מרטין איימיס
 | |
| איימיס, 2012 | |
| לידה |
25 באוגוסט 1949 אוקספורד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
19 במאי 2023 (בגיל 73) לייק וורת', פלורידה, ארצות הברית |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
אקסטר קולג', קולג' הילס רוד, Bishop Gore, בית הספר וסטמינסטר, תיכון קיימברידג'שייר |
| שפות היצירה |
אנגלית, ספרדית |
| סוגה |
מסה |
| יצירות בולטות |
The Rachel Papers, House of Meetings, Dead Babies, Yellow Dog, המידע, The Zone of Interest, Other People, Heavy Water and Other Stories, Koba the Dread, Lionel Asbo: State of England, The Pregnant Widow, המידע |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Delilah Roberta Seale, Fernanda Amis, Jacob Amis, Louis Amis, Clio Amis |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
מרטין לואיס איימיס (באנגלית: Martin Louis Amis; 25 באוגוסט 1949 – 19 במאי 2023) היה סופר בריטי שנחשב לאחד מבכירי הספרות האנגלית של זמננו.[1][2]
את הרומן הראשון שלו פרסם בגיל 24 וזכה בפרס סומרסט מוהם של אותה שנה. הוא הושפע בעיקר מכתיבתו של סול בלו, וציין לעיתים קרובות גם את ולדימיר נבוקוב.[3] סגנונו הייחודי בא לידי ביטוי בעיקר בשימושו הווירטואוזי בשפה האנגלית, חיבתו לדמויות מפוקפקות מהעולם התחתון, ושיקוף המציאות העכשווית בצורה גרוטסקית ומוקצנת. אביו היה הסופר קינגסלי איימיס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטין נולד בסוונסי שבדרום ויילס. אביו, סר קינגסלי איימיס, היה סופר ("ג'ים בר מזל", "סטנלי והנשים"), משורר, עורך ומבקר ידוע; אמו, הילרי בארדוול, הייתה בתו של מיליונר שעשה את הונו בתחום ההנעלה.[4] היו לו אח בכור, פיליפ, ואחות צעירה, סאלי, שנפטרה בשנת 2000. כשהיה בן שתים-עשרה הוריו התגרשו, וזמן קצר לאחר מכן נישא אביו לסופרת אליזבת הווארד. היא זאת שהכירה לאיימיס, שלא הבריק כתלמיד ואהב לקרוא רק קומיקס, את יצירותיה של ג'יין אוסטן אשר משכו אותו אל עולם הספרות האנגלית.
לאחר שסיים בהצטיינות תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד, איימיס החל לעבוד במוסף הספרים השבועי של "The Times Literary Supplement". בגיל עשרים ושבע מונה לעורך הספרותי של "New Statesman", שבועון פוליטי עם אג'נדה שמאלית שעורכו המיתולוגי היה איימיס האב. שם הוא פגש את העיתונאי והסופר כריסטופר היצ'נס, שנשאר מחבריו הקרובים ביותר עד מותו.
איימיס נפטר ממחלת סרטן הוושט ב-19 במאי 2023. הותיר אחריו אישה, הסופרת איזבל פונסקה, וחמישה ילדים (שני בנים מנישואיו הקודמים, שתי בנות מנישואיו לפונסקה ובת נוספת מרומן קצר). הוא התגורר באזור לונדון למשך רוב חייו הבוגרים, וב-2012 עבר עם משפחתו לברוקלין.[5]
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן הראשון שלו, "The Rachel Papers" (אנ'), זכה בפרס סומרסט מוהם של אותה שנה. זהו הרומן האוטוביוגרפי ביותר של איימיס, אשר הוא תיאר מאוחר יותר כזהה ברוחו לרומן הראשון של אביו, בהיותו בעיקרו רומן חברתי.[3] ייחודו של גיבור הספר מתבטא בגישתו לשתי התשוקות של חייו: נשים, אליהן הוא מתייחס באופן אנליטי; והאקדמיה, אליה הוא מתייחס באופן חושני.[6]
יצירותיו הנחשבות ביותר של איימיס הן "London Fields" ,"Money", ו"המידע", המוכרות בשם טרילוגיית לונדון.[2] על אף שאין להן דבר במשותף מבחינת העלילה, כולן מתארות את חייהם של גברים בגיל המעבר, אשר מתמודדים עם גרסה גרוטסקית של הסביבה הלונדונית במחצית השנייה של המאה ה-20. הפרוטגוניסטים של הטרילוגיה הם אנטי-גיבורים מובהקים: הם איקונוקלסטים נלהבים, עוסקים בפעילות מפוקפקת ולעיתים בלתי-חוקית, ומנסים באופן נואש לשבור את הבנאליות והסכלות של חייהם השגרתיים.
"המידע", שתורגם לעברית, הוא אחת מהדוגמאות הבולטות לטכניקה של איימיס ליצור זיווג בין שתי דמויות, אשר נוגדות ומשלימות אחת את השנייה. במקרה זה מדובר בריצ'רד טל, סופר יומרני להפליא שאינו מצליח להוציא לאור אף אחת מיצירותיו, ומתפרנס (בקושי) בעיקר מכתיבת ביקורות על ביוגרפיות ארוכות להחריד; מולו מוצב גווין בארי, סופר שזכה להצלחה עצומה אשר, למיטב הבחנתו של ריצ'רד, היא לחלוטין משוללת יסוד. ריצ'רד טל מנסה להכשיל את יריבו בשלל אמצעים, מקצועיים ואישיים כאחד, אך מוסיף להכשל אף בתחום זה של חייו.
בין "London Fields" ו"המידע", איימיס הוציא את חץ הזמן, שאף הוא תורגם לעברית. מדובר בסיפורו של רופא במחנה ההשמדה אושוויץ, אשר מסופר אחורנית (כולל דיאלוגים), משעת המוות ועד הלידה. שינוי כיוונו של הזמן מעצב כמעט כל התרחשות שגרתית בצורה ייחודית, והופך, למשל, את אירועי הזוועה באושוויץ למפעלו השאפתני של הצבא הנאצי ליצור עם חדש מתוך יסודות קיימים: עשן, חשמל, גז ואש. הספר היה מועמד לפרס בוקר.
הרומן "רכבת לילה" (1997) הוא דוגמה נוספת לזיווג דמויות נוסח איימיס. הפעם בין מייק הוליהן, בלשית אמריקאית אלכוהוליסטית, ובין ג'ניפר רוקוול, שאת תעלומת התאבדותה הוליהן נדרשת לחקור.
אחרי "רכבת לילה" איימיס כתב את האוטוביוגרפיה שלו "Experience", שזכתה בפרס הביוגרפיה ע"ש ג'יימס טייט.[7] "Yellow Dog", הרומן העשירי של איימיס, היה הכישלון הביקורתי הגדול ביותר שלו, זאת על אף שהוא החשיב אותו לאחד הטובים שהוא כתב.[8] [9] הספר מתאר מציאות דקדנטית במיוחד, דרך ארבעה סיפורים שנדמים כחסרי קשר בהתחלה, וכולם עוסקים בשורשיו האלימים של המין הגברי, ועל עימותיו עם החלש ממנו. הרומן יוצא דופן במשקל שהוא נותן לפורנוגרפיה כישות המעצבת את החיים המודרניים.
לאחר הביקורות הקשות, איימיס התרחק מסצנת הכתיבה הלונדונית וחי עם משפחתו באורוגוואי במשך שנתיים. במשך אותו זמן כתב את בית הפגישות, שעוסק בשני אחים המאוהבים באותה אישה, ומתרחש במחנה עבודה סובייטי במהלך העשור האחרון לשלטונו של סטלין.
בנוסף איימיס פרסם שני אוספים של סיפורים קצרים, אסופת קטעים עיתונאיים, שלוש אסופות מאמרים, וספר עיון אחד על תקופת השלטון הסובייטי של סטלין.
ספריו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חץ הזמן, תרגום: ורד שוסמן, כנרת, 1997.
- המידע, כנרת, 1998.
- רכבת לילה, תרגום: בועז וייס, כנרת, 2000.
- בית הפגישות, תרגום: אמיר צוקרמן, אחוזת בית, 2010.
מאמרים פרי עטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על "לוליטה", רנדום האוס, 1992.
- על תעשיית הפורנוגרפיה, הגרדיאן, 2001.
- על "התפוז המכני" של אנתוני ברג'ס, הניו יורק טיימס, 2012
- על מעברו לארצות הברית, ניו ריפבליק, 2012.
- על הכנס הרפובליקני, The Daily Beast, 2012.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרטין איימיס (באנגלית)
מרטין איימיס, ברשת החברתית Goodreads- מרטין איימיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרטין אימיס, דף שער בספרייה הלאומית
הסופר מרטין איימיס ("חץ הזמן") מת בגיל 73, באתר הארץ, 20 במאי 2023- דוויט גרנר, ניו יורק טיימס, מרטין איימיס הגדיר מחדש את הספרות הבריטית, באתר הארץ, 21 במאי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ UK Book Club - 50 Greatest Writers: The Times list of 50 greatest writers since 1945 (showing 1-31 of 31)
- ^ 1 2 Stringer, Jenny. Martin Amis, The Oxford Companion to Twentieth-century Literature in English. Oxford University Press 1996.
- ^ 1 2 Amis, Martin. Experience: A Memoir, 2000
- ^ מרטין איימיס
- ^ He’s Leaving Home: a piece by Martin Amis - The New Republic - August 3, 2012
- ^ YouTube: Martin Amis on The Rachel Papers
- ^ James Tait Black Memorial Prize
- ^ Why Amis's worst book may be his best chance of winning - Independent on Sunday - 15 February 2004
- ^ ריאיון אצל צ'ארלי רוז על הספר Yellow Dog