מקדש מהאבודהי
 | |||||||
| מקדש מהאבודהי | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג | מקדש | ||||||
| מיקום | בודגאיה, ביהר | ||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||
| זרם | בודהיזם | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | 250 לפנה"ס, המקדש הראשון – המאה ה-5 או ה-6 | ||||||
| מידות | |||||||
| גובה | 55[1] מטר | ||||||
| שטח |
4.86 הקטאר  | ||||||
| קואורדינטות | 24°41′46″N 84°59′29″E / 24.696°N 84.9913°E | ||||||
  | |||||||
מקדש מהאבודהי (בהינדית: महाबोधि विहार, מילולית "מקדש ההארה הגדולה") הוא מקדש בודהיסטי עתיק, שנבנה מחדש ושוחזר פעמים רבות, בעיר בודגאיה (אנ') שבמחוז גאיה (אנ') במדינת ביהר שבצפון-מזרח הודו. האתר המסמן את המקום שבו נטען כי בודהה זכה להארה[2] הוכרז בשנת 2002 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[3]
האתר מכיל צאצא של עץ הבודהי (אנ') שתחתיו זכה בודהה להארה, ומהווה יעד עלייה לרגל חשוב עבור ההינדים והבודהיסטים במשך יותר מאלפיים שנה, וכמה אלמנטים באתר מתוארכים ככל הנראה לתקופת אשוקה (מת בערך 232 לפנה"ס). מה שנראה כעת על פני הקרקע מתוארך למעשה למאה ה-7, או אולי קודם לכן, כמו גם כמה שחזורים עיקריים מאז המאה ה-19. אולם ייתכן שהמבנה כולל כיום חלקים גדולים ממבנים קודמים, אולי מהמאה השנייה או השלישית לספירה.
רבים מהאלמנטים הפיסוליים העתיקים ביותר הועברו למוזיאון ליד המקדש, וחלקם, כמו קיר מעקה האבן המגולף סביב המבנה הראשי, הוחלפו בהעתקים. הישרדותו של המקדש המרכזי מרשימה במיוחד, מכיוון שהוא היה עשוי בעיקר לבנים מכוסות בסטוקו, חומרים עמידים הרבה פחות מאבן. עם זאת, ידוע כי מעט מאוד מהעיטור הפיסולי המקורי שרד.
מתחם המקדש כולל שני מגדלי שיקארה (אנ')[א] גדולים שקירותיהם ישרים, הגדול ביותר בגובה מעל 55 מטר. זה מאפיין סגנוני שהמשיך במקדשים הינדיים וג'ייניים עד היום, והשפיעה על האדריכלות הבודהיסטית (אנ') במדינות אחרות, בצורות כמו הפגודה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבודהה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיווחים מסורתיים מספרים כי בסביבות שנת 589 לפני הספירה[5] סידהרטה גאוטמה, נסיך צעיר שראה את סבלו של העולם ורצה לסיים אותו, הגיע לגדותיו המיוערות של נהר הפלגו, סמוך לעיר גאיה (אנ'). שם ישב במדיטציה מתחת לעץ פיפול (Ficus religiosa, פיקוס קדוש) שנודע מאוחר יותר כעץ בודהי. על פי כתבי הקודש הבודהיסטיים, לאחר שלושה ימים ושלושה לילות, זכה סידהרטה להארה ולתשובות שחיפש. במקום זה, נבנה מקדש מהאבודהי על ידי הקיסר אשוקה בסביבות 260 לפנה"ס.[6]
לאחר מכן הבודהה בילה את שבעת השבועות שלאחר מכן, בשבע נקודות שונות בסביבה במדיטציה וחשב על החוויה שעבר. כמה מקומות ספציפיים במקדש מהאבודהי הנוכחי מתייחסים למסורות סביב שבעת השבועות הללו:[6]
- את השבוע הראשון בילה מתחת לעץ הבודהי.
- במהלך השבוע השני נותר בודהה עומד והביט, ללא הפרעה, בעץ הבודהי. נקודה זו מסומנת על ידי סטופת אנימשלוצ'ה, כלומר הסטופה או המקדש שאינו מהבהב, מצפון-מזרח למתחם מקדש מהאבודהי. שם ניצב פסל של בודהה כשעיניו נעוצות בכיוון עץ הבודהי.
- מסופר כי הבודהה הלך הלוך ושוב בין מיקומה של סטופת אנימשלוצ'ה לבין עץ הבודהי. על פי האגדה צצו פרחי לוטוס לאורך מסלול זה; הקרוי עכשיו רטנאצ'קראמה או שביל התכשיטים.
- הוא בילה את השבוע הרביעי ליד רטנגר צ'איטיה, בצד הצפון-מזרחי.
- במהלך השבוע החמישי ענה הבודהה בפרוטרוט לשאלותיהם של ברהמינים מתחת לעץ אג'אפלה ניגודה, המסומן כעת בעמוד.
- את השבוע השישי הוא בילה ליד בריכת לוטוס דרומית לאתר.
- את השבוע השביעי בילה מתחת לעץ רג'יאטנה, מדרום-מזרח למקדש הראשי, המסומן כיום על ידי עץ.[6]
עץ הבודהי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עץ הבודהי בבודגאיה קשור ישירות לחייו של הבודהה ההיסטורי, סידהרטה גאוטמה, שזכה להארה או לתובנה מושלמת כשהוא עושה מדיטציה תחתיו. המקדש נבנה ישירות ממזרח לעץ הבודהי, כביכול צאצא ישיר של עץ הבודהי המקורי.[6]
על פי המיתולוגיה הבודהיסטית, אם שום עץ בודהי לא צומח במקום, האדמה סביב עץ הבודהי תהיה עקרה מצמחים למרחק של קריסה (karīsa) מלכותית אחת. באוויר סביב עץ הבודהי שום יצור, אפילו לא פיל, יכול לעבור.[7]
על פי אוסף סיפורי הג'טאקה[ב] טבור האדמה נמצא בנקודה זו,[8] ושום מקום אחר אינו יכול לתמוך במשקל הגשמתו של הבודהה.[9] מסורת בודהיסטית אחרת טוענת שכאשר העולם ייחרב בסוף עידן קלפה, הבודהימנדה (אתר המקדש) היא המקום האחרון שיעלם, ויהיה הראשון שיופיע כשהעולם יצמח מחדש. המסורת טוענת גם כי לוטוס יפרח שם, ואם ייוולד בודהה במהלך הקלפה החדשה, יפרחו פרחי הלוטוס בהתאם למספר הבודהות הצפויים לקום לתחייה. על פי האגדה, במקרה של גאוטמה הבודהה, עץ בודהי צמח ביום שנולד.[7]
בניית המקדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחלה - האימפריה המאורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסביבות 250 לפנה"ס, כ-200 שנה לאחר שהבודהה הגיע להארה, ביקר הקיסר אשוקה מהאימפריה המאורית בבודגאיה במטרה להקים מנזר ומקדש במקום הקדוש, שלא שרדו.[6]
אולם נותר "כס היהלום", אותו הקים למרגלות עץ הבודהי.[10] כס היהלום, או וג'ראסנה (Vajrasana), נבנה על ידי הקיסר אשוקה מאימפריית מאוריה בין 250 ל-233 לפנה"ס במקום בו הגיע הבודהה להארה. סוגדים למבנה זה גם כיום, והוא מהווה מרכז לחגיגות רבות במקדש.
תבליטים של מבנה המקדש הקדום שנועדו להגן על עץ הבודהי נמצאים בסאנצ'י, על הטוראנות של הסטופה הראשונה, המתוארכות לסביבות שנת 25 לפנה"ס, ועל גילוף תבליט ממעקה הסטופה מבהרהוט (אנ'), מתקופת שושלת סונגה (אנ') המוקדמת (סביב בערך 185–73 לפנה"ס).
מבני סונגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמודים עם בסיסים בצורת קנקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנים נוספים הוקמו על ידי שליטי שושלת סונגה (אנ') בפרט, סביב כס היהלום נמצאו עמודים עם בסיסים בצורת קנקן. עמודים אלה מתוארכים למאה הראשונה לפני הספירה, לקראת סוף השושלת. עמודים אלה, שנמצאו באמצעות מחקר ארכאולוגי בשביל בודהה במקדש מהאבודהי, תואמים באופן מדויק את העמודים המתוארים בתבליטים שנמצאו בעמודי הכניסה.
מעקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם המעקה סביב מקדש מהאבודהי בבודגאיה הוא עתיק למדי. מדובר בעמודי אבן חול עתיקים המתוארכים לשנת 150 לפנה"ס, תקופת שושלת סונגה. ישנם פאנלים מגולפים כמו גם מדליונים, עם סצנות רבות הדומות לאלה של מעקות סונגה בני אותה תקופה מבהרהוט (אנ') (150 לפנה"ס) ובסאנצ'י (115 לפנה"ס), אם כי התבליטים בסאנצ'י סטופה מספר 2 נחשבים לעיתים כעתיקים מכולם.[11][12] המעקה הורחב במהלך המאה שלאחר מכן, עד סוף תקופת ממלכת גופטה (המאה השביעית), עם גרניט גס מעוטר בקישוטי עלים משוכללים ודמויות קטנות וכן סטופות.[13] חלקים רבים מהמעקה הראשוני פורקו וכעת הם נמצאים במוזיאונים, כמו המוזיאון ההודי בקולקטה, והוחלפו בעותקים מגבס.
המגדל הפירמידלי הנוכחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שאשוקה נחשב למייסד מקדש המהאבודהי, המבנה הפירמידלי הנוכחי מתוארך לאימפריה של גופטה, במאות החמישית והשישית לספירה.[6]
עם זאת, המבנה עשוי לייצג שיקום של עבודות קודמות של מהמאה השנייה או השלישית: לוחית מקומרהר (Kumrahar, אתר ארכאולוגי סמוך לפטנה) המתוארכת לשנים 150–200 לספירה, המבוססת על הכתובות המתוארכות בכתב חרושטי (אנ') וממצאים משולבים של מטבעות של הקיסר הובישקה (אנ') מאימפריית קושאן, כבר מראים את מקדש מהאבודהי בצורתו הנוכחית עם פירמידה קטומה מדורגת וסטופה חצי כדורית עם קישוטים בראשה. עובדה זו אושרה על ידי חפירות ארכאולוגיות בבודגאיה.
.jpg)
ההערכה היא כי המקדש בצורת פירמידה קטומה נגזר מעיצוב הסטופות המדורגות שהתפתחו בגנדהארה. מקדש מהאבודהי התאים את העיצוב הגנדהארי לרצף של קומות דמויות מדרגות עם גומחות המכילות פסלים של בודהה, המתחלפים לסירוגין עם עמודיפ בסגנון יווני-רומי, ומעליהם סטופה, כפי שנראה בסטופות של המנזר ההרוס בג'אוליאן (כיום בפקיסטן). המבנה מסתיים בסטופה בצורת חצי כדור ומעליה קישוטים, תוך יצירת התארכות הגיונית של הסטופות הגנדהאריות המדורגות.
עיצוב פירמידה קטום זה סימן גם את האבולוציה מהסטופה האנאיקוניסטית (אנ') (איסור על הצגה של תמונות או פסלי אלים) המוקדשת לפולחן שרידים, למקדש האייקוני עם פסלים רבים של בודהה ובודהיסטוות. עיצוב זה השפיע מאוד על התפתחותם של מקדשים הינדים מאוחרים יותר. מגדל ה"שיקהארה (אנ')"[ג] עם אמאלאקה[ד] בסמוך לראשו נחשבים כיום לאופייניים יותר למקדשים הינדים.
המקדש שוחזר על ידי הבריטים והודו לאחר קבלת העצמאות.
התדרדרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבודהיזם דעך בהודו כאשר השושלות שתמכו בו דעכו, בעקבות פלישות ההונה והפלישות האסלאמיות (אנ') הערביות המוקדמות כמו זו של מוחמד איבן קאסים (אנ'). תחייה משמעותית של הבודהיזם התרחשה תחת אימפריית פאלה (אנ') בצפון-מזרח תת-היבשת (במקום בו נמצא המקדש). בודהיזם מהאיאנה פרח תחת קיסרי השושלת בין המאה ה-8 למאה ה-12. עם זאת, לאחר תבוסת שושלת פאלה בידי שושלת סנה (אנ') ההינדית, מצבו של הבודהיזם החל שוב להידרדר ונכחד כמעט בהודו.[16] במהלך המאה ה-12 פלשו לבודגאיה ולאזורים הסמוכים צבאות טורקים מוסלמים, ובראשם מוחמד בין בחטייאר חלאג'י (אנ') וקטב אל-דין איבכ (אנ') מסולטנות דלהי. במהלך תקופה זו, מקדש מהאבודי הוזנח וננטש במידה רבה.[6] במהלך המאות הבאות קיבל בעל האדמות העיקרי באזור, שטען לבעלות על שטחי מקדש מהאבודהי, את כהונת אב המנזר או המאהאנט.
במאה ה-13, בנו בודהיסטים בורמזים מקדש באותו שם המבוסס על מקדש מהאבודהי המקורי.
שיקום ושיחזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה ה-13 ושוב במאה ה-19, ביצעו שליטי בורמה שיקום מתחם המקדש והחומה הסובבת אותו.[17] בשנות השמונים של המאה העשרים, החל הממשל הקולוניאלי הבריטי של הודו לשחזר את מקדש מהאבודהי בהנהלתם של סר אלכסנדר קנינגהם (אנ') ועוזרו ג'וזף דייוויד בגלאר (Joseph David Beglar). בשנת 1884 הוחזר פסל בודהה גדול מתקופת שושלת פאלה, שהועבר ככל הנראה בשלב מוקדם יותר למעונו של מאהאנט (אב המנזר), אל קודש הקודשים במקדש.[18] הכן של הפסל שוחזר באותה עת וחלקים מכתובת ההקדשה הוכנסו למיקומם הנוכחי. הכתובת מתעדת את ההקדשה מחדש של הפסל על ידי פיג'יפאטי ג'ייאסנה במאה ה-13. בשנת 1886 ביקר באתר סר אדווין ארנולד (אנ') ובהנחיית וליגאמה סרי סומנגלה, הכוהן הגדול של הבודהיסטים בציילון פרסם כמה מאמרים שהפנו את תשומת לבם של הבודהיסטים לתנאים העגומים של בודגאיה.[19] הפסל תוקן מאז, צויר והוזהב והוא חלק מהפולחן הפעיל בקודש הקודשים.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקדש מהאבודהי הוא מבנה לבנים בגובה 55 מטרים, אחד ממבני הלבנים העתיקים ביותר במזרח הודו. החזית החיצונית בנויה משבעה מפלסים ומעוטרת בפסלים רבים של בודהה. באפריז המשתרע סביב בסיס המקדש משלושה צדדים מופיעים 85 פסלי בודהה מאבן חול מתקופת שושלת סונגה (המאה ה-1 לפני הספירה). בתוך המקדש יש פסל מוזהב של הבודהה במדיטציה. המגדל המרכזי מוקף בארבעה מגדלים קטנים יותר, הבנויים באותו סגנון.
בצידו הצפוני של המקדש משתרע שביל התכשיטים (Chankramanar), המורכב מ-19 פרחי לוטוס מאבן, המסמנות את השביל בו, על פי המסורת, התאמן בודהה במדיטציה בהליכה בשבוע השני לאחר ההארה מתחת לעץ הבודהי. חצר המקדש מכילה סטופות רבות.
מקדש מהאבודהי מוקף מכל ארבעת הצדדים במעקות אבן, שגובהם כשני מטרים. המעקות בנויים משני סוגים נפרדים, הן בסגנון והן בחומרים ששימשו לבנייה. העתיקים יותר, עשויים אבן חול, ותוארכו לשנת 150 לפנה"ס, והאחרים, שנבנו מגרניט גס לא מלוטש, משויכים לתקופת גופטה. במעקות העתיקים יש סצנות כמו לקשמי, אלת העושר ההינדית / בודהיסטית, כשפילים רוחצים אותה; וסוריה (אל השמש ההינדי), רוכב על מרכבה רתומה לארבעה סוסים. במעקות החדשים יותר יש ייצוגים של סטופות (מקדשים עם שרידי קדושים) וגארודות (עיטים). תבליטים של פרחי לוטוס נפוצים גם הם.
השליטה באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1891, התחיל קמפיין, שביקש להחזיר את השליטה במקדש לבודהיסטים, מול ההתנגדות של המאהאנט (אב המנזר) ההינדי. סר אדווין ארנולד (אנ'), מחבר הספר "האור של אסיה" על הבודהיזם, החל לדון בשיפוץ האתר והחזרתו לשליטה בודהיסטית.[20] ארנולד הושפע מווליגאמה סרי סומנגלה, הכוהן הגדול של הבודהיסטים בציילון. בשנת 1891 הגיע אנאגאריקה דהרמאפלה (אנ'), נזיר בודהיסטי מסרי לנקה, למקדש מהאבודהי (ששוחזר לאחרונה) כעולה לרגל. כאן הוא חווה זעזוע כשמצא את המקדש בידי כוהן שיוויסטי, פסל הבודהה הפך לאייקון הינדי ובודהיסטים היו מנועים מקיום פולחן במקום. כתוצאה מכך הוא הקים באותה שנה את אגודת מהאבודהי (Maha Bodhi Society) בקולומבו, בירת סרי לנקה, אך משרדיה הועברו במהרה לקולקטה, שנה שלאחר מכן בשנת 1892. אחת ממטרותיה העיקריות הייתה השבת השליטה הבודהיסטית על מקדש מהאבודהי בבודגאיה, האתר החשוב ביותר בין ארבעת האתרים הבודהיסטים הקדושים הקדומים. כדי להשיג זאת, יזם דהרמאפלה תביעה משפטית נגד הכוהנים הברהמינים ששלטו באתר במשך מאות שנים.
המאמץ צלח לאחר מאבק ממושך, רק לאחר שהודו קיבלה עצמאות (1947) ושש עשרה שנים לאחר מותו של דהרמאפלה עצמו (1933), עם השבתו החלקית של האתר להנהלת אגודת מהאבודהי בשנת 1949. ניהול המקדש של בודגאיה הופקד בידי ועדה המורכבת ממספר שווה של הינדים ובודהיסטים. הקמפיין הצליח חלקית בשנת 1949, כאשר השליטה עברה מהמהאנט ההינדי לממשלת מדינת ביהר, שהקימה את ועדת ניהול מקדש בודגאיה (Bodh Gaya Temple Management Committee, בראשי תיבות BTMC) במסגרת חוק מקדש בודגאיה משנת 1949. הוועדה מנתה תשעה חברים, שרובם, כולל היו"ר, חייבים על פי החוק להיות הינדים. הנזיר הראשי הראשון של מהאבודי בוועדת הניהול היה אנאגאריקה מונידרה (Anagarika Munindra), מבנגל שהיה חבר פעיל באגודת מהאבודהי. בשנת 2013 תיקנה ממשלת ביהר את חוק מקדש בודגאיה משנת 1949, ואפשרה לאדם שאינו הינדי לעמוד בראש ועדת המקדש. כמו כן, בשנת 2013, אלף בודהיסטים הודים הפגינו באתר מקדש מהאבודהי כדי לדרוש כי השליטה עליו תינתן לבודהיסטים.[21][22] בודהיסטים אלה כללו מנהיגים כמו בהאנטה אנאנד (Bhante Anand, נשיא גוף משפיע של נזירים), וכן את נשיא בודגאיה מוקטי אנדולן סמיטי. בנוסף, סוראי סאסאי יליד יפן התגלה כמנהיג בודהיסטי חשוב בהודו, שכן גם הוא וגם בהאנטה אנאנד הפכו לשניים מהמנהיגים הידועים ביותר בקמפיין זה לשחרור המקדש משליטת הינדים.
מצב נוכחי וניהול
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממשלת מדינת ביהר לקחה על עצמה את האחריות להגנה, ניהול ופיקוח על המקדש ונכסיו כאשר הודו קיבלה את עצמאותה. בהתאם לחוק מקדש בודגאיה משנת 1949, תחומי אחריות כאלה משותפים לוועדת ניהול מקדש בודגאיה, ולוועדה מייעצת. על הוועדה, המכהנת לתקופת כהונה של שלוש שנים, לכלול על פי החוק ארבעה נציגים בודהיסטים וארבעה נציגים הינדים. תיקון משנת 2013 לחוק ניהול מקדש בודגאיה מאפשר לשופט מחוז גאיה להיות יו"ר הוועדה, גם אם אינו הינדי. הוועד המייעץ מורכב ממושל מדינת ביהר ועשרים עד עשרים וחמישה חברים נוספים, מחציתם ממדינות בודהיסטיות זרות.
ביוני 2002 הפך מקדש מהאבודהי לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. כל הממצאים של חפצים דתיים באתר מוגנים כחוק על פי חוק האוצר משנת 1878.
הנזיר הראשי של המקדש, בהיקו בודהיפאלה (Bhikkhu Bodhipala), התפטר בשנת 2007 לאחר שהואשם בגיזום ענפי עץ הבודהי הקדוש באופן קבוע ובמכירתם לזרים תמורת סכומי כסף משמעותיים. בעיתון נטען כי קונים תאילנדים עשירים קנו ענף בשיתוף בכירי ועד הניהול של המקדש. בעוד שדובר המקדש הצהיר כי בוטנאים גזמו את העץ, הורה שר הפנים של ביהר לבחון את העץ. נגד בודהיפאלה הוגש כתב אישום פלילי.[23]
לאחר תום כהונתה של הוועדה בספטמבר 2007, עיכבה ממשלת ביהר מינוי ועדה חדשה, ושופט בית המשפט המחוזי ניהל את המקדש עד למינוי כזה. בסופו של דבר, ב-16 במאי 2008, הודיעה הממשלה על מינויה של ועדה חדשה לניהול המקדש.
בשנת 2013, חופה חלקו העליון של המקדש ב-289 קילוגרם זהב. הזהב היה מתנה של מלך תאילנד ומאמינים מתאילנד, והותקן באישור הסקר הארכאולוגי של הודו.[24]
ההתקפה ב-2013
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 ביולי 2013 התפוצצו עשרה מטעני חבלה קטנים במתחם המקדש ופצעו 5 בני אדם. פצצה אחת הייתה ליד פסל בודהה ואחרת הייתה ליד עץ המהאבודהי. שלוש פצצות שלא התפוצצו אותרו ונוטרלו. הפיצוצים התרחשו לפנות בוקר בין השעות 05:30 - 06:00.[25][26] המקדש הראשי לא נפגע.[25] ייתכן שלשכת המודיעין של הודו התריעה בפני גורמי המדינה על איומים אפשריים בערך 15 יום לפני הפיצוצים.[27] ב-4 בנובמבר 2013 הודיעה סוכנות החקירות הלאומית כי ארגון הטרור האסלאמי המוג'האדין ההודי אחראי להטמנת הפצצות.[28][29]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Harle J.C., The Art and Architecture of the Indian Subcontinent, 1994, Yale University Press Pelican History of Art, ISBN 0300062176
- Michell, George, The Penguin Guide to the Monuments of India, Volume 1: Buddhist, Jain, Hindu, 1989, Penguin Books, ISBN 0140081445
- Isaline Blew Horner (trans.) (1975; reprinted 2000). The Minor Anthologies of the Pali Canon (Part III): 'Chronicle of Buddhas' (Buddhavamsa) and 'Basket of Conduct' (Cariyapitaka). Oxford: Pali Text Society. ISBN 0-86013-072-X.
- Doyle, Tara N. (2003-09-11). Liberate the Mahabodhi Temple! Socially Engaged Buddhism, Dalit-Style. In: Steven Heine, Charles Prebish (eds), Buddhism in the Modern World. Oxford University Press. pp. 249–280. ISBN 0-19-514698-0.
- Kinnard, Jacob N. (1998). When Is The Buddha Not the Buddha? The Hindu/Buddhist Battle over Bodhgayā and Its Buddha Image, Journal of the American Academy of Religion 66 (4), 817–839
- Knopf, Rainer (2000). Bodh-Gaya: Ein internationales Zentrum des Buddhismus in nicht-buddhistischer Umgebung, International Quarterly for Asian Studies 31 (3–4), 289–314
- An Introduction to Indian Art (PDF). NCERT. 2012. ISBN 978-93-5007-187-8.
- von Schroeder, Ulrich (2001). Buddhist Sculptures in Tibet. Vol. One: India & Nepal; Vol. Two: Tibet & China. Hong Kong: Visual Dharma Publications, Ltd. ISBN 962-7049-07-7. Mahãbodhi temple, known to the Tibetans as rDo rje gdan («dorje den») (Skt.: Vajrāsana), pp. 103, 212, 216, 219, 246, 320–351, 356, 360, 369, 395–396, 677, 707–708, 870, 1242; Fig. IV–1. Replicas of the Mahābodhi temple in Tibet, pp. 321–351; Figs. IV–2–5; Pls. 111, 112, 113A–C, 113D–F, 114A–C, 114D–F, 115A–C, 115D–F.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באדריכלות של המקדשים בהודו מגדל מקושט מעל קודש הקדשים
- ^ ספרות עתיקת יומין בהודו הנוגעת לגלגוליו הקודמים של בודהה בבני אדם ובעלי חיים.
- ^ בדרום הודו החלק העליון של הווימאנה, בדרך כלל כיפה המסתיימת באלמנט קישוטי
- ^ דיסקת אבן מפולחת או מחורצת, בדרך כלל עם רכסים על השפה המוצבת על ראש השיקהארה של מקדש הינדי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ MAHABODHI TEMPLE
- ^ "World Heritage Day: Five must-visit sites in India".
- ^ "Mahabodhi Temple Complex at Bodh Gaya Temples". UNESCO World Heritage Centre. 2002.
- ^ Luders, Heinrich (1963). Corpus Inscriptionum Indicarum Vol. 2 Pt. 2 Bharhut Inscriptions. p. 95.
- ^ Joshi, Nikhil (2019-09-23). The Mahabodhi Temple at Bodhgaya: Constructing Sacred Placeness, Deconstructing the 'Great Case' of 1895 (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-000-73251-1.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Mahabodhi Temple (India)
- ^ 1 2 Gunapala Piyasena Malalasekera, Dictionary of Pāli Proper Names
- ^ [buddhanet.net/bodh_gaya/bodh_gaya01.htm Bodh Gaya: To The Navel of the Earth]
- ^ Angela S. Chiu, The Buddha in Lanna: Art, Lineage, Power, and Place in Northern Thailand
- ^ "Huu Phuoc">Buddhist Architecture, Huu Phuoc Le, Grafikol, 2010 p. 240
- ^ Didactic Narration: Jataka Iconography in Dunhuang with a Catalogue of Jataka Representations in China, Alexander Peter Bell, LIT Verlag Münster, 2000 pp. 15ff
- ^ "The railing of Sanchi Stupa No.2, which represents the oldest extensive stupa decoration in existence, (and) dates from about the second century B.C.E" Constituting Communities: Theravada Buddhism and the Religious Cultures of South and Southeast Asia, John Clifford Holt, Jacob N. Kinnard, Jonathan S. Walters, SUNY Press, 2012 p.197
- ^ British Library Online Gallery
- ^ Huu Phuoc Le, Buddhist Architecture
- ^ Huu Phuoc Le, Buddhist Architecture, Page 238
- ^ Richard Maxwell Eaton; Professor Richard M Eaton (1993). The Rise of Islam and the Bengal Frontier, 1204–1760. University of California Press. p. 14. ISBN 978-0-520-08077-5.
- ^ "History of Bodh Gaya, India, Place of Buddhas Enlightenment". BuddhaNet. ארכיון מ-2013-10-06. נבדק ב-2014-03-03.
- ^ J. D. Beglar, photograph of the main image in the Mahābodhi temple, about 1884, http://doi.org/10.5281/zenodo.1162195
- ^ India Revisited by Sri Edwin Arnold (אורכב 25.03.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Harvey, Peter (1990). An Introduction to Buddhism: Teachings, History, and Practices
- ^ Buddhist monks want control of Bodh Gaya temple
- ^ Buddhists challenge Hindu control over centuries-old Mahabodhi temple at Bodh Gaya
- ^ לא ברור מה קרה עם האישום, אבל לפי ההספד עליו (מת בגיל 52 ביולי 2021 מקורונה) הוא שימש אחר התפטרותו כמזכיר האגודה הבודהיסטית הבנגלית (Bengal Buddhist Association) בקולקטה.
- ^ "300 kg gold gift from Thailand gives Bodhgaya temple a new look". India Today. ארכיון מ-2014-03-04.
- ^ 1 2 "Serial Blasts rock Mahabodhi temple in Bodha gaya: terror attack, Center says". The Times of India. 7 ביולי 2013. ארכיון מ-9 ביולי 2013. נבדק ב-7 ביולי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Law, Kumar Mishra (7 ביולי 2013). "5 injured in multiple blasts at Mahabodhi temple in Bodh Gaya". The Times of India. ארכיון מ-23 באוקטובר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Security beefed up in city, Bodh Gaya". The Times of India. אורכב מ-המקור ב-2013-07-07.
- ^ Tiwari, Deeptiman (6 בנובמבר 2013). "Ranchi document helps NIA crack Bodh Gaya blast case". Times of India. ארכיון מ-6 בנובמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gaikwad, Rahi; Yadav Anumeha; Pandey Devesh (7 בנובמבר 2013). "Patna terror cell behind Bodh Gaya strike too: NIA". The Hindu. Patna, Ranchi, New Delhi. The Hindu. ארכיון מ-9 בנובמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
