מרי ג'יי בלייג'

מרי ג'יי בלייג'
**Mary Jane Blige**
	מרי ג'יי בלייג', 2010
לידה	11 בינואר 1971 (בת 53); הברונקס, ארצות הברית
שם לידה	מרי ג'יין בלייג'
שם במה	Mary J. Blige, Brook Lynn, Queen of Hip Hop Soul
מוקד פעילות	ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1988
מקום לימודים	Roosevelt High School
סוגה	היפ הופ, סול, היפ הופ סול
סוג קול	מצו-סופרן
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	אפטאון רקורדס, יוניברסל מיוזיק גרופ, MCA רקורדס, גפן רקורדס, ריפבליק רקורדס
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (11 בינואר 2018); טיים 100 (2022); היכל התהילה של הרוק אנד רול (2024) ;
	www.maryjblige.com
	פרופיל ב-IMDb

מרי ג'יין בלייג' (באנגלית: Mary Jane Blige; נולדה ב-11 בינואר 1971) היא זמרת היפ הופ, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז, מפיקה מוזיקלית ושחקנית אמריקאית, הידועה בשם מרי ג'יי בלייג' (Mary J. Blige). בלייג' היא זוכת פרס האגדה בטקס פרסי המוזיקה העולמית על כך ששילבה בין היפ הופ למוזיקת נשמה בשנות ה-90 של המאה העשרים. היא ידועה בעולם כ"מלכת ההיפ הופ סול", כינוי בו זכתה על יצירתה את סוגת ההיפ הופ סול.

בלייג' זכתה במספר פרסי גראמי ובפרס אגדות המוזיקה של פרסי המוזיקה העולמית על היפ הופ וסול. נכון לשנת 2008, מכרה בלייג' כ-65 מיליון אלבומים בכל העולם. המנעד הקולי שלה מתפרש על ארבע אוקטבות, והיא שרה באלטו וגם בסופרן ומצו-סופרן. בלייג' ציינה את פטי לבל, אניטה בייקר, ארית'ה פרנקלין וצ'אקה קאהן כארבע מהזמרות מהן הושפעה.

קורות חיים

בלייג' נולדה ברובע הברונקס, ניו יורק. היא השנייה מבין ארבעה ילדים לקורה (אחות) ותומס (מוזיקאי ג'אז) בלייג'. אביה לימד אותה לשיר. כשבלייג' הייתה בת 4 אביה, חייל לשעבר אשר שירת במלחמת וייטנאם וסבל מהלם קרב ובעיות שתייה, נטש את המשפחה. בלייג' בילתה את ילדותה בסאוונה, ג'ורג'יה, שם שרה בכנסייה. משם עברה ליונקרס, ניו יורק שם התגוררה עם אמה, אחותה הגדולה, חמישה בני דודים ושתי דודותיה. היא נשרה מהלימודים בכיתה י"א.

1971–1990: התחלת הקריירה

בגיל 17 הקליטה בלייג' גרסה מאולתרת לשיר של אניטה בייקר בתא הקלטה בקניון בווייט פליינס בניו יורק. בן זוגה של אמה השמיע את הקלטת לג'ף רד, אמן ואחראי רפרטואר בחברת התקליטים "תקליטי אפטאון". רד העביר את ההקלטה למנכ"ל החברה, אנדרה הארל, שנפגש עם בלייג' ובשנת 1989 החתים אותה לחברה. בלייג' הייתה האישה הראשונה שהוחתמה בחברה. לאחר החתמתה בחברה נותר מצב הקריירה של בלייג' רדום בגלל התמקדות החברה באמניה המבוססים יותר. מדי פעם שימשה בלייג' כזמרת רקע לאמנים בחברה. בשנת 1990 היא הוצגה כזמרת הליווי של רד בהופעה באפולו ת'יאטר. באותה שנה השתתפה בהקלטה ובקליפ של אמן אחר בחברה. בשנת 1991 הופיעה בשידור חוזר בטלוויזיה כזמרת הליווי של ג'ף רד בהופעה באפולו. בסתיו 1992 הופיעה יחד עם אמן נוסף אך החשיפה הרחבה שלה בארצות הברית הייתה בשנת 1992, כשהופיעה ב-MTV.

1991–1993: What's The 411?

הפקת אלבום הבכורה של בלייג' החלה בשנת 1992 תחת פיקוחו של מנהל אמנותי באפטאון - המוזיקאי שון קומבס. ב-28 ביולי 1992 הוציאה אפטאון את האלבום "What's The 411?". הסינגל הראשון מתוכו, "You Remind Me", הגיע למקום הראשון במצעדי האר-אנד-בי באותו קיץ. הסינגל השני, "אהבה אמיתית", יצא בסתיו. גם הוא כמו קודמו טיפס לצמרת מצעד האר-אנד-בי ושני הסינגלים קיבלו תקליט זהב על מכירותיהם. עוד סינגלים יצאו בשנת 1993, כולל גרסת כיסוי לשיר של רופוס "Sweet Thing" והשיר "Love No Limit".

בסוף שנת 1993 "What's The 411?" מכר 3 מיליון עותקים. בינתיים הוציאה בלייג' סינגל היפ הופ "You Don't Have To Worry". לאור הצלחתה כינה אותה קומבס "מלכת ההיפ הופ סול". שם האלבום נלקח מעבודתה הקודמת כנציגת שירות. על מנת להשאיר את הסינגלים מהאלבום במצעדים יצא אלבום רמיקסים ל"What's The 411?" בזמן עבודתה של בלייג' על אלבומה הבא.

1994–1996: My Life

ב-29 בנובמבר 1994 הוציאה אפטאון את אלבומה השני של בלייג', "My Life", שוב תחת פיקוחו של קומבס, למרות עזיבתו את החברה. קומבס שימש כמפיק שותף לכל שירי האלבום פרט לשיר אחד, וגם החל לשמש כמנהלה האישי של בלייג'. שלא כמו אלבום הבכורה שלה, הפעם בלייג' לקחה חלק ניכר בכתיבת השירים לאלבום אותם ביססה על חייה האישיים.

הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Be Happy" נכנס למקום 29 ומקום 6 במצעד "100 המובילים" ומצעד האר-אנד-בי בהתאמה. בתחילת 1995 יצאה גרסת כיסוי לשירה של רוס רויס מ-1976, "I'm Goin' Down". השיר היה לסינגל הראשון של בלייג' שנכנס ל-20 הגדולים במצעד הבריטי. עוד סינגלים מהאלבום: "You Bring Me Joy" ו-"I Love You". שני שירים מהאלבום שלא יצאו כסינגלים אך זכו להשמעות רבות ברדיו הם "Marry Jane (All Night Long)" ו-"My Life". שני האחרונים יצאו כסינגלים רק בבריטניה. האלבום זכה בפלטינה משולשת.

למרות הצלחת האלבום ותהילתה הגוברת, העידה בלייג' מאוחר יותר שבאותה תקופה נאבקה בהתמכרותה לאלכוהול וסמים ונמצאה במערכת יחסים אלימה עם בן זוגה, קייסי היילי. היא סבלה גם מדיכאון. בלייג' עסקה בפרויקטים חיצוניים כמו הקלטת פתיחים לסדרות טלוויזיה, שיתופי פעולה עם אמני היפ הופ אחרים. שיתוף הפעולה שלה עם מת'וד מן הביא לזכייתה בגראמי, בעוד ששיתוף הפעולה שלה עם בייביפייס היה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלה עד אז. האלבום שלה עצמו היה מועמד לגראמי בקטגוריית "אלבום אר-אנד-בי הטוב ביותר" אך הפסיד לאלבומה של להקת TLC.

1997–1998: Share My World

ב-22 באפריל 1997 יצא אלבומה השלישי של בלייג', "Share My World" על ידי חברת התקליטים MCA (חברת אם של אפטאון שהייתה בתהליכי פירוק). קומבס ובלייג' פירקו את שותפותם האמנותית. את מקומו מילאו טראקמאסטרס וסטיב סטאוט כמפיקים בפועל. בהפקת האלבום נטלו חלק ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, צ'אק ת'ומפסון, אר. קלי, בייביפייס ורודני ג'רקינס.

האלבום נוצר בתקופה בה ניסתה בלייג' לשקם את חייה האישיים ולהיגמל מסמים ואלכוהול. כמו כן סיימה את מערכת היחסים עם היילי. בהשראת קורותיה נוצרו שירים אופטימיים, קצביים ושמחים יותר באלבומה כמו "Love Is All We Need" ו"Share My World". האלבום נכנס למקום הראשון במצעד הבילבורד והניב חמישה להיטים: "Love Is All We Need" (יחד עם נאס), "I Can Love You" (עם ליל' קים), "Everything", "Missing you" (רק בבריטניה)ו-"Seven Days". האלבום היה למצליח ביותר של בלייג' מבחינה מסחרית, עם מכירות של 3 מיליון עותקים בארצות הברית.

בתחילת 1998 זכתה בלייג' בפרסי המוזיקה האמריקאית בפרס עבור "אלבום ההיפ הופ/ אר-אנד-בי האהוב". בקיץ פתחה בלייג' מסע הופעות בשם "Share My World Tour" שהניב אלבום זהב בשם "The Tour". מהאלבום יצא סינגל אחד, "Misty Blue".

1999–2000: Mary

ב-17 באוגוסט 1999 יצא אלבומה הרביעי של בלייג'. האלבום "Mary" סימן התרחקות של בלייג' מסגנון ההיפ הופ המוכר שלה, והציג שילובים שונים של מוזיקת נשמה של שנות ה-70 ושנות ה-80. ב-14 בדצמבר אותה שנה יצא האלבום שוב יחד עם דיסק בונוס בו הקליפים לסינגלים "All That I Can Say", "Deep Inside" ושתי רצועות בונוס: "Sincerity" (עם נאס ו-DMX) ו-"Confrontation" (בשיתוף פעולה עם צמד ההיפ הופ פאנקמאסטר פלקס וביג קאפ, במקור מאלבומם מ-1999 "The Tunnel"). האלבום התקבל באהדה רבה על ידי המבקרים והיה לאלבומה שזכה להכי הרבה תארים ומועמדויות. האלבום קיבל פלטינה כפולה על מכירות של כמעט 2 מיליון עותקים.

האלבום לא שיחזר את ההצלחה המסחרית של האלבום הקודם של בלייג', אף על פי שהסינגלים שיצאו מהאלבום: "All That I Can Say", "Deep inside", your Child" ו-"Give Me You" זכו לכמות השמעות נכבדת ברדיו. בינתיים ניסתה MCA להרחיב את קהל היעד של בלייג' גם לרחבות הריקודים עם שחרור אלבום גרסאות דאנס של "Mary". הרמיקס ל"Your Child" נכנס למקום 10 במצעד בילבורד של שירי הדאנס בשנת 2000.

בשנת 2000 הופץ ביפן בלבד אוסף בשם "Ballads". האלבום כלל גרסת כיסוי לשירו של סטיבי וונדר "Overjoyed" והקלטות קודמות לשירה של ארית'ה פרנקלין "You Make Me Feel (Like A Natural Woman)" ושירה של דורות'י מור "Misty Blue".

2000–2001: No More Drama

ב-28 באוגוסט 2001 הוציאה MCA את האלבום החמישי של בלייג' - "No More Drama". הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Family Affair" (הופק על ידי ד"ר דרה), הפך לסינגל הראשון של בלייג' שהגיע למקום הראשון של 100 הסינגלים המובילים של הבילבורד, שם הוא נשאר במשך שישה שבועות רצופים. אחריו יצאו להיטים נוספים, "Dance For Me" (עם קומון) שהופץ רק באירופה, והסינגל הנושא את שם האלבום בהפקתם של ג'ימי ג'אם וטרי לואיס המסמפל את נעימת הפתיחה של אופרת הסבון "צעירים חסרי מנוח". אף על פי שהאלבום הגיע למכירות של כמעט 2 מיליון עותקים בארצות הברית, MCA לא התרצו מקצב המכירות והוציאו את האלבום בהוצאה מחודשת ב-29 בינואר 2002. בהוצאה המחודשת הוצאו שלושה שירים מרשימת השירים המקורית באלבום, והוספו שני שירים חדשים - אחד מהם היה הלהיט "Rainy Dayz" (עם ג'ה רול) ועוד שני רמיקסים, אחד לשיר הנושא (על ידי שון קומבס) וגרסת רדיו ל-"Dance For Me". האלבום בהוצאתו המחודשת גם כלל עטיפה שונה. ההוצאה המחודשת מכרה בארצות הברית למעלה ממיליון עותקים, ועוד 5 מיליון עותקים ברחבי העולם. בלייג' זכתה בפרס גראמי בקטגוריית "הביצוע הקולי הטוב ביותר לזמרת אר-אנד-בי" על השיר "He Think I Don't Know". באפריל 2002 הופיעה בלייג' יחד עם הזמרת שאקירה בביצוע לשיר "Love Is A Battlefield" של פאט בנאטאר במופע הדיוות של VH1 בלאס ווגאס. היא גם ביצעה את "No More Drama" ואת "Rainy Dayz" יחד עם ויטני יוסטון.

ביולי 2002 הוציאה MCA את "Dance For Me", אלבום גרסאות דאנס ללהיטיה הגדולים של בלייג' שכלל רמיקס של ג'וניור ואסקז ל-"Your Child" ומיקס של ת'אנדרפוס ל-"No More Drama". האלבום יצא בהפצה מוגבלת כתקליט ויניל עבור עמדות תקליטנים במועדונים.

2003–2004: Love & Life

ב-26 באוגוסט 2003 יצא אלבומה השישי של בלייג', "Love & Life", תחת חברת התקליטים גפן (שבה הוטמעה MCA). באלבום זה חזרה בלייג' לשיתוף פעולה מלא עם שון קומבס (שנודע כדידי בתקופה זו). עם שני אלבומים מוערכים תחת ידיהם ("What's The 411?" ו-"My Life") וההצלחה העצומה של אלבומה הקודם של בלייג', הציפיות מהאיחוד המחודש היו גבוהות במיוחד. אף על פי שנכנס הישר למקום הראשון במצעד האלבומים של בילבורד, בהפיכתו לאלבום הרביעי ברצף של בלייג' שנכנס ל-20 האלבומים הגדולים במצעד הבריטי, הסינגל הראשון שהופץ מהאלבום, "Love @ 1st Sight" עם מת'וד מן שהופק על ידי דידי, נכנס בקושי לעשרת השירים המובילים במצעד האר-אנד-בי/היפ הופ ולא נכנס בכלל ל-20 הסינגלים המובלים במצעד ה-200 של הבילבורד (אף על פי שהצליח להיכנס ל-20 המובילים במצעד הבריטי). הסינגלים הבאים, "Ooh!", "Not Today" יחד עם איב, "Whenever I Say Your Name" יחד עם סטינג בהוצאה העולמית המחודשת ו-"It's A Wrap", הגיעו לתוצאות עגומות אף יותר.

אף על פי שזכה למעמד אלבום פלטינה, הפך "Love & Life" לאלבום הכי פחות מצליח של בלייג'. מעריצים ומבקרים כאחד ביקרו את האלבום כנעדר אחידות ורווי ניסיונות לא מוצלחים לשחזר את שיתוף הפעולה של השניים באלבומיה הקודמים של בלייג'. על פי הדיווחים, השניים אף הסתכסכו שוב בזמן העבודה על האלבום ומשהסתיימה העבודה עליו נפרדו דרכיהם בשנית.

2005–2006: The Breakthrough ו-Reflections - A Retrospective

ב-20 בדצמבר 2005 הוציאה גפן את אלבומה השביעי של בלייג', "The Breakthrough". בלייג' שיתפה פעולה עם ג'.א.ס.ט.י.ס. ליג, רודני ג'רקינס, ויל.איי.אם, בריאן מייקל קוקס, ניינת' וונדר, ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, רפאל סאאדיק, קול אנד דרה, ודרה & וידל. צילום העטיפה נעשה על ידי מרקוס קלינקו ואינדרני. האלבום נכנס הישר למקום הראשון במצעד אלבומי האר-אנד-בי ו-200 הגדולים של בילבורד. עם מכירות של 727,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו, הפך לאלבום הנמכר ביותר בשבוע הראשון של זמרת אר-אנד-בי (שובר את שיאה של אלישיה קיז), החמישי באלבומים הנמכרים ביותר בשבוע הראשון לצאתם של זמרת, ובכורת האלבום הרביעית בגודלה לאלבום ב-2005. מאז צאתו מכר האלבום 3 מיליון עותקים בארצות הברית ועוד 7 מיליון עותקים ברחבי העולם, אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר ב-2006.

הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Be Without You", נכנס למקום השלישי במצעד הבילבורד ולמקום הראשון במצעד האר-אנד-בי (שיא לסינגל ה-15 ברציפות במקום הראשון). הסינגל נשאר במצעד למעלה מ-16 חודשים. הסינגל זכה להצלחה דומה גם בבריטניה שם הפך לסינגל עם השהות הגבוהה ביותר במצעד של בלייג'. זהו הסינגל השני של בלייג' בעל השהות הממושכת ביותר במצעדים.

האלבום כלל שלושה סינגלים נוספים, כולל שני להיטי אר-אנד-בי שהגיעו לחמשת הגדולים במצעדים: "Enough Cryin'" (עם האלטר-אגו של בלייג', ברוק-לין, שהופיעה ברמיקס לשירו של באסטה ריימס "Touch It" ב-2006) ו-"Take Me As I Am" (עם סימפול של השיר "A Garden Of Peace" של לוני ליסטון סמית').

הדואט של בלייג' עם U2 ללהיטם "One" מ-1992, העניק לבלייג' את הלהיט הגדול ביותר שלה בבריטניה, כשהגיע למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי ובסופו של דבר הפך לאחד מארבעים הסינגלים הנמכרים ביותר ב-2006. השיר הוא הסינגל בעל השהות הממושכת ביותר במצעדים הבריטיים לבלייג'.

הצלחת האלבום העניקה לבלייג' 9 פרסי בילבורד, 2 פרסי מוזיקה אמריקאית ועוד 5 פרסים נוספים. היא הייתה מועמדת ל-9 פרסי גראמי ב-2007, יותר מכל אמן אחר באותה שנה. "Be Without You" היה מועמד ל"תקליט השנה" ו"שיר השנה". בלייג' זכתה ב-3 פרסים לזמרת אר-אנד-בי הטובה ביותר, שיר האר-אנד-בי הטוב ביותר (שניהם על "Be Without You") ו"אלבום אר-אנד-בי הטוב ביותר" (על "The Breakthrough"). בלייג' סיימה תקופה עם "שלושת פרסי המוזיקה הגדולים" עם זכייה בפרסי המוזיקה האמריקאית, פרסי הבילבורד וגראמי.

בדצמבר 2006 יצא האוסף "Reflection - A Retrospective" שכלל הרבה מלהיטיה של בלייג' וארבעה שירים חדשים כולל הסינגל העולמי "We Ride (I See The Future)". בבריטניה, לעומת זאת, יצא השיר "MJB Da MVP" (שהופיע בגרסה קצרה ב-"The Breakthrough") כסינגל הבכורה מהאלבום. האלבום נכנס למקום ה-9 בארצות הברית עם מכירות של למעלה מ-170,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו ולמקום 40 בבריטניה. האלבום מכר למעלה מ-1.6 מיליון עותקים.

ב-2006 הקליטה בלייג' דואט עם הראפר לודקריס בשם "Runaway Love" שהיה הסינגל השלישי מאלבומה "Release Therapy". הסינגל הגיע לחמישיית הצמרת של מצעד הבילבורד ולמצעד האר-אנד-בי. בלייג', יחד עם ארית'ה פרנקלין ומקהלת הארלם בויז, השתתפה בפסקול הסרט "בובי" ב-2006 בשיר "Never Gonna Break My Faith". השיר היה מועמד לפרס גלובוס הזהב וזכה בפרס הגראמי לביצוע הגוספל הטוב ביותר בטקס פרסי גראמי ה-50.

2007–2008: Growing Pains

אלבומה השמיני של בלייג', "Growing Pains", יצא ב-18 בדצמבר 2007 ונכנס הישר למקום השני במצעד הבילבורד ולמקום הראשון במצעד אלבומי ההיפ הופ/אר-אנד-בי. האלבום מכר 629,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. בשבוע לאחר מכן טיפס האלבום למקום הראשון, וכך הפך לאלבום הרביעי של בלייג' שמגיע למעמד זה. הסינגל המוביל, "Just Fine", נכנס למקום ה-22 במצעד הבילבורד ולמקום ה-3 במצעד ההיפ הופ/אר-אנד-בי. השיר היה מועמד לגראמי על ביצוע אר-אנד-בי נשי ובלייג' זכתה בפרס על "ביצוע אר-אנד-בי הטוב ביותר לצמד או להקה" על הדואט עם צ'אקה קאהן "Disrespectful" (שהופיע באלבום "Funk This" של קאהן) שכתבה בלייג'. על שם האלבום סיפרה בלייג' בינואר 2008 לכותב האר-אנד-בי הבריטי פיט לואיס: "...שם האלבום מייצג את הצמיחה כמו את ההבנה שעל מנת שמשהו יתפתח, צריך שיהיה מתח כלשהו מאחוריו".

האלבום יצא בבריטניה רק בפברואר 2008, שם היה לאלבום החמישי של בלייג' שנכנס לאחד מעשרת המקומות הראשונים במצעד הבריטי, כמו גם השלישי הכי נמכר של הזמרת שם. "The Breakthrough" ו-"Reflections - A Retrospective" הופצו סמוך לחג המולד כך שזכו למכירות נמוכות יותר אך לגבוהות יותר מהמכירות להן זכה האלבום "Mary".

הסינגל "Just Fine" החזיר את בלייג' לצמרת המצעדים הבריטיים לאחר ששני הסינגלים הקודמים לא הצליחו לעשות זאת. סינגלים נוספים מהאלבום היו "Work That" שליווה פרסומת של בלייג' לאיטונס, ו-"Stay Down". באותה תקופה שיתפה בלייג' פעולה יחד עם ג'יי זי בסיבוב הופעות, והשתתפה באלבום של פיפטי סנט, בנוסף לשיתופי פעולה נוספים שלה עם מוזיקאים נוספים. בטלוויזיה שודרה תוכנית מיוחדת שהוקדשה לקריירה שלה בשם "האבולוציה של מרי ג'יי בלייג'", בה השתתפו אשנטי ומת'וד מן.

"Growing Pains" היה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית אלבום האר-אנ'-בי הטוב ביותר, מה שהביא לבלייג' את המועמדות ה-27 שלה לגראמי תוך פחות מעשור.

בלייג' יצאה לסיבוב הופעות באירופה, הראשון מזה שנתיים. הופעות נקבעו גם באוסטרליה וניו זילנד אך נדחו עקב "תשישות מלוח הופעות עמוס" ולאחר מכן בוטלו לחלוטין.

ב-7 באוגוסט 2008 התברר כי בלייג' עומדת בפני תביעה פדרלית של 2 מיליון דולר על כך שלטענת התובע נף-יו הוא זה שכתב את המוזיקה ל-"Work That" תחת החברה דרים פאמילי אנטרטיינמנט. לטענתו, החברה מעולם לא אישרה שימוש במוזיקה.

2009–2010: Stronger With Each Tear

בלייג' חזרה להופיע בינואר 2009, בביצוע השיר "Lean On Me" במסיבה שנערכה לכבוד טקס ההשבעה של ברק אובמה. בלייג' ביצעה גם את להיטה מ-2007, "Just Fine" עם פתיחה חדשה בנשף לכבוד השבעתו של אובמה.

בלייג' זכתה למחווה שנערכה לה על ידי תעשיית הבידור האפרו-אמריקנית בארצות הברית, בה לקחו חלק הזמרות מוניקה ואניטה בייקר.

בלייג' עבדה על אלבומה התשיעי "Stronger with Each Tear" בזמן שערכה סיבוב הופעות עם הזמר רובין ת'יק. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "The One" עם הראפר הקנדי דרייק, הופץ לרדיו ביוני 2009, ובאופן רשמי למכירה דיגיטלית ב-21 ביולי 2009. בלייג' הקליטה את הסינגל "Stronger" לפסקול סרט דוקומנטרי בשם "More Than A Game" באוגוסט של אותה שנה. הסינגל השני מתוך האלבום, "I Am", הופץ לרדיו בנובמבר ובאופן רשמי בדצמבר. בלייג' ביצעה את השיר בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית ב-22 בנובמבר 2009.

בלייג' הקליטה מספר שירים עבור סרטים ובינואר 2010 שימשה כשופטת אורחת בעונה התשיעית של התוכנית המצליחה אמריקן איידול.

2011–הווה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 2022 נכללה ברשימת טיים 100.

פרויקטים נוספים

בנוסף להיותה זמרת מצליחה, בלייג' מבליחה לעיתים כשחקנית בסדרות טלוויזיה וסרטים. היא הופיעה לראשונה כשחקנית ב-1998 בסדרה "המופע של ג'יימי פוקס".

בשנת 2009 כיכבה בסרט המוזיקלי "אני יכולה לעשות רע לגמרי בעצמי" של טיילר פרי, לצד טראג'י פ. הנסון. באותה שנה השתתפה בסדרה "רוק 30" בתפקיד עצמה.

בשנת 2012 שיחקה בקומדיה המוזיקלית "רוק לנצח" לצד ג'וליאן האף, טום קרוז ואלק בולדווין.

בשנת 2013 שיחקה בדרמה המוזיקלית "ילדות שחורה" לצידם של פורסט ויטאקר, אנג'לה באסט וטייריס גיבסון. שיחקה גם בדרמת הטלוויזיה של Lifetime "בטי וקורטה", בתפקיד פעילת זכויות האדם בטי שבאז'.

בשנת 2015 התארחה בעונה הראשונה של סדרת הדרמה "אימפריה" בתפקיד אנג'י, בכיכובם של טרנס הווארד וטראג'י פ. הנסון. בשנת 2017 שיחקה בדרמה התקופתית של די ריס "פרחים בבוץ" בגילומה של פלורנס ג'קסון.

בשנת 2018 דיבבה את איירין בסרט "עולמם הסודי של גמדי הגינה". בשנת 2019 גילמה מתנקשת ושמה צ'ה-צ'ה בסדרת הטלוויזיה "אקדמיית המטרייה" ברשת נטפליקס. שיחקה גם בתפקיד אורח בסדרת האימה "צעקה" ברשת VH1.

ב-2020 כיכבה בסרט האימה "מצלמת גוף", ובסרט "Pink Skies Ahead" של הבמאית הקנדית קלי אוקספורד.

בשנת 2021 שיחקה בדרמה "הלב האלים", ובהמשך שיחקה בסרט הביוגרפי "ריספקט", ביוגרפיה על אריתה פרנקלין, ובלייג' גילמה את דמותה של זמרת הבלוז דיינה וושינגטון.

בשנת 2022 דיבבה את דמותה של רוזי במיני-סדרת הלייב-אקשן "אולי הלך לאיבוד" בשירות הזרמת המדיה של נטפליקס.

כמו כן, בלייג' משמשת דוברת ומשקיעה בחברות שונות ועבדה תחת נותני חסויות שונים.

בבעלותה של בלייג' חברת תקליטים בשם Matriarch Records המפיצה דרך חברת התקליטים גפן.

חייה האישיים

בשנת 2000 הכירה בלייג' את מרטין קנדו אייזקס (המכונה קנדו), מפיק בכיר בתעשיית המוזיקה, שהפך למנהלה האישי. השניים נישאו ב-7 בדצמבר 2003 והתגרשו ביולי 2016.