, משחקים רק שני שחקנים בכל קבוצה.

המגרש

מגרש ספאק טקראו דומה בגודלו למגרש בדמינגטון (כדור נוצה).

שטחו של המגרש הוא 13.4 על 6.1 מטר (44 רגל × 20 רגל).המגרש חייב חופשי ממכשולים החל מגובה הרצפה ועד לגובה של 8 מטרים (26 רגל). רצוי שהמגרש לא יהיה מכוסה בחול או דשא. רוחב הקווים התוחמים את המגרש לא יעלה על 4 ס"מ (1.6 אינץ'). מסביב לכל גבולות המגרש חייב להיות שטח פנוי ונקי ממכשולים ברוחב 3.0 מטרים (9.8 רגל)לפחות. קו מרכזי ברוחב של 2 ס"מ (0.79 אינץ') מחלק את המגרש לשני חצאים. בכל קצה של קו האמצע, מצויר חצי עיגול ברדיוס של 0.9 מטר (2 רגל 11 אינץ') שבסיסו צמוד לצידו הפנימי של גבול המגרש (ראו בתמונה). בכל אחד מחצאי המגרש מצוירת עמדת השחקן המגיש בצורת עיגול ברדיוס של 0.3 מטר, שמרכזו מרוחק 2.45 מטרים מן הקו האחורי של המגרש ו-3.05 מטרים מן הגבול הצדדי של המגרש (ראו בתמונה).

הרשת

הרשת עשויה מחבל דק או ניילון בדומה לרשת כדורעף.

הרשת ברוחב 0.7 מטר ולא קצרה מ-6.10 מטרים. כל שולי הרשת מכוסים בפס כפול של דבק ברוחב 0.05 מטרים, כאשר בחלקה העליון והתחתון עובר בתוך פס הדבק, החבל או חוט הניילון ממנו עשויה הרשת, כך שהרשת תיקשר לראשי העמודים בצידי המגרש ותימתח היטב. גובה הרשת ינוע בין 1.52 ל-1.55 מטרים לגברים (ובין 1.42 ל-1.45 מטרים לנשים).

הכדור

כדור ספאק טקראו עגול ועשוי סיבים סינתטיים או שכבה ארוגה אחת של ראטאן.

כדורי ספאק טקראו ללא כיסוי גומי סינתטי חייבים להיות בעלי 12 חורים ו-20 הצטלבויות של הרצועות. היקף הכדור הוא 42–44 ס"מ (16.5-17.3 in) עבור גברים, 43-45 ס"מ (16.9-17.7 in) עבור נשים. משקל הכדור נע בין 170–180 גרם (6.0-6.3 oz) לגברים, 150-160 גרם (5.3-5.6 oz) לנשים.

הכדור יכול להיות בצבע יחיד, או בצבעים שונים, או בצבעים זוהרים, ובלבד שלא יפגע בביצועים של השחקנים.

כדור ספאק טקראו עשוי להיות מצופה בגומי סינתטי או בחומר עמיד ורך על מנת לרכך את הפגיעה של הכדור בגוף השחקן. סוג החומר והשיטה המשמשים לבניית הכדור או ציפוי הכדור בגומי או בכיסוי רך ועמיד, חייבים להיות מאושרים על ידי ISTAF לפני שניתן יהיה להשתמש בו בתחרות. בתחרויות עולמיות, תחרויות בינלאומיות ואזוריות שאושרו על ידי הפדרציה הבין לאומית של ספאק טקראו, ובכללן המשחקים האולימפיים, משחקי העולם, משחקי חבר העמים, משחקי אסיה ומשחקי SEA, יש לשחק אך ורק בכדור שאושר על ידי ISTAF.

השחקנים

במשחק משתתפות שתי קבוצות, הידועות גם בשם 'regus', שכל אחת מהן מורכבת משלושה שחקנים.

אחד משלושת השחקנים יהיה מאחור. הוא נקרא "Tekong" ומשמש כמגיש. שני השחקנים האחרים יהיו מלפנים, אחד בצד שמאל והשני בצד ימין. תפקידו של השחקן בצד שמאל הוא להגביה את הכדור לכיוונו של השחקן הימני ותפקידו של השחקן בצד ימין הוא להנחית את הכדור בצד של הקבוצה היריבה.

פתיחת המשחק והגשה

הקבוצה שאמורה להגיש תתחיל את המערכה הראשונה. לקבוצה שמנצחת במערכה ניתנת האפשרות לבחור מי מבין שתי הקבוצות תגיש.

על השחקן להגיש מיד אחרי שהשופט מכריז על הניקוד. אם שחקן זורק את הכדור לפני שהשופט מכריז על הניקוד עליו לזרוק שוב את הכדור והוא יקבל אזהרה. במהלך ההגשה ברגע שה "Tekong" בועט בכדור יכולים כל השחקנים לזוז לנוע בחופשיות בתחומי המגרש שלהם. ההגשה נחשבת חוקית אם הכדור עובר את הרשת בין אם נגע בה או לא, ועובר אל תוך המגרש של הקבוצה היריבה.

עבירות במשחק

במהלך ההגשה

אחד מהשחקנים יוצר הסחת דעת כדי לבלבל את יריבו.
השחקן המגיש/ Tekong - זורק את הכדור למעלה, משחק עם הכדור או מוסר אותו לשחקן אחר וכדומה - לאחר שהשופט הכריז על הניקוד.
ה-Tekong דורך על הקו או חוצה את הרשת או נוגע ברשת תוך כדי זריקה.
ה-Tekong קופץ מעל הקרקע כדי לבצע את ההגשה.
ה-Tekong מגיש לא בעזרת הרגל שלו.
שחקן נוגע בכדור לפני שהוא עובר לצד השני בהגשה.
הכדור עובר מעל הרשת אבל נופל מחוץ למגרש.
הכדור לא עובר לצד של היריב.
שחקן משתמש בידיו או כל חלק של זרועותיו כדי להקל על ביצוע הבעיטה, גם אם היד או הזרוע אינן נוגעות בכדור אלא באובייקטים או משטחים אחרים.

במהלך המשחק

שחקן נוגע בכדור כאשר הכדור בצד של היריב.
חלק כלשהו מגופו של השחקן חוצה אל הצד של היריב מעל או מתחת לרשת, אלא אם זה במהלך העברת הכדור לצד של היריב.
שחקני הקבוצה נוגעים בכדור יותר מ-3 נגיעות רצופות.
הכדור נוגע בזרועו של שחקן.
שחקן עוצר את הכדור בגופו או מחזיק את הכדור מתחת לזרועו או בין רגליו.
כל חלק בתלבושות השחקן, למשל נעליים, חולצה, סרט ראש וכדומה, נוגע ברשת או בכיסא השופט או נופל לצד היריב.
הכדור נוגע בתקרה, בגג, בקיר או בכל חפץ אחר.

שיטת הניקוד

כאשר קבוצה מבצעת עבירה, מוענקת נקודה לקבוצה היריבה.

הגשה: קבוצה מגישה שלוש פעמים ואז תורה של הקבוצה השנייה להגיש, לא קשר למי ניצח בנקודות. במצב של תיקו 21-21, כל קבוצה תגיש נקודה אחת עד שהמערכה מוכרעת.

מערכה: קבוצה מנצחת מערכה כאשר היא מגיעה ל-21 נקודות ומובילה בהפרש של שתי נקודות או יותר על הקבוצה היריבה. אם קבוצה לא מגיעה להפרש מספיק, ממשיכים לשחק עד שאחת הקבוצות משיגה הובלה של 2 נקודות או מגיעה ל-25 נקודות (מה שקורה קודם).

במערכה והאחרונה בכל regu, הקבוצות מחליפות צדדים במגרש כאשר אחת מהקבוצות מגיעה ל-11 נקודות.

משחק רשמי של regu או regu זוגות מסתיים בניצחון של הטוב משלוש מערכות (אחת הקבוצות מגיעה לניקוד של 2:0 או 2:1);, כאשר כל מערכה נמשכת עד 21 נקודות.

משחק קבוצתי הוא למעשה שלושה משחקי regu ברצף, כשבכל regu משתתפים שחקנים שונים של הקבוצה. הקבוצה הזוכה נקבעה על ידי הטוב משלושה regus, כלומר ניצחון ב-2 מתוך 3 regus.

דירוג: בטורנירים ומשחקי צוות, דירוג הקבוצה נקבע על ידי: 1. סכום הניצחונות במשחקים: ניצחון במשחק מעניק לקבוצה נקודה אחת. 2. סכום הניצחונות במערכות. 3. הפרש הנקודות בין הקבוצות.