מיקלוש השני גאראי
 | |||||||
| שלט האצולה של מיקלוש גאראי השני משנת 1416 | |||||||
| לידה | לערך 1366 או 1367 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | לפני 31 בדצמבר 1433 | ||||||
| מדינה | ממלכת הונגריה | ||||||
| מפלגה |
politician before the emergence of political parties  | ||||||
| בת זוג |
ילנה תודורה לזרביץ' מסרביה (נפטרה לפני 1405) אנה לבית צילי (1439-1389) | ||||||
| שושלת בית גאראי | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
מיקלוש השני גאראי או מיקלוש גאראי הבן (בהונגרית: II. Garai Miklós, בקרואטית: Nikola II Gorjanski, 1433-1367) היה אציל הונגרי, שכיהן כפלטין (נאדור) של הונגריה בשנים 1433-1402, באן של מאצ'ווה, אוסורה וסול (טוזלה של ימינו), של סלאבוניה (1402-1397), ושל קרואטיה ודלמטיה. תחת חסותו נמצאו גם אזורי ברניצ'בו, סרם, באצ'קה, באנאט ובאראניה. יחד עם בן בריתו המקורב שטיבור משטיבוריץ הפך גאראי לאחד מעשירי האצילים בהונגריה והחזקים שבהם לאורך 30 שנה. גאראי ניהל את ענייניה הפנימיים של הונגריה כאדם השני אחרי המלך ז'יגמונד לבית לוקסמבורג (1437-1368). המלך גמל לו בשנת 1416 והוסיף לשלט האצולה שלו את סמלי מסדר הדרקון (שהקים ב-1408) ומסדר הצעיף.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקלוש גאראי השני נולד בשנת 1366 או 1367 לאחת מהחשובות שבמשפחות האצולה ההונגרית של המאה ה-15. בנו הבכור של מיקלוש גאראי (1386 - לערך 1325) שמילא גם הוא את תפקיד פלטין הונגריה בימי המלך לאיוש הגדול לבית אנז'ו. משפחת גאראי או בקרואטית גוריאנסקי קיבלה את שמה מאחוזתה ביישוב הכפרי גארה או בקרואטית גוריה, שעל יד העיר ג'אקובו של ימינו שבמחוז סלאבוניה של קרואטיה.
אחרי מות המלך לאיוש הוכתרה למלכה בתו הקטינה, מריה שהייתה מאורסת בהתאם לרצון המלך לנסיך הגרמני-צ'כי זיגיסמונד לבית לוקסמבורג,. בממלכה פרצו מאבקי כוח. העוצרת אליזבתה מבוסניה, אלמנת המלך לאיוש, רצתה לחתן את בתה מריה בניגוד לרצון בעלה המנוח, עם הנסיך הצרפתי לואי מבית ואלואה - אורליאן, אחיו הצעיר של שארל השישי, מלך צרפת. המלך קרלו השלישי מנאפולי (קרלו די דוראצו), קרוב משפחה של לאיוש המנוח ויליד הונגריה, נקרא להונגריה על ידי חלק מהאצילים, הדיח מהשלטון את מריה ואת אמה. הוא הכריז את עצמו למלך הונגריה בשם קארוי השני.[1] כעבור זמן קצר נרצח בשיתוף פעולה של אליזבתה והפלטין מיקלוש גאראי האב. הרצח החזיר את מריה לכס המלכות. באוגוסט 1385 לכד זיגיסמונד את מריה ואילץ אותה להתחתן אתו, והכריז עצמו מלך הונגריה,[2] בתמיכת ליגה של חלק מהאצולה ההונגרית. בשנת 1386 בעיצומה של מלחמת אזרחים גאראי האב נרצח בעת שניסה להגן באחוזת משפחתו גארה (גוריאן) על שתי המלכות. אליזבתה ומריה שמרכבתן הותקפה על ידי המורדים, האחים יאנוש ופאל הורבאטי ואיוואן פאליז'נה. אלו פעלו, ככל הנראה, בתמיכת זיגיסמונד. המלכות נפלו בשבי המורדים ונכלאו. בעת המאסר, ב-1387 נפטרה אליזבתה אולי נרצחה בחניקה. בסיוע ונציאני, זיגיסמונד שחרר משבי את אשתו הקטינה והגיע לפיוס זמני עם האצולה שהכירה בו כמלך. אשתו מריה שמרה לו טינה כל שאר חייה כיוון שראתה בו אחראי למות אמה. היא נפטרה כעבור מספר שנים ב-1395.
הקריירה הצבאית והפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורב למלך זיגיסמונד. פעילותו בדרום הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שניצל מן הטבח בגארה (1386), שבו נרצח אביו, הצטרף גאראי הצעיר לצבא המלך זיגיסמונד שהיה אז בן 18. ב-1386 מוזכר שמו כקסטלן של המבצר לוגוז' בבאנאט. [3] הוא הצטיין בפעילותו הצבאית בדרום ממלכת הונגריה - באזורים השייכים לקרואטיה ובוסניה של ימינו. בשנים 1387–1390 כיהן כבאן של מצ'ווה. ב-1388 התמנה גם ל"אישפאן ראשי" (פרפקט או רוזן ראשי) (főispán) של המחוז ורץ (Verőcz) (וירוויטיצה במזרח קרואטיה) בשנת 1388 הביס גאראי את צבאו של יאנוש הורבאט בחבל סרם, אולם בשנת 1390 נאלץ להעביר את תפקידיו לבני לושונצי.
המסעות הצבאיים במזרח הבלקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1392 חזר גאראי השני לקדמת הבמה הפוליטית והצבאית. ב-1395 השתתף במסע צבאי בוולאכיה ויחד עם פטר פרני חיפה על נסיגת כוחותיו של המלך זיגיסמונד. ב-1396 לחם בקרב ניקופול בבולגריה, בו הכוחות הנוצרים המאוחדים בראשות זיגיסמונד הובסו תבוסה קשה מידי הטורקים.
מזימות האצולה וברית מחודשת של גאראי עם המלך זיגיסמונד
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוך הפרת הבטחתו, ב-27 בפברואר 1397, יחד עם הרמן פון צילי רצח גאראי את שני האחים לאצקפי, שהיו לא חמושים, ובכך הסיר מדרכו את אחרוני יריביו המשמעותיים. באותה שנה התמנה גאראי לבאן קרואטיה וסלאבוניה. אחרי שבשנת 1395 נפטרה המלכה מריה, בהיעדרו של בעלה, התערער שוב השלטון המלכותי. חלק מהמגנטים תמכו במועמדותו של לדיסלאו מסיציליה, בנו של קארלו מנאפולי, לכס המלכות.[2] המלך זיגיסמונד בילה חמש שנים מחוץ להונגריה, לרבות בצ'כיה, וחזר להונגריה רק בשנת 1401. גאראי לא התנגד ישירות למעצר המלך באפריל באותה שנה, מיוזמת ברונים בראשות הארכיבישוף של אסטרגום, יאנוש קאניז'אי. הם תמכו במועמדים האחרים לכתר, במיוחד בלדיסלאו מסיציליה. זיגיסמונד הושלך למאסר במבצר בודה או בווישגרד. בהמשך, בתיווכו של גאראי, שהעביר לברונים כבני ערובה את אחיו הצעיר ואת בנו, הועבר המלך לטירת שיקלוש, בהשגחתו. בעצת הרוזן הרמן השני מצילי, החליט גאראי לשחרר את זיגיסמונד אחרי 18 שבועות מאסר ולתמוך בחזרתו לשלטון. בקיץ 1401 כרת גאראי עם המלך ברית הידועה כ"ברית שיקלוש", וזכה ממנו להבטחת תפקיד מכריע בניהול ענייני הונגריה. הוקמה ליגת שיקלוש של תומכי המלך, בעוד שזיגיסמונד עצמו הבטיח חנינה לאצולה המורדת. הפשרה עם האצילים הושגה באספה בפאפה ב-27 באוקטובר 1401.[4] האצילים בחרו בגאראי לפלטין הונגריה. על תמיכתם בבית לוקסמבורג, זכו צילי וגאראי לגמול נאה מוונצסלאוס (וצלב הרביעי), מלך בוהמיה, אחיו של זיגיסמונד, שהיו לו אינטרסים במתרחש בהונגריה. סוכם בנוסף שזיגיסמונד וגאראי ישאו את שתי בנותיו של הרמן צילי:ברברה ואנה. בתור פלטין הונגריה, ליווה גאראי את זיגיסמונד לפראג. בבירה הצ'כית של האימפריה הוכתר זיגיסמונד למלך גרמניה. בשנת 1402 עמד גאראי לצד זיגיסמונד גם בעת השגת ההסכם לגבי ירושת כתר אוסטריה, בעוד חלק גדול מאצילי הונגריה התרחקו ממנו.
מיקלוש גאראי השני החזיק בית בבירת הונגריה, בודה. נשמרה איגרת של הקיסר זיגיסמונד מ-26 במרץ 1416 שנשלחה מפריז, בה הוענקו לגאראי תוספת לשלט האצולה.
פעילותו הדיפלומטית וסוף חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקלוש גאראי הבן נמנה עם מייסדי מסדר הדרקון. המסדר הוקם על ידי הקיסר זיגיסמונד שכינס במסגרתו את 24 האצילים הנאמנים לו ביותר. בשנת 1414 ליווה גאראי את הקיסר בועידת קונסטנץ שבה נעשו הכנות להתפטרות האנטי-אפיפיור יוחנן השלושה עשר. ב-1416 ליווה את הקיסר (שכיהן עד אז גם כמלך גרמניה) בצרפת ובאנגליה. באנגליה עסק במשא ומתן דיפלומטי. בשנת 1431 נסע גאראי יחד עם הקיסר לנירנברג לשם משא ומתן לשלום בין הונגריה לוונציה. משערים כי גאראי מת בשנת 1433 ושמשרת הנאדור (פלטין) של הונגריה נותרה ריקה עד שנת 1435. אז מינה זיגיסמונד בתפקיד את מתיאש פאלוצי. אחרי שנתיים נוספות התמנה לתפקיד לסלו הדרווארי, והוא כיהן בו עד שנת 1447. באותה שנה בא במקומו בנו של גאראי, לסלו גאראי.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקלוש השני גאראי היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה ילנה תאודורה או תודורה מסרביה, בתו של לזר חרבליאנוביץ', שליט סרביה. לא ידוע עיתוי נישואיו איתה. ההיסטוריון הסרבי אילריון רובאראץ סבר שהם התקיימו בסביבות 1379-1378. דעה זו מקובלת על ההיסטוריון מיודרג פורקוביץ' אולם לפי חוקר אחר, ראדה מיכלצ'יץ', חתונה זו הייתה צריכה להתנהל רק כשנה או שנתיים אחרי חתונת אחותה דראגאנה עם אלכסנדר, בנו של הצאר הבולגרי איוואן שישמן, כלומר בסביבות 1386. קשר נישואים זה איפשר לאבי הכלה, הקניאז הסרבי לזר, להיות מעורב במלחמת האזרחים שפרצה בהונגריה בעקבות מות המלך לאיוש. אחרי מות תדורה שנת 1405 התחתן גאראי בשנית עם אנה פון צילי, בתו של הרוזן הרמן השני פון צילי, באן סלאבוניה, ואחותה של אשתו השנייה של המלך זיגמונד מלוקסמבורג, ברברה פון צילי. על ידי כך הפך גאראי לגיסם של המלך ושל מלכת הונגריה. נינתו אנה הייתה מאורסת למלך מאתיאש הוניאדי "קורבינוס".
נשותיו וצאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אשתו הראשונה: ילנה תודורה לזרביץ', בתו של לזר חרבליאנוביץ' (נפטרה לפני 1405)
ילדיהם היו:
- אשתו השנייה - מ-אוגוסט 1405:הרוזנת אנה פון צילי, בתו של הרמן השני פון צילי, באן סלאבוניה
ילדיהם היו:
- דורותאה (דורוטיה) גאראי - אשתו של לסלו קניז'אי, אישפאן של שופרון, אחר כך אשתו של רנלדוס רוז'גוני
- בורבאלה גאראי, אשתו של השופט הממלכתי יאנוש קורוגי (מת ב-1456)
- לסלו גאגאי (1459-1410), נאדור (פלטין) של הונגריה
- יאנוש ( מת לפני 1432)
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- D' Arcy Jonathan Dacre Boulton The Knights of the Crown-The Monarchical Orders of Knighthood in Later Medieval Europe 1325-1520, The Boydell Press, Woodbridge 2000
- Paul Engel - The Realm of St.Stephen:A History of the Medieval Hungary 895-1526 I.B.Tauris, London, New York 2005
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1843,.Alexander von Pusztay Die Ungarn in ihrem Staats- und Nationalwesen von 889 bis 1842, Band 1, Mayer und Wigand.
- 1772 ,Carl Gottlieb Windisch Politisch-geographisch- und historische Beschreibung des Königreichs Hungarn. Löwe.
- Раде Михаљчић, Крај српског царства, Издавачко-графички завод, Београд (1989), друго издањ
(ראדה מיכלצ'יץ' - מלך האימפריה הסרבית, מהדורה שנייה, בלגרד 1989)
- М. А. Пурковић, Кћери кнеза Лазара, Melbourne 1957.
(מ.א. פורקוביץ' - בנות הקנז לזר)
- Ludwig Rohbock (illustr.), János Hunfalvy (text) Magyarország és Erdély eredeti képekben: szakasz, 1.-2. köt. Magyarorszag (2 v.) Gustav Georg Lange, Darmstadt 1856
