מריה ונטורה

מריה ונטורה
Marie Ventura

מריה ונטורה בשנת 1921, משחקת בקומדיה "העבר" מאת פורטו-ריש, בציור מאת שארל ז'יר
לידה	14 ביולי 1888 בוקרשט, ממלכת רומניה
פטירה	3 בדצמבר 1954 (בגיל 66) הרובע השמיני של פריז, צרפת. מקום קבורה:בית הקברות פאסי.
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
שם לידה	אריסטיצה מריה ורמונט
מדינה	רומניה, צרפת
פרופיל ב-IMDb

מריה אריסטיצה ונטורה (ברומניה ידועה גם כ"מריוארה ונטורה", ברומנית: Maria Ventura או Marioara Ventura; בצרפתית: מארי ונטורה - Marie Ventura;‏ 13 ביולי 1886 בוקרשט – 3 בדצמבר 1954 פריז) הייתה שחקנית תיאטרון רומנייה וצרפתייה ממוצא יהודי. הצטיינה במיוחד כשחקנית טרגדיות ודרמות. הייתה גם שחקנית ראינוע.

רקע משפחתי ושנותיה המוקדמות

נולדה ב-1886 בשם אריסטיצה מריה ונטורה לשחקנית התיאטרון הרומנית לאה פאנשטה ורמונט, מתוך קשר רומנטי עם המחזאי, מבקר התיאטרון והעיתונאי הרומני גריגורה ונטורה (1909-1840) ובשנת 1890 כשהוריה התחתנו קיבלה את שם המשפחה של אביה. מריה ונטורה נשמה תיאטרון מילדותה בבית הוריה. עמיתתה לימים, לוצ'יה סטורדזה בולנדרה, אמרה כי מהוריה ירשה ונטורה "תשוקה בלתי מנוצחת לתיאטרון ולחיים". כסנדקית הטבילה אותה השחקנית המפורסמת ולימים מורתה, אריסטיצה רומנסקו. לעיתים קרובות פקד את בית המשפחה השחקן קונסטנטין י. נוטארה שהגיע לשם חזרות עם אמה. בן בית נוסף היה הדוד, הצייר ניקולאיה ורמונט. כשהייתה בת 9 אמה נפטרה מאי ספיקת כליות. את השנים הראשונות של לימודי התיכון עשתה ונטורה בתיכון "נגוייסקו" בבוקרשט ואחר כך עברה ללמוד בתיכון "למרטין" בפריז ובמקביל בקונסרבטוריון פרטי.

ההצלחות הראשונות ברומניה ובצרפת

בשנת 1898, בגיל 12, נרשמה ללימודי משחק בקונסרבטוריון בבוקרשט, בו למדה, בין השאר אצל אריסטיצה רומנסקו. סיימה את לימודיה בשנת 1901. הופיעה לראשונה ב-12 בפברואר על במת התיאטרון הלאומי בבוקרשט ב" L'enfant naturelle" ("הילדה הבלתי חוקית"), מחזה מאת אביה. בגיל 15 הופיעה שוב על אותה במה בתפקיד זאנטו ב- Le Passant מאת פרנסואה קופה. בין השנים 1903 -1905 למדה בקונסרבטוריון של פריז, בעזרת מלגה ממשלתית, אצל אז'ן סילבן ופול מונה (Mounet). בעת קבלתה לקונסרבטוריון יש אומרים כי המחזאי ויקטוריין סארדו הצהיר כי "הופיעה רשל חדשה!", תוך התייחסות לשחקנית הבמה היהודיה המפורסמת מן המחצית הראשונה של המאה ה-19. במהלך הזמן שיכללה את מבטאה הצרפתי עד שמוצאה הזר לא ניכר עוד בדיבורה. הצטיינה בימי הלימודים במשחקה במחזה "ג'וקונדה" מאת ד'אנונציו על במת ה"תיאטר דה ל'אוור" ושמה נישא בפי כל בסלונים הספרותיים של פריז. שיחקה לצידם של אדואר דה מקס ושל שרה ברנאר והושפעה מאמנותם.

בשנת 1903 ליוותה את שרה ברנאר בסיור הופעות בארצות הברית. שיחקה אז כמה תפקידים קטנים ב"פדרה" ו"אנדרומקה" מאת רסין וב"פדורה" ו"טוסקה" מאת ויקטוריין סארדו. זמן מה הייתה מעורבת בקשר רומנטי עם אדואר דה מקס, שהיה גם הוא יליד רומניה וממוצא יהודי. יחד איתו השתתפה בפסטיבל חוגי הסטודנטים הרומנים בפריז ב-25 באפריל 1903, שבו השתתף גם הכנר והמלחין ג'ורג'ה אנסקו. ונטורה ודה מקס הופיעו ביחד בצרפתית גם ברומניה, למשל ב"ארֶנֶלה רומאנה", תיאטרון תחת כיפת השמיים בפארק קרול בבוקרשט, בהצגות קלאסיות כמו "בריטניקוס" ו "אנדרומקה" מאת רסין, "המלט" מאת שייקספיר, ב Le Passant מאת קופה, וב"איסופוס" מאת תאודור דה בנוויל, ברסיטלים של שירה. ונטורה שיחקה באותה עת גם ברומנית על במת התיאטרון הלאומי בבוקרשט ב-4 - 13 באוקטובר 1904. בסיום לימודיה בפריז, ב-27 ביולי 1905 זכתה מריה ונטורה בפרס הראשון למשחק בטרגדיות ובפרס השני במשחק בקומדיות. בדומה לדה מקס בזמנו, הצטרפה באותה שנה ללהקת התיאטרון "אודיאון" בפריז. בסתיו 1905 שיחקה לראשונה על במת תיאטרון זה ב"ברניס" מאת רסין. הצטיינה שם גם ב"אנדרומקה", ב"גלטיני" מאת קטול מנדס וב La gloire (התהילה) מאת דה בנוויל. ברומניה שיחקה גם בתיאטרון של הזוג בולנדרה בבוקרשט ב"Îndrăgostita" (המאוהבת) ו ב"Omul de altădată", ("האדם של פעם") מאת פורטו-ריש וב"Marşul nupţial" (‏La Marche nuptiale - מארש החתונה) מאת אנרי באטאי וב"Să divorţăm" (בוא נתגרש) מאת סארדו.

אצל שרה ברנאר ורז'אן, ושוב ב"אודיאון"

שרה ברנאר הזמינה את ונטורה לשחק בתיאטרון שלה, אולם לכוכבת הצעירה לא היה קל להסתגל לסמכותיות ושיטות העבודה של הדיווה והיא עזבה במהרה לטובת להקתה של גבריאל רז'אן. בשנים 1908-1907 הופיעה לצדן של שרה ברנאר ושל רז'אן בהפקות של "יון גבריאל בורקמן" מאת איבסן, ב"L'or" (הזהב) מאת רנה פיטר ורוברט דנסי. ב-1908 ירשה את תפקידה של שרה ברנאר, מרגריט גוטייה, ב""הגברת עם הקמליות" מאת דיומא הבן. אחרי הגעתו בשנת 1910 של אנדרה אנטואן לניהול תיאטרון אודיאון חזרה ונטורה לשחק שם ואף הפכה למאהבת של המנהל החדש. הרשימה בתפקידיה במחזות "אנטאר" מאת שוקרי ג'אנם הלבנוני, ב"מדמואזל מולייר" מאת ללואר וננגאר, ב"משוחררים" מאת מארי לנרי, ב"רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר, ב"בריטניקוס" מאת רסין, שבו שיחקה בתחפושת את תפקידו של נירון, ב"אסתר, נסיכת ישראל" מאת אלכסנדר דיומא האב. בשיתוף פעולה עם שרה ברנאר גילמה את הרמיונה ב"אנדרומקה" מאת רסין.

ימי מלחמת העולם הראשונה

בימי מלחמת העולם הראשונה חזרה השחקנית לרומניה שם עזרה בבקרים בטיפול בפצועים בבית חולים שדה בבוקרשט, לצידה של אלנה קאראג'אני-סטויינסקו, הטייסת הרומניה הראשונה. אחרי הצהרים ובערבים דיקלמה ונטורה שירים ושיחקה בפני המאושפזים. היא המשיכה לעשות זאת גם בימי הכיבוש הגרמני (1918) בבוקרשט, תוך שהיא נמלטת ליאשי, יחד עם ג'ורג'ה אנסקו ואמנים אחרים. כשביקרה בבתי חולים ביאשי גילתה ונטורה את כישרונו של אחד המאושפזים, לימים שחקן התיאטרון ג'ורג'ה וראקה. ב-11 במרץ 1918 שיחקה על במת התיאטרון הלאומי של יאשי את נורה במחזה "בית הבובות" מאת איבסן, לצידם של טוני בולנדרה, יון מנולסקו וויקטור אנטונסקו.

בין "קומדי פרנסז" ובין המולדת

אחרי שנת 1919 שיחקה בתיאטרון "קומדי פרנסז" בפריז, שבה התקבלה על תקן "פרימה-דונה בקומדיות, דרמות, ולמקרה הצורך, בטרגדיות". כעבור 3 שנים, ב-1922 הפכה לחברה קבועה (sociétaire) (ה-366 במספר) של להקתו. הופעת הבכורה שלה ב"קומדיה פרנסז" בתפקיד ז'רמן פורטייה במחזה "Le voile dechiré " (הצעיף הקרוע) מאת פייר וולף, זכתה להערכה רבה בכל העיתונים. הופיעה בתפקידים רבים מן הרפרטואר הצרפתי והעולמי - במחזות של רסין, מולייר, קורניי ("Horace" - הורטיוס), מאריבו (סילביה ב"משחק של אהבה ומזל") צ'כוב, שו, פירנדלו, אוקטב מירבו ("Les affaires sont les affaires"), אנרי לנורמאן, פרנסואה מוריאק, אנרי באטאי וכו'. על במת התיאטרון הלאומי בבוקרשט שיחקה ב-1925 בתפקיד הראשי ב"יוהנה הקדושה" מאת ג'ורג' ברנרד שו. בתיאטרון רומני אחר, של להקת "בולנדרה-מנולסקו-מקסימיליאן-סטורין", שיחקה ב"A iubi" (לאהוב) מאת פול ז'רלדי, ב "Prizoniera " (השבויה) מאת אדואר בורדה. על במות צרפת ורומניה ראו אותה גם בתפקיד "לורנצאצ'ו" במחזה בעל אותו השם מאת אלפרד דה מיסה. גילמה את אנה במחזה הרומני "הבנאי מנולה" מאת אוקטביאן גוגה ואת ליאנה ב"Pavilionul cu umbre" -"הביתן עם צללים - " מאת סופר רומני אחר, ג'יב מיכייסקו. המשורר והאפיגרמיסט צ'ינצ'ינט פבלסקו, התלהב מאוד מהופעת מריה ונטורה במחזה האחרון וכתב למחבר,ג'יב מיכייסקו, את המכתם הבא:

O, Gib! Venturei totdeauna/Ar trebui să i te-nchini:/Că-n Pavilionul tău cu umbre/A pus... divinele-i lumini.”

או,ג'יב! לוונטורה לעד אסיר תודה תהי/ כי את ביתן צלליך/...האירה באורה האלהי

(בתרגום חופשי)

התיאטרון "מריה ונטורה"

בשנים 1929–1936 שיחקה מדי שנה גם בבוקרשט ובערים אחרות ברומניה עם להקת התיאטרון הפרטי שניהלה ונשא את שמה. בלהקתה היו חברים שחקנים בעלי שם כמו אאורה בוזסקו, ג'ורג'ה וראקה, א. פופה מרציאן וכו' ובמאי הבית היה ויקטור יון פופה. היא הפיקה כ-40 הצגות ושיחקה בין היתר במחזות רומנים מאת אלכסנדרו קיריצסקו ("בורג'ה", שבו גילמה בבגדי גבר את צ'זרה בורג'ה- 1936), אדריאן מניו (Lupii în aramă- "הזאבי של נחושת", בבימוי ויקטור יון פופה) מירצ'ה שטפנסקו (הקומדיה Veste bună -בשורה טובה) ואחרים ועודדה את התפתחות המחזאות במולדתה. גילמה בתיאטרונה גם את הדוכס מרייכסטג הקטין ב-"L'aiglon" מאת רוסטאן. חזרה להופיע ברומניה גם אחרי שסגרה את להקתה. שיחקה, למשל, בתיאטרון הלאומי ב"מונה ואנה" מאת מטרלינק, ב"בורג'ה" מאת קיריצסקו, וב"דרי-דרי", מאת יון קנטקוזינו. לאחרנה ביקרה ברומניה עם שחקני ה"קומדי פרנסז" ב 1940-1939.

ונטורה נחשבה לשחקנית בעלת רגישות יוצא דופן, בעלת חוש מיוחד לטראגיות, הצטיינה בקול מרשים ובמחוות אלגנטיות. נותרו בזיכרון ביצועיה המצוינים בתפקידים כמו ברניס, כמו בתפקיד הראשי ה"הסוד" מאת אנרי ברנשטיין, כאנייס ב"בית הספר לנשים" מאת מולייר או כגבורה של "אשמדאי" מאת פרנסואה מוריאק.

בשנים 1922-1909 הייתה פעילה גם כשחקנית ראינוע. בשנת 1938 הייתה לאשה הראשונה שביימה מחזה על במת ה"קומדי פראנסז", את "איפיגניה באולידה", מחזה מאת ז'אן רסין. מריה ונטורה סרבה להצעת הנישואים של חברה, הפוליטיקאי הסוציאליסטי ועורך הדין ז'וזף-פול בונקור (1972-1873), שר חוץ וראש ממשלה לשעבר, מחשש שנישואים אלה יפגעו בעבודתה בתיאטרון ויובילו לאובדן עצמאותה. בונקור כתב מאוחר יותר את המקדמה לביוגרפיה של ונטורה, מאת נניור ומאסוף.

בימי מלחמת העולם השנייה ואחריה

בעת הכיבוש הנאצי בצרפת בשנת 1941 ונטורה נאלצה להפסיק לשחק ב"קומדי פרנסז" אף על פי ששלחה מכתב שבו הסבירה כי הוריה נישאו בנישואים נוצרים אורתודוקסים, אמה נקברה בבית קברות נוצרי ואביה היה צאצא למשפחה אריסטוקרטית ותיקה. . אחרי 1941 הקדישה עצמה בעיקר להוראת המשחק. עם תלמידיה נמנים מילן דמונז' (Mylene Demongeot), פרנסואה גרן (Guerin), ליז טופאר (Lise Topard) בשנת 1951 חזרה לבמה כדי לשחק בתפקיד הראשי של המחזה "קולומבה" מאת ז'אן אנוי שנכתב במיוחד עבורה. המחזה הוצג אז 369 פעמים. גם בשנת 1952 קצרה ונטורה הצלחה במחזה "הוואלס של הטוריאדורים" מאת אנוי. ביתה האחרון בפריז היה ברחוב בוז'ון (Rue Baujon) מס. 12. בדומה לאמה, נפטרה מריה ונטורה עקב אי ספיקת כליות . היא הובאה לקבורה בגוש 10 בבית הקברות פאסי בפריז.

פרסים ואותות כבוד

• 1935 - קיבלה את אות לגיון הכבוד של צרפת עם דרגת אביר

תפקידים נבחרים

לפני "קומדי פרנסז"

• Jean-Marie (ז'אן מארי) - מאת אנדרה דה טרייה (André de Theuriet)
• Le Passant מאת פרנסואה קופה
• 1905- Scarron ("סקארון") מאת קטול מנדס, תיאטר דה לה גטה ליריק (Théâtre de la Gaîté Lyrique)
• Endymion מאת אשיל רישאר
• הבתולה מאבילה - מאת קטול מנדס
• (הבת של בני רבנשטיין) (Die Rabensteinerin - La Fille des Rabenstein מאת ארנסט פון וילדנברוק
• 1907 -Après le pardon (אחרי המחילה) מאת מטילדה סראו ופייר דקורסל, תיאטר רז'אן
• Les Affranchis (המשוחררים) מאת מארי לנרי (Marie Lenéru)
• 1910 - Mademoiselle Molière (מדמואזל מולייר) מאת לואי ללואר (Louis Leloir) וגבריאל ניגון (Gabriel Nigond), תיאטר דה ל'אודאון
• 1913 - La Maison divisée, (הבית המחולק) מאת אנדרה פרנה, תיאטר דה ל'אודאון
• Maud מאת מ. לקונט דה נוי
• La Semaine folle (השבוע המטורף) מאת אבל הרמאן
• Amoureuse (מאוהבת) מאת פורטו-ריש
• L'Évantail (המניפה) מאת רובר דה פלר וגסטון ארמאן דה קייאווה
• Monna Vanna (מונה ואנה) מאת מוריס מטרלינק

ב"קומדי פרנסז"

בשנים 1919–1938 שיחקה ב 56 תפקידי ראשיים, רובם במחזות קלאסיים

• 1920 - Paraître מאת מוריס דונה (Donnay)
• 1920 - Le Repas du lion מאת פרנסואה דה קירל (de Curel)
• 1921 - פדרה ב- פדרה מאת ראסין
• 1921 - Le Sicilien ou l'Amour peintre (הסיציליאני או האהבה ציירת) מאת מולייר
• 1921 - Vautrin (ווטרן) מאת אדמון גירו (Guiraud) לפי אונורה דה בלזק
• 1922 - דונה סול ב"ארנני" מאת ויקטור הוגו
• 1922 - Le Chevalier de Colomb מאת פרנסואה פורשה (Porché)
• 1922 - Ésope (איסופוס) מאת תאודור דה בנביל
• 1923 - Le Carnaval des enfants (קרנבל הילדים) מאת סן-ז'ורז' דה בואלייה (Saint-Georges de Bouhélier
• 1923 - Un homme en marche מאת אנרי מרקס
• 1923 -Florise (פלוריז) - מאת תאודור דה בנוויל
• 1924 - Le Tombeau sous l'arc de triomphe (הקבר שמתחת קשת הניצחון) מאת פול רנאל (Raynal)
• 1924 - Le Vieil Homme (הזקן) מאת ז'ורז' דה פורטו ריש
• 1934 - L'Otage (בן הערובה) מאת פול קלודל, בימוי מאת אמיל פאבר
• 1926 - אלמירה ב"טרטיף מאת מולייר
• 1930 - מריאן ב"הקפריזות של מריאן" מאת אלפרד דה מיסה
• 1938 - Le Vieil Homme מאת פורטו-ריש, בימוי מאת אדואר בורדה
• 1938 - Iphigénie (איפיגניה) מאת רסין, בבימויה
• 1938 - L'Otage (בן הערובה) מאת קלודל
• 1938 - אגריפינה ב"בריטניקוס" מאת ראסין
• 1938 -Cyrano de Bergerac (סירנו דה ברז'ראק) מאת אדמון רוסטאן, בבימויו של פייר דוקס

אחרי "קומדי פרנסז"

• 1942 - Jeunesse(נעורים) מאת פול ניבואה, בתיאטרון "אדוארד השביעי"
• 1946 - Mégarée (מגארה) מאת מוריס דרואון - בבימוי ז'אן מרקיר, בתיאטר רואיאל דו פארק (Théâtre royal du Parc) ובתיאטרון וייה-קולומבייה.
• 1951 - קולומבה - מאת ז'אן אנוי, בבימויו של אנדרה ברסאק (Barsacq), בתיאטר דה ל'אטלייה,
• 1952 - La Valse des toréadors (ואלס התוראדורים) מאת אנואי, בבימוי המחזאי, בתיאטר דה שאנז אליזה, עם רולאן פייטרי (Piétri)*1953 - La Petite Catherine (קתרין הקטנה) מאת אלפרד סבואר, בבימוי קריסטיאן ז'ראר, בתיאטר דה בוף פריזיין (Théâtre des Bouffes Parisiens) עם קריסטיאן ז'ראר
• 1954 - קולומבה מאת אנואי, בימוי אנדרה ברסאק, תיאטר דה סלסטן (Théâtre des Célestins) וב"תיאטר דה ל'אטלייה"

פילמוגרפיה

• Gibier de potence (1951) בתפקיד קונסואלה
• Molière, sa vie, son oeuvre (1922) סרט תיעודי על חיי מולייר ויצירתו
• "עלובי החיים" Les Misérables - פרק 4: קוזט ומריוס (1913) בתפקיד פנטין טנרדייה
• Les Misérables - פרק 3: קוזט (1913) בתפקיד פנטין טנרדייה
• Les Misérables - פרק 2: פנטין (1913) בתפקיד פנטין טרנרדייה
• Les Misérables - פרק 1: ז'אן ולז'אן (1913) בתפקיד פנטין טנרדייה
• זאזה (1913) בתפקיד זאזה
• בנו של קארל החמישי Le Fils de Charles Quint (1912)
• קוונטין דרוורד Quentin Durward (1912)
• אנטאר Antar (1912)
• שלומית בהרודיאדה (1910)
• המכשפת (1910) בתפקיד
• רומן של צעיר עשיר Le Roman d'un jeune homme riche (1909)

מקורות אחרים

• Jean-Yves Conrad „Paris, capitala României - ghid al plimbărilor insolite pe urmele românilor celebri din Paris” Junimea, Iași, 2006

(ברומנית)

לקריאה נוספת

• Ioan Massof, Gheorghe Nenișor, Maria Ventura, Ed. Tineretului, București, 1966(ברומנית)
• Bertrand Beyern Guide des tombes d'hommes célèbres, Le Cherche Midi, Paris, 2003 (בצרפתית)
• George Marcu (coord.), Dicţionarul personalităţilor feminine din România, Editura Meronia, Bucureşti, 2009

(לקסיקון הנשים החשובות של רומניה)(ברומנית)

• Nicolae Havriliuc:Un proiect scenic al timpului:Teatrul Maria Ventura Teatrul azi 11-12, 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מריה ונטורה בוויקישיתוף

• ביוגרפיה קצרה, לפי Bertrand Beyern
• ב"אנציקלופדיה של רומניה" ברשת - לפי George Marcu
• הערך ב"קריספדיה" ברומנית
• פרנאנד בסאן - אלפרד דה ויני וה"קומדי פרנסז" עמודים 107-108 Fernande Bassan Alfred de Vigny et la Comédie Française

Études littéraires françaises 31, Tübingen, Günter Narr Verlag, Paris, Éditions Place 1984 on Google books

• L'Art et la mode nr.3 1904, p.625 על התחרות לדיקלום של הקונסרבטוריון בפריז 1904 בעיתון "האמנות והאופנה" גיליון 3 1904, עמוד 625
• איך החליט ג'ורג'ה וראקה להיות שחקן תיאטרון מאת ווייקו הטל, לפי הספר Dinu Bondi, Valeria Vraca George Vraca Editura Meridiane Bucureşti 1967
• מריה ונטורה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מריה ונטורה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מריה ונטורה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)