סופגנייה
 | |
| סופגניות קלאסיות | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
לחם מתוק  |
| מטבח |
המטבח הישראלי |
| מוצא |
תחום המושב |
| ברכתו | ראו בהמשך |
  | |
סֻפְגָּנִיָּה (או בשמה התקין, אם כי נפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית") היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, המהווה את אחד המאכלים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.
אטימולוגיה
המילה סופגנייה נהגתה, כנראה, על ידי דוד ילין בשנת 1896, על ידי הוספת סיומת ההקטנה "-יה" אל המילה "סוּפְגָּן"[1][2]. סופגן נזכרת במשנה – במסכת כלים: ”משיסיק את [התנור?] כדי לאופות בישן סיפגנים”[3], ובמסכת חלה[4]: ”והסיפגנין והדיבשנים והאיסקריטים”[5], שרבי עובדיה מברטנורא מפרש: ”הסופגנים – לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פ"א רקיקים דקים, תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין”. ביאליק הסתייג מצורת ההקטנה "-יה". במקומה, הציע אספוג (במשקל אתרוג) ובריבוי אספוגים, ואף עשה במילה שימוש בשיריו[6].
שורש השם, ספ"ג, מותאם למהותה של הסופגנייה, הסופגת לתוכה שמן טיגון. עם זאת כנראה ההקשר המילולי לספוג התייחס לרכות הבצק המזכיר תכונות של ספוג ולאו דווקא לספיגת השמן. כפי שניתן לראות מהציטוטים לעיל, המילה סופגן במשנה התייחסה ללחם אפוי ותפוח. ברשימה של ועד הלשון העברית משנת 1913, משמשת המילה סופגנייה כתרגום העברי ללאטקע, שכיום נקראת לביבה. בתקופה זו, דווקא המילה לביבה תיארה בצק מטוגן ומתוק, בדומה לסופגנייה של ימינו[7].
מקור המילה ספג/ספוג לא ידוע והוא ונדרוורט קדום, כנראה מילה שאולה משפה שאינה הודו אירופאית והושאלה בצורה עצמאית לשפה היוונית σπόγγος (סְפּוֹנְגוֹס), לטינית וארמנית בצורת "ספונג'" שמשמעותה "ספוג"[8]. ביידיש, בהשפעת השפות הסלאביות, נקראות הסופגניות "פּאָנטשקעס" (נהגה: "פּוֹנצ'קֶס"). בערבית נקרא הבצק המטוגן אלספינג' (السفنج).
הסבר לאכילתה בחנוכה
ההסבר המקובל לאכילת מאכלים מטוגנים בשמן, כמו סופגניות ולביבות, בחנוכה, הוא כזכר לנס פך השמן שבו שרתה ברכה במעט השמן שהיה בפך, והוא הספיק להדלקת מנורת המקדש במשך שמונה ימים[9].
גם בפירוש המיוחס לרבי מיימון הדיין, אביו של הרמב"ם, נכתב ביחס למנהג אכילת "סופגנין" בחנוכה[10][11]:
עד שנות ה-20 של המאה ה-20, היו הלביבות המאכל העיקרי שנאכל לכבוד חנוכה. החל מתקופה זו קידמה ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל את אכילת הסופגניות על פני לביבות, כיוון שייצור הסופגניות דרש עבודה רבה והיה קשה להכנה בבית, לעומת לביבות. סופגניות יוצרו על ידי אופים מקצועיים, וההעדפה של סופגניות על פני לביבות סיפקה עבודה לחברי ההסתדרות[13]. כיום סופגניות הן מאכל החנוכה הנפוץ ביותר בישראל, אך בקרב יהדות ארצות הברית, למשל, לביבות הן עדיין מאכל החנוכה העיקרי[14].
מאכלים דומים בעולם
ביהדות צפון אפריקה מוכרים הספינג' וספנז שגם נצרכים במיוחד סביב חג החנוכה. ובלבנון מוכרים סופגניות זעירות הנקראות עוואמה.
בקרב עמי אירופה קיימים מספר מאפים דומים לסופגנייה, בהם ה"בֶּרְלִינֶר" (Berliner) הגרמני (בדרום גרמניה: קראפפן, Krapfen), הנמכר לקראת סוף השנה, בומבולוני באיטליה, ה"פּוֹנְצֶ'ק" (Pączek) הפולני, ה"קרוף" (Krof) הסלובני, ה"קובליהה" (Kobliha) הצ'כית, הפפנש הרומני, הפרטורה בפורטוגל וסמולטרינג בנורווגיה.
בניו אורלינס שבארצות הברית, קיים מאכל דומה בשם בנייה (Beignet), המבוסס על בצק שמרים מטוגן בשמן עמוק.
מרכיבים ואופן הכנה
את הסופגניות יוצרים מכדורי בצק שמרים קטנים המטוגנים בשמן עמוק לאחר תפיחתם. בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה, אך ניתן למצוא סופגניות במילויים נוספים, כגון שוקולד וריבת חלב. לאחר טיגון ומילוי הסופגנייה, בוזקים מעליה אבקת סוכר. בשנים האחרונות, בהשפעת הדונאטס (סופגניות אמריקאיות), יש המצפים את הסופגניות בציפויים שונים כמו זיגוג לבן או צבעוני.
ישנם מתכונים של סופגניות המכילים מוצרי חלב, כמו לבן, ככל הנראה כתוצאה מזיקת הסופגנייה לחג החנוכה והמנהג לאכול בו מאכלי חלב, זכר למעשה יהודית שהשקתה את הולופרנס בחלב.
הסופגנייה ידועה כמאכל עשיר באנרגיה: סופגנייה בינונית מכילה לפחות כ-350 קלוריות.
ברכתה
ערך מורחב – ברכת הסופגנין
ברכתה של סופגנייה אפויה היא המוציא לחם מן הארץ (אם לא עשו את הבצק מתוק מאד). נחלקו הפוסקים האם ברכתה של הסופגנייה המטוגנת בורא מיני מזונות או המוציא לחם מן הארץ, מכיוון שלא נאפתה בתנור אלא נתבשלה בנוזל. להלכה נפסק שברכתה בורא מיני מזונות אולם בשולחן ערוך כתוב שירא שמים יקפיד לאכלה בתוך הסעודה[15]. המנהג הוא לברך בורא מיני מזונות על סופגנייה, גם כשאוכל ממנה כמות רבה[16].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לביבות וסופגניות, באתר האקדמיה ללשון העברית
- נורית אלרואי, הסופגנייה, מתוך "רגע של עברית" באתר האקדמיה ללשון העברית
- שיא גיניס? הסופגניה הגדולה בעולם במשקל 150 ק”ג תוצג בנתניה, באתר כאן ישראל, 3 בדצמבר 2003
- מתאילנד עד אתיופיה - מסביב לעולם בארבע סופגניות, באתר ynet, 17 בדצמבר 2006
מנחם הורוביץ, מנחם הולך לאכול סופגנייה, באתר מאקו, 26 בנובמבר 2009- שלב אחר שלב בהכנת הסופגניות - מאפיית ברמן, באתר כיכר השבת
- שיפי חריטן, כיצד הפכה הסופגנייה למאכל גורמה, באתר הידברות, 21 בדצמבר 2014
- אלעד בר-נוי, משוחה בשמן: ההיסטוריה המפתיעה של הסופגנייה, באתר בית אבי חי, 20 בדצמבר 2016
- חן מלול, לביבה, סופגנין וראשו של הולופרנס, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10.12.2017
- ריטה גולדשטיין, לא כל הנוצץ: טעמנו סופגנייה בציפוי זהב שעולה 100 שקלים, באתר מאקו, 3 בדצמבר 2017
- מידע על סופגנייה בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ רוביק רוזנטל, שלא יצ'קלפו עליכם (הזירה הלשונית), באתר nrg, 18 בדצמבר 2008
- ^ נורית אלרואי, רגע של עברית: על הסופגנייה, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק ה', משנה א'
- ^ שתי המובאות על פי כתב יד קאופמן
- ^ משנה, מסכת חלה, פרק א', משנה ד'
- ^ שמואל אבנרי, מי פרץ את הלשון לשדים ולמלאכי חבלה? ביאליק נגד אליעזר בן-יהודה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2010.
- ^ האקדמיה ללשון עברית, לביבות וסופגניות, באתר האקדמיה ללשון עברית, 18/12/2014
- ^ sponge, Online Etymology Dictionary (etymonline) (באנגלית)
- ^ שמואל פנחס גלברד, אוצר טעמי המנהגים, עמ' שלט; סופגניות ולביבות בחנוכה – מנין?, הערה 1
- ^ יעקב משה טולידאנו, קטע מפירוש התפלות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם, בתוך: שריד ופליט, עמ' 7–8, באתר היברובוקס
- ^ שרגא אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 328, באתר היברובוקס
- ^ כלומר, זכר לנס שאירע בפך השמן
- ^ Gil Marks, Encyclopedia of Jewish Food, Houghton Mifflin Harcourt, 2010
- ^ Carol Green Ungar, The “Hole” Truth About Sufganiyot, Jewish Action, 2012
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קס"ח, סעיף י"ג.
- ^ שולחן ערוך שם, הלכות ברכות הנהנין על פי פסקי הרב מרדכי אליהו, עמוד 44.
