מפלגת הפועלים של כורדיסטן
 דגל ה-PKK הנמצא בשימוש מאז 2005. | |
| תקופת הפעילות | 1978–הווה (כ־46 שנים) |
|---|---|
| אידאולוגיה |
קונפדרליזם דמוקרטי סוציאליזם ליברטריאני אנטי-ציונות[1] |
| קבוצות אתניות | כורדים |
| מנהיגים | עבדוללה אג'לאן |
| מטה |
Silsilat Jibāl Qandīl, כורדיסטן העיראקית  |
| אזורי פעילות | דרום-מזרח טורקיה |
| מדינה |
טורקיה |
| מתנגדים |
 טורקיה איראן ארצות הברית האיחוד האירופי נאט"ו סוריה קנדה אוסטרליה ישראל בריטניה ניו זילנד |
|
www | |
  | |
מפלגת הפועלים של כורדיסטן (בכורדית: Partiya Karkerên Kurdistanê ובראשי תיבות נפוצים PKK) היא ארגון בעל אידאולוגיה לאומנית-כורדית, מרקסיסטית-לניניסטית וסוציאליסטית-ליברטריאנית. ה-PKK נוסדה בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים בטורקיה על ידי עבדוללה אג'לאן. ה-PKK הוגדר כארגון טרור על ידי מספר מדינות וארגונים, ובהם טורקיה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, נאט"ו, סוריה, קנדה, איראן, בריטניה[2], ניו זילנד[3] ואוסטרליה. אג'לאן היה מנהיג הארגון עד שנתפס ב-1999 בפעולה של שרותי המודיעין הטורקיים בקניה.
ה-PKK תחילה פעלה להקמת מדינה כורדית עצמאית בשטחי כורדיסטן ההיסטורית, ובמיוחד באזור דרום מזרח טורקיה, אותו הכורדים מכנים "כורדיסטן הצפונית". בשנים האחרונות אידאולוגיית ה-PKK התרככה והיא התרחקה הן מהמרקסיזם והן מהדרישות הלאומיות התקיפות ועברה לפעול להשגת אוטונומיה, לרבות שוויון זכויות תרבותיות ולשוניות עבור הכורדים בטורקיה, ולמען ההכרה בכורדים כמיעוט אתני על פי החוקה הטורקית. ה-PKK השתמשה בטרור ובאיומים בהפעלת אלימות כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות לצורך השגת מטרותיה הפוליטיות. למעלה מ-45,000 בני אדם נהרגו במהלך העימות שבין ה-PKK לבין השלטון בטורקיה מאז 1984. ה-PKK טוענת כי למעלה מ-18,500 בני אדם נהרגו בידי כוחות המשטרה והצבא הטורקיים.
מאז הקמתה, ה-PKK היא התנועה הכורדית הלוחמת המרכזית במסגרת הסכסוך הכורדי-טורקי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1978, שנתיים לפני ההפיכה הצבאית של 1980, הוקמה "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" (PKK) בראשות אג'לאן. ב-1984 פתח ה-PKK בהתקוממות מזוינת, שכללה התקפות גרילה נגד כוחות הביטחון הטורקים ופעולות טרור נגד אזרחים בעיראק, באיראן ובטורקיה.
המרד הראשון (1984-1999)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמת הארגון בסוף שנות השבעים ובמהלך המהומות האלימות, שהגיעו לשיא בהפיכה צבאית ב-1980 בטורקיה, הגיעה ה-PKK למצב שבו הפכה לכוח צבאי למחצה. העימות בינה לבין השלטון הטורקי הביא לכך שאזור דרום מזרח טורקיה הפך לשדה קרב במהלך סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. מרבית פעולות הארגון אירעו בטורקיה, ואלו שבוצעו מחוץ למדינה כוונו כנגד יעדים טורקיים. ה-PKK הצדיקה את מאבקה המזוין בטענה לדיכוי מתמשך ומכוון של הכורדים על ידי השלטון הטורקי. אחת הדוגמאות העיקריות שהוצגו להמחשת הדיכוי הייתה החוק שנחקק ב-1983 אשר הגדיר את השפה הכורדית כבלתי חוקית. חוק זה נועד, לטענת הכורדים, למחוק את שפתם וזהותם הלאומית. ארגוני זכויות אדם כאמנסטי אינטרנשיונל האשימו את ה-PKK בביצוע פיגועים רצחניים כנגד אזרחים טורקים וכורדים כאחד. ביקורת נמתחה גם על הממשלה הטורקית בגין פעולותיה האלימות, ובתגובה נקטה האחרונה קו פעולה נוקשה שכלל גם הסתננות לשורות הארגון, הכרזת מצב חירום ואיסור מפורש על פלגנות אתנית בחוקה ב-1982. כחלק מהפעולות שנקטה הממשלה אף הוקם ב-1985 כוח מזוין של משמר גבול על ידי ראש ממשלת טורקיה טורגוט אזאל (ממוצא כורדי חלקי).
עד שנת 1998 נתנה סוריה חסות לאג'לאן ואיפשרה לו לפעול משטחה נגד טורקיה. בעקבות התגברות הטרור והידרדרות מצב הביטחון הפנימי, איימה ממשלת טורקיה בגלוי על סוריה ודרשה ממנה להפסיק את התמיכה ב-PKK. כתוצאה מכך, אילצה ממשלת סוריה את אג'לאן לעזוב את גבולות המדינה, אולם לא הסגירה אותו לידי השלטונות הטורקיים. אג'לאן עקר בתחילה לרוסיה ומשם הוא עבר למדינות שונות, ובהן איטליה ויוון. אג'לאן היה מנהיג הארגון עד שנתפס ב-1999 בפעולה של שרותי המודיעין הטורקיים בקניה.[1]
הפסקת אש ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תפיסת מנהיג המחתרת, עבדוללה אג'לאן, והשמתו בכלא מבודד תחת משמר כבד, מיתן אג'לאן באופן ניכר את האידאולוגיה המוצהרת שלו. בשנים האחרונות קורא אג'לאן לפתרון בדרכי שלום של הסכסוך הכורדי בשטח טורקיה. הוא קרא להקמת "ועדת האמת והפיוס" שתחקור את "פשעי המלחמה" שביצעו הן ה-PKK והן כוחות הביטחון הטורקיים.
המרד השני (2004-2012)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2005 אג'לאן פרסם את הכרזת הקונפדרליזם הדמוקרטי של כורדיסטן, שבה הוא קורא לקיים קונפדרציה בין האזורים הכורדיים שבשטחי טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן, תוך קיום גבול פתוח ביניהן. בשטח קונפדרטיבי זה יתקיימו שלוש מערכות חוק: של האיחוד האירופי, טורקית/סורית/עיראקית/איראנית וכורדית.
ב-28 בספטמבר 2006 פרסם עורך-דינו של אג'לאן הודעה מטעמו, הקוראת ל-PKK להכריז על הפסקת אש ולפעול להשכנת שלום עם טורקיה. ב-21 במרץ 2013 קרא אג'לאן ללוחמיו להשתיק את הרובים ולהתכונן לנסיגה לבסיסם בעיראק[4]. חודש לאחר מכן באפריל 2013, לאחר 30 שנות עימות ויותר מ-40 אלף הרוגים, כחלק מהסכם השלום בין המחתרת לבין טורקיה, מפקד הזרוע הצבאית של המחתרת, מוראט קראילאן, הודיע כי המחתרת תחל בנסיגה מאדמת טורקיה במאי 2013, צעד שיהיה בדרך להתפרקות הארגון מנשקו. בתמורה טורקיה תגמול בהרחבת זכויות הכורדים בטורקיה אותה היא מכנה "טורקים הרריים" בהם: שחרור מאות אסירים כורדים, הבטחת זכויות המיעוט הכורדי בחוקה החדשה, וחיזוק הרשויות המקומיות הכורדיות[5].
ביוני 2010, במהלך התקפה של כוחות מזוינים טורקיים על כורדים בעקבות העימות בין הצדדים, נהרגה נערה ונפצע פעוט[6]. בנובמבר 2010, הוגשו כתבי אישום נגד 150 אזרחים כורדים בגין קשרים עם ה-PKK והתביעה דרשה להטיל עליהם עונשי מאסר לתקופות שבין 10 שנים לבין מאסר עולם[7]. בתי המשפט בטורקיה פסקו בשנים האחרונות, כי די בנוכחות בהפגנה (שה-PKK עודדה אנשים להשתתף בה) כדי להרשיע אדם בפעולה שעל-פי הוראות ה-PKK. מפגינים הורשעו בביצוע פעולות טרור כאשר המעשה שביצעו היה לעיתים רק סימון האות וי באמצעות כף ידם (סמל הניצחון), מחיאת כף, צעקה של משפט של ה-PKK, יידוי אבן או שרפת צמיג. ארגון Human Rights Watch פרסם דו"ח שקבע כי "השימוש בחוקים נגד טרור כדי להעמיד לדין מאות מפגינים כורדים כאילו היו לוחמים חמושים מפר את חופש הביטוי, את חופש ההתאגדות ואת חופש ההתאספות."[8].
באפריל 2011 הודיעו כוחות הביטחון הטורקיים כי הרגו 7 כורדים שחצו את הגבול עם סוריה, כחודש לאחר שה-PKK הודיעו על ביטול הפסקת אש שנמשכה כחצי שנה[9].
באוקטובר 2011 הרגו ה-PKK חיילים ושוטרים טורקים בתקיפה לילית בדרום טורקיה כשבפעולה זו הם חדרו למוצבים טורקיים. בתגובה פלש צבא טורקיה לצפון עיראק והחל לתקוף את מקומות מושבם של המורדים, בשילוב התקפות מהאוויר ופעילות כוחות קומנדו. במהלך פלישה זו נהרגו כ-50 מורדים כורדים.
ב-21 באוקטובר 2011 הודיעו טורקיה ואיראן על תיאום מלחמה משותפת של שתי המדינות נגד הכורדים בצפון עיראק[10], בד בבד עם ההודעה של ברק אובמה נשיא ארצות הברית על השלמת הוצאת הכוחות המזוינים של ארצות הברית מעיראק עד סוף 2011.
תהליך השלום (2013-2015)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנת 2012, מפלגת הפועלים של כורדיסטן החלה בתהליך שלום מול הממשל הטורקי - תהליך שנמשך שנתיים וחצי ללא הצלחה. בשנת 2013, במהלך השיחות מספר פעילי המפלגה כולל סאקין קיסיז נרצחו בפריז. בשנת 2014, המשא ומתן הגיע למבוי סתום עקב משבר כובאני בצפון סוריה.
המרד השלישי (2015-)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2015, בעקבות פיגוע נגד פעילים פרו-כורדים מצד אחד והוצאה לפועל של שתי פעולות תגמול נגד כוחות טורקיה בידי ארגונים כורדיים שקשורים למפלגת הפועלים מן הצד השני גרמו לטורקיה לצאת לפעולה צבאית נרחבת כנגד כוחות המורדים הכורדים במזרח המדינה ובצפון עיראק, שגרם לקריסת הפסקת האש וחידוש המאבק המזוין. בין יולי לאוקטובר 2015 נהרגו כ-2000 חיילים, מורדים ואזרחים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת הפועלים של כורדיסטן- מפלגת הפועלים של כורדיסטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר חדשות המזוהה עם ה-PKK(הקישור אינו פעיל)
- עמוד השחר של רוג'בה, אוריאל לוי, ה-8 במאי, 27/1/2016
- nrg מעריב, ראש המורדים הכורדים: רוצים שלום עם טורקיה, באתר nrg, 26 במאי 2009
- צבי בראל, הדמוקרטיה הטורקית חוסמת מהכורדים ייצוג בממשלה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Petti, Matthew (2023-04-27). "The Kurds Who Died for Palestine". New Lines Magazine (באנגלית). נבדק ב-2023-12-14.
- ^ Proscribed terrorist groups or organisations, GOV.UK (באנגלית)
- ^ Designation of Terrorist Entities - 2010-go1066- New Zealand Gazette, gazette.govt.nz
- ^ מנהיג הכורדים קרא להפסקת אש עם טורקיה, באתר ynet, 21 במרץ 2013
- ^
המורדים הכורדים הודיעו שייסוגו מאדמת טורקיה, באתר הארץ, 25 באפריל 2013
- ^ AP, טורקיה תקפה כורדים: נערה נהרגה, פעוט נפצע, באתר ynet, 20 ביוני 2010
- ^ אנדריי וולקוב, טורקיה: עשרות כורדים מועמדים לדין, אפוק טיימס, 14 בנובמבר 2010.
- ^ טורקיה: חוקי הטרור משמשים לכליאת מפגינים כורדים
- ^ טורקיה: כוחות הביטחון הודיעו כי הרגו 7 מורדים כורדים, באתר ynet, 1 באפריל 2011
- ^ הקשר מתהדק: טורקיה ואיראן נלחמות בכורדים בצפון עיראק, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2011
