לדלג לתוכן

ניקולאי איגנאטייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי איגנאטייב
Николай Игнатьев
לידה 17 בינואר 1832 (יוליאני)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 ביוני 1908 (יוליאני) (בגיל 76)
Krupoderintsi, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Krupoderintsi עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה פז'סקי קורפוס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יקטרינה איגנאטייבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיג ממשלת האימפריה הרוסית
25 במרץ 1881 – 4 במאי 1881
(41 ימים)
פיוטר ואלוייב
שר הפנים של רוסיה
4 במאי 1881 (יוליאני) – 30 במאי 1882
(שנה)
דמיטרי טולסטוי
פרסים והוקרה
  • קצין בלגיון הכבוד
  • אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש
  • מסדר אנה הקדושה, דרגה 1 עם חרבות
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • מסדר אוסמאני
  • Order of noble Bukhara
  • צלב "חצית הדנובה"
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד
  • מסדר האריה של הולנד
  • 1st class, Order of the Medjidie
  • מסדר המגדל והחרב
  • מסדר הנסיך דנילו הראשון
  • מסדר החרב
  • מסדר המושיע
  • מסדר התהילה התוניסאי
  • מסדר צלב טאקובו
  • מסדר הכתר
  • אות מסדר העיט הלבן
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • מסדר ההצטיינות הצבאית
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3
  • עיטור הכוכב של רומניה
  • אות המסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1
  • מסדר האריה והשמש, דרגה ראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נ.פ. איגנאטייב - ציור של קוסטודייב

הרוזן ניקולאי פבלוביץ' איגְנאטְיֶיברוסית: Николай Павлович Игнатьев;‏ 29 בינואר 1832, סנקט פטרבורג האימפריה הרוסית3 ביולי 1908, קרופודרינצי, פלך קייב, האימפריה הרוסית), היה פוליטיקאי ודיפלומט רוסי. הוא גם נשא בדרגת גנרל של צבא האימפריה הרוסית.

ראשית הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגנאטייב נולד למשפחת אצולה בסנקט פטרבורג. סבו היה בן למשפחת האצולה הגאורגית אֶגנאטָשווילי (ეგნატაშვილი). הצאר ניקולאי הראשון השיב טובה לאביו של ניקולאי, קפטן פאבל איגנאטייב, לאחר שהלה נותר נאמן לו במהלך מרד הדקבריסטים ב-1825.

הדוכס הגדול אלכסנדר השני אף היה פטרון הטבילה של ניקולאי. ניקולאי נשלח להכשרה צבאית-מנהלית לבני האליטה, הקור דה פאז' והפך בגיל 17 לקצין במשמר הרוסי (הגווארדיה). לאחר שלחם במלחמת קרים מונה ב-1856 לתפקיד הנספח הצבאי בלונדון, הממונה בפועל על איסוף מודיעין. הוא גורש לאחר מבצע כושל. לאחר מכן, מונה כעוזרו הדיפלומטי של ניקולאי ניקולאייביץ' מוראביוב, שהיה מושל סיביר. ב-28 במאי 1858 הוא הגיע להסכמה עם הסינים על חוזה אייגון, שקבע חלוקת אזור מחלוקת, האמור ונסיגה מאזור הנהר. הוא גם הצליח להגיע להסכמי מסחר חשובים עם בוכרה ועם חיווה.

המשבר בבלקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1864 ל-1877 כיהן איגנאטייב כשגריר האימפריה הרוסית לאימפריה העות'מאנית והוצב באיסטנבול. בתפקידו פעל לחיזוק מוסדות הכנסייה בבולגריה ולהגברת ההשפעה הרוסית באזור. באפריל 1876 פרצו מהומות ברחבי בולגריה שהתפתחה לכלל מלחמת אזרחים בין מיליציות נוצריות למיליציות מוסלמיות וכ-12,000 נוצרים נהרגו. בעקבות האירועים ובלחץ המעצמות האירופיות, כונסה ב-23 בדצמבר 1876 ועידת קונסטנטינופול, בה כיהן איגנאטייב כנציג האימפריה הרוסית. הוועידה דנה במתן אוטונומיה לבולגריה, אך לא הגיעה להסכמה על גבולות הישות האוטונומית. איגנאטייב המשיך במאמציו הדיפלומטיים והשיג את הסכמת האימפריה האוסטרו-הונגרית לרעיון האוטונומיה לבולגרים. ב-21 במרץ 1878 בעקבות משא ומתן שניהל איגנאטייב נחתמה על ידי המעצמות האירופיות "הצהרת לונדון" שחזרה על הצהרות ועידת קונסטנטינופול.

לאור התעלמות האימפריה העות'מאנית מדרישת המעצמות היה איגנאטייב ממובילי הקו הלוחמני נגדה וב-24 באפריל הכריז הצאר הרוסי מלחמה על העות'מאנים. המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הסתיימה בניצחון רוסי ואיגנאטייב מונה לראש צוות המשא ומתן הרוסי שכפה על העות'מאנים את חתימת חוזה סן סטפנו. הלחץ שהפעילה האימפריה הבריטית שחששה מהתחזקות מעמדם של הרוסים בבלקנים, גרם לצאר אלכסנדר השני להסכים לכינוסו של קונגרס ברלין וזאת למורת רוחו של איגנאטייב אשר פרש משירות פעיל בצבא. כפועל יוצא מפועלו, נחרט איגנאטייב בנרטיב ההיסטורי הבולגרי כאחד מהאישים הבולטים שסייעו לכינונה מחדש של המדינה הבולגרית והוא הונצח בשמותיהם של מספר יישובים כגון איגנטייבו.

שלהי הקריירה ואחריתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מונה למושל אזור ניז'ני נובגורוד. לאחר רציחתו של הצאר אלכסנדר השני מונה לשר הפנים של האימפריה והוביל קו לאומני ואנטישמי במדיניותו. כדי להסיח את דעת הקהל מהמשבר הפוליטי ברוסיה בעקבות רצח אלכסנדר השני, עודד איגנאטייב פגיעה פיזית ביהודים, עניין שהוביל לסופות בנגב. הצאר אלכסנדר השלישי שחשש מהתחזקות מעמדו של איגנאטייב, אילץ אותו ביוני 1882 לפרוש מתפקידו.

איגנאטייב הלך לעולמו ב-3 ביולי (20 ביוני בלוח היוליאני) 1908 והוא בן 76 שנים. בנו פאבל איגנאטייב כיהן כשר החינוך בממשלתו של הצאר ניקולאי השני ונינו הוא מייקל איגנטייף, שהיה יושב-ראש האופוזיציה בפרלמנט הקנדי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאי איגנאטייב בוויקישיתוף