מבצע בצורת

מבצע בצורת היה מבצע של חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת ההתשה, ב-30 באפריל 1969, שבו הוטלו ארבע פצצות מיוחדות ממטוסי תובלה אל מימי נהר הנילוס במצרים, על מנת שיתפוצצו מתחת לשני גשרים גדולים בעת שיחלפו מתחתם עם זרם הנהר, וכך יגרמו להריסתם.

פיתוח הפצצות

במבצע הלם שנערך באוקטובר 1968 הותקפו מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים. התקיפה גרמה מבוכה במצרים וחייבה הקצאת כוחות משמעותיים להגנה על יעדים חשובים בעומק מצרים. כוחות אלה נקראו המיליציות העממיות. כתוצאה מכך פחתה התוקפנות המצרית כלפי כוחות צה"ל בחזית תעלת סואץ למשך כארבעה חודשים.

בעקבות האפקטיביות של מבצע הלם, תוכננו בצה"ל מבצעים נוספים בעומק מצרים שיחייבו את המצרים להסיט את מאמציהם להגנת עומק מצרים ויביאו לשחיקה ולהתשה של צבא מצרים.

אחת התוכניות הייתה להטיל פצצות השהיה מיוחדות וכבדות מאוד, שיפותחו בישראל במיוחד לצורך כך, מעל לנילוס. הפצצות תוכננו כך שיצופו על פני מי הנהר וינועו עם זרימתם עד אשר יחלפו על פני המטרה. חיישנים שיותקנו בפצצה יזהו את ההתקרבות למטרה ויביאו לפיצוץ שישמיד אותה.

פיתוח הפצצות המיוחדות בוצע בחיל ההנדסה וברפא"ל והן נקראו "פצצות אשלגן". בגמר התכנון יוצרו פצצות אשלגן אחדות.

בפצצת אשלגן הותקן חומר נפץ במשקל של כחמישה טון (כמות שנחשבת גדולה מאוד), הפצצה הייתה גדולת ממדים וצורתה הייתה תיבה באורך של שלושה מטרים. את הפצצה יכול היה לשאת רק מטוס התובלה מסוג נורד (יכולת הנשיאה של מטוסי הקרב באותה התקופה הייתה נמוכה משמעותית). לצורך נשיאת הפצצה והטלתה מעל היעד היה על מטוס הנורד לטוס ללא הדלתות האחוריות של תא המטען.

ההכנות למבצע

הטיסה של מטוס תובלה איטי בעומק מדינת אויב מסוכנת מאחר שאינו מצויד בחימוש אוויר-אוויר ולאחר גילויו של המטוס קל ליירטו באמצעות מטוס יירוט ולהפילו. הטיסה שתוכננה למטוסי הנורד כללה נשיאת מטען כבד מאוד שהקטין באופן משמעותי את יכולת התמרון של המטוס והפך אותו לפגיע במיוחד.

על אף סיכונים אלה, הוחלט לבצע את המבצע תוך נקיטת אמצעי זהירות מוקפדים ותרגול רב:

• המבצע נשמר בסודיות רבה וגם לצוותי המטוסים לא נמסרו פרטיו עד סמוך לו.
• לשם הקטנת סיכויי הגילוי תוכנן המבצע להיעשות בלילה ובטיסה נמוכה מאוד.
• מסלול הטיסה שנבחר היה ברובו בתוך ערוצי ואדיות במטרה לא להתגלות על ידי מכ"מי גילוי אוויריים (אף על פי שנתיבים אלה היו ארוכים יותר).
• הטייסים והנווטים ביצועו אימוני ניווט ליליים במשך ארבעה חודשים בתוך ערוצי ואדיות בסיני.
• בוצעו במשך שבועיים ניסויי הטלה של מטען דמה לנהר הירדן^{[דרוש מקור]}. אימוני ההטלה נועדו לפתח אצל הטייסים את המיומנות הדרושה להטלה מדויקת. בהטלה בלתי נכונה הייתה עלולה הפצצה לפגוע בזנב המטוס ולהפילו וכן היה חשש מאיבוד שליטה כתוצאה מהשינוי הפתאומי במרכז הכובד של המטוס לאחר הטלת הפצצה הכבדה.

התדריך ניתן לצוותים ביום שלפני היציאה למבצע בנוכחות הרמטכ"ל חיים בר-לב ומפקד חיל האוויר האלוף מוטי הוד.

המבצע

ב-30 באפריל 1969 המריאו משדה אופיר ארבעה מטוסי נורד כשבתא המטען של כל אחד מהם פצצת אשלגן אחת. דלתות תא המטען הוסרו מהמטוסים והטיסה כולה בוצעה כשצדו האחורי של המטוס פתוח.

זוג מטוסים בהובלת רס״ן איתן ראשוני נועד להטיל שתי פצצות אל תוך הנילוס שיפגעו בגשר נגע חמאדי שליד נגע חמאדי. הזוג השני בהובלת מפקד הטייסת סא״ל עודד בנימיני נועד להטיל שתי פצצות אשלגן שיפגעו בגשר איסנה. בשל המורכבות הרבה של הניווט הלילי בגובה נמוך וללא אמצעי ניווט מיוחדים באזור בלתי מוכר נוספו לכל מטוס שלושה נווטים שביצעו "ניווט מגע" (התמצאות על המפה לפי תצפית מהמטוס).

ארבעת המטוסים המריאו יחד וטסו מערבה בגובה נמוך מעל מפרץ סואץ אל תוך מצרים והתפצלו לשני זוגות. הזוג הראשון טס את טיסתו הארוכה בהתאם למתוכנן והטיל את שני מטעני הפצצות במקום המיועד לתוך מימי הנילוס במרחק 800 מטרים לפני גשר נגע חמאדי.

הזוג השני ניווט גם הוא על פי התכנון, אך בהיותו בעומק מצרים הודיעה לו הבקרה כי הוא נתגלה על ידי המצרים, שהזניקו כנגדו מספר מטוסי יירוט מדגם מיג 19 אל-ראות. הצוות הפסיק את הניווט ואנשי הצוות ניסו לאתר במבט מחלונות המטוס את המיגים (במטוס הנורד לא מותקן מכ"ם). המיגים הצליחו לאתר את מטוסי הנורד במכ"מים שמותקנים בהם והתקרבו אליהם כדי להפילם. אף על פי שהצוות לא הצליח לראות את המיגים בלילה החשוך המטוסים החלו לבצע תמרוני התחמקות כאשר מטען הפצצות בבטנם. לאחר זמן מה של התחמקות הודיעה הבקרה שהמיגים מנתקים מגע.

סא"ל ראשוני החליט לנסות לאתר את המטרה למרות המרחק הרב שהמטוסים עשו בתרגילי ההתחמקות ולמרות אובדן ההתמצאות בשטח. הנווטים הצליחו להחזיר את המטוסים לתוואי הנילוס אך לא היו בטוחים במיקומם. לבסוף הוחלט להטיל את שתי הפצצות למים סמוך לגשר. מיד לאחר מכן פנו מזרחה וחזרו לבסיס תל נוף. בדיעבד הסתבר שהפצצות הוטלו סמוך לגשר אידפו שנמצא 40 ק"מ דרומית למטרה.

בסך הכל שהו המטוסים באוויר שבע שעות.

תוצאת המבצע

פצצות האשלגן גרמו לנזק לגשר נגע חמאדי אך לא מוטטו אותו. למרות זאת החשיב חיל האוויר את המבצע כמוצלח. גם גשר אידפו ניזוק מהפצצות שפגעו בו.

במהלך המלחמה נערך מבצע נוסף להריסת גשרים בעומק מצרים באמצעות מטעני אשלגן שנקרא מבצע תרנגול 169, שבו נפגע שנית גשר נגע חמאדי. בתקיפה זו נפגעו מטוסי הנורד באש נ"מ מהקרקע אך הצליחו לשוב לבסיסם.

לקריאה נוספת

• דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר: חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1970-1967), ראשון לציון: באויר, 2007, עמ' 258–262.
• משה גבעתי, מבקיע חומות - סיפור חייו ופועלו של תא"ל דוד לסקוב, הוצאת ידיעות ספרים, תשע"ה-2015, עמ' 169-167, 269-268.

קישורים חיצוניים

• ניצן סדן, הנורד הזועם: כך הפכה ישראל מטוס תובלה שמנמן למפציץ, באתר כלכליסט, 5 באוקטובר 2019