ליברל (מגזין)
סוג | רבעון בנושאי פוליטיקה, תקשורת ותרבות |
---|---|
פורמט | רבעון |
מו"ל | ליאוניד נבזלין |
בעלים | ליברל תקשורת בע"מ |
עורך ראשי | יהודה שוחט |
תאריכי הופעה | מאי 2014 – יולי 2024 (כ־10 שנים) |
שפה | עברית |
מערכת | רחוב שוקן 21, תל אביב |
תפוצה | 35,000 |
מדינה | ישראל |
theliberal.co.il | |
ליברל היה רבעון ישראלי מודפס, שהתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליברל נוסד בפברואר 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, בהשראת מגזינים פוליטיים מובילים כגון "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט"[1]. חזון המגזין כפי שהוצג עם הקמתו, הוא לתת במה לסיקור עומק של הפוליטיקה והתקשורת בישראל. המגזין מציג מבט על-זמני, מנותק מהכרוניקה העיתונאית, על סיפורים, תופעות ואישים בתחומים האלה. כך למשל, הוא החזיר את ז'אנר "הפרופיל הפוליטי", כפי שהיה קיים בעבר הרחוק במגזינים כמו "העולם הזה"[2]. בין השאר פורסמו בו פרופילים של אביגדור ליברמן, יצחק הרצוג ונפתלי בנט.
הגיליון הראשון של העיתון יצא במאי 2014. החל מאוקטובר 2021 הפך העיתון מירחון לרבעון, והוא החל להיות מופץ לקוראי עיתון הארץ.
הגיליון האחרון של העיתון בפורמט מודפס יצא ביולי 2024[3], ולאחריו נסגר גם העיתון בגרסתו הדיגיטלית.
צוות הירחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מו"ל המגזין הוא לאוניד נבזלין, שמחזיק גם ב-20% ממניות עיתון "הארץ".
מנכ"לית הירחון היא מירב אתרוג-בר; רותם דנון שימש כעורך עד ליוני 2021; במקומו מונה לעורך רני רביב, לשעבר מפקד עיתון "במחנה" וכותב נאומים בכיר; במקומו מונה לעורך באוקטובר 2021 יהודה שוחט.
שער המגזין מאויר על ידי דניאל גולדפרב (עד נובמבר 2016 אויר על ידי אלון ברייאר)[4]. האיורים שולטים גם בפנים המגזין. בין המאיירים במגזין: דניאל גולדפרב, עדי אלקין, יונתן פופר, זוהר וינר, רונלי פאר, תום אנגלר, יותם כהן, יניב טורם, רועי הרמלין, עובדיה בנישו, עמרי כהן, וליה רוזנצוויג, אסיה איזנשטיין, שירי אלגור ונוספים.
בין הכותבים במגזין בעבר ובהווה: ירון דקל, נחמה דואק, יונתן שם-אור, שרון כידון, דוב גרינבוים, גרשון הכהן, עמית תומר, גדי להב, פיני אסקל, רותה קופפר, לילך וולך, שי גולדן, בעז גאון, אודי סגל, נינו אבסדזה, רונית ורדי, מנחם גשייד, ירון טן-ברינק, יונתן גת, שרה ליבוביץ'-דר, שלום ירושלמי, נדב איל, נדב פרי, דנה ויס, גבי גולדמן, רן אדליסט, דני קושמרו, אבי בניהו, עמנואל רוזן (צירופו הוביל לפרישתם של טל שניידר ואבנר הופשטיין מהמגזין[5]), אסי שריב, אמנון לוי, אביעד קיסוס, צבי האוזר, ראודור בנזימן, יובל נתן, יאיר רוה, רוגל אלפר, יעל פז מלמד, אלדד יניב[6], שלמה נקדימון, רפי מן, רוביק רוזנטל, ענת קם ואחרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ליברל
- יובל אביבי, היום עיתונאים ציניים עושים עיתונות צינית, באתר גלובס, 19 בפברואר 2014
- אייל דץ, ביקורת מגזין, באתר מאקו, 15 במאי 2014
- רותם דנון, עורך ליברל, בראיון אישי בתוכנית חיידק פוליטי בערוץ הכנסת, סרטון באתר יוטיוב
- אדי ז'נסקר, ריאיון עם ליאוניד נבזלין, באתר "שיחה מקומית", 12 בינואר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לי-אור אברבך, שמו של המגזין החדש של נבזלין ליברל, באתר גלובס, 2 בפברואר 2014
- ^ חגי מטר, בדשא אצל נבזלין: ליברלים בעיני עצמם, באתר "שיחה מקומית", 12 במאי 2014
- ^ יהודה שוחט, סוף והתחלה: טור עורך, באתר ליברל, 17 ביולי 2024
- ^ עכבר העיר, ב"ליברל" חוגגים שנה עם תערוכת איורים, באתר הארץ, 15 במאי 2015
- ^ רוגל אלפר, הוא כבר מסומן, באתר העין השביעית, 13 במאי 2014
- ^ לי-אור אברבך, הטורים של אלדד יניב עוברים למגזין ליברל, באתר גלובס, 11 במאי 2014